מנגנון ההגנה מפני טעויות וסילופים
כולם יודעים שיש תורה שבכתב. אותם חמישה חומשים – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. אותה התורה שכוללת את הכל. יש בה הכל. אני לא אתעסק עכשיו בהאים התורה רלוונטית להיום, כי זה נושא להרצאה אחרת. אני רק אומר דבר אחד – אם תבוא ותאמר לי שהתורה "לא רלוונטית", "לא מתאימה", "מיושנת" וכו' אז אין לי מה לומר לך. אני לא אבוא ואתרץ לך למה התורה כן רלוונטית לך וכן מתאימה לצרכיך (למרות שזה כך) מסיבה פשוטה אחת: התורה קיימת אלפי שנים לפניך ולפני והיא תהיה קיימת עוד אלפי שנים אחרי שאתה ואני נלך מכאן. אם כבר, אתה זה שצריך להתאים לה… אתה זה שצריך להיות רלוונטי לה… קודם-כל, בוא נצא מנקודת הנחה מסויימת – הקב"ה רוצה שנשמור את התורה ואת המצוות שבה. יש לנו תרי"ג (613) מצוות והקב"ה רוצה שנשמור אותן ונקיים אותן. רוצה הוכחה לכך? בבקשה – הקב"ה מבטיח שכר גדול מאד למי שמקיים את המצוות. מצד שני, הוא גם מזהיר את מי שלא עושה כך. זאת אומרת, שהמצוות והתורה הם לא בגדר המלצה בלבד לחיים טובים ומאושרים יותר, הם ממש חיוב שעלינו לעשות – ושוב – לטובתנו בלבד. אוקיי. אבל למה שאני אקשיב לרבנים? אני מאמין בתורה. נקודה. אני מאמין באלוקים. נקודה. למה שאיזה רב יבוא ויגיד לי מה לעשות?… מי נתן לו את הזכות? למה שאני אאמין לתורה שבעל-פה? אני מאמין למה שהקב"ה אמר בהר סיני, וזהו. זה חכם מאד. באמת. הרי צריך להקשיב לקב"ה, הוא המקור, למה שבאמת תקשיב לתורה שבע"פ? למה צריך אותה בכלל?… בוא נמשיל את זה – בכנסת יושבים 120 אנשים ורוצים לחוקק את חוקי התנועה. נניח שבכנסת יושבים אנשים הגונים וישרים. הם יושבים וחושבים, ובסופו של דבר כותבים חוק אחד בלבד. כל חוקי התנועה מסתכמים במשפט אחד בלבד : "סע בזהירות". אני, בחורה נורמלית, נוסעת יום אחד בסימטה צרה במהירות של 140 קמ"ש וחס וחלילה פוגעת בילד. מביאים אותי למשפט. השופט אומר לי: "גבירתי, את נסעת בסימטה צרה במהירות של 140 קמ"ש ופגעת בילד, מה יש לך לומר להגנתך?" להגנתי אני אומרת שאני נהגת מקצועית, מתחרה במירוצי ראלי עם מכונית שנוסעת 400 קמ"ש בלי בעיה. מבחינתי, נסיעה במהירות של 140 קמ"ש זה לנסוע בזהירות. מאד בזהירות. אתה יכול להאשים אותי? ככה אני הבנתי את החוק הזה. לא מספיקה דוגמא אחת? הינה עוד אחת – נגיד, שכל חוקי ההתנהגות של אדם לחברו היו מסתכמים במילים "תהיו טובים". ואני, שוב, בחורה נורמלית, נעצרת הפעם על גניבה מאדון כהן. והמשפט השני שלי מתחיל ב"גבירתי, את גנבת מאדון כהן, מה יש לך לומר להגנתך"? איך שאני רואה את זה, אדון כהן הוא אדם עשיר מאד. אני גנבתי ממנו כדי לתת לשכנה, גברת לוי. שחיה במחסור רב ואין לה כמעט אוכל לילדיה. מבחינתי לגנוב מאדון כהן למטרה הזו – זה מעשה טוב. מעשה טוב מאד, ואני חושבת שאפילו מגיע לי פרס על זה. מישהו יכול להאשים אותי? הרי בחוק כתוב להיות טובים. ומבחינתי זה נקרא להיות טוב. איך המחוקקים רוצים שאני אדע למה הם מתכוונים אם הם לא מסבירים את עצמם? הרי המחוקקים שלנו יושבים שעות על גבי שעות לנסח חוקים שגם האדם הטיפש ביותר במדינה וגם האדם החכם ביותר במדינה יבינו את כוונתם. יש דיונים שלמים רק על ניסוח מסוים של מילה בחוק, כדי שאף אחד לא יבוא ויתרץ את מעשיו בזה שהחוק לא מובן ושאף אחד לא ימצא פרצה בחוק למעשיו. עכשיו נסתכל בתורה. בתורה יש תרי"ג מצוות, כאמור. אבל אין אף מצווה, ואף לא אחת, שאני יכולה להבין מהכתוב מה בדיוק הקב"ה רוצה ממני. כתוב בתורה על גירושין "וכתב לה ספר כריתות" – איזה ספר הוא בדיוק צריך לכתוב לה? אולי שירי אהבה? אולי להקדיש לה ספר של רם אורן? לא מפורט. כתוב בתורה על תפילין "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך" – מניין לי שאלו הן התפילין המרובעות, השחורות, שגברים מניחים היום? אולי בכלל צריך לשים ביצה בין העיניים זכר לקורבן חגיגה? ואולי דווקא זית משבעת המינים? מאיפה לי לדעת?… באף מקום בתורה לא מפורטות המצוות האלו, ולא אף אחת מהאחרות. ומה כתוב על מלאכה? שאסור לעשות מלאכה בשבת… ואם יש לי שבת חתן וכל היום אני רק מתרוצץ בין האורחים שלי, יורד להביא להם שתיה, מחפש להם מקומות שינה הולמים ובסוף השבת ממש "קרוע" מעייפות על כל העבודה בשבת זה נקרא שעשיתי מלאכה? לא. זה לא נקרא מלאכה, זה דווקא נקרא מצווה. רגע, רגע, ואם אני מדליק את האור בלחיצת כפתור פשוטה שלא גורמת לי שום מאמץ חוץ מלהזיז את היד לכיוון החשמל זה כן מלאכה? כן, זה דווקא כן נקרא מלאכה לדעת התורה. איך אני אמור לדעת את זה? איך הקב"ה רוצה שאני אשמור ואקיים את המצוות אם הוא לא מסביר לי מה הוא בדיוק רוצה ממני? אם הדינים והחוקים שלו זה משפטים שאין לי מושג מה הכוונה שלהם?…
כולם יודעים שיש תורה שבכתב. אותם חמישה חומשים – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. אותה התורה שכוללת את הכל. יש בה הכל. אני לא אתעסק עכשיו בהאים התורה רלוונטית להיום, כי זה נושא להרצאה אחרת. אני רק אומר דבר אחד – אם תבוא ותאמר לי שהתורה "לא רלוונטית", "לא מתאימה", "מיושנת" וכו' אז אין לי מה לומר לך. אני לא אבוא ואתרץ לך למה התורה כן רלוונטית לך וכן מתאימה לצרכיך (למרות שזה כך) מסיבה פשוטה אחת: התורה קיימת אלפי שנים לפניך ולפני והיא תהיה קיימת עוד אלפי שנים אחרי שאתה ואני נלך מכאן. אם כבר, אתה זה שצריך להתאים לה… אתה זה שצריך להיות רלוונטי לה… קודם-כל, בוא נצא מנקודת הנחה מסויימת – הקב"ה רוצה שנשמור את התורה ואת המצוות שבה. יש לנו תרי"ג (613) מצוות והקב"ה רוצה שנשמור אותן ונקיים אותן. רוצה הוכחה לכך? בבקשה – הקב"ה מבטיח שכר גדול מאד למי שמקיים את המצוות. מצד שני, הוא גם מזהיר את מי שלא עושה כך. זאת אומרת, שהמצוות והתורה הם לא בגדר המלצה בלבד לחיים טובים ומאושרים יותר, הם ממש חיוב שעלינו לעשות – ושוב – לטובתנו בלבד. אוקיי. אבל למה שאני אקשיב לרבנים? אני מאמין בתורה. נקודה. אני מאמין באלוקים. נקודה. למה שאיזה רב יבוא ויגיד לי מה לעשות?… מי נתן לו את הזכות? למה שאני אאמין לתורה שבעל-פה? אני מאמין למה שהקב"ה אמר בהר סיני, וזהו. זה חכם מאד. באמת. הרי צריך להקשיב לקב"ה, הוא המקור, למה שבאמת תקשיב לתורה שבע"פ? למה צריך אותה בכלל?… בוא נמשיל את זה – בכנסת יושבים 120 אנשים ורוצים לחוקק את חוקי התנועה. נניח שבכנסת יושבים אנשים הגונים וישרים. הם יושבים וחושבים, ובסופו של דבר כותבים חוק אחד בלבד. כל חוקי התנועה מסתכמים במשפט אחד בלבד : "סע בזהירות". אני, בחורה נורמלית, נוסעת יום אחד בסימטה צרה במהירות של 140 קמ"ש וחס וחלילה פוגעת בילד. מביאים אותי למשפט. השופט אומר לי: "גבירתי, את נסעת בסימטה צרה במהירות של 140 קמ"ש ופגעת בילד, מה יש לך לומר להגנתך?" להגנתי אני אומרת שאני נהגת מקצועית, מתחרה במירוצי ראלי עם מכונית שנוסעת 400 קמ"ש בלי בעיה. מבחינתי, נסיעה במהירות של 140 קמ"ש זה לנסוע בזהירות. מאד בזהירות. אתה יכול להאשים אותי? ככה אני הבנתי את החוק הזה. לא מספיקה דוגמא אחת? הינה עוד אחת – נגיד, שכל חוקי ההתנהגות של אדם לחברו היו מסתכמים במילים "תהיו טובים". ואני, שוב, בחורה נורמלית, נעצרת הפעם על גניבה מאדון כהן. והמשפט השני שלי מתחיל ב"גבירתי, את גנבת מאדון כהן, מה יש לך לומר להגנתך"? איך שאני רואה את זה, אדון כהן הוא אדם עשיר מאד. אני גנבתי ממנו כדי לתת לשכנה, גברת לוי. שחיה במחסור רב ואין לה כמעט אוכל לילדיה. מבחינתי לגנוב מאדון כהן למטרה הזו – זה מעשה טוב. מעשה טוב מאד, ואני חושבת שאפילו מגיע לי פרס על זה. מישהו יכול להאשים אותי? הרי בחוק כתוב להיות טובים. ומבחינתי זה נקרא להיות טוב. איך המחוקקים רוצים שאני אדע למה הם מתכוונים אם הם לא מסבירים את עצמם? הרי המחוקקים שלנו יושבים שעות על גבי שעות לנסח חוקים שגם האדם הטיפש ביותר במדינה וגם האדם החכם ביותר במדינה יבינו את כוונתם. יש דיונים שלמים רק על ניסוח מסוים של מילה בחוק, כדי שאף אחד לא יבוא ויתרץ את מעשיו בזה שהחוק לא מובן ושאף אחד לא ימצא פרצה בחוק למעשיו. עכשיו נסתכל בתורה. בתורה יש תרי"ג מצוות, כאמור. אבל אין אף מצווה, ואף לא אחת, שאני יכולה להבין מהכתוב מה בדיוק הקב"ה רוצה ממני. כתוב בתורה על גירושין "וכתב לה ספר כריתות" – איזה ספר הוא בדיוק צריך לכתוב לה? אולי שירי אהבה? אולי להקדיש לה ספר של רם אורן? לא מפורט. כתוב בתורה על תפילין "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך" – מניין לי שאלו הן התפילין המרובעות, השחורות, שגברים מניחים היום? אולי בכלל צריך לשים ביצה בין העיניים זכר לקורבן חגיגה? ואולי דווקא זית משבעת המינים? מאיפה לי לדעת?… באף מקום בתורה לא מפורטות המצוות האלו, ולא אף אחת מהאחרות. ומה כתוב על מלאכה? שאסור לעשות מלאכה בשבת… ואם יש לי שבת חתן וכל היום אני רק מתרוצץ בין האורחים שלי, יורד להביא להם שתיה, מחפש להם מקומות שינה הולמים ובסוף השבת ממש "קרוע" מעייפות על כל העבודה בשבת זה נקרא שעשיתי מלאכה? לא. זה לא נקרא מלאכה, זה דווקא נקרא מצווה. רגע, רגע, ואם אני מדליק את האור בלחיצת כפתור פשוטה שלא גורמת לי שום מאמץ חוץ מלהזיז את היד לכיוון החשמל זה כן מלאכה? כן, זה דווקא כן נקרא מלאכה לדעת התורה. איך אני אמור לדעת את זה? איך הקב"ה רוצה שאני אשמור ואקיים את המצוות אם הוא לא מסביר לי מה הוא בדיוק רוצה ממני? אם הדינים והחוקים שלו זה משפטים שאין לי מושג מה הכוונה שלהם?…
