משפטים מיתולוגיים.

[yaelia]

משפטי מפתח משפחתיים

את צוכה או בוחקת? - משפט שמיד הפך כל בכי לצחוק. בואי לא ונגיד שכן - כשאין חשק לעשות משהו תאכלו עוד כי יש - אמא שלי (זה משפט סתמי מאיזה ספר שמשום מה מצא חן בעיניה). עוד בענייני אוכל, אחרי שהאיצה בנו לאכול עוד: תאכלו כמה שתרצו 'אין אונס' (ממגילת אסתר) ועוד בענייני אוכל (נושא חזק מאוד אצלנו בבית) - ערכי שולחן נגד צוררי. גדלתי בבית תנ"כי-מחנך מאוד, ללא ספק. אמא שלי היתה מעירה אותנו 'קומי, עורי דבורה, עורי עורי, זמרי שיר' או בשירת האינטרנציונל 'קום התנערה עם חלכה'... גם אני וגם האחים מעירים כך את הילדים בבוקר.

 

[אמא של עופרי וטל]

הבטחתי לכם מהספר אז הנה:

לספר קוראים "שלא תגידי שלא אמרתי לך" והוא של רותי יצחקי ותמר לשם ציורים אבנר כץ. אז הנה שלהם: "אפשר לדעת על מי את צועקת?" ואז בסוף "ששש... שהשכנים לא יישמעו". "את זה את לובשת?" ובסוף "אבא לא היה נותן לך לצאת ככה". "מה אנחנו לא עושים בשבילך?" "ממתקים זה לא אוכל" - זה מכור לי אישית - אמא שלי הייתה סייעת שיניים.

 

[galiaS]

שלא תגידי שלא אמרתי לך

הוא הנורא מכולם. היום משהי אמרה לי את זה בישיבה בעבודה ולא האמנתי שאני שומעת נכון.

 

[cookie1]

צוכה בוחקת זה בדיוק מה שהתכוונתי

לכתוב. אותי זה דווקא אף פעם לא ממש שיעשע

 

[מעיןבר]

מה תשתו? מיץ אשכוזים או תפוליות?

ובכלל היו אצלינו המון היפוכי מילים: צבינה גהובה, לבינה גבנה, חפי ציטה, טיטה לוב ועוד כהנה וכהנה... עין אחת צוכה ועיין אחת בוחקת הוא אהוב במיוחד. לדעתי, הזכויות שמורות לשייקה אופיר...

 

[swann]

חצי גום ערוף ../images/Emo6.gif

בעוית הזין זרח מפרחוני בסלה ובימבי (זה יצא בטעות לאחותי ומאז זה נשאר...) יש עוד אבל אני לא מצליחה להזכר...

 

[re3]

'עד החתונה זה יעבור'

 

[ענתש]

"ואיך תלדי ?"

התגובה של אמא שלי לכל התבכיינות שקשורה בכאב מצידי. חבל שאז עוד לא ידעתי לענות "עם אפידורל כמובן"

 

[משוש30]

"קנינו-נאכל"

משפט שנשמע תמים אבל הקונטקסט... היינו בטיול בפורטוגל בזמנו עוד לפני שידעתי פורטוגזית. ידענו מביקורים קודמים של ההורים שלי שהמנות שם פשוט ענקיות. מנה אחת בהחלט יכולה להספיק ל-3 אנשים. החלטנו שכיוון שזה היום הראשון נתפרע קצת. נזמין 2 מנות ראשונות ו-2 עיקריות קצת הרבה אבל נסתדר. כמובן בלי פורטוגזית לא ממש הבנו את התפריט ואבא שלי הזמין משהו מהתחלה והאמצע. ראינו מבט מזועזע אצל המלצר והוא שאל משהו אבל אבא שלי ענה בנונשלאנטיות si...אז קיבלנו 4 מנות עיקריות (2 בשר ו-2 דגים) כל מנה להזכירכם בקלות מספיקה לשלושתנו. ואז אבא שלי הסתכל בעצב על השולחן ואמר את המשפט המתולוגי "קנינו-נאכל" ואכלנו...אוי אכלנו...מה שכן זה היה חסכון אדיר בסך הכל כי במשך שבוע אני ואמא שלי בילינו בעיקר בשירותים ואבא שלי ששרף את האוכל במשך הלילה בשקידה רבה בהרבה ג'ין

המשיך ללכת בעומץ רב למסעדות לבד. כשחזרנו לאכול היינו הרבה יותר זהירים. הקפדנו להזמין מנה אחת ותירצנו את זה בהדגמה ידנית שאמא שלי שומרת על הגזרה siniora figura menina molto conservativa (והילדה מאד שמרנית)...

 

[orlyfu]

"אז תלכי להיות הבת של אמא של טלי"

* כל פעם שרציתי משהו, לחזור מאוחר, שיקנו לי משהו, הייתי אומרת "אבל אמא של טלי מרשה לה", אז אמא שלי אמרה "אז תלכי להיות הבת של אמא של טלי". * כשהייתי ביסודי לא סבלתי ללבוש גרביונים בחורף, פעם הם היו עבים ודוקרים כאלה, או שהתפר של האצבעות היה משגע אותי. אז כשהייתי אומרת לאמא שלי שהגרביים דוקרים לי היא הייתה אומרת "כשתצאי החוצה יפסיק לדקור לך" - רוצה לומר מרוב שקר בחוץ תשכחי שמציק לך. חייבת להגיד שזה לא ממש עבד. * גם אצלנו אמרו למי שאכל בקולניות שמלכת אנגליה לא תזמין אותו. * כשגרנו בבית הישן שלנו (בילדותנו) גרה שכנה מתחתינו שקראו לה גב' גריפל. אני לא יודעת אם זה קרה או לא (הייתי בת 4), אבל כל פעם שהיינו מרעישים, ההורים היו אומרים לנו שגב' גריפל תעלה להעיר על הרעש. לימים, עברנו לבית פרטי, אבל כל פעם שגוררים כיסא או מרעישים, לא משנה באיזה בית אנחנו נמצאים, אנחנו עדין אומרים (כבר 30 שנה...), תכף גב' גריפל תעלה.

 

[מאז]

גם אצלינו!!

 

[1איתן ולהב שלנו]

"אני אזרוק את הקופסא המטומטמת

מהבית" אבא שלי מתעצבן על צאצאיו הבוהים במסך הטלויזיה במקום לעשות "דברים מועילים" "את רוצה תיקון אזניים?"-למי שלא מקשיבה. וכמובן-"רוצה סיבה לבכות"? ו"אנחנו לא כולם"

 

[nubi]

"אני נשבע: לא וידאו ולא מחשב"

אבא שלי, שבאותו שבוע קנה גם וידאו וגם מחשב. "הכושי סיים להיום" אמא שלי לנו (ילדיה הסוררים

). וכמובן, המיתולוגיים -"לכל צחוק יש סוף של בכי" "אצלך בבית תעשי X,Y,Z" "כשאני אמות אז תעשו...." אבל המשפט, בהא הידיעה של הבית שלי, זה נאום החמור של אבא שלי. "אם החמור לא יכין ארוחת ערב, אז אף אחד לא יכין...אם החמור לא ישטוף כלים, אז אף אחד לא" וכך הלאה.

 

[ו שתי]

וכמובן,

אנחנו לא כולם. ככה אמא שלי התגברה שנים (שנים!) על הטיעון המוחץ שאני היחידה בכיתה שעוד הולכת לישון בשמונה בערב בדיוק. אני מתביישת להגיד עד מתי. ובכלל, זה היה הטיעון המוחץ שלה להכל. למי עוד מרשים? מי עוד עושה? יופי. אנחנו לא כולם.

 

[nubi]

גם את?!

אני מתביישת להודות. עד בערך כיתה ח' הכריחו אותנו ללכת לישון בדיוק ב-8 בערב! סיוט!!

 

[isidora]

אמא שלי אלופה בכאלה...

המשפט האלמותי: "אמא שלי היתה אומרת שכשקט מסביב לשולחן סימן שהאוכל טעים" (ואחותי ואני כבר מאריכות ואומרות שאמא שלנו תמיד היתה אומרת שאמא שלה תמיד היתה אומרת...) לרטינה הקבועה "משעמם לי" נעניתי ב"לכי תדפקי את הראש בקיר" (אצל האיש אמרו "לך תקרא ספר"- המושבעים עוד דנים על איזו תגובה מעצבנת יותר) ובשנה האחרונה, מאז שמאיה נולדה אני שומעת הרבה משפטים על כמה שקל ואין לי על מה להתלונן, דברים בסגנון של "נו, בסך הכל מילואים לשבועיים. מה אנחנו נגיד שאבא הלך למלחמה ועד שהוא חזר, לפעמים חודש, אני נשארתי לבד עם שלושה ילדים ובלי אפאחד שיעזור לי..."

 

[שרון של לוטן]

"כאן זה לא דמוקרטיה"

אמא שלי בתשובה לטענות שלי שזה לא הוגן שלא מתחשבים בדעות/רצונות/מחשבות שלי. עד היום היא דוגלת בעקרונות השלטון הטוטליטארי. "עוד מעט יקרה כאן אסון" - אבא שלי בכל פעם שאחי ואני מתחילים קצת להשתולל. ומי שמכיר את אבא שלי ויודע במה הוא עוסק, יודע כמה המשפט הזה מצחיק כשהוא בא ומפיו. (עיתונאי, בד"כ רואה שחורות ידוע).

 

[עכשיו אמא של גל]

אצלנו כשהיינו "מתחצפות" אבא שלי

היה אומר: "למי אמרת לחשמל?" וככה היה נותן לנו לצאת מזה בקלות...אבל מדהים שכמה מהמשפטים שכתבתן גם אני שמעתי כמו "עיניים גדולות" בהקשר האולכ ו"חכי שאת תהיי אמא"... והיו עוד כמה... מעניין מה יכתבו כאן הילדים שלנו בעוד איזה עשרים ומשהו שנה... יש לי הרגשה שאת אותם משפטים

 

[isidora]

"בדמוקרטיה הזאת אני הדיקטטור"

 

[עינבלית]

אני חושבת שזה משפט שגם ראש הממשלה

הנוכחי מאמין בו