משפטים מיתולוגיים.

[lulyK]

משפטים מיתולוגיים.

יש לכן במשפחה משפטים שגדלתם איתם וכבר הפכו לנכס צאן ברזל בזיכרון המשפחתי? הדיון על הצעקות בחינוך לגיל הרך הזכיר לי את המשפט האלמותי של אמא שלי: "אני לא צועקת, ככה אני מדברת" (כשהיא אדומה ועשן יוצא לה מהאזניים). בשנים האחרונות הוא הוחלף ב"אני לא צועקת, אני פשוט לא שומעת טוב". המלך הבלתי מעורער הוא "אי אפשר גם ים וגם סרט". עליו חתומה דודתי, שתחיה.

 

[בימבילי]

הראשיים:

1. כשאת תהיי בת 18 ויהיה לך בית משלך - תוכלי להחליט. 2. כשכואב - כואב הכי. 3.למה את מדברת כך כך מהר? (והתשובה שלי - את פשוט שומעת לאט. אוי, גיל 14 הנוראי).

 

[lulyK]

הנה, הזכרת לי עוד....

כל פעם שעיצבנו את אבא שלי הוא היה אומר שהוא לא יכול לספור את הדקות לרגע שנהיה בני 18 והוא יזרוק אותנו החוצה עם מזוודות (אח לי לקח את הדברים מילולית וביב' שכר דירה בלב ת"א

).

 

[בימבילי]

טוב, נראה שרק את ואני בעניין,

אבל יש לי עוד אחד: "אין אבל" (מגיע אחרי כל אבל שהעליתי על דל שפתי).

 

[אפעופ]

"ככה, זה לא תשובה".

 

[swann]

../images/Emo45.gif

 

[sharonmx]

חשבתי שזה משפט רק של אמא שלי?....

 

[lulyK]

כמו ד"ר פיל.

 

[רות י]

"בבית שיש בו אוכל, אף אחד לא מת

מרעב". "עד החתונה זה יעבור".

 

[אמא של א וגם של ר]

"לא בישלו את זה על הקרח"

הסבר: אמא שלי, כמו רבות מהאמהות שאני מכירה, נוהגות להגיש מרק בטמפ' בתלתי אפשרית לאכילה. כשהיינו מתלוננים: למה זה כל כך חם?, היא היתה משיבה: בישלו את זה על האש לא על הקרח. לימים נשאר רק הסיפא - "לא בישלו את זה על הקרח". הדבר המקסים בעיני הוא שהמשפט הזה עובר מדור לדור. האחיינים שלי, שחצו את גיל 20 מזמן, משתמשים בו בתדירות גבוהה, וככל הנראה גם הילדים שלי יעשו זאת.

 

[עמית@]

כן.. ההורים שלי בלב ריב סוער

שעודמעט יוביל (ואכן הוביל) לפיצוץ: "אנחנו לא רבים, אנחנו מתווכחים" פעם צפינו בסרט ואחותי ניקרה, אז אבא שלי שאל "את רואה סוסים"? (כי היו במסך) מאז אומרים לכל מי שעומד להרדם "אתה רואה סוסים"? היישר מ"סיפורי התנ"ך לילדים": "אני אראה לך מה זה אלומות" (במשמעות של, חכה חכה אני אראה לך מה זה..)

 

[אמא של עופרי וטל]

אצלינו בגלל הקיבוץ

המשפטים הזכורים לי הם של המטפלות ולא של ההורים - תמוה קצת אבל זה מה שקורה שמטפלות/ועדת חינוך אחראים עליך יותר מאשר ההורים: "את לא קמה מהשולחן עד שאת לא גומרת - את ביקשת תוספת בעיה שלך" ילדה בת 7 שחשבה שהיא עדיין רעבה וביקשה תוספות. "טלויזיה? אני אראה לכם מה זה טלויזיה" המטפלת עונה לדרישה שלנו לראות טלויזיה - זה ממש הפך לבדיחה שלנו ועד היום שאנחנו רואים אותה אנחנו אומרים לה את זה. זה השנים שאני זוכרת עכשיו ארחי יום עבודה נטול מחשב ונטול שולחן. דרך אגב יש ספר "פולני" מעולה שנקרא "שלא תגידי שלא אמרתי לך" היום אחרי שהילדים ילכו לישון אני אתן כאן דוגמאות ממנו.

 

[yaelia]

ועוד פנינים מהקיבוץ

גם בנושא אוכל: אם לא תגמרי מהצלחת מצדי תשבי עד ההקמה. עכשיו את בוכה? אני אתן לך סיבה לבכות.

 

[בימבילי]

ואצלנו בהקשר של אוכל:

"יש לך עיניים גדולות " פרשנות: קודם תסיימי את מה שנתתי לך ואז תקבלי תוספת (לוליק - את רואה מאיפה התסביך הקלאסי? השרשורים פה ממש משלימים אחד את השני...)

 

[1אורניתה]

אצלנו-עיניים גדולות ופה קטן

 

[בימבילי]

הלוואי...

 

[טלי בארץ הלמה]

יש לך עיניים גדולות - גם אצלנו

ועוד מהקיבוץ - (במנוחת הצהריים ובלילה, לפני השינה): "עכשיו תסובבי את הראש לקיר ותהיי בשקט!" (שנוא עליי במיוחד). "את לא קמה מהשולחן עד שאת לא גומרת את הקציצה!" וגם: "אני אתן לך פלאסקה על הפופקה!" (אימא שלי, שמעולם לא הרימה עליי יד ורק איימה בפולנית).

 

[עינבלית]

"אם לא נריב נתגרש"

התשובה של הוריי לשאלה "למה אתם רבים" והם היו רבים בצעקות וטריקות דלת ומה לא. תמיד פחדתי שהם באמת יתגרשו

 

[g a n i]

../images/Emo6.gifהרסתותי עמסוסים..הקטן צוחק לידי!

 

[ו שתי]

תכף תהיה לך סיבה לבכות. ../images/Emo4.gif