משפטים מיתולוגיים.

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

ועוד משפט "את רוצה עונש" כן בטח איזה ידל לא רוצה עונש.

 

[הגרי3]

" בבית שלך, תעשי מה שאת רוצה"

וגם, "מי שלא הולך לבית ספר בבוקר, לא יכול ללכת אחר הצהריים לשחק עם חברים" (מה זה קשור? בבוקר לא הרגשתי טוב ועכשו התאוששתי באורח פלא). וגם, "כשתהי אמא תביני" (עד היום זה נפלט לה לפעמים

).

 

[ענתש]

גם אצלינו "מי שחולה בבוקר - חולה

כל היום". אוף. אבל בדיעבד אני שוקלת לאמץ את הפטנט. מצד אחד זה איפשר לי להתחלות פה ושם ולהשאר בבית בלי שיתוכחו איתי (וברור שהם ידעו שאני עושה הצגות)ומצד שני - זה מנע ממני לעשות את זה יותר מדיי כי לרוב היו לי תוכניות לאחר הצהרים. מתוחכם, לא ??

 

[swann]

"וידאו נכנס, אני יוצאת!"

ועל אותו משקל גם כלב, חתול וכמעט כל חיה אחרת. אמא שלי. מאז כבר כמה שנים יש וידאו (וגם DVD) - אבל רק אחרי שגדלנו ועזבנו. כלב או חתול לעולם לא יהיו, אבל אמא שלי כבר מלטפת את הכלבה של אחותי וכשהיא כאן גם מתייחסת לכלבה שלי. יש התקדמות. וגם אצלינו "בבית שלך תעשי מה שאת רוצה", או "כשיהיה לנו בית פרטי, אז יהיה כלב"

יש עוד המון אבל אני לא מצליחה לדלות... "פתק" זה המדריך של הטלויזיה (לפני העידן הדיגיטלי) - אבא שלי כמובן. וכמובן - "מי שלא אוכל שניצל - לא מקבל גלידה" ברור, לא?

 

[swann]

אהההה והכי חשוב "זה יגמר בבכי"

 

[ו שתי]

ב-ר-ו-ר! (ונכון שזה תמיד נגמר?)

 

[אפרת12]

כשיהיה לנו בית פרטי יהיה לנו כלב

אבל אף פעם לא יהיה לנו בית פרטי. מה ז"א למה

בגלל הנמלים

 

[ו שתי]

../images/Emo6.gif

 

[מאז]

../images/Emo45.gif בדיוק

 

[ענתש]

הספסל המיתולוגי של אבא שלי...

שימש למניפולציות קשות כשהיינו קטנים מאד (בעיקר מניפולציות בנושא אוכל

אבל בדיעבד אני סולחת לו, הוא גדל בעוני ורעב מאד מאד גדולים ועד היום קשה לו לראות מישהו משאיר בצלחת, בעיקר כשזה מישהו מאד קטן). "כשאני אהיה זקן אני אשב בחוץ על הספסל, וירד גשם, ואתם תעברו לידי ולא יהיה אכפת לכם בכלל..." יש לזה המשך דומה ווריאציות משתנות אבל הפואנטה נשארת - לא אכפת לכם ממה שאני מבקש עכשיו ולא יהיה אכפת לכם אחר כך. סוחטדמעות וגורם לנו מייד לעשות מה שהוא ביקש. אני מתכננת לגיל 60 (יש לו עוד כמה שנים) לקנות לו ספסל גינה מפואר, משהו עם שמשיה מלמעלה אולי, בשביל הגשם

היום "הספסל" הוא ביטוי משפחתי קבוע שתפקידו לציין מישהו שמפעיל מניפולציות סתם, משהו כמו "לך חפש את הספסל שלך".

 

[עמית@]

ואצלנו היה משהו דומה, במקום ספסל

היה תיאור של זקן אוכל בייגלה וטובל אותו בקופסת אשל, כדימוי האומלל הקשיש האולטימבטיבי שלאף אחד לא אכפת ממנו..

 

[שרון של לוטן]

ואצלנו היה הלול בחצר...

אבל דוקא כסימן לשלווה באחרית ימיו של אבא שלי, שעוד לא הגיעה (

): כשתגדלי ותעברי לגור בגליל, אז אני אגור בלול הקטן בחצר שלך ולא אפריע לאף אחד.

 

[עינבלית]

"צחוק צחוק בסוף בכי"

"צחוק צחוק בסוף בכי"- הוריי תמיד שילחו הערה זו לחלל האוויר בזמן שאני ואחותי השתוללנו וצחקנו ברחבי הביית. אולי זו נבואה שמגשימה את עצמה כי תמידזה הסתיים בבכי- נפילה כואבת, לפעמים ריב, וכו'. "כל אחת לחדר שלה"-זה כשיש ריב. הוריי לא ניסו אפילו לגלות על מה ולמה (וזה בד"כ היה בגללי. היו לי טכניקות יחודיות לעצבן אותה, אחות בכורה ומגעילה שכמותי) ועשו הפרדת כוחות. "מי שאוכל בעמידה משמינות לו הרגליים. תראי אותי" סבתא שלי, עם רגליים שמנות (פעם) מסבירה שוב ושוב למה אסור לאכול בעמידה וצריך לשבת. "אם לא תדעי לאכול בסכין ומזלג לא תסעדי עם מלכת אנגליה"- ה-משפט החינוכי של אבא שלי לגבי נימוסי שולחן. ולמרות שאני יודעת לאכול לפי כללי הנימוס, מלכת אנגליה לא סעדה איתי עדיין

מישהייודעת איך קובעים ארוחה אצלה?

 

[מעיןבר]

"רק סוסים אוכלים בעמידה"

 

[בימבילי]

והגרסה אצלנו:

"אם תאכלי בעמידה כל האוכל ירד לך לרגליים"

 

[g a n i]

ומי שאוכל בישיבה משמין לו הת&%?!

 

[אור67]

ההורים של גרושים, אז תמיד היה את

"לא טוב לך, לכי לאבא לך" עד היום אנחנו מתפוצצים מצחוק על זה.(אם אחותי מעצבנת אותי ישר אני שולחת אותה לאבא שלה וכאלה) שירשור מתוק.

 

[אור67]

אה ועוד אחד

תאכלי לחם עם מרגרינה...או תפוח (בתגובה ל:"אין כלום מה לאכול בבית הזה")

 

[אמא של עופרי וטל]

תסגרי את החלון קר בחוץ

הילדים הרעבים מאפריקה. ומי מכיר את המושג "אבאמט"? זה של אמא שלי.

 

[yaelia]

גם אצלנו../images/Emo6.gif