מכור למין?

[temp8]

לא נכון לשפוט אנשים לפי הצרכים שלך

יש המון נשים שאין להן שום בעיה לחיות שנים ללא סקס (מכירה אחת כזו באופן אישי, ובטח עוד הרבה שלא סיפרו לי על כך).
לא חסרים זוגות שהבעיה שלהם היא חוסר עניין של האישה בסקס.

 

[מיקי מהי]

אבל מה האמת מאחורי

חיים שנים ללא מין?
האשה לא כתבה שהיא שמחה בזה, נהפוך הוא, היא אולי קיבלה את המציאות כביכול אין ברירה אבל משטפחה האמת על פניה היא נעלבה שאליה אין ולגורמים וירטואליים יש...

 

[temp8]

אני הבנתי את זה אחרת

אולי לא הבנתי נכון אבל הבנתי שלא זה מה שהפריע.(או לא הפריע מאוד)

 

[מיקי מהי]

מחשבות על נושא נפיץ

מה עומד על השולחן-
זוגיות ללא מין
איש שעולמו המיני מתרחש במחוזות לא נגישים ולא מוחשיים לאשתו
משפחה שחיה חיים נורמטיביים בשאר הפנים שלה


לכל המזדעזעות מהרעיון של פרוק משפחה, צריך לשים לב לא להשליך מעצמיכן או ממה שאתן מכירות. הכותבת העלתה בשורות מספר, מציאות קשה במיוחד, כל אחת מהשורות מעלי יוצרת ספין נוסף של המורכבות ואני מניחה שיש עוד.
מה שכתבה דאון אנדר קרוב מאד מאד לאמת לאור מה שנכתב ע"י האשה עצמה

אני הייתי פונה בהקדם לפסיכולוג/ית קליני/ת רציני ולא לסקסולוג עם כל הכבוד ויש כבוד
מישהו שכבר ראה דבר או שניים לקבל ייעוץ מה האפשרויות העומדות לפניכם כרגע
יפה שעה אחת קודם
להבין במה באמת דברים אמורים
אם את זקוקה להמלצות באזור מגורייך את מוזמנת לפנות במסר ,ללא שם מזהה רק אזור מגורים
קבלי חיבוק חם, זה לא קל בכלל

 

[nubi]

תשובה חכמה כל כך

אמיתית ובוגרת.

(

אני נשמעת כמו גננת, אבל באמת מסכימה לכל מילה).

 

[בשבילי רק כוס מים]

אני הייתי מוותרת על הפסיכולוג

ועוברת לרמת הפסיכיאטר. רצוי כזה שמומחה להפרעות בתפקוד המיני ו/ או התמכרויות. יש סיכוי גבוה שכפי שציינו מעלה רמת החרדה/ דיכאון יצריכו טיפול תרופתי ורצוי לשמוע על האופציות כולן (שיחות, תרופות, קבוצות) מההתחלה ואז להחליט. אני חושבת שיש מרכזים הכוללים מעקב פסיכיאטרי ופסיכולוגי תחת אותו גג.
וכן, אחרי הסערה, בררי אם הוא בכלל רוצה טיפול. יש אפשרות שהוא לא יהיה מוכן לוותר על התוכן המיני הזה בחייו. וודאי שאתם נגשים לקבלת עזרה עם איזושהי מוטיבציה שלו, לא רק שלך.

ואת לא מטומטמת. נקי את עצמך. בנית לך חיים, נתת אמון. יש לך יכולת ליצור קשר ולאהוב. ויכול להיות שגם יש לך יכולת הדחקה טובה שעזרה לכך. אבל כמעט במאה אחוז מהמקרים זה מאפשר חיים טובים ולא פוגע בהם... נפלת לא טוב בסטטיסטיקה, אבל זה מזל, לא טמטום.

 

[Neo Me]

מסכימה עם מיקי מהי ועם ההפניה לטיפול

פסיכולוגי.
ומוסיפה כמה נקודות שעלו לי והן דווקא אופטימיות -
מדובר בהתמכרות שאינה מסכנת אותו או את חייכם (תחליפי "מכון למין" במילה "הימורים" או "אלכוהול" ותביני למה אני מתכוונת) כך שיש את כל הזמן שבעולם כדי לפתור את הבעיה,
אין סיכון מיידי.
ובנוסף הוא נשאר. עם כל זה שזה נמשך שנים ארוכות הוא נשאר. זה אומר שהוא אוהב אותך ואת הילדות וזה אומר שיש מה לתקן.

בהצלחה.

 

[down under 1]

זהו שהשם 'מכור למין' שגוי ומבלבל

השם האמיתי הוא אובססיה מינית שהיא בעצם הפרעה התנהגותית.
זה לא משהו שאפשר להחלים ממנו. יש מעטי מעט שמצליחים לתקופה להיות בהפסקה אבל זו מלחמה יומיומית.

דרך אגב, אם תקראי על זה תגלי שהרבה פעמים זה מכורים למין ואהבה וההתיחסות שלהם לאהבה של בנות הזוג שלהם היא לגמרי סוג של התמכרות אבל לא יותר חזק מאובססיה למין.

זה מאוד עצוב ומאוד אמיתי.

 

[lulyK]

השאלה אם אפשר למצוא דרך לחיות עם זה.

יש שם גברים שהצליחו לנהל חיי מין תקינים בלי לוותר לגמרי על ההתנלות האובססיבית?

 

[down under 1]

מכל מה שאני קראתי

וקראתי על זה המון. לא ממש.

יש כאלה שמדווחים על תקופות, הרבה הצליחו לשקר ולהראות נקיים במשך תקופות ארוכות יותר. יש כאלה שהצליחו אפילו כמה שנים אבל מדובר בטיפול אינטנסיבי, כלל שליטה מלאה על הגלישה שלהם על טלפון שלהם על החיים שלהם. לגמרי לגמרי נתנו את השליטה על עצמם למשהו אחר.
לא נתקלתי בסיפורי הצלחה לכלהחיים וזה לא אומר שאין.

 

[lulyK]

מסובך.... תודה!

 

[Neo Me]

אז מה ?

אנשים אובססיבים לכל מיני דברים מנהלים חיים נורמלים. לפעמים מתגברים ולפעמים נופלים.
אני לא חושבת שלהגיד "תתרחקי ממנו" אחרי שהיא חיה איתו (כך ! כמו שהוא !) חיים שלמים עם ילדים והכל זה פתרון.
ובאופן כללי - להיות מסוגלת לנטוש בן זוג בעת צרה זו תכונה מאד מכוערת בעיניי.
הבן אדם מבקש עזרה, הבן אדם חי איתה ועם הילדות שנים רבות כשהוא מסתיר את האובססיה, שתעזור לו.
זוגיות זה בטוב וברע (עם החרגה כאשר הרע מסכן את שלומם או בריאותם או חייהם של החיים בתוך הזוגיות הזו).

 

[מעיין ברכה]

ולא נראה לך שזה מסכן את שלומם ובריאותם??

אני לא אומרת "לנטוש" ובטח לא במיידי, אבל כפי שמראים מקירם מן העבר, היכולת לנהל ככה משפחה "נורמאלית" הוא אפסי. אנשים, מי כמוך יודעת, מתגרשים בשל סוגיות הרבה יותר פעוטות, באופן יחסי. להשאר יחד בשל "בטוב וברע" אם מאוד מאוד רע לה (שוב, לא במיידי, ככלל) זו לאו דווקא העצה הנכונה.

המצב כאן שונה לחלוטין ממצב בו בן זוג נפצע או חולה, למשל. אל תשכחי שברקע יש כאן הסתרה רבת שנים ותחושת בגידה איומה. אני לא חושבת שהסריט של "לפרק" הוא קל. בכלל לא, אבל גם התסריט של לחיות יחד נראה לי לחלוטין בלתי נתפס.

 

[Neo Me]

לא. נראה לי שעד היום הם חיו ככה ולכן בהגדרה

זה לא מסכן את שלומם ובריאותם יותר משזה סיכן לפני שבוע.
ואני רוצה להדגיש משהו -
אני לא אומרת שאין בעיה. להפך, יש בעיה וצריך לטפל בה.
אני אומרת שזו בעיה סבוכה ומורכבת בכל היבט ושהאדם הזה הוא אבי ילדיה וכך או אחרת היא תהיה בקשר איתו מעתה ועד עולם.

לכן כל מה שלא יקרה וכל מה שלא צריך לקרות חייב לעבור דרך איש מקצוע רציני שיעזור להם להבין מה קורה ואיך.
אני אדם אופטימי, אני מכירה מקרים מאד קשים סביבי של אנשים שאף אחד לא נתן להם סיכוי לחיות חיים נורמלים (לא עם הפרעה כזו אבל עם אחרות,
כולל הפרעות אישיות וכל מיני) ובכל זאת הם חיים יום אחרי יום, לפעמים בטוב ולפעמים בחרא, אבל חיים נורמטיביים למדיי.
אני אומרת שמראש אף אחת פה לא יכולה ולא צריכה להגיד לה להישאר או ללכת ושעיצה היחידה ההגיונית היא - תהיי אופטימית ממה ש*כן* יש לך, תפסיקי לקרוא באינטרנט כי זה לא המקרה שלך. כל מקרה הוא יחודי.
תמכי בבן הזוג שלך בטיפול, כי הוא מעוניין ורוצה בו וכי זוגיות היא גם בטוב וגם ברע. גם אם זה יוביל לפרידה זה צריך להיות ממקום שניסיתם, כי את תצטרכי להסתכל לו בעיניים עוד שנים רבות ולנהל איתו קשר ותקשורת עבור הילדים.
אז עם כמה שיותר אופטימיות וראיה של מה ש*יש* ומה ש*טוב* כרגע בתוך הסיטואציה הזו - באופן כזה הכנסי לטיפול ביחד איתו, במקביל אליו, מה שצריך.
ותראי משם.

אני לא חושבת שזה מצריך בריחה, אני לא חושבת שזה מצריך היסטריה ואני לא חושבת שזה מצריך פסימיות. מראש.
(וכי אין לי כוח להגיב עוד פעם בתחתית השירשור

- הילדים שלי לא נוגעים לי בטלפון. בהחלט יש שם דברים וסמסים שאני לא רוצה שיראו. אני לא חושבת שזה חריג. טלפון סלולרי זה דבר אישי מאד
ואף אחד לא אמור לגעת לי בו).

 

[מעיין ברכה]

חוזרת שוב ושוב: לא כתבתי שתזרוק אותו היום מן

הבית. ממש לא. בהבט הזה, ההרגעה שלך במקומה: זה ברור שהיא נסערת (כמו כשמגלים שבן זוג בוגד או מועל וכו') וברור שצריך לנשום עמוק מאוד ולא להחליט שום דבר פזיז כרגע.

ועדיין, אני עומדת על דעתי שגם אם נכון לפנות לטיפול (וזאת המלצתי לה גם) מי שהיא צריכה לדאוג לו בעיקר כעת זה היא ובנותיה. היא בהחלט יכולה לתמוך ולדרבן את בן בזוג בטיפול שלו, אבל לא הייתי תולה את עתיד המשפחה בטיפול שלו ובהצלחתו (ואולי זה מכיוון שיש לי יותר רקע בבריאות הנפש והפרוגנוזה במקרים הללו אינה מיטבית. זה לא אומר שצריך להיות פסימים מראש, אבל גם לא כדאי להתכחש למציאות באופן טוטאלי).

בנוסף, אני חושבת שלחלק לה ציונים על יופי או כיעור מיותר כרגע.

לעניין ה

, לו היו לי (ואין לי) תכנים בנייד שאיני מוכנה שילדי יחשפו אליהם, אז כמובן שהוא היה מודר מהם, וזה אומר גם חסימות שונות של מה שצריך. עובדתית, היא מספרת שלא הייתה מניעה שהיא תיגע בנייד שלו (אם כי, נראה שלא היה שכיח שהיא בנייד שלו. אצלנו, למשל, אם הנייד שלי עסוק, אני לא צריכה "לבקש רשות" מבן זוגי כדי להתקשר משלו, למשל. זה בסדר שבמשפחות שונות יש נורמות שונות) כמו שהיא בתמימות נחשפה לתכנים הללו, כך גם בנותיה, העתיד, עלולות להחשף. (וכפי שציינתי, יש כאן בעיה של ממש, כי האו אבא שלהן בכל מקרה גם אם הם כן יתגרשו בסופו של גבר, על רקע כזה או אחר, כמו שקורה לזוגות רבים באופן נורמטיבי בימינו).

 

[קרטחנה]

 

[פוליlcנה]

אני מרגישה שקצת הגזמת

יש פה אשה במצוקה שבאמת מתלבטת מה לעשות ולכתוב באופן נחרץ ש "ובאופן כללי - להיות מסוגלת לנטוש בן זוג בעת צרה זו תכונה מאד מכוערת בעיניי" זה לומר לה בעצם משהו מאד קשה עליה אם תחליט להיפרד וזה מבלי שהיית בנעליה.

זוגיות זה בכל מחיר? בכל התמכרות? עם כל מחלת נפש? האם התמכרות/ מחלת נפש אינה מסכנת את הבריאות הנפשית של הילדים? האם, החלטה להשאר בכל מחיר, לא משנה איזה מחיר היא גובה ממנה כאישה, אינה מסכנת את בריאותם הנפשית של הילדים?


אין לי תשובות נחרצות עבור פותחת ההודעה, כי אני לא נמצאת בנעליה, אני לא יודעת איזה מחיר תגבה ממנה ומתוך כך מהמשפחה כולה כל החלטה שתיקח. מהמצב הקשה שהיא נמצאת בו, שכמו שמיקי כתבה הוא מצב של אבל, יכולות להיות כמה אפשרויות ויש בחירה- אבל הבחירה היא שלה ואף החלטה שתיקח לא תעיד עליה כבעלת תכונה מכוערת.

 

[תמר של אור]

מסכימה איתך לחלוטין

<ואם כבר שיפוטיות היא תכונה מכוערת (בעייני)>

ולפותחת ההודעה - קודם כל הסיטואציה שאת נמצאת בה, כל כך קשה וקורעת לב, אז אני שולחת לך חיבוק והרבה כוחות להתמודד איתה.

אינך סתם מרגישה שהשתגעת, שהרי כל מה שידעת וחשבת על בן הזוג שלך, על הזוגיות שלכם, אולי אפילו על עצמך, התרסק לחלוטין. אני חושבת שכעת זה לא הזמן לקבל החלטות, את נסערת - ובצדק - וכך גם הוא. ובכלל, אין כאן שום דחיפות, הרי להחליט על פרידה תמיד אפשר.

אין לי שום ידע בנושא התמכרויות אבל אני כן מאמינה שכשרוצים להשתנות, משתנים. לא כולם ולא מיד ובטח שזה לא יהיה קל - לאף אחד מהצדדים - אבל זה אפשרי, גם בגיל כזה.
ובכל מקרה כל מה שתחליטי זה בסדר, כי זה בסדר *לך*

 

[Neo Me]

אבל לא אמרתי את זה לה אלא לדאון אנדר

שהציעה לה לברוח... וכמה שיותר מהר.

 

[פוליlcנה]

נכון אבל

אם היא תחליט באמת לברוח? וכמה שיותר מהר? אם היא תחליט שבריחה/ גירושין זה מה שישמור עליה? אם מבחינתה, אחרי הייסורים שהיא עוברת כרגע עם הגילוי, זו החלטה האפשרית מבחינתה?