מנוף ארצנו

[cohen chaim1]

במידה ואפגוש

את טלי אמסור לה, כמובן, את תנחומיך.

 

[הדי אור]

בועז. לצערי הבשורה על מותו של יפתח

זייד נכונה. הוא נפטר בסוף דצמבר. בן 86 היה במותו. חיפשתי בשבילך והבאתי כתבה שהיתה בעיתון הארץ. מי ישמור על העמק? מאת אריה דיין בשבת מת יפתח זייד, אחרון בניו של אלכסנדר זייד שהתגוררו בנחלה המשפחתית בשייח אבריק בבית הקברות הקטן ליד צומת השומרים הסמוכה לקרית טבעון, שבו טמונים ראשי ארגון "השומר", נקבר ביום ראשון הבן האחרון של אחת הדמויות המיתיות שהצמיחה הציונות בראשית המאה ה-20. האיש שהובא למנוחות, יפתח זייד, היה חלק בלתי נפרד מהמיתוס הזה. במושבים, במושבות ובקיבוצים של עמק יזרעאל חשו בתחילת השבוע שאגדה משפחתית ולאומית, שתחילתה בכפר קטן בסיביר של סוף המאה ה-19, הגיעה לסיומה בעשור הראשון של המאה ה-21. בין מאות משתתפי ההלוויה היו גם כמה שנכחו לפני 68 שנים בהלוויה אחרת, באותו בית קברות. אז, ביום קיץ לוהט של יולי 1938, הובא למנוחות אלכסנדר זייד, אביו של יפתח והאדם שרציחתו יצרה את האגדה. יפתח זייד, שנולד ב-1920 בכפר גלעדי, התגורר בשייח אבריק מאז שהוריו עברו למקום ועד יום מותו. בתו, טלי זייד-רווה, אמרה השבוע: "המורשת של סבי כללה שני מרכיבים עיקריים - ביטחון וחקלאות. שני אחיו של אבי עסקו בביטחון, ואבא עסק בחקלאות. הוא למד במקווה ישראל, הקים פה עדר צאן גדול והיה מומחה להרכבות ולגיזום". היא תיארה את אביה כ"איש שקט וצנוע, לא דברן גדול", שהיה "משוגע על עצים". "בטבעון הוא הכיר כל עץ. היית אומר לו שם של משפחה בטבעון ומיד הוא היה אומר איזה עצים יש בחצרה". יפתח למד בבית הספר היסודי של כפר יהושע ("הוא ויוחנן היו חוצים את הוואדי על חמורים", נזכר אמנון ברקאי מכפר יהושע). אחר כך נשלח ללמוד חקלאות בפנימייה של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, מדרום-מזרח לתל אביב, שם גם שהה בשנתיים הראשונות למרד הערבי שפרץ ב-1936. בשנים הללו היו אביו ואחיו, גיורא, מעורבים בכמה תקריות אלימות עם שכניהם הפלשתינאים, אירועים שבהם נזרעו זרעי הסכסוך שהובילו לרצח האב. את הבשורה על רצח אביו קיבל יפתח ממנהל הפנימייה. שנה לאחר מכן, כשסיים את לימודיו במקווה ישראל, הוא חזר לגבעה בעמק יזרעאל והשתתף בניסיון, שלא עלה יפה, להקים במקום קיבוץ. להבדיל מגיורא, שהרבה לדבר עד סוף ימיו על רצח אביו ולהסביר עד כמה האירוע תרם לעיצוב יחסו לערבים, יפתח נמנע בעקביות מלהזכיר את הנושא. ככל הידוע, גם לא היה לו חלק בהחלטת הפלמ"ח, שגיורא היה בין הדוחפים לקבלתה, לשגר ב-1942 חוליית נקם שהרגה את האיש שהיה כנראה האחראי לרצח, קאסם טבאש. "רצח אביו", אומרת טלי זייד-רווה על אביה, "היה בשבילו פצע שמעולם לא הגליד ולכן הוא כמעט ולא דיבר עליו ולא הראה את כאבו. הוא פשוט קבר את העניין עמוק בתוכו". אלמנתו של יפתח, כרמלה, מספרת שבטיולים רגליים באזור מגוריהם בעלה הקפיד שלא להתקרב למקום הרצח. לעיקר פרסומו זכה יפתח לא בשל אביו ואף לא בגלל הידע שלו בחקלאות: בשנות ה-40, כשהבריטים הפכו את האגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים בארץ ישראל, יפתח היה מהמתאגרפים הידועים ביותר. עם הקמת המדינה, הוא אף הוכתר לאלוף ישראל במשקל חצי כבד. יפתח התוודע לאגרוף עוד בימי לימודיו במקווה ישראל, אך את העיסוק השיטתי בו פיתח בתחילת שנות ה-40, בקבוצת הפועל חיפה. "האגרוף היה אז מאוד פופולרי בארץ, כמעט כמו הכדורגל", מספר אברהם גפני, ידידו של יפתח זייד שהתאגרף עמו בהפועל חיפה, "בחיפה לבדה היו שמונה מועדוני אגרוף יהודיים, שני מועדונים ערביים ואחד יווני, בנוסף לקבוצות בבסיסי הצבא הבריטי. בכל אניות המלחמה הבריטיות שעגנו בחיפה היו נבחרות אגרוף, שביקשו להתחרות נגד הקבוצות המקומיות". תהילתו הספורטיווית נבעה מהאגרוף, אך בשנות ה-40 התחרה יפתח בכמה ענפים אחרים, כמו זריקת כידון, הדיפת כדור ברזל וכדורגל. גפני אומר שאינו מצליח להיזכר "בשום קרב שיפתח הפסיד" ושאת רוב ניצחונותיו הוא השיג "בנוק-אאוט, הרבה לפני הסיבוב השלישי". בניגוד למצב היום, גפני מדגיש שבעולם הספורט של אז, "כולנו עבדנו לפרנסתנו ואף אחד מאתנו לא חי מהספורט. יפתח, למשל, היה מגיע לאימונים בחיפה אחרי שעבד כל היום במשק". גפני נזכר בתחרות שנערכה בירושלים ב-1947, שאליה נסעו מתאגרפי הפועל חיפה, בהם זייד. "ביקשתי מהמעסיק שלי אישור חד-פעמי לסיים את העבודה בשלוש. בארבע עלינו על משאית ובשבע וחצי הגענו לירושלים. התאגרפנו והגענו חזרה לחיפה, במשאית, הרבה אחרי חצות. למחרת בבוקר כולנו הלכנו לעבוד". עוד נזכר גפני בתחרות אגרוף שנערכה באותה תקופה בחיפה בין שתי קבוצות ערביות - מחיפה ומיפו. לדבריו, הוא וזייד ישבו בקהל ו"פתאום התברר שהמתאגרף מיפו שאמור היה להשתתף בקרב במשקל כבד לא הגיע. הכרוז שאל אם יש מישהו בקהל שמוכן לתפוס את מקומו. יפתח, שהקהל הערבי הכירו היטב, קם, לקח זוג כפפות ועלה להתאגרף ללא שום הכנות, בלי להחליף נעליים ועם המכנסיים הקצרים שתמיד לבש. הוא ניצח בסיבוב הראשון ונהפך לגיבור הקהל הערבי". לגפני ולבני משפחת זייד חשוב להבליט את העובדה שיפתח זייד החשיב את הפן החינוכי של האגרוף הרבה יותר מזה התחרותי. "גביעים ואליפויות ממש לא עניינו אותו", אומר חתנו, אלעד בצר, "הוא תמיד אמר שהאגרוף חשוב לו, כי אנשים צריכים לדעת להגן על עצמם וצריכים לדעת לעמוד נכון על הרגליים". בתחילת שנות ה-50 פרש יפתח מאגרוף ומאז ועד שחלה בפרקינסון, במשך כמעט 40 שנים, הקדיש את כל מרצו למשק החקלאי שלו. עם זאת, במהלך תקופה זו היו פעמיים שבהן שב והתקרב לאגרוף: ב-1976 השתתף בקורס מאמני האגרוף הראשון שנערך במכון ויינגייט, וכעבור עשור נענה לפנייתו של גפני והדריך במשך כמה חודשים בני נוער, בסניף של מועדון "כפפות הזהב" שחברו הוותיק פתח אז בטבעון. עם מותו של יפתח, הסתלק האחרון מבין ילדיו של אלכסנדר זייד שהתגוררו בשייח אבריק. כעת תעבור הנחלה המשפחתית לידיהם של נכדיו וניניו של השומר על הסוס, שבחרו להתגורר סמוך לאנדרטה המפורסמת לזכרו. כמה מהם, כמו טלי זייד-רווה, שמארגנת סיורים באתרים שקשורים לתולדות משפחתה, ממשיכים לנסות ולשמר את המיתוסים שנכרכו בה. בן דודה, אלכסנדר זייד, מגדל שם עזים ומוכר גבינות במפעל שנושא, כמוהו, את שם סבו. יש גם נכדים ונינים שמבקשים, כמו הבת כוכבת, להתנתק מהמיתוס ולשקוע באלמוניות.

 

[אבא של נעם]

ועוד תמונה מנוף ארצנו,

אני מנצל את התמונה של חיים כדי להשוויץ: התמונה הזו צולמה בסוף השבוע אחרון, במהלך אימון של קבוצת רוכבי האופניים (טנדם - אופני זוגות) של המרכז הישראלי לכלבי נחיה לעיוורים, מסביב לים המלח. הם מתאמנים לקראת מרוץ האופניים סובב ים המלח, וסיימו בהצלחה 90 ק"מ. המיוחד בתמונה הוא, כפי שתשימו לב, שהיא צולמה תוך כדי רכיבה על ידי הרוכב מאחור - כלומר עיוור הנעזר בכלב נחיה. הנוף מספיק מרהיב על מנת שגם הוא יצליח לצלם תמונה מוצלחת... ועכשיו חזרה לחידה של חיים, שאני מודה - אין לי מושג מה התשובה לה.

 

[vered73]

מדהים! אנשים לא מבינים מה וכמה זה

דורש מהרוכב. איזה אומץ. כל הכבוד לו.

 

[אמנון אלבז]

הגלבוע?

חיים התמונה לא ברורה בכוונה?

 

[SEA21]

הכרמל - מוחרקה ?

 

[הדי אור]

רבותי. אתם יכולים להמר כמה שאתם

רוצים. החידונאי הלך לישון ובשעה 05:17 הוא יענה לכם. מצטער אבל שעות הפעילות של החקלאי ושעות הפעילות של העירוני שונות .

 

[cohen chaim1]

עשר נקודות להדי !!

אבל כפול מזה לנימרוד ולאיש הים שלנו. אכן זו תמונה שצולמה מכוון גבעות שייח א-ברייק ובה רואים את רכס המוחרקה על הר הכרמל. מתנצל על התמונה הלא ברורה, קחו בחשבון שהיא צולמה לפני למעלה ממאה שנים. אולי אם הייתי מקטין אותה הייתה נראית ברור יותר. התמונה צולמה,כך נראהלי, מדרום לגבעת בית שערים העתיקה (הגכעה שפסל זייד ניצב עליה) והשלוחה הנמוכה שהמאהל הבידואי שוכן לפניה החיא שלוחה ההולכת ממערב למזרח מזרחית לקיבוץ גבעות זייד שכבר לא קיים (במקומו "כפר תקוה").

 

[הדי אור]

חיים. התעורת מוקדם היום. לא בשעה

5:17 אלה עלית למחשב בשעה 5:16. מה קרה שדקה יותר מוקדם היום? שינה טרופה? חלומות רעים? האישה זרקה אותך מהמיטה דקה לפני הזמן? איך הדברחם משתנים. שיהיה יום על הכייפק.

 

[cohen chaim1]

האמת, הדי

שבשעה חמש ורבע אני כבר יושב עם הקפה של הבקר, בדרך כלל. השעון מעורר אצלי כבר מטרטר חצי שעה קודם ואריק באמת צודק, אחרי עשר בלילה אני כבר לא מאופס ועשוי לעשות פשלות.

 

[הדי אור]

חיים. ברור לי שהישיבה שלך ליד המחשב

הם לאחר מספר פעולות של בוקר. השעה הרגילה שאתה מראה סימני חיים במחשב היא בדרך כלל 5:17 דקות. מה לעשות הרגלים קשה לשנות ואורח חיים בטח ובטח קשה. נחמד לראות אותך בשעות מוקדמות שכאלו פותח את הפורום. אני זוכר שבתור ילד 7/8 נסענו מספר משפחות לכינרת. ישנו על חוף הים. בבוקר כל הילדים כמו לפני ההורים וקפצנו (ברור שאני הייתי הראשון) למים על מנת "לפתוח" את הכינרת באותו יום. המים היו נורא קרים אבל את החוויה של "פתיחת" הכינרת ולהיות הראשונים של אותו יום אני זוכר עד היום. זה מה שפתיחת הפורום על ידך, הזכיר לי. נשכחות.

 

[ליילנד המקורית]

../images/Emo6.gif אהבתי, "לפתוח את הכנרת"

 

[ליילנד המקורית]

ידעתי ולא העזתי כי התמונה

כל כך לא ברורה

 

[vered73]

זה בסדר, יש פרס ניחומים 9 נקודות.

העיקר ההשתתפות.

 

[ליילנד המקורית]

ורד, המוחרקה היא הנוף, שנולדתי

וביליתי בו את שנותי הראשונות, גם לאחר שעזבנו הרבנו לבקר ביוקנעם, כך שבהחלט זיהיתי. אבל התמונה הלא ברורה הפרה את בטחוני. עמק יזרעאל וההרים מסביב הם אחד הנופים האהובים עלי.

 

[vered73]

אלונה היקרה

זה נאמר בחיבה, סליחה אם נפגעת או הסקת משהו שגוי מדבריי. אני תמיד נהנית לקרוא את השרשורים של החידות והפלפולים והסיפורים שמאחורי הפתרונות. טוב, כמעט תמיד, אם הנושא קרוב לליבי והסטוריה, ותמונות של א"י בימי עבדול חמיד או קודם לכן, תמיד מעניינות אותי. תודה ששיתפת.

 

[ליילנד המקורית]

לא, ממש לא נפגעתי, זה פשוט

מחמם לי את הלב כל התמונות שחיים מעלה מהאזור.

 

[cohen chaim1]

מבט נוסף על רכס המוחרקה - שנות ה-30

כאן אפשר לראות את הרכס ואף לזהות (בקושי) את מבנה המנזר הכרמליטי. תמונה זו מצולמת במרחק של כק"מ מזרחה מהתמונה הקודמת . בצד הימני של התמונה אפשר לראות את החלק הדרומי של גבעות שייח א-ברייק.

 

[SEA21]

והיכן נמצא המנזר הכרמליטי הזה ?

 

[אילן ענבר]

סטלה מאריס כרמל צרפתי../images/Emo13.gif