זהו שכן. רוב הבתים כאן כל כך עתיקים שאין בהם חניות...
"גראג' רגיל של בית" כמו שיש כמעט בכל בית אמריקאי בפרברים נחשב כאן, בצפון ברוקליין, לנדיר ויקר ערך.
רוב הבתים בברוקליין נבנו אי שם בסוף המאה ה 19 \ תחילת המאה ה 20 - לפני המצאת המכונית...
בשכונה הספציפית שבה אני גר הייתה "אורווה שכונתיות" שבה שכנו 200 סוסים, שהיו שייכים לדיירי השכונה - והעגלות חנו ליד האורווה.
גם היה כאן "מפעל קיטור" מרכזי עם בויילרים ענקיים מוסקים בפחם שסיפק את הקיטור לחימום כל בתי השכונה. זה נחשב ל BIG DEAL כי אז לא היה צריך "מרתף פחמים" בבתים והיה פחות עשן בשכונה.
כדי להבהיר למה גרראג' הוא כל כך נחשק כאן - צריך להבין שבעיירה שלנו אסור לחנות OVERNIGHT ברחובות. זה חוק שיצא אי שם במאה ה 19 וקיים עד היום. במקור, זה נעשה כדי שעובדי הנקיון יוכלו לנקות את הגללים של הסוסים מהרחובות במשך הלילה...
בעל רכב בעיירתינו שאין לו "מגרש חנייה" או דרייבווי בחצר הבית ואין לו INDOOR PARKING - חייב לשכור מקום חנייה ממישהו שיש לו חנייה מיותרת או בחניון מסחרי, כי אסור לחנות ברחוב בלילה.
שכירות של מקום חנייה "לא מקורה" בעיירה נכון להיום עולה בערך 150$ לחודש.
מקום חנייה INDOOR עולה בערך כפול מזה.
ויש מצוקת חנייה מאוד רצינית כאן - מקומות חנייה הם HOT COMMODITY.
כשחיפשנו כאן בית לפני המון שנים הציעו לנו בית במצב נורא ואיום - שנקודת המכירה הגדולה שלו הייתה שבדרייבווי שלו יש 10 מקומות חנייה שניתן להשכיר, ולכן רק דמי השכירות שבעל הנכס מרוויח מהדרייבווי מגיעים ל יותר מ 15,000$ לשנה.
בערך כל בית שני בעיירה מוגדר כ"בית היסטורי לשימור" או כ"נשיונל מוניומנט", ולכן אסור ל"מחוק את הבניין" ולבנות במקומו משהו מודרני.
יש כאן לא מעט בתים (בעיקר בחלק שנקרא "ברוקליין וילג' ") שנבנו במאה ה 17 וה 18. כשבנו אותם עדיין לא הומצא ה INDOOR PLUMBING ולכן הם נבנו בלי תשתית אינסטלצייה או ביוב, ואת אלו הוסיפו הרבה שנים אחר כך - ולכן כל התשתיות בבתים האלו (מים, ביוב, חשמל, תקשורת...) הן "מעל הקירות" ולא "בתוך הקירות". שלא לדבר על זה שלשפץ בית כזה עולה הון תועפות, כי חייבים לשמור על חזות הביית ואסור לשנות שום אלמנט ארכיטקטוני - מה שאומר שכל חלון שמחליפים חייב להיות SPECIAL ORDER, הגג חייב להיות מציפחה והמרזבים חייבים להיות מנחושת... זה תענוג די יקר לחיות בבית שנבנה בשנת 1690.
אבל כל ה"צרות" שאני מתאר למעלה משפיעות רק על החלק של "בני התמותה" בעיירה.
ברוקליין בגדול מחולקת לשני חלקים - החלק של העשירים (שכונה אחת בשם FISHER HILL וחלק מהאזור של דרום ברוקליין) והחלק של "בני התמותה".
החלק של העשירים בנוי מ "בתי אחוזה" ענקיים - חלקם נבנו על ידי ה"ברהמינים של בוסטון" במאה ה 19 וחלקם מודרניים. להם יש כמה חנייה שהם רוצים - לכל הבתים הישנים שם היה CARRIAGE HOUSE ואורוות משל עצמו.
התמונה המצורפת היא ה CARRIAGE HOUSE והאורווה של האחוזה של לארס אנדרסון (שגריר ארה"ב לבלגיה ואחר כך ליפן אי שם בתחילת המאה ה 20). המבנה נמצא עד עצם היום הזה בדרום ברוקליין ומשמש כמוזיאון למכוניות עתיקות. האחוזה עצמה, למרבה הצער, נשרפה כליל אי שם בשנות ה 50 והיום השטח משמש כפארק וזירת החלקה על הקרח.
בשכונת Fisher Hill גר ג'ון הנרי, הבעלים של הבוסטון רד-סוקס, ורבים מהשחקנים של הקבוצה מתגוררים באותה שכונה.
מהצד השני של Route 9, בדרום בוסטון, גר רוברט קראפט (הבעלים של הניו אינגלנד פטריוטס) והשכנים שלו הם טום בריידי ואישתו ג'יזל שהחליטו לבנות את ביתם צמוד לבית של הבוס (שילמו 19 מליון דולר רק עבור האייקר וחצי שעליהם בנוי הבית שלהם).
זה קצת מפתיע, אבל הבית של "שושלת קנדי" - אותו בית שבו נולד JFK ושהיום מהווה NATIONAL PARK - הוא בית צנוע מאוד שנמצא ב"חלק של בני התמותה" בברוקליין, כמה מאות מטרים מבית הספר הציבורי שנחשב לפופולארי ביותר בקרב הקהילה הישראלית כאן.
