משה רבנו ורבנו משה - על התארים

ואיך אתה יכול להכירו?

העובדה שהחלפת מילה, אינה ולא כלום, אלא השאלה בעינה עומדת.

מה עוד שהרמב"ם דיבר על ידיעה במובנה הרווח היום, והרי זה מפורש אצלו.

אשר לעניין הידיעה במקרא - הרי אלו מקראות מפורשים - אין ידיעה אלא חיבור "ידע את חווה אישתו", "והוא לא ידעה" ועוד ועוד.

גם כאשר "ידיעה" זו לא מוזכרת במובן הסקסואלי, הרי היא בעלת אותה משמעות "חיבורית", מהדרישה "השכל וידוע אותי..".. כלומר תשכיל ואז תתחבר אליי, ועד לאותה אחרית הימים "לדעה את ה' כמים לים מכסים", התחברות אליו.

נו, ואיך מתחברים אל האל? על ידי שמקבלים את מצוותיו, ברגע הקבלה - יצרתי את החיבור.
 
בהלכות יסודי התורה פרק א' הלכה י'

הוא מדבר על ידיעה במובן של הכרה. הכרת מישהו היא הפרדתו בדעת משאר האנשים.
לכל השאר אני מסכים. רק טענתי שהאמונה אינה שמירת המצוות אלא קבלת עול עבודת ה' ועול מצוות.
 
לא

רבים מחכמינו אחזו בדעה המוטעית שלפיה "דעת" בלשון מקרא זה חיבור. בדיוק כשם שנתפסו לאטימולוגיה עממית באי אלו מדרשים [אף במדרשים פנים-מקראיים], מפני שהדבר הסתדר להם בתודעה. מבחינה אטימולוגית "דעת" אינה מורה על חיבור אלא על סיומו של דבר.
 

פיקסעלע

New member
"ולנעמי מודע לאישה" זה חיבור?

זה שלזיווג משתמשים גם במילה ידיעה זה מצד נקיות הלשון.
 
כלל הגאון

הגר"א, הגאון ר' אליהו מוילנא, קבע, כי כל אימת שתרצה לדעת פירושה של מילה, יש לפנות לקונטקסט הראשון של אזכורה במקרא. על אף שייתכן שהקונטקסט הראשון שונה במהותו מהקונטקסט השני או השלישי, לראשון משפט הבכורה.

ומכיוון שאינני חסיד שוטה, ולא מפני שהגר"א כתב כך, אז זה כך: אבל הדעת נותנת שזהו המנגנון הצרוף.
 
למעלה