מעוף בכל זאת יש סיפור היום

[עלמה 3]

אסתי... אני לא מבינה אותך... אולי

תעמיקי קצת יותר... את זורקת משפטים בין השיטין... קצרצרים וגם כואבים... את הגבת לי גם בשירשור אחר , אפשר לומר בתיחלת הסיפור (טקס סיום) ושאלת אותי האם אני מכבדת את האמה ???????. זוכרת ואת לא הגבת לתגובתי דאז.. לא חשוב.. אולי תקראי את תגובתי לביפור.. ותקבלי קצת תמונה אחרת... ואני לא מצטדקת ולא מחפשת אשמים ואני יודעת בדיוק מה תרמתי ומה תרמנו.. ולמה את מגיבה ככה .. זה מאד מעניין זה בסדר לא לתמוך צריך גם נגטיב לדיון.. אולי באמת נראה את הדברים אחרת... אבל נשמע שאת מפילה איזה שיט עלנו...

 

[yaeli4]

אסתי, נסי להיות ממוקדת

מה שקורה הוא, שגם אם כוונתך טובה, את מצליחה לפגוע כאן באנשים כאובים מאוד. לפעמים צריך לחשוב פעמיים ואולי אף יותר, לפני שלוחצים על "שלח".

 

[blonda3]

נא לא להפגע../images/Emo88.gif

אני לא חושבת שאתם צריכים להפגע מהתגובות. (ואני כותבת את זה גם באופן כללי....) אז נכון שחלק מהדברים שנכתבים כאן הם כואבים חלק יכולים להשמע לכם גם כביקורת אולי אבל בד"כ מ שכותב לכם או מגיב לכם עושה זאת כי איכפת לו מכם, ולא כי הוא רוצה להרע לכם-להיפך. יש פה את המחבקים, את המלטפים, את המגיבים ברכות שזה דבר חשוב -זה מעודד, נותן תחושת תמיכה- שיש פה כתף...והבנה..ואמפתיה, אבל יש גם את מי שרוצה לפעמים להעביר לכם ידע או ראייה שונה מזווית אחרת, כדי שגם אתם תלמדו משהו פה. לכן לדעתי-לא כדאי להפגע. ואם קוראים פעם ראשונה משהו שכואב או מכעיס-אפשר להמתין..ולחזור לקרוא לאחר יום יומים שוב....ולראות אולי בכל זאת יש משהו בדברים.... וללמוד מהם. כי להיות אטום, להתבצר בעמדה "שלנו"-לא מועיל לאף אחד. אבל להיות קצת פתוח לשמוע דעות אחרות... לפעמים יכול רק להועיל. בהתחלה זה כואב.... אבל אח"כ זה משתלם.

 

[אסתיהאחד]

אין לי כוונה להכאיב

כי בתוך כולנו יש כאב.רק לחדד דברים לקיצוניות כדי לבקר את עצמנו ולראות אולי קצת אחרת. קל להזדהות ולתמוך וזה יש לכם בשפע ממני.אך תמיד אנו צריכים להיות עם אצבע על הדופק ולשאול את עצמנו איפה אולי בכל זאת אנו תורמים לקושי אפילו שאנו מתאמצים להיות מלאכים אמיתיים

 

[*יערית]

שמתי ../images/Emo23.gif

שבאופן מגמתי יש אנשים שנכנסים לענות להודעות בפורום וזה לגיטימי מבחינתי רק לדעתי מאוד קשה לקבל תגובות קוצפות וכועסות ולהרגיש שיש מניעים נסתרים לאנשים לכתוב את דעתם בצורה כזו, כשהם אפילו לא יודעים כלום על מה שקורה מאחורי המסך הזה, וגם אם מסבירים להם הם ממשיכים לכתוב מתוך הכאב שלהם, בבקשה אורח רוח לא יזיק כאן גם אם זה מעלה בנו אסוציאציות דומות לחיינו שלנו, כל אחד חיי את החיים שלו ויש בין כל אחד לאחד שוני ואנשים שונים. הייתי חייבת

 

[1נתי 1]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif ועוד ../images/Emo24.gif

קראתי כעת את השרשור (לא הייתי איתכם מכיון שעוד דודה ניפטרה) וליבי אתכם עם מורכב על ההשפלה והדחיה שחש מצד בתו עם עלמה על הדחיה והבוז שקיבלה וגם ליבי עם הבת שחצויה בין אימה לאביה מכירה את כאב הדחייה של הילדים מכאבו האישי של בן זוגי אך כמו שהוא תמיד אומר הם הילדים שלי - ובאיזה שהוא שלב הם יחזרו אז רק יכולה לשלוח חיבוק עידוד ולקוות שיום חיבור המשפחתי יגיע במהרה

 

[יונה לבנה 1]

ועכשיו אחרי שקראתי הכל

אני שואלת את עצמי אחרי שניגבתי את הדמעות. ובכל זאת מה עושים? איך מטפלים בבעיה? האם ממתינים שהזמן יעשה את שלו? האם משלימים עם הגורל ומחבקים את המשפחה החדשה וממשיכים הלאה? האם לא מוותרים? האם יש בכלל מה לעשות?

 

[עלמה 3]

לדעתי, לא מוותרים .....

וגם ממתנים שהזמן יעשה את שלו, הנפשות יחכמו ויסכלו...אולי השתנו.... ובנושא הלעשות - כן, הידברות ושיחה יחד, איך כל אחד רוצה לראות את מערכת היחסים ומה למלא בתוכה.....שבפעמים הבאות יהיה נעים לכולם.

 

[ophra]

רולן הזמינה אותנו.... ../images/Emo13.gif

אז הנה הגעתי.... ולא בטוח שתאהבו את מה שיש לי להגיד. אני גרושה עם שני גורים קטנים

עדיין לא הקמתי לי משפחה מורכבת חדשה אבל אני גם דור-שני לגירושים. ועל זה אני דווקא רוצה להתמקד ולספר סיפור קצר. כשהייתי בערך בגילה של הבת שלך סיימתי גם אני קורס בצבא אמנם לא שלוש שעות נסיעה... אבל גם לי היה חשוב שיגיעו. הגיעה אמא שלי עם אחותי והגיע אבא שלי עם זוגתו גם הורי, בדיוק כמוכם חשו מבוכה ואי נוחות בסיטואציה שנוצרה אבל יותר משניהם - חוסר הנעימות (בלשון ההמעטה!!!) היתה שלי

את אותו לילה, שבו סיימתי קורס קצינות יוקרתי בצה"ל סיימתי בשעות ארוכות של דמעות

למחרת כל אחד מההורים שלי הציב לי מעין "אולטימטום": אמא: "אם "היא" מגיעה לחתונה שלך - אני לא אהיה שם" אבא: "אם "היא" לא תוזמן לחתונה שלך - גם אני לא אגיע" הם לא תיאמו ביניהם אבל שניהם היו כל כך מרוכזים במבוכה ובקושי שלהם שלא קלטו שמי שסבל באמת מהסיטואציה - הייתי אני! ואני כולה היייתי בת 19! אז היום אני בת 34 ולכל מסיבת-חנוכה של הגורים בגן מגיעה מחייכת

גם אל אבא שלהם! ובחתונה שלהם, כשתגיע...

מקווה אפילו לרקוד איתו ריקוד אחד... יודעת שזה התפקיד שלי (לא שלהם!!) להסתדר איתו כדי להקל עליהם. הם הקורבנות של הסיטואציה ואני לא אהיה זו שאגדיל את סיבלם על כך שאמא שלהם ואבא שלהם בחרו לא לחיות יחד. אם זה יעזור - אתה יכול להעביר אל הגרגמלה את הסיפור שלי (ואם תרצה - יש לי עוד כמה וכמה במלאי...

) כדי שתבין איזה נזק היא גורמת לילדה בכלל וליחסים ביניהן בפרט ואתה - כל מה שאני יכולה להגיד לך זה לבלוע את הגלולה המרה, גם אם הגרגמלה היא זו שרקחה אותה ולהיות שם בשבילה, הבת שלך, לפעמים גם בלי עלמתך ומשפחתך החדשה רק אחרי שהיא תבין שאתה איתה, אבל על-באמת היא תוכל לקבל את המשפחה החדשה שהקמת לך... ועוד משהו קטן - החבר והחברה שהיו עם אמא שלה הם לא "נספחים" הם קרוב לוודאי האנשים הקרובים ביותר אליה והחשובים ביותר בחייה כרגע..... תחשוב על זה....

עפ

(אורחת לרגע מפורום שכן)

 

[rolan]

../images/Emo41.gif שימו ../images/Emo23.gif../images/Emo41.gif

יש כאן תגובה מאוד מענינת של בת למשפחה מורכבת. מאוד קרוב אלינו, מאוד קרוב לנושא הדיון שלנו. כדאי לקרוא ולהפנים. ממליצה!

 

[1נתי 1]

../images/Emo140.gif ברוכה הבאה

ונשמח אם תישארי בצל קורתנו קראתי ושוב קראתי זעקת הכאב פורצת מכל מילה ומילה שמחה שהתגברת ומאחלת לך משפחה מורכבת במהרה רק מדוע נדמה לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שדווקא המרעילים והמרעילות הם אלו שלא קוראים או משתתפים בפורומים?

 

[עלמה 3]

נתי, הן עסוקות/ים בהרעלות ../images/Emo3.gif

אני חושבת שזה מאד מפחיד ולא נעים למרעיל/לה להשתתף בדיון שכזה. אני בטוחה שקוראים ומשתתפים איך לא לכל אחד יש את האומץ לאודות, והלוואי ויש מרעלים, שיתכן וקוראים אותנו כאן.. וזאת תהיה הזדמנות עבורם לתקן ולשפר...לשנות גישה.

 

[עלמה 3]

עפ , את נפלאה.....

כמוך בדיוק,אני רואה .. וכך הייתי רוצה שיראו הדברים.. אולי זה יקרה, וכך יראו פני הדברים... והיופי שאת מודעת ויודעת כ-דור שני ולא נותנת לילדייך להיות קורבן. ולחוות חווית אשר משאירות צלקות לדור ודור. לצערי, גם ה- אקסית שלנו היא בת למשפחה מורכבת, אמה נפטרה ואביה נישא לאישה בשנית והולידו 5 ילדים, אני יודעת ששם גם היו סיפורי זוועה, אך לצערי האקסית לא החכימה והשכילה וחשבה וראתה את מצבם של ילדיה שבעצם היא מעבירה את ילדיה את אותו סרט שהיא חוותה בחייה. אהבתי מאד את הודעתך ולגבע השאר מורכב יגיב את דעתו ואת דבריו. שבוע טוב ובורכה הבאה

 

[יונה לבנה 1]

עופרה ברוכה הבאה

תודה ששיתפת אותנו ואיפשרת לנו לראות גם את הצד השני. בואי שבי איתנו ושתפי אותנו מנסיונך.