לדעתי זו לא החלטה ריאלית בכל מקרה.
במקום כזה (דווקא כי הייתי בו בנסיבות אחרות) תמיד נאבקת בתוכך התקווה שהכל יחזור להיות "כמו שהיה קודם" (בורות היא ברכה) והתקווה שאפשר לתקן
ביחד עם הרצון לברוח.
אני לא מכירה אף אחד שיכולה באמת לברוח ממערכת יחסים בחמש דקות או לוותר עליה ברגע.
ובטח שמעשית זה לא יקרה (יש להם ילדים ביחד).
בעיניי המקום הכי כואב בתוך סיטואציה כזו היא מה את חושבת על עצמך כשאת רוצה לתקן ולקוות שיהיה טוב כשכל מי שסביבך אומר לך כל כך בקלות "תזרקי אותו".
וזה ה-מקום בו צריך לסלוח לעצמך, על עצם הסלחנות. על עצם העובדה שאת מוכנה לקבל דבר כל כך קשה מצד בן זוג העיקר לשמור על מה שהיה.
אז אני כותבת מהמקום הזה. מהמקום שיודע שהדבר שבעיניי הכי חסר הוא מישהו שיגיד לך - יהיה בסדר.
אפשר לקוות, אפשר להיות אופטימיים ומאד מאד אפשר לרצות לסלוח ולקבל ולתקן ביחד.
הרי אם התקווה הזו תכזיב אותה היא כבר תגלה את זה בהמשך. ועד שזה יקרה כבר תהיה לה מערכת תמיכה, מקצועית, משפחתית (אני מקווה. זה עוד מכשול ענק - לבחור מה לספר לסביבה מזה.
בעיקר כשמדובר ב"סוג מביש" מהסוג שהיא מתארת, מביש כמו בעל שבוגד בך וכל ההשלכות על מה זה אומר בעצם עלייך).
לבוא ולהגיד לה בפורום "תשמעי מותק, כדאי לך להתגרש ממנו כי זה לא ילך, זה אף פעם לא הולך" זה פשוט נורא ואיום בעיניי.
זה מה שאני רוצה לומר בעצם בכל השירשור הזה.
שממילא כל מה שיש טעם עכשיו זה ללכת לטיפול, וללכת אליו בשיא האופטימיות. אין טעם להתכונן כרגע לרע ביותר, עם הרע ביותר מתמודדים כשהוא מגיע...
במקום כזה (דווקא כי הייתי בו בנסיבות אחרות) תמיד נאבקת בתוכך התקווה שהכל יחזור להיות "כמו שהיה קודם" (בורות היא ברכה) והתקווה שאפשר לתקן
ביחד עם הרצון לברוח.
אני לא מכירה אף אחד שיכולה באמת לברוח ממערכת יחסים בחמש דקות או לוותר עליה ברגע.
ובטח שמעשית זה לא יקרה (יש להם ילדים ביחד).
בעיניי המקום הכי כואב בתוך סיטואציה כזו היא מה את חושבת על עצמך כשאת רוצה לתקן ולקוות שיהיה טוב כשכל מי שסביבך אומר לך כל כך בקלות "תזרקי אותו".
וזה ה-מקום בו צריך לסלוח לעצמך, על עצם הסלחנות. על עצם העובדה שאת מוכנה לקבל דבר כל כך קשה מצד בן זוג העיקר לשמור על מה שהיה.
אז אני כותבת מהמקום הזה. מהמקום שיודע שהדבר שבעיניי הכי חסר הוא מישהו שיגיד לך - יהיה בסדר.
אפשר לקוות, אפשר להיות אופטימיים ומאד מאד אפשר לרצות לסלוח ולקבל ולתקן ביחד.
הרי אם התקווה הזו תכזיב אותה היא כבר תגלה את זה בהמשך. ועד שזה יקרה כבר תהיה לה מערכת תמיכה, מקצועית, משפחתית (אני מקווה. זה עוד מכשול ענק - לבחור מה לספר לסביבה מזה.
בעיקר כשמדובר ב"סוג מביש" מהסוג שהיא מתארת, מביש כמו בעל שבוגד בך וכל ההשלכות על מה זה אומר בעצם עלייך).
לבוא ולהגיד לה בפורום "תשמעי מותק, כדאי לך להתגרש ממנו כי זה לא ילך, זה אף פעם לא הולך" זה פשוט נורא ואיום בעיניי.
זה מה שאני רוצה לומר בעצם בכל השירשור הזה.
שממילא כל מה שיש טעם עכשיו זה ללכת לטיפול, וללכת אליו בשיא האופטימיות. אין טעם להתכונן כרגע לרע ביותר, עם הרע ביותר מתמודדים כשהוא מגיע...
