משה רבנו ורבנו משה - על התארים

[חיים פרידמן1]

האם אתה מסכים עם קאנט

שהאנושיות (=התבונה) אמורה להיות התכלית של מעשינו?

 

[חיים פרידמן1]

אתה תופס את החוקיות שלהם

 

[אשר אטדגי]

לא הבנתי

ואתה הבנת את אשר כתבת?

 

[חיים פרידמן1]

האתיקה של האדם נקבעת לפי תפיסתו את המציאות

מי שבשבילו העולם הוא מכלול היש יהיה אתאיסט (כלומר יעבוד ע"ז) ומי שמאמין שלא, יעבוד את ה'.

 

[חיים פרידמן1]

פשוט. שהעולם אינו מחויב המציאות

 

[חיים פרידמן1]

העניין הוא

שלפי דבריך מצוות האמונה מיותרת וניתן לדלג עליה ולהמשיך למצוות הבאות. האמונה היא קבלת עול מ"ש ועול תומ"צ שזה תוכן תודעתי.
נ.ב. הערתך לגבי הבנתי אינה במקומה. היה די שתסתפק בהבהרת הבנתך.

 

[אשר אטדגי]

ר' חיים פרידמן

מכיוון שעל פי הבנתי הנך נמנה על אלו שקיבלו עליהם עול זה מרצון, אסבירך..

אין "מצוות אמונה", שזהו פרדוקס לוגי שכל חכמי ישראל ופרשניו לא קיבלוהו, ולמעט הרמב"ם אשר כן מונה את מצוות האמונה כמצווה בפני עצמה, אין בחז"ל תימוכין לטענה זו, והדעת נותנת כך. כן. הדעת נותנת כי "אנוכי ה' אלוהיך" בעשרת הדיברות היא פתיחה דקלרטיבית, ואז "לא יהיה לך", "שמור את" וכו'. וכך הבינו רוב הראשונים כאחרונים. הרמב"ם, בדבר שצריך להבינו, טוען שזוהי מצווה להאמין (מצוות עשה ראשונה) נו.. אם יש מצווה להאמין, פרדוקס זה מה יהא עליו? הרמב"ם מודע לפרדוקס לוגי זה, וטוען שאמונה זו היא ידיעה. ואז יש מצווה לדעת. זה פותר את הפרדוקס, ומעורר מייד פרדוקס גדול יותר כיצד ניתן "לדעת את ה'" והרמב"ם מאריך בדבריו ואכמ"ל.

כללו של דבר: האמונה בו יתעלה היא הכרעה רצונית, שהמצוות הן תוצריה ממש, וניתן לומר שהיא והם חד הוא. "אמונה" במה ששגור אצל רבים, מהם יראי ה' וחושבי שמו, אינה להאמין בידיעת מציאותו יתעלה, שהרי מי לנו כאברהם אבינו - ה-מאמין הגדול- אשר ידע את ה' ודיבר עימו, לילה כיום, כחשיכה כאורה, לא ישבות. ובכל זאת על הבטחת הארץ לזרעו נאמר "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", אם כן איזו אמונה זו, אם ידיעתו כבר קיימת? הווי אומר האמינו, קיבל עליו את הדברים.

אשר להערתך לגבי הערתי היא במקומה וחיים הטוב יכפר בעד.

 

[חיים פרידמן1]

קיום מצוות בכוונה לעבוד את ה'

אי אפשר למחוק את הקב"ה מהתמונה.
המובן הפוזיטיבי היחיד שיש לאמונה בה' הוא קבלת עול מצוות. זה נכון. אבל יש משהו משותף לכל המצוות וזה שהן ביטוי לעבודת ה'. המצוות הן לא סתם פעולות.

 

[אשר אטדגי]

הסבר לי

מהן משמעותן של מצוות מעבר לכך שהן ביטוי לחובת מעמדו של האדם לפני אלוהיו..?

 

[חיים פרידמן1]

אין להן משמעות אחרת

אבל יש אם כן גם תוכן תודעתי למצוות. מעמדו של אדם לפני אלוהיו. וזוהי האמונה.

 

[אשר אטדגי]

אמונה אינה תודעת מצוות

או בניקוי "מתמטי פילוסופי", שאתה גרמת לו בסימלריות הזו - תודעה אינה אמונה.

אמונה היא הכרעתי לקבל עותומ"צ - ואין לה שום משמעות מעבר לכך (למעט עניין פסיכולוגי, שולי. אשר אם תרצה ארחיב לך בנושא, מכיוון שהוא מעין "חידוש" שלי שהרחבתיו.

 

[חיים פרידמן1]

ההכרעה הזו קודמת לכל מצווה

ואז באה האמונה כמצווה ראשונה שמשמעה הפרד בדעת של מחויב המציאות מכל שזולתו.

 

[אשר אטדגי]

ריבונו של עולם

אם ההכרעה היא האמונה, והיא פרימרית, כיצד זה המצווה הראשונה היא האמונה, לאחר שכבר הכרעת?

זו ממש אבסורדיולוגיה.. בפוניבז', היכן ששניתי לפני שפרשתי והייתי קשה מכולם, היה תלמיד אחד, אגב חביב עליי עד למאוד, שאני בטוח שהוא החברותא המיתית שלך. יום אחד העפתי עליו סטנדר.. בצחוק, אני ממש אוהב לשוחח איתך, על אף שאתה מזכיר לי עוונות ראשונים

 

[חיים פרידמן1]

המצווה הראשונה היא הידיעה

והיא המצווה לנתח את המתחייב ממושג מחויב המציאות.

 

[פיקסעלע]

אני מבחין בין האמונה למצוות האמונה

האמונה במובנה הראשון הוא כמובן ההרעה לשמור מצוות. והמצווה הראשונה היא לידע דהיינו להפריד בדעת.

 

[אשר אטדגי]

אין מצווה אלא פרקטיקה

כל המצוות כולן, ביטויין באופרציה פרקטית. גם אותן יחידאות (5 במספר) אשר נדרשת להן "מחשבה בעלמא", אותן מצוות "זכירה", אין יוצאין ידי חובתן אם לא מוציאן בדיבור (פרקטיקה)). ועל כן, לא יכולה להיות מצווה, שהיא ללא פרקטיקה.

 

[חיים פרידמן1]

יש לי רושם

שלא קראת את הקובץ המצורף בהודעתי ד"ה "העניין הוא".

 

[פיקסעלע]

כיצד ניתן לדעת את ה'?

"שיפרידנו עתו משאר הנמצאים".
(אמנם הרמב"ם התכוון לזה במצוות הייחוד. במצווה הראשונה הוא מתכוון להוכחות בתחילת החלק השני. אבל לנו זו הידיעה שנותרה)

 

[אשר אטדגי]

ואחרי שהפרדת?

אתה יודעו?

 

[חיים פרידמן1]

ההפרדה היא הידיעה

ידיעה במובן שאנו קוראים היום הכרה. (לדעתי זו הסיבה של' השתמש במונח הכרה. בתנ"ך גם לזה קוראים ידיעה "ולנעמי מודע לאישה")