לפה בבת אחת מלאנת'לפים של מסטיקים, ללעוס במרץ. להעיף לפח כשנגמר הטעם, וחוזר חלילה. סטיה נוספת. אני מסוגלת להוריד באובססיביות שערות מהרגליים. כלומר, לאחר שאני מורטת באמצעות שעווה, אני ממשיכה ומתקנת באמצעות פינצטה עד שאני חלקה למשעי.
(כל קשר בין הטעם לעוף הוא הרי מקרי בלבד...). לפעמים אני תופסת את שחר בוהה בערגה בגביע ומבינה שבקרוב יהיה צריך להיגמל - אני הרי לא רוצה שהוא יאכל את התועבה הזאת...
גוזזת ציפורניים בכפיתיות (לא כוססת --> גוזזת), מנקה אזניים (אפילו פעמיים ביום) ומריחה כל דבר (מצליחה לחוש בריח של כל דבר). אז מה הבעיה? הבעיה היא שאני מקנה את ההרגלים האלו גם לצאצאים ובעלי חושב שצריך לאשפז אותי בדחיפות (בעיקר כשבתי מביעה דעתה על הדאודורנט החדש שלו...)
אהבה מעבר לפינה-אין לי כבלים אז אני נאלצת להסתפק בערוץ 2. לחפש לילדים שלי כינים-מסכנים כל פעם שהם לידי אני מציצה להם בשיער מרוב פחד שהמגיפה תשוב לראשיהם. שוקולד
אחרי הפרק הראשון בכל ספר, אני מיד עוברת לקרוא את הפרק האחרון. חייבת לדעת את הסוף של כל דבר (כך גם לגבי סרטים - חייבת לדעת את הסוף). זה התחיל בילדות בגלל שפחדתי שיקרה לי משהו שלא יאפשר לי לדעת את הסוף
) נעליים - לא יכולה לעבור ליד חנות נעליים בלי לרכוש זוג (מיתנתי את זה בשנתיים האחרונות, אבל זה עדיין בגדר סטייה). כנ"ל לגבי ספרים. הגבלתי את עצמי לספר אחד (גג שניים) בחודש. יש עוד המון... אבל מאוד דומה לכמה דברים שכבר נכתבו כבר.
שתמיד תמיד קוראת קודם את הפרק האחרון בספר. שתמיד מחפשת ספוילרים לסידרה בטלויזיה ושלא מוכנה לראות אף סרט קולנוע לפני שמספרים לי על מה זה... אני שונאאאאת מתח ולא לדעת מה יקרה בסוף.
* אני אוהבת לקרוא ספרי ילדים (כמו "בית קטן בערבה" או "השד מהשביעית") - אפילו שקראתי אותם 3124536 פעמים בילדותי. * אני מכורה לגלידות, יוגורטים, קפה וכד' (והכל עם ממתיקים מלאכותיים אפילו כשאני לא רוצה לרזות
). * והכי גרוע - אני מאד אוהבת לסדר גבות (אבל ממש לא אוהבת גבות דקות מידי, אז רק פעם בכמה שבועות יש לי הזדמנות
את אותה תוכנית רדיו מקסימה ומרעננת של ירון אשבל ברדיוס 100fm. אני ממש אוהבת אותו, חייבת לשמוע כל יום. מכורה גם לאפטר שייב ג'אן פול גוטיה, אני יכולה ללכת סתם באמצע היום לארון, להוציא את הבקבוק להסניף ולהמשיך הלאה.