אתה שואל אם יש לזה ממשות
אמיתית? אתה יכול לשאול את אותה שאלה על כל דבר. האם המחשב מולי קיים? האם אני עצמי באמת קיים? (ונעזוב את ה"הוכחות" של דקארט, לעכשיו). את השאלות האלה הייתי מגדיר בתור "שאלות בשם הפילוסופיה". ועם כל הכבוד לפורום הזה, ולענף הפילוסופיה, אני בז להן כשהן מתיימרות לומר משהו לגבי החיים שלנו. ברור שאני קיים ואם אני לא באמת קיים, אז ה"באמת" הזה לא מעניין אותי. ולכן אני קיים בכל מקרה. בקשר לעניין הבחירה, זה לא המצב. אם אין בחירה עלי לדעת את זה, כי זה ישפיע בצורה משמעותית לאופן שאני רואה את חיי. ולכן, "אתפלסף" ואחקור את העניין עד שאני אגיע למסקנה שיש או אין, ומכאן אשליך את זה על חיי. לשאלתך, האם יש דבר כזה כח משיכה? "באמת"- לא יודע, לא יכול לדעת, ולכן גם זה לא מעניין אותי. בשבילי-זה קיים ולכן אני משתמש בזה כאילו זה קיים, כי מבחינתי זה קיים. כי מה שברור לי- זה עובד. אלו שאלות קשות, שרבים וטובים מאיתנו התפלפלו בהם. קאנט, לפי ידיעותי המצומצמות, נתן לפילוסופיה דחיפה גדולה בעניין, ורוב האנשים בעולם בכלל לא מבינים עד היום למה בדיוק הוא התכוון. אני לא קאנט, ואני גם לא צריך להיות. אני מאמין שכל אדם, בלי קשר ליכולות שלו, יכול להגיע לתמונה נכונה של העולם שסביבו. זאת אומרת, שאם סבתא מסעודה יודעת שיש בחירה מבלי שחשבה על זה רגע אחד בחייה, אני כאדם "חושב", צריך לחשוב על זה וצריך להוכיח את זה. וקאנט כאדם עוד יותר "חושב", צריך להמציא מושגים חדשים, לכתוב ספרים עבי כרס וכו´ וכו´ רק כדי להוכיח לעצמו מה שאני יודע, ומה שמסעודה היקרה יודעת! תפיסת העולם של הפילוסוף היא שרק ה"חושבים" יכולים להבין את העולם. ושעם הארץ, הם בורים, עיוורים, ורק כלים במשחקו של העולם. לפילוסוף יש מעמד של "נביא", כמישהו שחוקר וחותר להגיע לאמת. אני אומר: החכם צריך לשלם על היותו חכם כי מעתה עליו להוכיח ולהצדיק את קיומו, וככל שיהיה חכם יותר כך רמת ההוכחה תהיה גבוהה יותר. עבור מסעודה הרמה היא ככה ועבור קאנט הרמה היא ככה, אין הבדל "מעמדות". ונחזור שוב לשאלתך, כדי שזה לא יראה כאילו התחמקתי: ה"קיום" של כוח המשיכה מבחינתי כאדם מסויים, מספיק מוצדק כדי שאתייחס לדבר כאילו היה לו קיום ממשי, ללא צורך בצידוק מעבר לצידוק המיידי.
