יפה אמרת
נכון, כמעט (עניין החיידקים שמסוגלים לכוון שינויים בגנום שלהם) שום אורגניזם לא מסוגל לתקשר עם הגנום שלו, אחרת היינו מאמצאים את החשיבה הלמרקיסטית. שרידים אבולוציונים: "האונטוגנזה עוקבת אחר הפילוגנזה" מוכר למישהו? הכוונה היא שכל השינויים שנצטברו במהלך האבולוציה קורים פחות או יותר אחד לאחד בזמן ההתפתחות העוברית. עקרון חשוב: עקרון החסכנות - האבולוציה "מעדיפה" כמה שפחות שינויים ולכן אם כדי להסיר כנפיים דרושים 30 שלבים בכיוון ההפוך האבולוציה "תעדיף" ליצור הכנפיים ואז להסיר אותם. כך מתפתחות כנפיים משניות בחלק מהחרקים (התפתחות כנפיים בענף אחד של העץ הפילוגנטי השמטה שלהם בפיצול הבא וייצורם מחדש בפיצול נוסף של העץ). הזנב הוא שריד אבולוציוני. היה לו ערך אדפטיבי בעבר (האבולוציוני) להסתעפויות רבות בעץ הפילוגנטי, אבל לא לאדם. כך שעצם הפז"ם, סליחה, עצם הזנב, היא שריד אבולוציוני שהיה חייב להתפתח במהלך ההתפחות העוברית, אבל למה לא לנוון אותו לאחר שהתפתח, אם זה מסב לחלקנו אושר (והופך אותנו שונים עד מאוד מהקוף)? כמו שנכתב כאן כבר, סביר מאוד שהאדם כהרגלו בקודש ישנה את סביבתו ולא את עצמו כדי להתאים לה טוב יותר. סביר שנחיה על ספינות ענקיות או פשוט נהגר לכוכב לכת אחר. הסרט "עולם המים" הזוי לחלוטין. לכל אורך האבולוציה, הופעת בעלי חיים חדשים קרתה רק כשנוצר ריק בבית גידול מסוים. בחינת מאובנים מראה שישנו פיצוץ של הופעת מחלקות חדשות לאחר שואה אקולוגית. כך גם לגבי הצפת העולם במים. במקרה זה קיימים מינים שיתפשטו לאותם בתי גידול. ללא חיסול אורגניזמים באותו בית גידול, יהיה קשה מאוד ליצור מינים חדשים. שריפה עושה עבודה דומה. רק לאחר שריפה קשה שבה נשרפים ה-climax (ייחודי לכל בית גידול, אבל בוא נניח עצי חורש), יופיעו עשבוניים חד שנתיים. אני מסכים עם עקרון ה- trade-off. אורגניזם מותאם לסביבתו בכל רמ"ח אבריו. כלומר, הוספת שיניים לציפורים תאפשר להן להיזון מעלים (יש מעט מאוד עופות הרביבורים – הרב ניזונים מחלקים רווחיים יותר על צמחים: זרעים, פירות, פרחים), אבל בה בעת, תכביד על מעופן. קיימות שתי תיאוריות לדרכה של הסלקציה: האם הסביבה משנה את האורגניזם על ידי תנאים ביוטיים ואביוטיים, או שמא האורגניזם בוחר לו את הסביבה הטובה ביותר עבורו? למה זה חשוב? כי זה נכון גם ליכולת הדיבור. האם יכולת הדיבור התפתחה כרצף מוטציות שיום בהיר אחד נמצא להן שימוש ואז חלה סלקציה כיוונית מואצת שהביאה היכולת למה שהיא כיום, או אולי מרגע שהאדם הפך חברתי נוצר צורך חזק לפתח שפה סימבולית? האם תחרות עם ההומו-ארקטוס הולידה יתרון כזה?