אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
מרגיז. עונש לחרדיות שעמדו דום
- פותח הנושא חוזר ושב
- פורסם בתאריך
האם בכלל צריך להעניש על כזה דבר?
מעבר לכל הדיונים החשובים שיש פה על עצם עניין העמידה בצפירה, אני רוצה לשאול ולתמוה: האם מנהלת צריכה בכלל להעניש על עניין שכזה? האם באמת צריך לתת עונש על אי נטילת ידיים וכד'? לדעתי, צריך לחנך/להסביר/להאיר ואף להעיר במקרה שתלמיד חורג מהקו אותו מנחה ביה"ס. אבל להעניש כך? על מה ולמה? חינוך לא עובד בכפייה וודאי שלא בימינו אנו.. (שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט בעד לתת לפעמים "פליק" וכד' לילדים, אבל בבי"ס זה שונה ומתקבל אחרת ע"י התלמיד). ועוד דבר, האם אותה מנהלת דיברה וניסתה להבין בכלל מדוע נהגו כך התלמידות? מה דעתכם?
מעבר לכל הדיונים החשובים שיש פה על עצם עניין העמידה בצפירה, אני רוצה לשאול ולתמוה: האם מנהלת צריכה בכלל להעניש על עניין שכזה? האם באמת צריך לתת עונש על אי נטילת ידיים וכד'? לדעתי, צריך לחנך/להסביר/להאיר ואף להעיר במקרה שתלמיד חורג מהקו אותו מנחה ביה"ס. אבל להעניש כך? על מה ולמה? חינוך לא עובד בכפייה וודאי שלא בימינו אנו.. (שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט בעד לתת לפעמים "פליק" וכד' לילדים, אבל בבי"ס זה שונה ומתקבל אחרת ע"י התלמיד). ועוד דבר, האם אותה מנהלת דיברה וניסתה להבין בכלל מדוע נהגו כך התלמידות? מה דעתכם?
כל הכבוד לך ! ../images/Emo45.gif
אתה פשוט נוגע בנקודה העיקרית האמיתית בכל הדיון הזה. וכמו שכבר כתבתי (בתגובה ל"לא בזיון ולא נעלים"), התגובות התחילו בהאשמות חמורות כמו "ביזוי השואה" ועברו לדיון עניני על התחשבות ברגשות הציבור, ציות לחוק וכפיה על חוקי בית הספר. הויכוח שאולי נשאר, האם ניתן להגדיר כיתה של בי"ס כ"מקום ציבורי" שאי-עמידה בתוך הכיתה תפגע ברגשות הציבור, למרות שאינו יכול לראות מה קורה בתוכה (כי אם כן, זה אכן מקום ציבורי). השאלה היא חינוכית גרידא: האם היה ראוי להעניש על עבירה על חוקי בית הספר. ולא משנה אם זה עמידה בצפירה, נטילת ידיים, או לבישת ציצית. התשובה לכך צריכה להתחיל מהבנת הענין - כל ענין לגופו - ומהבנת חומרתו - כל ענין ודרגתו. צריך להבין מהו החיוב ליטול ידיים, מהו החיוב ללבוש ציצית, ומהו האיסור ההלכתי לעמוד בצפירה. לאחר מכן ללמוד את דרגת החשיבות של כל ענין בפני עצמו, וכך לבדוק האם יש סיבה להעניש עליו, או לא. לדעתי, ודאי שצריך תחילה להסביר לחנך ולהאיר את הדרך, ולא מיד להחיל עונשים. זוהי דרך החינוך! מעיון בכתבה עולה, כי התלמידות ידעו שדרך בית הספר היא לזכור את הנספים בשואה באמירת תהילים ולא בעמידת דום. כך שהתלמידות אכן ידעו על דרך בית הספר. לדברי איש עריית נתניה, "המנהלת הסבירה זאת לתלמידות בנימה נעימה" (מופיע בסוף הכתבה), עם זאת לא מן הנמנע שלפי שיקוליה - הן היו צריכות להענש על כך. ושוב, לא משנה אם זה עמידה בצפירה, נטילת ידיים, או תפילה, שהם כולם חוקי בית הספר.
אתה פשוט נוגע בנקודה העיקרית האמיתית בכל הדיון הזה. וכמו שכבר כתבתי (בתגובה ל"לא בזיון ולא נעלים"), התגובות התחילו בהאשמות חמורות כמו "ביזוי השואה" ועברו לדיון עניני על התחשבות ברגשות הציבור, ציות לחוק וכפיה על חוקי בית הספר. הויכוח שאולי נשאר, האם ניתן להגדיר כיתה של בי"ס כ"מקום ציבורי" שאי-עמידה בתוך הכיתה תפגע ברגשות הציבור, למרות שאינו יכול לראות מה קורה בתוכה (כי אם כן, זה אכן מקום ציבורי). השאלה היא חינוכית גרידא: האם היה ראוי להעניש על עבירה על חוקי בית הספר. ולא משנה אם זה עמידה בצפירה, נטילת ידיים, או לבישת ציצית. התשובה לכך צריכה להתחיל מהבנת הענין - כל ענין לגופו - ומהבנת חומרתו - כל ענין ודרגתו. צריך להבין מהו החיוב ליטול ידיים, מהו החיוב ללבוש ציצית, ומהו האיסור ההלכתי לעמוד בצפירה. לאחר מכן ללמוד את דרגת החשיבות של כל ענין בפני עצמו, וכך לבדוק האם יש סיבה להעניש עליו, או לא. לדעתי, ודאי שצריך תחילה להסביר לחנך ולהאיר את הדרך, ולא מיד להחיל עונשים. זוהי דרך החינוך! מעיון בכתבה עולה, כי התלמידות ידעו שדרך בית הספר היא לזכור את הנספים בשואה באמירת תהילים ולא בעמידת דום. כך שהתלמידות אכן ידעו על דרך בית הספר. לדברי איש עריית נתניה, "המנהלת הסבירה זאת לתלמידות בנימה נעימה" (מופיע בסוף הכתבה), עם זאת לא מן הנמנע שלפי שיקוליה - הן היו צריכות להענש על כך. ושוב, לא משנה אם זה עמידה בצפירה, נטילת ידיים, או תפילה, שהם כולם חוקי בית הספר.
מישהו יכול לסכם?
לאחר הדיון הארוך ובחלקו - קשה שנערך פה, אולי כדאי לסכם את ההבנה שנתבררה - אם אכן יש כזו? האם דעתו של daytime בהודעה הזו, שהדיון צריך להיות לגבי חומרת העונש - אם בכלל, מוסכמת על כולם? האם הובן שבאי-עמידה בבית ספר חרדי אין משם פגיעה ברגשות הציבור ו"בזיון השואה" כמו שניסו לומר בתחילת האשכול? האם באי-עמידה אין בכלל משום "בזיון השואה" אלא הנקודה היא התחשבות ברגשות האחר?
לאחר הדיון הארוך ובחלקו - קשה שנערך פה, אולי כדאי לסכם את ההבנה שנתבררה - אם אכן יש כזו? האם דעתו של daytime בהודעה הזו, שהדיון צריך להיות לגבי חומרת העונש - אם בכלל, מוסכמת על כולם? האם הובן שבאי-עמידה בבית ספר חרדי אין משם פגיעה ברגשות הציבור ו"בזיון השואה" כמו שניסו לומר בתחילת האשכול? האם באי-עמידה אין בכלל משום "בזיון השואה" אלא הנקודה היא התחשבות ברגשות האחר?
שקרים וכזבים
ראוי לציין, לפני שאכתוב, שאני נגד הענישה בצורה נחרצת, אולם, הפרשנות החולנית, היא לא יותר מאשר חולנית. ובכן, מהי הכותרת ? "מנהלת בית הספר בית יעקב בנתניה הורתה לשבע תלמידות שיכבדו את זכר ששת המיליונים לקרוא תהילים כדי לכפר על חטאן" בוא נראה, על מה אומרת כותרת המשנה שהענישה המורה את שבעת התלמידות ? על שכיבדו את זכר ששת המיליונים. האם בגלל זה המורה הענישה אותן ? לא. הענישה לא נגע לכיבוד זכרם, ובכלל לא נגעה לשואה ולנספים בה. היא נגעה להתנגדות לעמידה בצפירה, תו לא. בגלל שזהו מנהג חילוני ואין לו שום אסמכתא הלכתית, רוחנית, משמעותית, מהותית. ומעבר לכך מקורו בגויים. ביהדות, על מנת להביע כבוד לנפטר, קוראים תהילים ולומדים תורה לעילוי נשמתו. לכך נקבע יום הקדיש הכללי. הידעתם שדתיים קוראים תהילים לכיבוד זכר ששת המיליונים שנספו בשואה ? הידעתם שיום הקדיש הכללי, בין היתר, מוקדש לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה ? אין פה שום קשר לכיבוד הזכר, אלא לעשיית מנהג חילוני. וכן ההמשך, "לכפר על חטאן" - האם באמת כיבוד הזכר היה ה"חטא" שעשו התלמידות ? לא. ה"חטא" היה שעמדו בצפירה, בלי שום קשר לזכר, לכיבוד, ולכיבוד הזכר. האם באמת הם קראו תהילים בשביל לכפר על חטאן ? לא, הם קראו תהילים, על מנת לקרוא תהילים. הם עמדו בגלל שזה היה עונש על מעשיהם, לא חטאיהם, וודאי, לא כיפרו על "חטא", או לחילופין, מעשה, של כיבוד הזכר, אלא מעשה של עמידה בצפירה. סילוף,הוצאת-דברים-מהקשרם,הפיכת זבוב לפיל, שחיתות וכיוצא בכך. ואחדד את דברי אמיה, בבית-ספר דתי עמידה בצפירה, יתכן נתפסת כביזיון הנספים-בשואה, לאור העובדה שאלו חוקות-הגויים. הבית ספר, שבונה לעצמו מסגרת יהודית, מאמינה, מסורתית, לא יכול לסבול מנהגים שסותרים זאת, ובטח לא מה שבעיניהם רק נתפס כדבר שלילי. איני נגד עמידה בצפירה, מי שעושה זאת - אשריו ומה טוב חלקו. לעשות זאת בתוך מקום שזה נתפס כדבר שלילי, וכן יכול לגרום להרתסה - הוא דבר מיותר. אני לא שופט את התלמידות, כי אני לא חושב שהם עשו זאת מכוונה רעה, נהפוך הוא. וגם המורה הגזימה בעונש, לדעתי בכלל לא היה צריך להענישם כיאם להסביר להם.
ראוי לציין, לפני שאכתוב, שאני נגד הענישה בצורה נחרצת, אולם, הפרשנות החולנית, היא לא יותר מאשר חולנית. ובכן, מהי הכותרת ? "מנהלת בית הספר בית יעקב בנתניה הורתה לשבע תלמידות שיכבדו את זכר ששת המיליונים לקרוא תהילים כדי לכפר על חטאן" בוא נראה, על מה אומרת כותרת המשנה שהענישה המורה את שבעת התלמידות ? על שכיבדו את זכר ששת המיליונים. האם בגלל זה המורה הענישה אותן ? לא. הענישה לא נגע לכיבוד זכרם, ובכלל לא נגעה לשואה ולנספים בה. היא נגעה להתנגדות לעמידה בצפירה, תו לא. בגלל שזהו מנהג חילוני ואין לו שום אסמכתא הלכתית, רוחנית, משמעותית, מהותית. ומעבר לכך מקורו בגויים. ביהדות, על מנת להביע כבוד לנפטר, קוראים תהילים ולומדים תורה לעילוי נשמתו. לכך נקבע יום הקדיש הכללי. הידעתם שדתיים קוראים תהילים לכיבוד זכר ששת המיליונים שנספו בשואה ? הידעתם שיום הקדיש הכללי, בין היתר, מוקדש לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה ? אין פה שום קשר לכיבוד הזכר, אלא לעשיית מנהג חילוני. וכן ההמשך, "לכפר על חטאן" - האם באמת כיבוד הזכר היה ה"חטא" שעשו התלמידות ? לא. ה"חטא" היה שעמדו בצפירה, בלי שום קשר לזכר, לכיבוד, ולכיבוד הזכר. האם באמת הם קראו תהילים בשביל לכפר על חטאן ? לא, הם קראו תהילים, על מנת לקרוא תהילים. הם עמדו בגלל שזה היה עונש על מעשיהם, לא חטאיהם, וודאי, לא כיפרו על "חטא", או לחילופין, מעשה, של כיבוד הזכר, אלא מעשה של עמידה בצפירה. סילוף,הוצאת-דברים-מהקשרם,הפיכת זבוב לפיל, שחיתות וכיוצא בכך. ואחדד את דברי אמיה, בבית-ספר דתי עמידה בצפירה, יתכן נתפסת כביזיון הנספים-בשואה, לאור העובדה שאלו חוקות-הגויים. הבית ספר, שבונה לעצמו מסגרת יהודית, מאמינה, מסורתית, לא יכול לסבול מנהגים שסותרים זאת, ובטח לא מה שבעיניהם רק נתפס כדבר שלילי. איני נגד עמידה בצפירה, מי שעושה זאת - אשריו ומה טוב חלקו. לעשות זאת בתוך מקום שזה נתפס כדבר שלילי, וכן יכול לגרום להרתסה - הוא דבר מיותר. אני לא שופט את התלמידות, כי אני לא חושב שהם עשו זאת מכוונה רעה, נהפוך הוא. וגם המורה הגזימה בעונש, לדעתי בכלל לא היה צריך להענישם כיאם להסביר להם.
לא רק. בעיקר: נבזות!
הנבזות של הכתב להשתמש בזכרון הכואב של הנספים בשואה בכדי לההשיג את מטרתו: ניגוח הציבור החרדי, תוך פירוש שקרי ומטעה של העובודות!
זה לא דבר חדש.
(סתם שאלה: אם מקרה כזה היה קורה בבי"ס ערבי, הכתב היה טורח לספר עליו?)
רק פתי יאמין לאנשי התשקורת (!) כשמטרתם הנראית היא השמצת הציבור החרדי - ובכך <b>לסכסך בין חלקי העם!</b>
מבין ובעל רגש, יברר את העובודת לאשורן, יבקש הסבר עליהן, ויוכל להבין - אם לא להסכים - למה שעומד מאחוריהן!
הנבזות של הכתב להשתמש בזכרון הכואב של הנספים בשואה בכדי לההשיג את מטרתו: ניגוח הציבור החרדי, תוך פירוש שקרי ומטעה של העובודות!
זה לא דבר חדש.
(סתם שאלה: אם מקרה כזה היה קורה בבי"ס ערבי, הכתב היה טורח לספר עליו?)
רק פתי יאמין לאנשי התשקורת (!) כשמטרתם הנראית היא השמצת הציבור החרדי - ובכך <b>לסכסך בין חלקי העם!</b>
מבין ובעל רגש, יברר את העובודת לאשורן, יבקש הסבר עליהן, ויוכל להבין - אם לא להסכים - למה שעומד מאחוריהן!
נכון !
מאד עצוב!
היהדות מאחדת אותנו! היהדות היא המכנה המשותף ליהודי הצרפתי, האמריקאי, הרוסי והמרוקאי.
אנחנו כולנו אחים, בני אותו עם. כולנו סבלנו לאורך 2000 שנות גלות, והנה אלוקים קיבץ אותנו פה בארץ ההסטורית שלנו, מכל קצוות העולם, לחיות ביחד, בדומה לחיים לפני הגלות.
אבל מה קורה ביננו?
היש בינינו אהבה לזולת וסבלנות לאחר-לשוֹנה?
ובאמת...
מתי עם ישראל כולו מאוחד? מרכין את ראשו וליבו אחד?
ביום זה.
יום בו אנו נזכרים באחינו שאינם איתנו, רק בגלל שרצו לספק לנו את האפשרות לחיות בארץ המובטחת, לחיות ביחד.
אז למה צריך להתאחד רק למול השכול?
למה לחכות למצב בו האיחוד המיוחד הזה נובע מתוך הכאב?
למה לתת למחרחרי ריב ומדון לזרוע בקרבנו ריחוק והתנכרות?
מאד עצוב!
היהדות מאחדת אותנו! היהדות היא המכנה המשותף ליהודי הצרפתי, האמריקאי, הרוסי והמרוקאי.
אנחנו כולנו אחים, בני אותו עם. כולנו סבלנו לאורך 2000 שנות גלות, והנה אלוקים קיבץ אותנו פה בארץ ההסטורית שלנו, מכל קצוות העולם, לחיות ביחד, בדומה לחיים לפני הגלות.
אבל מה קורה ביננו?
היש בינינו אהבה לזולת וסבלנות לאחר-לשוֹנה?
ובאמת...
מתי עם ישראל כולו מאוחד? מרכין את ראשו וליבו אחד?
ביום זה.
יום בו אנו נזכרים באחינו שאינם איתנו, רק בגלל שרצו לספק לנו את האפשרות לחיות בארץ המובטחת, לחיות ביחד.
אז למה צריך להתאחד רק למול השכול?
למה לחכות למצב בו האיחוד המיוחד הזה נובע מתוך הכאב?
למה לתת למחרחרי ריב ומדון לזרוע בקרבנו ריחוק והתנכרות?
היהדות כן, אבל לא הדת
האמונה הדתית איננה משותפת ליהודי החרדי, הדתי-לאומי, הרפורמי והחילוני. כל אחד מהם נוהג לפי מנהגים שונים, ומאמין בדברים מעט שונים, או לפעמים מאוד שונים. מה שמשותף להם זה השייכות לעם היהודי. לאום, ולא דת. הרגשה של "משפחה" אחת גדולה, גם אם כל אחד בה מאמין במשהו אחר. פעם, בגולה, הדת היהודית היתה משותפת פחות או יותר לכל בני העם היהודי. לכן נוצר הטשטוש במושג "יהדות", שמתייחס גם לדת וגם לעם. כיום, האמונה הדתית בהלכה היהודית מקיפה קבוצה קטנה יותר, שאינה כוללת את כל העם היהודי, וכנראה אפילו לא את רובו.
האמונה הדתית איננה משותפת ליהודי החרדי, הדתי-לאומי, הרפורמי והחילוני. כל אחד מהם נוהג לפי מנהגים שונים, ומאמין בדברים מעט שונים, או לפעמים מאוד שונים. מה שמשותף להם זה השייכות לעם היהודי. לאום, ולא דת. הרגשה של "משפחה" אחת גדולה, גם אם כל אחד בה מאמין במשהו אחר. פעם, בגולה, הדת היהודית היתה משותפת פחות או יותר לכל בני העם היהודי. לכן נוצר הטשטוש במושג "יהדות", שמתייחס גם לדת וגם לעם. כיום, האמונה הדתית בהלכה היהודית מקיפה קבוצה קטנה יותר, שאינה כוללת את כל העם היהודי, וכנראה אפילו לא את רובו.
נכון, אבל זו המצאה חדשה.
היהדות היא לאום ודת. כך היה עד לפני תנועת ההשכלה שהפרידה את הדת מהלאום והפכה את הלאום לגרמני או לרוסי. ומאז, בהתאם למציאות שנוצרה - הגדירו (לכאורה במהופך) את היהדות כ"לאום" ואת הדת כתוספת לה. וכמו שכתבת, מה שמשותף לנו הוא - היותנו בני עם אחד. גם אם אחד יכפור באמונתו של חבירו, עדיין הוא ישאר יהודי - עדיין הוא ישאר בן אותו העם. חלק מבני העם, חיים במדינה אחת, באים במגע, לפעמים מתאגדים ביחד למטרה מסויימת. לכן, כשחלקי העם באים במגע באופן ציבורי, צריך לחפש את המכנה המשותף שיהיה מקובל על כולם. אנושי יהיה להתחשב במכנה המשותף, ולנהוג לפיו - גם כשהדבר קשה.
היהדות היא לאום ודת. כך היה עד לפני תנועת ההשכלה שהפרידה את הדת מהלאום והפכה את הלאום לגרמני או לרוסי. ומאז, בהתאם למציאות שנוצרה - הגדירו (לכאורה במהופך) את היהדות כ"לאום" ואת הדת כתוספת לה. וכמו שכתבת, מה שמשותף לנו הוא - היותנו בני עם אחד. גם אם אחד יכפור באמונתו של חבירו, עדיין הוא ישאר יהודי - עדיין הוא ישאר בן אותו העם. חלק מבני העם, חיים במדינה אחת, באים במגע, לפעמים מתאגדים ביחד למטרה מסויימת. לכן, כשחלקי העם באים במגע באופן ציבורי, צריך לחפש את המכנה המשותף שיהיה מקובל על כולם. אנושי יהיה להתחשב במכנה המשותף, ולנהוג לפיו - גם כשהדבר קשה.
השרשור מסתיים ביום הזכרון לחללי צהל
אני הבאתי את הכתבה על המנהלת החרדית שהענישה את התלמידות מתוך עלבון, כמו הרבה חילונים שראו תמונות של החרדים הולכים בצפירות הזכרון של המדינה.
יש הלכה של כמה רבנים חרדים לעמוד בצפירות כשנמצאים במקום פומבי. האדמור מגור, עם החסידות הגדולה ביותר בין החרדים, שינה את התוכניות לפי צפירת יום הזכרון לחלל צהל. אם יכולים לעמוד במקום פומבי יכולים לעמוד גם בבתי ספר שנמצאים בהם הרבה תלמידים.
צריך להחליט אם מחנכים את הילדים החרדים להתבדלות ורוצים להביא להרגשה שאנחנו לא אותו עם. המנהלת יכלה לבחור בהנחיה שבית הספר הוא מקום ציבורי ולא רצתה אבל הכשלון החינוכי הוא לא של המנהלת.
הכשלון החינוכי הוא של העיריה והפוליטיקאים החילונים שאם היו רוצים היו עוצרים את התקציב וקוראים למנהלת לבירור.
היום יום הזכרון לחללי צהל ותהיה צפירה. הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם עבורו. הצפירה היא לא למתים אלא לבני משפחותיהם שחיים איתנו. הצפירה האחרת ביום השואה היא למען החיים ולא למען המתים ולכן כל ההסברים מה עושים למען המתים לא עונים לפגיעה ברגשות של החילונים.
אני חושב שהתגובה שלי תהיה בין האחרונות ואני רוצה לסיים בדרים שכנראה נכונים לרוב הציבור. אני חושב שיש התקרבות.
עדיין אנחנו אותו עם.
אני הבאתי את הכתבה על המנהלת החרדית שהענישה את התלמידות מתוך עלבון, כמו הרבה חילונים שראו תמונות של החרדים הולכים בצפירות הזכרון של המדינה.
יש הלכה של כמה רבנים חרדים לעמוד בצפירות כשנמצאים במקום פומבי. האדמור מגור, עם החסידות הגדולה ביותר בין החרדים, שינה את התוכניות לפי צפירת יום הזכרון לחלל צהל. אם יכולים לעמוד במקום פומבי יכולים לעמוד גם בבתי ספר שנמצאים בהם הרבה תלמידים.
צריך להחליט אם מחנכים את הילדים החרדים להתבדלות ורוצים להביא להרגשה שאנחנו לא אותו עם. המנהלת יכלה לבחור בהנחיה שבית הספר הוא מקום ציבורי ולא רצתה אבל הכשלון החינוכי הוא לא של המנהלת.
הכשלון החינוכי הוא של העיריה והפוליטיקאים החילונים שאם היו רוצים היו עוצרים את התקציב וקוראים למנהלת לבירור.
היום יום הזכרון לחללי צהל ותהיה צפירה. הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם עבורו. הצפירה היא לא למתים אלא לבני משפחותיהם שחיים איתנו. הצפירה האחרת ביום השואה היא למען החיים ולא למען המתים ולכן כל ההסברים מה עושים למען המתים לא עונים לפגיעה ברגשות של החילונים.
אני חושב שהתגובה שלי תהיה בין האחרונות ואני רוצה לסיים בדרים שכנראה נכונים לרוב הציבור. אני חושב שיש התקרבות.
עדיין אנחנו אותו עם.
נראה שלא...
אתה הבאת את הכתבה על המנהלת מתוך עלבון. אכן, בהתחלה התגובות היו מאד קשות. ולאחר כל השרשור... מישהו הבין יותר את הצד החרדי? (גם אם הוא לא מסכים) מישהו מבין שלולא שהתקשורת במדינה היתה שלילית ומגמתית, היינו יכולים להבין אחד את השני יותר בקלות? ולגבי "המקום הפומבי". עדיין לא הבנתי למה ביה"ס הם מקום פומבי "שנמצאים בהם הרבה תלמידים". התלמידים שנמצאים בהם באים להתחנך בדרך היהדות. למה לאפשר להם לסתור את חוקי בית הספר? החרדים מחנכים את ילדיהם להתבדלות? החרדים מחנכים את ילדיהם שהמכנה המשותף שלנו - היהדות שבבסיסה התורה - לא יכול להתבטל לעולם! אנו תמיד נשאר עם אחד! החרדים מחנכים את ילדיהם בדרך התורה שאוסרת לצער כל יהודי, וכל אדם באשר הוא אדם! החרדים מחנכים את ילדיהם בדרך התורה, ובדרך זו הם לומדים להתמודד עם תאוות העולם, להזהר מהם, ולהשתמש בהם בצורה מועילה, ובדרך זו הם יגדלו לחברה מתוקנת. <המנהלת יכלה לבחור בהנחיה שבית הספר הוא מקום ציבורי ולא רצתה> איפה יש "הנחיה" שבית הספר הוא מקום ציבורי? <היום יום הזכרון לחללי צהל ותהיה צפירה. הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם עבורו> למה רק "מסרו את נפשם עבורו"? חייל שנלחם - הוא נלחם רק עבור הציבור החילוני? או שהציבור החילוני כואב רק את מותם של החיילים החילוניים? אינני מאמין שכך. <הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם> והציבור החרדי, יכבד את זכרם, בכך שילמד משניות לעילוי נשמתם, או יקרא פרקי תהילים. [אתמול בעת הצפירה, למדתי בביכנ"ס עם ילד.הרגשתי את כאבם של המשפחות השכולות, ובתוכם משפחת דודי שנהרג במלחמת יו"כ והשאיר אחריו ילדה בת שנתיים... אמרתי לילד, שבעת הצפירה אנו נעצור לרגע, נקרא פרק תהילים לזכר החיילים שנהרגו על קיה"ש, ואח"כ נמשיך בלימוד התורה שהיא עיקר חיינו] <ולכן כל ההסברים מה עושים למען המתים לא עונים לפגיעה ברגשות של החילונים> נכון! ולכן במקום שנמצאים חילונים, צריך לעמוד בכדי לא לפגוע ברגשותיהם. אך במקום שחילונים אינם נמצאים ואין חשש לפגיעה בהם, אין צורך לעמוד, או אפילו אסור, ואפשר לזכור את הנופלים בדרך יהודית. <אני חושב שיש התקרבות. עדיין אנחנו אותו עם. > גם אני חושב שיש התקרבות. אני גם חושב, שלאחר ששוברים את המחיצות, מגלים שבאמת היינו קרובים כבר לפני זה...
אתה הבאת את הכתבה על המנהלת מתוך עלבון. אכן, בהתחלה התגובות היו מאד קשות. ולאחר כל השרשור... מישהו הבין יותר את הצד החרדי? (גם אם הוא לא מסכים) מישהו מבין שלולא שהתקשורת במדינה היתה שלילית ומגמתית, היינו יכולים להבין אחד את השני יותר בקלות? ולגבי "המקום הפומבי". עדיין לא הבנתי למה ביה"ס הם מקום פומבי "שנמצאים בהם הרבה תלמידים". התלמידים שנמצאים בהם באים להתחנך בדרך היהדות. למה לאפשר להם לסתור את חוקי בית הספר? החרדים מחנכים את ילדיהם להתבדלות? החרדים מחנכים את ילדיהם שהמכנה המשותף שלנו - היהדות שבבסיסה התורה - לא יכול להתבטל לעולם! אנו תמיד נשאר עם אחד! החרדים מחנכים את ילדיהם בדרך התורה שאוסרת לצער כל יהודי, וכל אדם באשר הוא אדם! החרדים מחנכים את ילדיהם בדרך התורה, ובדרך זו הם לומדים להתמודד עם תאוות העולם, להזהר מהם, ולהשתמש בהם בצורה מועילה, ובדרך זו הם יגדלו לחברה מתוקנת. <המנהלת יכלה לבחור בהנחיה שבית הספר הוא מקום ציבורי ולא רצתה> איפה יש "הנחיה" שבית הספר הוא מקום ציבורי? <היום יום הזכרון לחללי צהל ותהיה צפירה. הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם עבורו> למה רק "מסרו את נפשם עבורו"? חייל שנלחם - הוא נלחם רק עבור הציבור החילוני? או שהציבור החילוני כואב רק את מותם של החיילים החילוניים? אינני מאמין שכך. <הציבור החילוני יעמוד לזכר אלה שמסרו את נפשם> והציבור החרדי, יכבד את זכרם, בכך שילמד משניות לעילוי נשמתם, או יקרא פרקי תהילים. [אתמול בעת הצפירה, למדתי בביכנ"ס עם ילד.הרגשתי את כאבם של המשפחות השכולות, ובתוכם משפחת דודי שנהרג במלחמת יו"כ והשאיר אחריו ילדה בת שנתיים... אמרתי לילד, שבעת הצפירה אנו נעצור לרגע, נקרא פרק תהילים לזכר החיילים שנהרגו על קיה"ש, ואח"כ נמשיך בלימוד התורה שהיא עיקר חיינו] <ולכן כל ההסברים מה עושים למען המתים לא עונים לפגיעה ברגשות של החילונים> נכון! ולכן במקום שנמצאים חילונים, צריך לעמוד בכדי לא לפגוע ברגשותיהם. אך במקום שחילונים אינם נמצאים ואין חשש לפגיעה בהם, אין צורך לעמוד, או אפילו אסור, ואפשר לזכור את הנופלים בדרך יהודית. <אני חושב שיש התקרבות. עדיין אנחנו אותו עם. > גם אני חושב שיש התקרבות. אני גם חושב, שלאחר ששוברים את המחיצות, מגלים שבאמת היינו קרובים כבר לפני זה...
הרב לחיאני מחייב לעמוד בצפירה לזכר הנופלים
אחרי האדמור מגור הרב לחייאני מהרבנים המוכרים של צפת וראש כולל אומר בראיון: "שתי דקות הדומיה הללו הן זמן מיוחד, שכן כל עם ישראל על כל גווניו מתאחד ומבצע פעולה זהה למשך זמן קצוב, אנו מתייחדים עם אלה שמסרו את נפשם בשל היותם יהודים, ואין דבר גדול כמו הערך המוסרי ועל חירוף הנפש שלהם". לצד דקות הדומיה יש הנוהגים להוסיף קריאת פרקי תהילים חרישית לעילוי נשמתם, ובכך רואה הרב לחיאני, מעשה נוסף שנועד לעילוי נשמת הנפטרים. לדבריו, "אני ותלמידיי מכוונים בעמידתנו בצפירת הדומייה גם למספר מצוות: ואהבת לרעך כמוך – אנו עומדים יחד עם משפחות השכול, המתענות והסובלות את כאב נפילת הבנים. מצוות צידוק הדין – בה אנו מקבלים בשתיקה וייראת קודש את פסיקתו של הקב"ה, מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק – כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילינו מידם, וכן ישנה מצוות של 'הנושא בעול עם חברו', וכן מצוות אחדות ישראל ביום קדוש זה". אני חושב שמקרים כמו של המנהלת יתמעטו בשנים הבאות.
אחרי האדמור מגור הרב לחייאני מהרבנים המוכרים של צפת וראש כולל אומר בראיון: "שתי דקות הדומיה הללו הן זמן מיוחד, שכן כל עם ישראל על כל גווניו מתאחד ומבצע פעולה זהה למשך זמן קצוב, אנו מתייחדים עם אלה שמסרו את נפשם בשל היותם יהודים, ואין דבר גדול כמו הערך המוסרי ועל חירוף הנפש שלהם". לצד דקות הדומיה יש הנוהגים להוסיף קריאת פרקי תהילים חרישית לעילוי נשמתם, ובכך רואה הרב לחיאני, מעשה נוסף שנועד לעילוי נשמת הנפטרים. לדבריו, "אני ותלמידיי מכוונים בעמידתנו בצפירת הדומייה גם למספר מצוות: ואהבת לרעך כמוך – אנו עומדים יחד עם משפחות השכול, המתענות והסובלות את כאב נפילת הבנים. מצוות צידוק הדין – בה אנו מקבלים בשתיקה וייראת קודש את פסיקתו של הקב"ה, מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק – כי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילינו מידם, וכן ישנה מצוות של 'הנושא בעול עם חברו', וכן מצוות אחדות ישראל ביום קדוש זה". אני חושב שמקרים כמו של המנהלת יתמעטו בשנים הבאות.
תמר רוצה לדעת
New member
על זה אמרו כבר
ליצנות אחת דוחה אלף (או מאה, לא זוכרת, לא חשוב) תוכחות.ניכר שלא עברת על כל השרשור, שכן בו מובן יפה כי קריאת התהילים לא הייתה כעונש. חוץ מזה, מי אמר שהמנהלת הזו מענישה על כל דבר??? על זה שתלמידותיה החליטו לעשות משהו נגד השקפת בית הספר - היא הענישה. אולי היה לך יותר נחמד אם היא היתה בוחרת להסביר, אבל כאן היא בחרה להעניש.
ליצנות אחת דוחה אלף (או מאה, לא זוכרת, לא חשוב) תוכחות.ניכר שלא עברת על כל השרשור, שכן בו מובן יפה כי קריאת התהילים לא הייתה כעונש. חוץ מזה, מי אמר שהמנהלת הזו מענישה על כל דבר??? על זה שתלמידותיה החליטו לעשות משהו נגד השקפת בית הספר - היא הענישה. אולי היה לך יותר נחמד אם היא היתה בוחרת להסביר, אבל כאן היא בחרה להעניש.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.