מרחבי הרשת
- פותח הנושא גילעד 63
- פורסם בתאריך
מה שאני אומרת הוא שלבני אדם יש ציפיות
באינטראקציה האחד עם השני. מי שאומר שאין לו ציפיות פשוט מדכא אותם ונשאר עם תסכול עמוק. מערכות יחסים הם תן וקח. שתינו לא יודעות למעשה דבר לגבי מערכת היחסים בין כותבת הפוסט לאמה ובאיזה הקשר הוא נכתב. באופן כללי אם אמא אומרת דברים כמו אלה שאליהם התייחסת זה מעיד על תיסכול עמוק ופגיעה ענקית וברור לי שלא נאמרו מתוך שיקול דעת אלא ברגע של כעס.
באינטראקציה האחד עם השני. מי שאומר שאין לו ציפיות פשוט מדכא אותם ונשאר עם תסכול עמוק. מערכות יחסים הם תן וקח. שתינו לא יודעות למעשה דבר לגבי מערכת היחסים בין כותבת הפוסט לאמה ובאיזה הקשר הוא נכתב. באופן כללי אם אמא אומרת דברים כמו אלה שאליהם התייחסת זה מעיד על תיסכול עמוק ופגיעה ענקית וברור לי שלא נאמרו מתוך שיקול דעת אלא ברגע של כעס.
אז את מסכימה
שזו לא הייתה התגובה הכי חכמה או יעילה האפשרית. ותמיד אפשר לתקן אחר כך. אוקיי, אמרה שטות ברגע של כעס, מה עם כל השנים שבאו אחר כך?
וציפיות הן לכריות
וגם אם יש ציפיות. יש דרך לבטא אותן. אי אפשר להכריח אהבה ואי אפשר לדרוש אהבה ואי אפשר לדרוש אהבה בתמורה לדיור, מזון וכו'. כלומר אפשר לנסות, אבל זה לא יכול להצליח.
אנחנו אכן לא יודעות על מערכת היחסים ביניהן, יש לנו שיחה אחת: הבת שאלה שאלה והאימא השיבה כפי שהשיבה. ואחר הבת חשבה מה שחשבה בינה לבין עצמה משום שראתה שלא יקשיבו לה ולא ינסו להבין אותה. בקיצור, קצר תקשורתי מתמשך.
בקיצור, מאוד מצער.
שזו לא הייתה התגובה הכי חכמה או יעילה האפשרית. ותמיד אפשר לתקן אחר כך. אוקיי, אמרה שטות ברגע של כעס, מה עם כל השנים שבאו אחר כך?
וציפיות הן לכריות
אנחנו אכן לא יודעות על מערכת היחסים ביניהן, יש לנו שיחה אחת: הבת שאלה שאלה והאימא השיבה כפי שהשיבה. ואחר הבת חשבה מה שחשבה בינה לבין עצמה משום שראתה שלא יקשיבו לה ולא ינסו להבין אותה. בקיצור, קצר תקשורתי מתמשך.
בקיצור, מאוד מצער.
זו בדיוק הנקודה. אנחנו לא יודעים.
אין לנו מושג אם זה נאמר באופן חד פעמי ברגע של כעס או משהו שנאמר שוב ושוב ושוב, אנחנו לא יודעים באיזה גיל ונסיבות היה האימוץ, אנחנו לא יודעים אם מחוץ לאירוע הספציפי המתואר הזה היא הייתה אמא חמה או קרה, איך היא התנהלה בדרך כלל, מה קדם לאותה תגובה ומה בא לאחריה ואנחנו אפילו לא יודעים אם אכן הדברים נאמרו בדיוק כך או שכך נוח לכותבת להציג אותם. אנחנו לא יודעים כלום ובאמת שלא מובן לי מה התועלת מעיסוק בספקולציות ובניחושים. אולי מדובר באמא מפלצת שאף אחד לא היה מסוגל לאהוב ואולי מדובר בילדה עם תסמונת של בעית הקשרות מהסוג שדובר בו כאן בפורום, אלה הרי שני מקרים שונים לגמרי ויש להתייחס אליהם שונה לגמרי, ואלה רק שני תסריטים אפשריים מתוך אינסוף מצבים אפשריים. בגלל זה לעולם לא אבין מה הטעם להביא ציטוט מנותק מההקשר ומה מהטעם לנתח את הציטוט הזה מחוץ להקשר ולהסיק מסקנות ולעסוק בספקולציות וניחושים שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.
אין לנו מושג אם זה נאמר באופן חד פעמי ברגע של כעס או משהו שנאמר שוב ושוב ושוב, אנחנו לא יודעים באיזה גיל ונסיבות היה האימוץ, אנחנו לא יודעים אם מחוץ לאירוע הספציפי המתואר הזה היא הייתה אמא חמה או קרה, איך היא התנהלה בדרך כלל, מה קדם לאותה תגובה ומה בא לאחריה ואנחנו אפילו לא יודעים אם אכן הדברים נאמרו בדיוק כך או שכך נוח לכותבת להציג אותם. אנחנו לא יודעים כלום ובאמת שלא מובן לי מה התועלת מעיסוק בספקולציות ובניחושים. אולי מדובר באמא מפלצת שאף אחד לא היה מסוגל לאהוב ואולי מדובר בילדה עם תסמונת של בעית הקשרות מהסוג שדובר בו כאן בפורום, אלה הרי שני מקרים שונים לגמרי ויש להתייחס אליהם שונה לגמרי, ואלה רק שני תסריטים אפשריים מתוך אינסוף מצבים אפשריים. בגלל זה לעולם לא אבין מה הטעם להביא ציטוט מנותק מההקשר ומה מהטעם לנתח את הציטוט הזה מחוץ להקשר ולהסיק מסקנות ולעסוק בספקולציות וניחושים שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט.
את כמובן צודקת
שלא יודעים כמעט כלום על היחסים בין כותבת ההודעה לבין אימה. ובאמת אין טעם בספקולציות וניחושים.
אני לא עסקתי בספקולציות. וגם לא התייחסתי אך ורק לשתי נשים זרות לחלוטין שאני לא יודעת עליהן דבר.
התייחסתי לזה כאל CASE STUDY, כאל דוגמה לסוג של יחסים, לדו שיח של חוסר תקשורת.
כלומר, לא התייחסתי ממש ואך ורק למקרה הספציפי שעליו אני יודעת מעט מאוד.
אמרתי משהו כללי: אי אפשר לדרוש אהבה, אי אפשר לכפות אהבה, אי אפשר לצפות לאהבה בכלל ובתמורה לבית ולטיפול בפרט.
ושוב, לא התייחסתי לנשים המסוימות שלא מכירה, אלא לסוג של אמירה כזו שראיתי בהמון סדרות אמריקאיות כשהורים אומרים לילדים/ות (בלי קשר לאימוץ דווקא): אני נותנת לך גג מעל הראש ומזון על השולחן וכו' וכו' ולכן בתמורה אני מצפה לX (אהבה, צייתנות, כבוד, ווטאבר).
שלא יודעים כמעט כלום על היחסים בין כותבת ההודעה לבין אימה. ובאמת אין טעם בספקולציות וניחושים.
אני לא עסקתי בספקולציות. וגם לא התייחסתי אך ורק לשתי נשים זרות לחלוטין שאני לא יודעת עליהן דבר.
התייחסתי לזה כאל CASE STUDY, כאל דוגמה לסוג של יחסים, לדו שיח של חוסר תקשורת.
כלומר, לא התייחסתי ממש ואך ורק למקרה הספציפי שעליו אני יודעת מעט מאוד.
אמרתי משהו כללי: אי אפשר לדרוש אהבה, אי אפשר לכפות אהבה, אי אפשר לצפות לאהבה בכלל ובתמורה לבית ולטיפול בפרט.
ושוב, לא התייחסתי לנשים המסוימות שלא מכירה, אלא לסוג של אמירה כזו שראיתי בהמון סדרות אמריקאיות כשהורים אומרים לילדים/ות (בלי קשר לאימוץ דווקא): אני נותנת לך גג מעל הראש ומזון על השולחן וכו' וכו' ולכן בתמורה אני מצפה לX (אהבה, צייתנות, כבוד, ווטאבר).
איזה השוואה אומללה
הרי כל מי שחווה אמהות ואבהות יודע שאין, אין כמו אהבה של אם או אב לילדו
ולא ניתן להשוותה לאהבת גבר לאשה
וילד פעוט אינו יכול להתקיים ללא בוגר שיהא לצידו .
ובכלל מדובר כאן על אנשים בוגרים עם תרבות ואישיות מעוצבים
ובמקרה של אימוץ בעיקר של פעוטים, האישיות והתרבות עדיין בחיתולן
ומהאנשים שהכרתי שבחרו באימוץ או שהאימוץ בחר בם
אנשים ראויים פגשתי !
זוגות ונשים שמשתוקקים לקבל באהבה תינוק שזקוק לאהבה
ואין בדבריי שום כוונה לאמר שאותו המאומץ צריך להיות אסיר תודה להם
שהרי הצורך הוא הדדי
לאהוב ולהיות נאהב
צורך בהורה וצורך בילד
ואם הso called אמא הזאת היא אשה קרה?
הרי יש גם אנשים כאלה, שמבחינתם הטיפול והצרכים הבסיסיים הם אהבה
האם הם אינם ראויים להיות הורים?
מעניין לשמוע אם יש מישהו שרואה את הסידרה הורים במשרה מלאה
ומה אתם חושבים על ג׳וליה וויקטור????
הרי כל מי שחווה אמהות ואבהות יודע שאין, אין כמו אהבה של אם או אב לילדו
ולא ניתן להשוותה לאהבת גבר לאשה
וילד פעוט אינו יכול להתקיים ללא בוגר שיהא לצידו .
ובכלל מדובר כאן על אנשים בוגרים עם תרבות ואישיות מעוצבים
ובמקרה של אימוץ בעיקר של פעוטים, האישיות והתרבות עדיין בחיתולן
ומהאנשים שהכרתי שבחרו באימוץ או שהאימוץ בחר בם
אנשים ראויים פגשתי !
זוגות ונשים שמשתוקקים לקבל באהבה תינוק שזקוק לאהבה
ואין בדבריי שום כוונה לאמר שאותו המאומץ צריך להיות אסיר תודה להם
שהרי הצורך הוא הדדי
לאהוב ולהיות נאהב
צורך בהורה וצורך בילד
ואם הso called אמא הזאת היא אשה קרה?
הרי יש גם אנשים כאלה, שמבחינתם הטיפול והצרכים הבסיסיים הם אהבה
האם הם אינם ראויים להיות הורים?
מעניין לשמוע אם יש מישהו שרואה את הסידרה הורים במשרה מלאה
ומה אתם חושבים על ג׳וליה וויקטור????
אני חייבת לכתוב דוגרי, גילעד, שאני מקבלת
שיש לך צורך פנימי חזק לחפור דברים ברשת ולהביא לכאן ולנסות להשיג בעזרתם משהו, אם כי לא למרי ברור לי בדיוק מה. אני מכבדת את הצורך הזה שלך, אך חייבת להודות שאני לא שותפה לו. אני לא יכולה ולמען האמת גם ממש לא מעניין אותי להבין הלך מחשבה של אישה שאני לא מכירה ושאין לי מושג מה היו נסיבות חייה, יחסים עם אמה, אישיותה וכו'. אני בטוחה שאילו הייתי שמה לעצמי עכשיו למטרה למצוא ברשת (או במקום אחר) כל מיני דברים קשים שילדים כותבים על הוריהם הביולוגיים או שהורים כותבים על ילדיהם או שאחים כותבים על אחים וכו', לא הייתה לי בעיה למצוא. אך אני לא רואה שום סיבה לעשות זאת. מעבר לזה שזה לא ממש מעניין, אני אישית גם לא רואה במה זה יכול להועיל לי. העובדה שאני אמא לילדים או בת להוריי לא גורמת לי להתעניין בכל הבעיות בעולם שעלולות לצוץ ביחסים בין הורים לילדים. העובדה שאני נשואה (ושבעבר הייתי נשואה למישהו אחר והחלטתי שלא מתאים לי והתגרשתי) לא מביאה אותי לחפש את כל הבעיות שיכולות להיות בין בעלים לנשים. כשיש לי בעיות קונקרטיות, אני מחפשת דרכים לפתור אותן, אך אני לא מחפשת לדעת על כל מערכות היחסים שהשתבשו בעולם ועל כל הבעיות בעולם שיכולולת לצוץ, בדיוק כמו שאני לא לומדת מראש על כל המחלות בעולם שבני משפחתי עלולים לחלות בהן אי פעם ואיך אנשים אחרים סבלו מהן והתמודדו איתן, אלא רק במקרים שחלילה מישהו מיקיריי אכן חלה או שיש סימנים שעלול לחלות במחלה הזאת.
אז מצטערת, אבל אין לי ממש מה לעשות או מה להגיד על הציטוט שהבאת, לא לטוב ולא רע. אין לי דעה או רגש מיוחדים בעניין. אין מספיק מידע כדי להתחיל בכלל להתייחס לדברים, וגם לא מספיק מעניין כדי למצוא מידע כזה. אם מחפשים, ברחבי הרשת אפשר למצוא כל דבר. השאלה למה.
שיש לך צורך פנימי חזק לחפור דברים ברשת ולהביא לכאן ולנסות להשיג בעזרתם משהו, אם כי לא למרי ברור לי בדיוק מה. אני מכבדת את הצורך הזה שלך, אך חייבת להודות שאני לא שותפה לו. אני לא יכולה ולמען האמת גם ממש לא מעניין אותי להבין הלך מחשבה של אישה שאני לא מכירה ושאין לי מושג מה היו נסיבות חייה, יחסים עם אמה, אישיותה וכו'. אני בטוחה שאילו הייתי שמה לעצמי עכשיו למטרה למצוא ברשת (או במקום אחר) כל מיני דברים קשים שילדים כותבים על הוריהם הביולוגיים או שהורים כותבים על ילדיהם או שאחים כותבים על אחים וכו', לא הייתה לי בעיה למצוא. אך אני לא רואה שום סיבה לעשות זאת. מעבר לזה שזה לא ממש מעניין, אני אישית גם לא רואה במה זה יכול להועיל לי. העובדה שאני אמא לילדים או בת להוריי לא גורמת לי להתעניין בכל הבעיות בעולם שעלולות לצוץ ביחסים בין הורים לילדים. העובדה שאני נשואה (ושבעבר הייתי נשואה למישהו אחר והחלטתי שלא מתאים לי והתגרשתי) לא מביאה אותי לחפש את כל הבעיות שיכולות להיות בין בעלים לנשים. כשיש לי בעיות קונקרטיות, אני מחפשת דרכים לפתור אותן, אך אני לא מחפשת לדעת על כל מערכות היחסים שהשתבשו בעולם ועל כל הבעיות בעולם שיכולולת לצוץ, בדיוק כמו שאני לא לומדת מראש על כל המחלות בעולם שבני משפחתי עלולים לחלות בהן אי פעם ואיך אנשים אחרים סבלו מהן והתמודדו איתן, אלא רק במקרים שחלילה מישהו מיקיריי אכן חלה או שיש סימנים שעלול לחלות במחלה הזאת.
אז מצטערת, אבל אין לי ממש מה לעשות או מה להגיד על הציטוט שהבאת, לא לטוב ולא רע. אין לי דעה או רגש מיוחדים בעניין. אין מספיק מידע כדי להתחיל בכלל להתייחס לדברים, וגם לא מספיק מעניין כדי למצוא מידע כזה. אם מחפשים, ברחבי הרשת אפשר למצוא כל דבר. השאלה למה.
מוכרחה לומר-
לא הייתי מתנסחת בדיוק כמו קאלה ,אבל גם לי יש מידה של חוסר נוחות.
גם אני חושבת שמרגע שהכל "דביר" [מלשון-שניתן לדבר עליו] -לא יהיה קשה למצוא מתבגרים מתעלקים בדרכים כאלה ואחרות על הוריהם,בוחנים אותם,מטילים בהם ספק,עושים מולם מסע לאינדיבידואציה בין אם מדובר במאומצים ובין אם מדובר בלא מאומצים.
ועוד משהו - המסה של הדברים שאתה מביא [ודווקא מעניינים!] יש בה הרבה מאד ביקורת על המאמצים. האם זו ביקורת עקיפה עלינו דרך הספרות,היוטיוב,הציטוטים למיניהם? [מותר גם מותר. אבל אני מתחילה לשים לב לאקססיביות שבה אתה מביא את הדברים] . האם כמאומץ יש לך גם דברים טובים לומר על הוריך המאמצים ועל ההורים המאמצים שאתה מוצא בפורום?האם הרגשת שאתה נבנה לחיוב ולטובה מהם?
לא הייתי מתנסחת בדיוק כמו קאלה ,אבל גם לי יש מידה של חוסר נוחות.
גם אני חושבת שמרגע שהכל "דביר" [מלשון-שניתן לדבר עליו] -לא יהיה קשה למצוא מתבגרים מתעלקים בדרכים כאלה ואחרות על הוריהם,בוחנים אותם,מטילים בהם ספק,עושים מולם מסע לאינדיבידואציה בין אם מדובר במאומצים ובין אם מדובר בלא מאומצים.
ועוד משהו - המסה של הדברים שאתה מביא [ודווקא מעניינים!] יש בה הרבה מאד ביקורת על המאמצים. האם זו ביקורת עקיפה עלינו דרך הספרות,היוטיוב,הציטוטים למיניהם? [מותר גם מותר. אבל אני מתחילה לשים לב לאקססיביות שבה אתה מביא את הדברים] . האם כמאומץ יש לך גם דברים טובים לומר על הוריך המאמצים ועל ההורים המאמצים שאתה מוצא בפורום?האם הרגשת שאתה נבנה לחיוב ולטובה מהם?
חייכנית, לפחות לגביי
זה לא עניין של חוסר נוחות ברמה האישית. אני לא חושבת שצריך להשליך הכל על עצמנו. אנחנו לא אשמים ולא אחראים על רגשות של אנשים אחרים, שלא הייתה לנו נגיעה או השפעה על חייהם.
אני פשוט רוצה להבהיר שאני אישית לא רואה איך ניתן להגיב באופן מושכל על דברים עלומים ברשת וגם לא מבינה למה לעשות זאת.
זה לא עניין של חוסר נוחות ברמה האישית. אני לא חושבת שצריך להשליך הכל על עצמנו. אנחנו לא אשמים ולא אחראים על רגשות של אנשים אחרים, שלא הייתה לנו נגיעה או השפעה על חייהם.
אני פשוט רוצה להבהיר שאני אישית לא רואה איך ניתן להגיב באופן מושכל על דברים עלומים ברשת וגם לא מבינה למה לעשות זאת.
אני לא מבין את האי נוחות שלך. באמת.
אם הייתי רוצה להעביר ביקורת על משהו הייתי מעביר ביקורת. את כנראה מכירה אותי הרבה פחות ממה שאת חושבת
אני לא נוקט בדרכים עקיפות בדרך כלל באינטראקציה עם אנשים.
כשאני ארצה להכניס לכאן את הורי המאמצים אני אעשה את זה. בינתיים לא בחרתי לעשות את זה.
אקססיביות? טוב שלא אמרת אובססיביות
שימי לב שלא אני אמרתי את הדברים. מישהי כתבה אותם ממחשבותיה ותחושותיה.
לי באופן אישי אין ביקורת על הורים מאמצים באופן גורף. למה שתהיה לי? זה לא קשור בכלל.
הקטע מעלה את הנקודה החשובה שהרבה פעמים לא מדוברת. נקודות המבט של הילד המאומץ וההורים המאמצים לא דומות בכלל כשזה מגיע לתהליכים שהם עוברים.
אני יכול רק להביא את נקודות המבט השונות של מאומצים מכל מיני מקומות ותסריטים, וגם את שלי באופן אישי.
אני מעלה משהו כשאני מוצא משהו שנראה לי שיכול להעלות נקודה מסוימת שאפשר לדבר עליה. אם מתפתחת שיחה, יופי. אם לא, אז לא.
אבל בין זה לבין הניתוחים האישיים שלך ושל קאלה עלי באופן אישי, על מניעי ה"נסתרים" ו"ביקורת העקיפה". נו באמת. לזה הגענו?
אפשר לדבר על מה שמעלה הטקסט הזה, ואם הוא לא מעניין ולא רלוונטי אז לא מדברים וזהו. נורא פשוט.
אם הייתי רוצה להעביר ביקורת על משהו הייתי מעביר ביקורת. את כנראה מכירה אותי הרבה פחות ממה שאת חושבת
כשאני ארצה להכניס לכאן את הורי המאמצים אני אעשה את זה. בינתיים לא בחרתי לעשות את זה.
אקססיביות? טוב שלא אמרת אובססיביות
שימי לב שלא אני אמרתי את הדברים. מישהי כתבה אותם ממחשבותיה ותחושותיה.
לי באופן אישי אין ביקורת על הורים מאמצים באופן גורף. למה שתהיה לי? זה לא קשור בכלל.
הקטע מעלה את הנקודה החשובה שהרבה פעמים לא מדוברת. נקודות המבט של הילד המאומץ וההורים המאמצים לא דומות בכלל כשזה מגיע לתהליכים שהם עוברים.
אני יכול רק להביא את נקודות המבט השונות של מאומצים מכל מיני מקומות ותסריטים, וגם את שלי באופן אישי.
אני מעלה משהו כשאני מוצא משהו שנראה לי שיכול להעלות נקודה מסוימת שאפשר לדבר עליה. אם מתפתחת שיחה, יופי. אם לא, אז לא.
אבל בין זה לבין הניתוחים האישיים שלך ושל קאלה עלי באופן אישי, על מניעי ה"נסתרים" ו"ביקורת העקיפה". נו באמת. לזה הגענו?
אפשר לדבר על מה שמעלה הטקסט הזה, ואם הוא לא מעניין ולא רלוונטי אז לא מדברים וזהו. נורא פשוט.
גילעד אני באמת לא מתיימרת להכירך
אני רק בכל זאת לא יכולה שלא לשים לב לכך שלאורך הרבה מובאות וציטוטים שאתה מביא ההורים המאמצים מצטיירים כלא מבינים במקרה הטוב,את הילדים שלהם.
ומכיוון שאלה הבחירות שלך ,זה מביא לשאול אם האג'נדה שאיתה הגעת -לעזור להורים מאמצים בהגעה אל ילדיהם [כך הבנתי ואם לא הבנתי-תקן אותי] נובעת בעצם מכך שאתה חושב שיש בהורים מאמצים,ובנו בכללם משהו שאינו תורם להתפתחות הילדים. הנה כתבתי במפורש. זה מה שאני תופסת שעולה מסכימה של הרבה דברים שהבאת .אולי אני טועה אז אדרבה,תגיד.
וסליחה אבל לא אהבתי את המונח "לא עובד בפורום". אתה חושב שאחרים כן עובדים בפורום? זה מקום וולונטרי,ואף אחד לא עובד בו.
לי מאד צר,כי אני בעיקר מרגישה שבעצם הרבה שנים אתה "לא היית פה". מעשית ורעיונית.
אתה כותב מתוך תקופה שבה אימוץ היה סוג של סוד ענקי שלא נוגעים בו,לא רק בחוץ. אלא גם בפנים המשפחה.
הדברים כל כך השתנו מאז. הפתיחות,הדיבור,החינוך ,השפה הקשורה באימוץ. הצימאון להבין ולדעת עוד.הרצון כן להיפגש עם הילדים,להבינם,לתמוך בהם. המודעות לכך שכאשר אצל ההורה המאמץ נסגר מעגל של געגוע לילד אצל הילד שלו הולך ונפתח מעגל-חידת האימוץ שחשוב להיות איתו בזה במידת האפשר. הכל,הכל אחרת מאיך שגידלו ילדים לפני 40 שנה.
אני רק בכל זאת לא יכולה שלא לשים לב לכך שלאורך הרבה מובאות וציטוטים שאתה מביא ההורים המאמצים מצטיירים כלא מבינים במקרה הטוב,את הילדים שלהם.
ומכיוון שאלה הבחירות שלך ,זה מביא לשאול אם האג'נדה שאיתה הגעת -לעזור להורים מאמצים בהגעה אל ילדיהם [כך הבנתי ואם לא הבנתי-תקן אותי] נובעת בעצם מכך שאתה חושב שיש בהורים מאמצים,ובנו בכללם משהו שאינו תורם להתפתחות הילדים. הנה כתבתי במפורש. זה מה שאני תופסת שעולה מסכימה של הרבה דברים שהבאת .אולי אני טועה אז אדרבה,תגיד.
וסליחה אבל לא אהבתי את המונח "לא עובד בפורום". אתה חושב שאחרים כן עובדים בפורום? זה מקום וולונטרי,ואף אחד לא עובד בו.
לי מאד צר,כי אני בעיקר מרגישה שבעצם הרבה שנים אתה "לא היית פה". מעשית ורעיונית.
אתה כותב מתוך תקופה שבה אימוץ היה סוג של סוד ענקי שלא נוגעים בו,לא רק בחוץ. אלא גם בפנים המשפחה.
הדברים כל כך השתנו מאז. הפתיחות,הדיבור,החינוך ,השפה הקשורה באימוץ. הצימאון להבין ולדעת עוד.הרצון כן להיפגש עם הילדים,להבינם,לתמוך בהם. המודעות לכך שכאשר אצל ההורה המאמץ נסגר מעגל של געגוע לילד אצל הילד שלו הולך ונפתח מעגל-חידת האימוץ שחשוב להיות איתו בזה במידת האפשר. הכל,הכל אחרת מאיך שגידלו ילדים לפני 40 שנה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.