אביב וסתיו
New member
מרק השעועית התימני
הערה: חלק מהסיפור מבוסס מעט על קטעים מהסרט "משפחת צנעני" יונתן השמן מנהל הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל, היה בזמנו מלך ללא עוררין, היה זה בתקופת אביו נחשונוב שמשרדו שכן במקביל למשרדו של גערשן (חסייל אותו) ורק דוק זכוכיתי הפריד ביניהם. יונתן,בחור שמן וגדל מידות, דמוי כלב בולדוג וחגור אקדח עתיק מתקופת הנציב העליון האחרון, מהלך היה בין כותלי הישיבה, לעיתים היה מתבדח עם גערשן או צוחק או צועק על העובדים וכולי וכולי. אביו נחשונוב היה גביר גדול ובעל נכסים ובתים בצפון תל אביב ובעבר הירקון, החל מהטירה האלמונית בנווה צדק ועד לדירה הידידותית בשיכון ל´. משנפטר נחשונוב (ואין לדבר סרה במת) שאף יונתן שדריידל ימנה אותו כמנהל המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ואולם לדריידל היו רעיונות אחרים הכיצד לחמוד את הענבים המתוקים שבכרם המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ולצבור השפעה ושליטה ובכך להראות את עוצמתו, לפיכך נדחק יונתן השמן החוצה ובעזרת מזכירתו הנאמנה הגברת עוצם שהה רוב הזמן במשרד קטן הצמוד לישיבת הרב ירחמיאל, שם ניהל חלק מענייני הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל ואף שלח ידו לענייני בורסה ומניות. כסח סמוי שרר בין דריידל ויונתן, כל זמן ששני הפילים הללו –הפיל הזקן והרזה והפיל השמן והצעיר התחככו, היו הנמלים הקטנות שלמטה, משמע העובדים, נמעכים ואף לעתים "מחוסלים" בפקודתו של דריידל. מה שכן, אהבתו הקולינרית של יונתן הייתה למרקים שהכין גבין ובפרט למרק השעועית המופלא שהכין, מרק שאותו קיבל בירושה מאת מורהו בקורס הטבחות של בה"ד 6 הלא הוא סעדיה בן יוחנן לבית משפחת קעטבי עליו השלום. מידי יום חמישי, היה יונתן נכנס לחדר האוכל בו שהו התלמידים ולוגם מלוא הצלחת מרק שעועית משובח ביותר אותו עשה גבין במו ידיו מבשר בקר,עצמות בקר, בצל מושחם,שום שעועית (שאותה השכיב בקונטנר מלא מים כל הלילה) ואחר כך בישל אותו במשך שלש שעות או יותר על אש קטנה קטנה כמו אש הגיהנום בימים רעים. גבין היה מגיש ליונתן את הצלחת באופן אישי, ויונתן,לאחר שהיה לוגם צלחת שנייה ומשחרר את חגורתו, היה קורא לו, אומר לו מילה יפה אחת או שתיים (שיחקת אותה/סחתיין) קם והולך לעבודתו כשהוא משחרר נפיחה אחת או שתיים שכמעט קרעה לו ת´מכנסיים. גבין היה משחרר חיוך וחוזר למטבח דריידל ראה זאת פעם פעמיים והדבר חרה לו, הרי גבין בעל השפם היה הטבח שלו ולא משרת של יונתן, על כן כשושו השועל אשר רדף אחרי נילס הולגרסון במסעו ללפלנד או יותר נכון כשועל זקן וערמומי, זמם מזימות הכיצד להפסיק קשר גומלין מסוכן זה ולהגביר את השפעתו על גבין, לבל יסור אחר מתחרהו הסמוי. באחת מצעדותיו ארוכות הטווח של דריידל, הגיע הלה לשכונת כרם התימנים, שם בין סמטאות ספוגות ימים ומעלות טחב, ריח סמוי של שאמי ובלאדי וריח גלוי של חילבה וסחוג שבין כותליהן נכתב השיר "בזוכרי ימים ימימה" ועוד ועוד, באחת הכניסות ראה שלט באותיות קידוש לבנה ושמו: "צנעני מלך המרקים" והנה הרהיב עוז בנפשו ולראשונה בחייו נכנס אשכנזי זה בן ליטא בשערי מסעדה מזרחית שטעמיה לא עלו על דל שפתיו. בחור עם כיפה שחורה גדולה וזקן גזור היטב הביט בו במאור פנים, ניגש אליו ושאל לרצונו, דריידל חשב ואמר: "יש לכם תעודת כשרות?" "אכן סבא, יש ויש" הוא הצביע על הקיר שם שכנה לה התעודה של הכשרות המהודרת. "יש לכם מרק שעועית?" שאל בחשש מה. "בטחחח" אמר הבחור "הרי זה מלך המרקים שלנו!! שבעים שנה אותו מתכון! והשעועית מאותו שדה"
הערה: חלק מהסיפור מבוסס מעט על קטעים מהסרט "משפחת צנעני" יונתן השמן מנהל הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל, היה בזמנו מלך ללא עוררין, היה זה בתקופת אביו נחשונוב שמשרדו שכן במקביל למשרדו של גערשן (חסייל אותו) ורק דוק זכוכיתי הפריד ביניהם. יונתן,בחור שמן וגדל מידות, דמוי כלב בולדוג וחגור אקדח עתיק מתקופת הנציב העליון האחרון, מהלך היה בין כותלי הישיבה, לעיתים היה מתבדח עם גערשן או צוחק או צועק על העובדים וכולי וכולי. אביו נחשונוב היה גביר גדול ובעל נכסים ובתים בצפון תל אביב ובעבר הירקון, החל מהטירה האלמונית בנווה צדק ועד לדירה הידידותית בשיכון ל´. משנפטר נחשונוב (ואין לדבר סרה במת) שאף יונתן שדריידל ימנה אותו כמנהל המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ואולם לדריידל היו רעיונות אחרים הכיצד לחמוד את הענבים המתוקים שבכרם המשרד של ישיבת הרב ירחמיאל ולצבור השפעה ושליטה ובכך להראות את עוצמתו, לפיכך נדחק יונתן השמן החוצה ובעזרת מזכירתו הנאמנה הגברת עוצם שהה רוב הזמן במשרד קטן הצמוד לישיבת הרב ירחמיאל, שם ניהל חלק מענייני הכספים של ישיבת הרב ירחמיאל ואף שלח ידו לענייני בורסה ומניות. כסח סמוי שרר בין דריידל ויונתן, כל זמן ששני הפילים הללו –הפיל הזקן והרזה והפיל השמן והצעיר התחככו, היו הנמלים הקטנות שלמטה, משמע העובדים, נמעכים ואף לעתים "מחוסלים" בפקודתו של דריידל. מה שכן, אהבתו הקולינרית של יונתן הייתה למרקים שהכין גבין ובפרט למרק השעועית המופלא שהכין, מרק שאותו קיבל בירושה מאת מורהו בקורס הטבחות של בה"ד 6 הלא הוא סעדיה בן יוחנן לבית משפחת קעטבי עליו השלום. מידי יום חמישי, היה יונתן נכנס לחדר האוכל בו שהו התלמידים ולוגם מלוא הצלחת מרק שעועית משובח ביותר אותו עשה גבין במו ידיו מבשר בקר,עצמות בקר, בצל מושחם,שום שעועית (שאותה השכיב בקונטנר מלא מים כל הלילה) ואחר כך בישל אותו במשך שלש שעות או יותר על אש קטנה קטנה כמו אש הגיהנום בימים רעים. גבין היה מגיש ליונתן את הצלחת באופן אישי, ויונתן,לאחר שהיה לוגם צלחת שנייה ומשחרר את חגורתו, היה קורא לו, אומר לו מילה יפה אחת או שתיים (שיחקת אותה/סחתיין) קם והולך לעבודתו כשהוא משחרר נפיחה אחת או שתיים שכמעט קרעה לו ת´מכנסיים. גבין היה משחרר חיוך וחוזר למטבח דריידל ראה זאת פעם פעמיים והדבר חרה לו, הרי גבין בעל השפם היה הטבח שלו ולא משרת של יונתן, על כן כשושו השועל אשר רדף אחרי נילס הולגרסון במסעו ללפלנד או יותר נכון כשועל זקן וערמומי, זמם מזימות הכיצד להפסיק קשר גומלין מסוכן זה ולהגביר את השפעתו על גבין, לבל יסור אחר מתחרהו הסמוי. באחת מצעדותיו ארוכות הטווח של דריידל, הגיע הלה לשכונת כרם התימנים, שם בין סמטאות ספוגות ימים ומעלות טחב, ריח סמוי של שאמי ובלאדי וריח גלוי של חילבה וסחוג שבין כותליהן נכתב השיר "בזוכרי ימים ימימה" ועוד ועוד, באחת הכניסות ראה שלט באותיות קידוש לבנה ושמו: "צנעני מלך המרקים" והנה הרהיב עוז בנפשו ולראשונה בחייו נכנס אשכנזי זה בן ליטא בשערי מסעדה מזרחית שטעמיה לא עלו על דל שפתיו. בחור עם כיפה שחורה גדולה וזקן גזור היטב הביט בו במאור פנים, ניגש אליו ושאל לרצונו, דריידל חשב ואמר: "יש לכם תעודת כשרות?" "אכן סבא, יש ויש" הוא הצביע על הקיר שם שכנה לה התעודה של הכשרות המהודרת. "יש לכם מרק שעועית?" שאל בחשש מה. "בטחחח" אמר הבחור "הרי זה מלך המרקים שלנו!! שבעים שנה אותו מתכון! והשעועית מאותו שדה"