צריך להבדיל בין טעם אישי לחוסר-ידע
יש לא מעט מקרים בהם הוויכוח הוא על שאלות של טעם - כגון בחירות אינטרפרטטיביות של מבצע זה או אחר, וכיו"ב. אבל יש גם דברים שטעיה בהם היא לא עניין של טעם, אלא של חוסר הבנה. אקח את הדוגמה הבאנלית ביותר לצורך הענין - נגינה עמוסה לעייפה בשגיאות מביכות למשל. נגינה שכזו, אפילו אם היו בה רגעים מעניינים, בסופו של דבר לא צריכה לזכות להערכה שכן הנגן מצידו לא עשה את מה שהוא אמור לעשות - וזה לנגן את התווים שהמלחין כתב. באותה צורה יש להתייחס לנגינה נטולת אינטרפרטציה (שכמעט תמיד זו לא בחירה, אלא אימפוטנטיות מוזיקלית של המבצע), וכו'. אני לא זוכר על איזה קונצרט אתה מדבר, אבל ההתפלאות שלי היא תמיד גדולה שאני שומע אנשים שאומרים "גיל שוחט מוזיקאי בחסד", וכו'. כי מהרושם שאני גיבשתי ממנו לאחר כמה הרצאות, וכמה קונצרטים - בין היתר כאלו שהוא ניצח בהם ו/או שנשמעו בהם יצירותיו שלו וגם קונצרטים בהם הוא ניגן כפסנתרן וגם הרצה - ההתרשמות שלי, שחולקים אותה לא מעט אנשים שדיברתי עמם, היא שגיל שוחט הוא מוזיקאי ברמה נמוכה מאוד, אדם רדוד באופן שלא יאומן ומלחין שהכשרון ממנו והלאה.