אין לי יותר מדי מילים חד-הברתיות מתאימות
כדי לבדוק את התאוריה של טריליאן, לכן אני לא יותר מדי בונה עליה. המילה היחידה מהסוג הזה שאני יכול לחשוב עליה שאינה בצורת סמיכות ושאינה ציווי היא "כעך", ושם דווקא אומרים בעקביות ke'ax ולא k'ax. המצב בסמיכות הוא קצת שונה, כי יש לנו כאן סוג של גזירה מתוך אנלוגיה שעדיין תקפה לדברים אחרים, ויש גם הרבה ביטויים קפואים, שלא כדאי יותר מדי לבנות עליהם. ולכן לפחות אחת מהדוגמאות שטריליאן נתנה דווקא סותר את דבריה: "שאט נפש", שכל מי שאני מכיר (מה לעשות, אני לא מכיר אישית את אבשלום קור) הוגה אותה כך: sha'at nefesh (אם הוא בכלל הוגה אותה
. מעודי לא שמעתי אדם אמיתי בשר ודם (שלא נשקף אלי על מרקע הטלוויזיה) שאמר sh'at nefesh. כנראה שאתם מכירים אנשים קצת אחרים.
חוץ מזה, שים לב שבציווי אין כאן קשר למילה חד-הברתית. יש אמנם נטייה גדולה יותר להשתמש בציווי החדש (על פני ציווי העתיד) כאשר זה מביא ליצירת מילה חד-הברתית, אבל למרות ש"תצעקי" יותר מקובל מ"צעקי" (ts'eki), אני חושב שעדיין אפשר לשמוע את השני. לגבי הפקודה הצבאית, באמת שאין לי מושג - אתה בטוח שהיא לא נלקחה מהציווי החדש? אל תשכח לרגע שיש עדויות לציווי החדש לפחות החל מהסלנג הפלמ"חי (ע"ע ילקוט הכזבים). אם אין לך הוכחה ברורה שהפקודה הצבאית (או לפחות ההגייה שלה) הגיעה דווקא מהשפה הכתובה, אני לא רואה שום סיבה לחשוב כך, כי בדרך כלל אנשים נוטים לדבר בשפה המדוברת ולא בשפה הכתובה... לגבי שווע-מונע תחילי שנופל אחרי שמקדימים לו תנועה, זה עניין ידוע. לא רק ת'מְגרה אלא לפעמים אפילו סתם "המְגרה". נראה שמבחינת הדקדוק (מה שנקרא במונחים בלשנים מדויקים "מורפופונולוגיה", אבל לא לא נלאה אותך
) בהחלט מדובר כאן בתנועה נפרדת מתנועת /e/ רגילה. מדובר בתנועה שמבחינתנו אפשר לאפס בנסיבות מסוימות, אם כי זה לא מחויב.