המדינה לא מחוייבת לשויון כללי
בכלל לא ברור מה זה "שויון כללי". המדינה מחוייבת רק לשויון מסויים שנקבע בחוק. מובן שהחוק יכול להשתנות, והוא מיוצג גם בתקנות שונות, אבל זה נעשה בתהליכים מסודרים של שינוי. אין מצב שזכות לא נקבעת במפורש, והמדינה צריכה לכבד אותה. המדינה מנוהלת על פי חוק, לא על פי משאלות לב. חופש הביטוי נקבע במפורש. אני בטוח שאתה יודע למצוא לבד איפה איך ומתי. בריאות לא: מאין לך בטחון מוזר זה? חוק הבריאות מגביל מאד את הזכות המעשית לשירותי בריאות, ויכול להיות שיום אחד בית המשפט ירחיב את גבולותיו. הקריאה שלכם: אתה מבלבל כאן את מה שאתם רוצים, עם מה שיש. מה שיש זה שהמדינה לא מחוייבת לכבד את אינטרס האימוץ של האזרחים. על זה הויכוח שלנו. המדינה גם לא "מכירה באימוץ כאינטרס לגיטימי". המדינה לא מכירה באינטרסים של אנשים. גם לא באינטרס הויסקי. במקרה, משום שהמדינה צריכה לסדר ילדים נטולי הורים, היא מחפשת הורים מאמצים. היא לא חייבת לעשות את זה. היא יכולה להחזיק את כל הילדים האלה במוסדות. בכל אופן היא מחפשת הורים מאמצים, וזה טוב. אבל היא מערימה קשיים רבים, וגם בעיני לא מוצדקים (אני למשל לא מצדיק את הקשר בין כשירות הורית לנישואין), על המועמדים הפוטנציאליים. איך אפשר להגיד לאור זאת שהיא מכבדת את האינטרס שלהם לאמץ ילד?