מי נגד מי התפקדות בפורום

[yaelhul]

מתפקדת בשמחה ../images/Emo9.gif

בת 33 , נשואה 5 שנים, כבר כשנתיים וחצי מנסים להרות, מתוכן כשנה וחצי בטיפולים. חיים בחו"ל, אך כל הבדיקות והטיפולים נעשים בארץ. עברתי צילום רחם - תקין, בדיקות דם לפרופיל הורמונלי שגילו הפרעת ביוץ, אם כי "לא מוחלטת" לדברי הרופא, ובעלי עבר בדיקת זרע במיקרוסקופ אלקטרוני אצל פרופ´ ברטוב בבר-אילן, שהראתה בעיות שונות בפרמטרים רבים, אך עדיין זרע שבהחלט מסוגל להפרות !!! סיכום טיפולים עד כה: בחו"ל (אפריקה) קיבלתי בהתחלה כ- 9 חדשי איקקלומין שבמהלכם עברתי אולטרסאונדים וקיבלתי כוריגון. אח"כ עברתי בבי"ח מאיר 2 מחזורי פרגונל ללא הזרעה, ואחריהם ברחתי משם כל עוד נפשי בי בגלל היחס המזוויע שקיבלתי מהם. כעת מטופלת בבלינסון. עברתי מחזור מנוגון אחד עם הזרעה ומחזור מטרודין אחד עם הזרעה. שניהם ללא הצלחה. כרגע "עולים כתה" ועוברים להפריות מבחנה, בתקווה להצליח כבר בראשונה. מאחלת לכולנו הצלחה ואושר כבר בשנה הזאת. יעל

 

[ligo]

גם אני מתפקדת

ובכן: אני בת 26.5 מחיפה, מסיימת בקרוב תואר בטכניון. רגילה לתכנן הכול בחיים, להצליח ולסמן V , ואז בא הטבע האכזר והוכיח לי שלא על כל הדברים בחיי אני יכולה לשלוט... אנחנו מנסים להרות 10 חודשים. גילינו אצל בעלי בעיית זרע והתחלנו בטיפולי השבחה והזרעה מלאכותית. בנתיים עשינו 2 הזרעות. החודש אנחנו ב"מנוחה" בגלל החגים ובחודש הבא אני מתחילה להזריק GONAL-F ונמשיך בהזרעות. אני אמורה גם לעשות צילום רחם שקצת מפחיד אותי, ובכלל כל הסיפור מתחיל להסתבך עם כל ההזרקות, בדיקות דם, אולטראסאונד וכו´. אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שבחודש הבא מצליחים! כי אחרי הכל, הסוף חייב להיות טוב...

 

[עינתפ]

מתפקדת..

(בשעה כזו לא מוצאים את ההתפקדות הישנה). בני 29, נשואים אוטוטו 7 שנים 6 שנים מנסים ללא הצלחה. בעברי 11 טיפולי IVF בעיית זרע. אלישע, חורב ואין הריון. שנה ו-9 חודשים הורים לשי, ילדון מאומץ - הדבר הטוב ביותר שעשינו עד היום. לפני חצי שנה התחלנו שוב בנסיונות - רופא חדש, טיפולים חדשים- שיטת בר טוב שני טיפולים ללא הצלחה. מקווים להצליח שוב בטיפול האחרון בעוד חודש, חודשיים. בוקר טוב עינת

 

[רוני@30]

רוני מתפקדת

זאת ההתפקדות שלי מיואל: (אוי, כמה נוסטלגי לבקר שם...) אני אוטוטו בת 30, נשואה כשנה וחצי, תל אביבית עם כלב ממשפחה טובה (לא הכלב, אני). כמו רבות אחרות גם אני תכננתי להכנס להריון יחד עם חברותי הטובות, וכמו רבות אחרות - הן מאז כבר סוחבות בטן ואני סתם שמנה... תיכף הבנתי שמשהו לא בסדר: אחרי שהפסקתי לקחת גלולות המחזור הגיע לעתים רחוקות והיה חלש בצורה מוזרה. ביקור אצל הרופא העלה שחלות פוליציסטיות. מאז חלפו שני מחזורי איקקלומין שלא הזיזו מילימטר (פשוטו כמשמעו) ובקרוב יגיע מחזור ראשון של גונלF. כבר חלפו עליות וירידות של מצבי רוח וביקור אחד אצל רופא פרטי ועכשיו אני מנסה לרדת במשקל, לשמור על אופטימיות ולקוות לטוב - גם בשבילכן! וזה העדכון הנוכחי: יומולדת 30 עבר לפני חודשיים, שתי חברותיי הטובות כבר ילדו תינוקות מצוינים, אני עברתי שלושה סבבי גונל והזרעה, מצב הרוח יציב וכך גם המעקב הפרטי, מלרדת במשקל נואשתי בינתיים, וממש מחר אני מתחילה סבב נוסף הפעם גם עם סינרל אם גם זה לא יועיל: עוברים ל-ivf. וכן - אני עדיין מקווה ומחכה לטוב - בשבילי ובשביל כולנו !

 

[סאני המצליחה]

לא מצליחה. ../images/Emo4.gif

אני שומרת את הקובץ אצלי וגם מנסה לפתוח אותו, והוא ניפתח ולאחר שניה נופל. כנראה שמשהו בתוכנת מעבד תמלילים אצלי במחשב לא עובד. יש דרך אחרת???

 

[אולה *]

הסיפור שלי סאני

הסיפור של סאני 28/6/2000 12:57 סאני ----------------------- אני בחודש הבא בת 26 וכבר שנתיים מנסה להרות ללא הצלחה. עברתי 6 טיפולי איקקלומין עם מעקב כשאחד מהן עם הזרעה. בעיות של דימומים מצוואר הרחם אפילו לאחר קיום ייחסים. עשו לי טיפול עם חומר מסויים ש"מרחו" לי על הצוואר וזה דיי עזר. עברתי כבר 4 הזרעות עם פרגול וכוריגון וכעת אני לפני בדיקות פולשניות כמו צילום רחם ו... IVF. חיזקתן אותי מאוד נועם ממש גדולה עם היוזמה הענקית שלה. ושוב תודה ליון על הכל. מחזיקה אצבעות לכולן, עם המון אהבה. שלכן תמיד בכל שעה - סאני. ************************************************************* העדכון שכל כך חיכינו לו ומאחר ובעלת השמחה כבר כתבה, אני רק העתקתי לכאן את ההודעה המקורית שלה D-: (ואם זה מפריע לך, אמחק) * 28/11/00 14:05 אני מצטרפת לגלי. :*) אני בהריון. אני בהריון. אני בהריון. (בטא 128).... ומחרתיים בדיקת דם נוספת לראות בהוא מכפיל את עצמו. ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה. אני לא מאמינה שאחרי שנתיים סבל, וזריקות, וכל מה שנוגע לכך, אני בהריון. אני כל כך אוהבת אתכם, על התמיכה הנהדרת שלכם, ועל הכל. }{ }{ }{ }{ }{ אני מקווה להמשיך את הגל הנהדר הזה, ושכולם יצליחו כאן. אני ממתינה לכם בפורום השכן. |love| ************************************************************* ועדכון עצוב מאוד תאריך 10/4/01 מאת: סאני נושא: הסיפור בשבוע שעבר איבדתי את שני הילדים המקסימים שגדלו אצלי בבטן. לא יודעת איך הכל קרה.... אבל אני אספר.... ביום שני שעבר, אחרי יום עבודתי, הלכתי לטייל עם אמא שלי לקנות מתנות לחג. הייתי בהריון בשבוע 21. כשחזרתי הבייתה, היו לי קצת כאבים בבטן התחתונה וברגליים. כמו אחרי כל מאמץ שיש בהריון. אבל בעלי התעקש ללכת למיון כדי לראות אותם. וכדי להיות בטוחים שהכל כשורה. עשו לי אולטרסאונד והכל היה תקין, וגם בדיקת צירים. היו לי מעט צירים אבל חלשים. בשלב זה של ההריון צירים כאלה הם מאוד נפוצים. השאירו אותי ללילה, רק להשגחה, ובבוקר עשו לי אולטרסאונד וגינלי שהראה מחיקה מלאה של צוואר הרחם ופתיחה של 3 ס"מ. החזירו אותי למיטה בלי לזוז, אפילו צרכים עשיתי במיטה. בסופו של דבר, ביום שישי בבוקר, המשיכה להתפתח לידה, והמקסימים שלי הגיחו לאוויר העולם ומתו. ילדתי אותם והם מתו. מאז ליבי מת איתם. אני בוכה כל הזמן. גם עכשיו. אני רוצה למות. ******************************************************************* עידכון לקראת יום הולדת 27. סאני [email protected] ----------------------- אחרי הריון תאומים (בן ובת), לידה מוקדמת בתחילת חודש שישי, ומוות של שני המלאכים שלי.... מתחילים את החתירה מחדש. לא אשקר. אין לי הרבה כוח נפשי ולא פיזי. מקווה שזה ילך מהר ויחזיק מעמד עד הסוף הטוב בחודש התשיעי עם תינוק/ת או שניים, שמנים, בריאים ויפים. אבל אומרים שאם שמים על הפנים "חיוך של קולב" (כאילו שיש לך קולב בתוך הפה) כך חברה שלי אומרת, זה משפיע חיובי גם על הנפש. אני מנסה. אם יעזור תנסו גם.

מקווה לימים טובים יותר. שמחה שאתם כאן. שלכם. סאני.

 

[מרב של ערן]

הסיפור של מרב וערן

ערן ואני נשואים שלוש שנים, אני בת עשרים ועשר (...) ערן בן 27. אומרים שהשנה הראשונה של הנישואים היא הקשה ביותר, אז החלטנו לא להעמיס עליה גם הריון. כשהחלטנו שזהו, זה הזמן, ירדנו מהגלולות, פתחנו שפניה וחיכינו, וחיכינו, וחיכינו. עובר חודש ועוד אחד, וגורנישט. אין הריון. בהתחלה חשבנו דווקא על האפשרות האלטרנטיבית. ההומאופתית אמרה שכנראה אין ביוץ ונתנה לי תרופה לטיפול. במקום להועיל התחיל להשתבש המחזור לגמרי, אני נבהלתי וברחתי חזרה לקונבנציונאלי. הלכנו לרופא נשים, מה שהתברר אח"כ כטעות מצערת. בהתחלה נתן למדוד חום, ככה מרוויחים עוד כמה חודשים בסטטיסטיקה. אח"כ נתן איקקלומין ללא מעקב. כשהבנתי סוף-סוף שזה לא תקין שאני צריכה להחליט לבד אם לקחת כוריגון או לא. עברנו למומחה לפוריות. עשינו צילום רחם, ובדיקת זרע וגם המחזור התאזן בחזרה ויש יופי של ביוץ, הזקיקים מחייכים אלינו כל חודש, ואחרי 4 מחזורי איקקלומין והזרעות, הבנו שמכאן לא תצמח הישועה. הופנינו להלל-יפה וכאן מתחילים עם טיפול בפיוריגון, 4 ניסיונות, וגם עם גונל F, ניסיון אחד (לשם הגיוון) כולל הזרעות. ההנבטות לא הצליחו ועכשיו, שנתיים אחרי, אנחנו עומדים בפתחה של ההפריה החוץ גופית. כל התהליך הזה היה מלווה בהרבה ימים של בכי, של תהייה למה זה מגיע לי ולמה בכלל אני צריכה את זה. הרגשתי לבד במערכה. ואז גיליתי את המקום הנפלא הזה, שנותן תחושה של הנה הגעתי הביתה. כאן מותר לתת להורמונים המשתוללים את הביטוי. לבכות כשקשה, לשתף בפחדים ובלחצים, ולשמוח הכי שאפשר כשיש הצלחה, קטנה כגדולה. עכשיו אני כבר לא מרגישה לבד. תודה על שאתן כאן, ומאחלת לכולנו שהות קצרה כאן. מרב

 

[מרב של ערן]

ועדכון לאחר עליית המדרגה

אני כבר אוטוטו בת 31, וערן גם גדל בשנה ועלינו לפקולטה למדעי ה-IVF. טיפול ראשון, שנראה היה מאוד מבטיח, נכשל אתמול. היום אוספים את השברים וממשיכים לחתור. בסוף נגיע אל האושר. מרב

 

[אולה *]

מתפקדת - פעם שלישית!!! ../images/Emo3.gif

אני רוצה ילד מאז שאני זוכרת את עצמי. ותמיד חשבתי שברגע שאחליט - אקבל. ובאמת, מיד עם ההחלטה להביא ילד לעולם נכנסתי להריון. זה היה לפני שנתיים וחצי. סיפרתי לכל העולם! הייתי כל-כך מאושרת! הפסקתי לשתות קפה. עד שיום אחד הגעתי לטיפת חלב - ולא שמעו דופק. הייתי בשבוע 15. טסנו ל-US, והטכנאית אמרה: "לא פלא שלא שמעו כלום - העובר הפסיק להתפתח בגיל 9 שבועות." ואז - גרידה. בכיתי המון. אחרי הגרידה הייתי שבוע עם חום גבוה. אחרי 3 חודשים שוב הייתי בהריון. הפעם הקפדתי להבדק כל שבוע, וכבר בשבוע ה-9 ידעתי שאין התפתחות. שוב גרידה. מאז אנחנו מנסים - יותר משנה וחצי להיות בהריון. בהתחלה - טבעי, אח"כ בצירוף איקאקלומין, אח"כ התחלנו בהזרעות. עד היום עברנו 9 הזרעות, 3 האחרונות עם פרגונל. בינתיים התברר שהזרע חלש מאוד, מורפולוגיה גרוע. בימים הקרובים נדע האם הצלחנו או שעוברים ל-IVF. זה כל הסיפור.

 

[אולה *]

הסיפור נכתב לפני חצי שנה, העדכון

מאז - שני IVF. פעם ראשונה - ללא הפריות כלל, פעם שניה - 3 עוברים יפים, רק הריון אין. עכשיו אנחנו בעיצומו של IVF שלישי, מקווים שאחרון! ובהזדמנות זאת: תודה לכל בנות הפורום על התמיכה העצומה. תודה מיוחדת לנועם@בת - את מדהימה.

 

[שמש זורחת]

רקע אישי ../images/Emo85.gif ../images/Emo99.gif

שלום לכל הבנות המקסימות... אני נהנת בכל יום במשך כל היום מההתכתבויות שלכן,אני בת 28, אם לילדה מקסימה בת 4 (לאחר שנתיים ללא הצלחה) מזה 3 שנים אנחנו מנסים לייצר לביתינו המקסימה אח/אחות או שנהם יחד וללא הצלחה. נכשלנו ב- 4 חודשי איקאקלומין וכוריגון, הכל עובד לאט, רופא הנשים לא משתדל יותר מדי, החודש מנסים שוב איקאקלומין עם גונל F שאין לי מושג מה תפקידו במערכת. מחפשת נואשות רופא פרטי טוב באזור הדרום. אז, בהצלחה לכל המנסות ותודה על תמיכתכן.

 

[סאני המצליחה]

גם אני כאן. ../images/Emo4.gif

בת 27 וחודשיים, נשואה 4 שנים.

רוצה ילד מאז שאני זוכרת את עצמי. חלמתי תמיד לספר לבעל שאני בהריון על ארוחה זוגית, עם יין, כמו בסרטים.

כנראה שהדברים מסתדרים קצת רחוק מהסרטים.

ת´אמת, צפיתי שיהיו בעיות, עקב בעיות סדירות ווסת מגיל צעיר. היום עדיין הבעיות קיימות, ונוספו עוד: ביוץ אקראי, דימומים בצוואר הרחם, טיפול צריבה בלייזר לפני שנה וחצי בערך, וגם הזרע לא מי יודע מה - צמיגות יתר, ותנועתיות מעט בעייתית.

מה עוד? 6 מחזורי איקקלומין, 5 מחזורי הזרעה עם פרגונל וכוריגון, IVF ראשון עם הצלחה. הריון תאומים שהסתיים בטרגדיה נוראית, בחודש שישי (שבוע 22) בלידה מוקדמת ומוות התאומים. הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. ותאמינו לי היו לי הרבה דברים נוראים. ילדות מגעילה והורים זוועתיים. רציתי משפחה קטנה ומושלמת משל עצמי.

כותבת הכל ובוכה נורא. עבר כל כך הרבה זמן... כל כך הרבה כאב נפשי ופיזי..... קשה.

IVF שני ללא הצלחה עקב בעיות ברחם לאחר הלידה. היסטרוסקופיה ניתוחית היספקתי גם לעבור, עזר מעט. כנראה שלא מספיק. כרגע ממתינה לווסת להתחיל טיפולים. הגעתי לפורום עוד ב- IOL במקרה. שמחה מאוד מאוד מאוד שמצאתי אותו וכמובן אתכם.

איתכם עד הסוף של כולנו. תינוק או יותר שמנמן, חכם ומושלם. נקווה שיגיע במהרה. שלכם תמיד. סאני.

 

[דל]

../images/Emo20.gif מתפקדת ../images/Emo20.gif

לא משתתפת פעילה במיוחד בפורום אך מאז שגיליתי אותו הפך להיות בית שני שלי, אני בת 37 ובן זוגי בן 41 התחלנו לנסות לפני שנתיים ואנחנו בטיפולים כבר קרוב לשנה וחצי. הטיפולים עד כה: 6 מחזורי איקקלומין 3 מחזורי הזרעות עם מטרודין ואו פרגונל וכוריגון ivf אחד מוצלח אך ללא הריון ועכשיו אנחנו לפני ivf שני לא התגלו בעיות מיוחדות מלבד הגיל שלי שממש לא לטובתנו מטופלת במקביל בדיקור סיני ובצמחים סינים קרוב לשנה וכל כך רוצה שכבר יצליח דלית

 

[ליברה*]

../images/Emo53.gif נועם משום מה אני פועלת

לפי הוראותיך וזה לא הולך. WORD לא מוכנה לעזור לי כי "יש בהודעה טבלאות מורכבות מדי" והכתבן קורא את העברית הפוך וככה גם מדביק אותה כאן. מה עושים? ממש אין לי חשק וזמן להקליד את המגילה מחדש.

 

[TWEETY =^.^= 3]

גם אני וכל רשימת הטוויטים מתפקדים

אני רווקה בת 36 מנסה להיכנס להריון כשנה על ידי תרומת זרע. עברתי 3 מחזורי טיפול עם איקקלומין כשבראשון - אפילו לא לקחתי בחשבון שישנו כישלון. בשני - הבאתי איכות גרוע של זרע,,,,אז הכישלון היה צפוי (אבל תקווה הייתה) בשלישי - המממ לא ממש יודעת למה לא הצליח. אני מגיבה לטיפול בדיוק כמו שכתוב בספרים, זקיקים יפייפים רירית בעובי הנכון , הביוץ מורגש ובגדול - ו-א-י-ן ה-ר-י-ו-ן אז החודש אי אפשר להתחמק יותר ואני בדרכי לצילום רחם המפחיד. והאמת שלא ממש מפחדת ממש ימצאו (לא נראה לי שיש בעיה-או ששוב אני נאיבית) אבל מפחדתתתת מהצילום עצמו. כשהנחמה היחידה שלי היא האגדה המפורסמת של צילום=הריון

ולסיום מאחלת לכולםםםםםםםםם ב

ה

צ

ל

ח

ה ומהר באהבה TWEETY

 

[נועם@בת]

ההתפקדות של ליברה

בפורום מאז 27.2.01 מאז שהתחלתי את כל הסידורים המעשיים וההכנות לקראת תרומת זרע. אני רווקה, בת 43 וחצי (מסתבר שכל חודש משמעותי בעניין שלנו). כבר הרבה זמן אני מסתובבת עם מספר הטלפון של המכון באיכילוב בתיק (ד"ר יעבץ) ולא יכולתי להביא את עצמי להתקשר אליו כי בגלל רעיונות רומנטיים היה קשה לי להשלים עם הרעיון של תרומת זרע ואחרי זה: חד-הוריות לאורך כל הדרך. הייתי בהריונות קודמים אך כולם הסתיימו בהפלה. ההפלה האחרונה היתה לפני שנתיים. הריתי באופן טבעי לא מתוכנן - מחבר שהיה אתי אז. הייתי מאושרת אך רק לזמן קצר מאד. ההריון נפל בשבוע השמיני וביחד איתו התפרק גם הקשר הזוגי. אחרי זה שקעתי מאד ולתקופה ארוכה. היציאה שלי מהדיכאון היתה מלווה בהתלבטות קשה ונוקבת, ובסופה המסקנה: אם אני לא משלימה עם רעיון תרומת הזרע אני בעצם מוותרת על ילד - ואני עוד לא מוכנה לוותר. הגעתי להשלמה מלאה עם העניין. אני שמחה ואני מרגישה שלמרות שאני לבד, הילד הזה - אם אם אם יווצר ויוולד בכל זאת הוא יהיה פרי של אהבה... שלי. אז עכשיו חודשיים אני עסוקה רק בזה, מעשית ונפשית. כל הזמן לומדת דברים חדשים, עושה בדיקות, פוגשת רופאים, ביורקרטיה וכו´ וכו´. עכשיו אני בפאזה של בדיקות גנטיות. אבל בפועל עוד לא קיבלתי כדור אחד (חוץ מחומצה פולית) או זריקה אחת. להיפך אני רק נותנת דם כל הזמן. כשהגעתי לד"ר יעבץ הוא עשה לי פרצוף כשאמרתי לו בת כמה אני - הגיל זה עקב אכילס העיקרי שלי. הוא אמר: בת 43?.. בדיוק?.. לא קצת יותר?.. וגם אמר שממש הגעתי בדקה ה-90 ולא להיות עם ציפיות גבוהות מדי. אבל בכל זאת הוא קיבל אותי ואפילו החליט שההזרעה הראשונה תהיה טבעית. אז זהו, הזרעה ראשונה בשבוע הבא.

ליברה

 

[עידית ד]

חובת ההתפקדות... ../images/Emo3.gif

עידית ועודד יחד 11 שנה, נשואים 5 שנים ואני בת 28. חיכינו וחיכינו וחיכינו כי בעצם למה למהר, יש לחזק את הזוגיות קודם, ויש להתבסס קודם ויש ויש ויש..... יותר נכון בשנתיים שלפני הנסיונות זה מה שבעלי חשב, ואצלי הצורך התחזק אבל הצורך לילד בא מהזוגיות ומהאהבה ואם עודד לא רוצה אז לא לוחצים יותר מידי, הרצון והצורך חייב להיות משותף (בא לי להרוג אותו עכשיו...

) אז נכון שהמחזור מעולם לא היה סדיר, ונכון הציסטות גודלות לי ללא שום עזרה חיצונית (או פנימית), אבל הגלולות שלקחתי (שנים) מסדרות את הכל, ואפילו פעם ממש מזמן הרופא נשים אמר לי שביום שהחליט להכנס להריון אז אני לא צריכה לעשות הפסקה כדי "לנקות" את הגוף מהגלולות אלה ישר להכנס להריון. אז ביום שהחלטנו הלכנו לנו מחובקים כמו זוג יונים לעבר מרפאתו של הרופא נשים, ההוא נתן לי לעשות בדיקות בסיסיות נתן לי חוצה פולית ויאללה למיטה. אז זהו שלא!!!!! זה לא עובד ככה! אחרי בדיקות חום השחר שהראו הכל חוץ מביוץ, נתן לי הרופא נשים שלי (האינטיליגנט..

) מירשם ל-3 חודשים איקקלומין וזהו, ללא כל מעקב. למזלי מצאתי את הפורום שלנו ובמהרה ברחתי ממנו ועברתי לרמת-מרפא ר"ג. הטיפול האחרון: 10 זקיקים גדולים וביוץ שהתרחש ללא כוריגון (בגלל היפר קל) וללא הזרעה כי היה חשש להריון מרובה עוברים...והפתעה!!!!! הריון כימי

הכאב הגדול הזה שבא אחרי השמחה הגדולה הזו שבר אותי לקחתי הפסקה מהטיפולים ועברתי לטיפולים אלטרנטיבים, כדי לחזק את הגוף ואת הנפש (הרי איזה ילד ירצה להשאר אצל אמא דיכאונית ???

) אז בינתיים אני נדקרת, ואוכלת נכון, ושותה כל מיני צמחים ואבקות, ועושה מדיטציה ואולי אולי הלוואי הלוואי יהיה הריון טבעי. מאחלת לכל אחת את מה שאני מאחלת לעצמי שיהיה לנו סוף סוף איזה שקט ושלווה כשנסתכל על ילד/ה/ים שלנו!! עידית

 

[love joy]

LOVE JOY מתפקדת ../images/Emo39.gif

אנחנו בני 30+ נשואים 7 שנים. הבעיה: חוסר ביוץ - שחלות פולציסטיות 4 שנים של ניסיונות: 2 מחזורי איקקלומין בלי מעקב (רופא שרלטן) - מעבר לרופא אחר. 1 מחזור איקלומין עם מעקב ותשובה שאין לרופא מה לעזור לנו יותר - הרגשה שהשמים נופלים, מעבר לרופא אחר. 1 מחזור פרגונל וכוריגון - רופא פרטי שהחליט אחרי טיפול אחד שהוא נוסע לשלושה חודשים להודו ולכן גם אנחנו לוקחים חופשה - לא הסכמנו ועברנו למרכז לפוריות האישה בראשון לציון. 1 מחזור מטרודין + IUI- אישפוז בשל גירוי יתר - מעבר למרפאה של פורפ´ משיח - ד"ר פרנקל (המקסים!!!!) 6 מחזורי פרוגנל + IUI - אישפוז בשל גירוי יתר. 2 מחזורי IVF באסותא ו...הריון של תאומים!!! לאחר 10 שבועות אחד התאומים הפסיק להתפתח וכעבור 9 חודשים נולד לנו ילד מקסים, יפה ומדהים בשביל שניים. עברו 3 שנים...(הנפש הגוף היו זקוקים להפסקה הארוכה) והנס המיוחל לא הגיע, הבעיות לא נעלמו וההריון לא הופיע. אכן לפעמים קורים ניסים אבל כנראה שהשנה היו יותר מדי הרבה אנשים (לצערנו)שנזקקו לניסים ולקב"ה פשוט לא נשאר אחד בשבלינו. חזרנו לטיפולים (במחשבה שעכשיו כשאנחנו יודעים מה עובד הכל יהיה יותר קל), פורפ´ משיח הכין תוכנית טיפול אך קופת חולים מכבי סרבה לתת לנו את האישור המיוחל. לאחר דיבורים, בכיות והתערבות הרופא, הסכים הרופא המחוזי לאשר לנו IVF לאחר שנעבור 2 פרגונל +IUI. בהתחלה עוד חשבנו לערער, אבל לאחר התייעצויות הבנו שהגזרה יחסית מועטה (עקרונית הם יכולים לדרוש 6 פרגונל +IUI) והתחלנו טיפולים. עברנו 2 מחזורי גונל +IUI ואז קיבלנו את האישור המיוחל ל IVF - קשה לתאר איזה אושר הציף אותנו!!! זהו קיבלתי דקא לפני כמה ימים, פתחתי היום תיק באסותא ואיחלתי לצוות ולעצמי שניפגש שוב רק כדי לתת תמונה של התאומות שיוולדו לנו (במשך הזמן התברר שיש לנו מחלה שאנו נשאים שלה שעוברת לבנים בלבד בסיכוי של 75% , לכן אנו מייחלים עכשיו רק לבנות, אך גם בנים יתקבלו בשמחה). ואז נסגור את הבסטה ננוח ונגדל את הילדים ברוגע ובשלווה.

 

[מירה@]

טוב, הגיע הזמן לחדש

מירה, בת 28.5 ,נשואה כבר 4 שנים נפלאות

. לפני שנתיים החלטנו שהגיע הזמן לילד משלנו.בדיוק התחלתי את ה-מ.א., הייתה לנו דירה משלנו והדברים התחילו להסתדר כמו שרצינו. הייתה לי תחושה שזה לא ילך חלק בגלל המחזור הלא סדיר.ניסינו טבעי ולא הלך.הולעטתי באיקקלומין בידי רופא לא אחראי וגם לא הלך. ביצענו צילום רחם ,פרופיל הורמונלי, בדיקת זרע והכל התגלה כתקין מלבד PCO -(שחלות פוליציסטיות)עברתי 3 הזרעות ומשם ל-IVF . וכאן החלה ההיכרות הראשונה (והאחרונה, אני כל כך מקווה) עם המושג הריון כימי.לאחר ה IVF הראשון עברתי עוד 2 מחזורי מוקפאים כאשר אחד מהם היה הריון כימי ואחד מהם התוצאה הייתה גבולית שבסופה לא היה הריון. זהו, כעת אנחנו שועטים לעבר החזרת המוקפאים הבאה והאחרונה, אני כל כך מקווה שזה יצליח, הפעם בליווי קלקסן שאולי ימנע את ההריונות הכימיים(ובתוך הלב אני נורא מקווה שפשוט נפלתי באיזו סטטיסטיקה מחורבנת) זהו, כל החברים שלנו שהתחילו איתנו את המירוץ חובקים ילדים בני שנה ומתחילים לחשוב על הילד הבא ואני אני עדיין חולמת על הראשון. מקווה שהחלום יהפוך למציאות מירה (בפורום הקודם נקראתי מיקה)

 

[טלי2]

מתפקדת ../images/Emo20.gif

מאחר ולא הצלחתי להעביר את התפקדותי מיואל, אני אתפקד שוב - אנחנו יחד 8 שנים, נשואים 3 שנים, ומנסים שנה, תמיד רציתי ילד, רק חיכיתי לשלב המתאים, שאסיים לימודים, שאהיה בשלה, שיהיה בית...וכשהכל היה מוכן ההריון בושש לבוא, לשמחתי נפלתי מיד על רופא נשים מצוין , אחרי חמישה חודשי נסיונות לעשות זאת באופן טבעי, אחרי הבדיקות שלי ושל אישי שהראו שהכל בסדר, אחרי 3 חודשי איקאקלומין חודש אחד של מנוגון והזרעות וציסטה אחת שהוציאה אותי לחופשה, ולטיפולים אלטרנטיביים. אני כאן, כמו מרב גם אני מאמינה שלא סתם הגעתי לכאן, מאמינה בתהליכים שהשנה הזו אילצה אותי לעבור, אמנם לא קל, לפעמים מייאש, עצוב, מתסכל, אבל אני מקווה ומאמינה שיהיה טוב...