מהראשי
שלום לך,
ראיתי את הודעתך וחשבתי להגיב. למען הגילוי הנאות איני נשואה או אמא, עדיין.
אני אתחיל מהפשוט- סקס חשוב. כן, זה עקרונית רק "פיזי". בפועל, מדובר פסיכולוגית בכל כך הרבה יותר. זו אינטימיות, זו תקשורת וזו בין היתר דרך נוספת ומשלמה להביע אהבה. ולכן, אני מבינה למה זה מתסכל אותך ואת לא צריכה להתנצל. לדעתי, כולנו מחפשים משהו בזוגיות-בעיקר, מקום בטוח, גם בקטע היומיומי אבל גם אנחנו רוצים לקבל חיזוק לגבי האטרקטיביות שלנו. שוב, אין לך מה להצתדק.
ואז נושא התסכול-תראי לדעתי תסכול זה רגש נורא. כי בהתחלה אפשר להתעלם ממנו אבל הוא לא נעלם, הוא רק מצטבר ומצטבר אם לא מטפלים בו. ובכלל אם הרגשה לא מתווכחים רק משנים. וגם אם התסכול שלך נובע מזה שהוא לא סוגר את הפקק של המשחת שיניים בבוקר, צריך לטפל בזה. אז לדעתי יש לכם בעיה, ואתם צריכים לטפל בה-לכאן או לכאן, ואולי בהתאם לשאת בתוצאות.
יש לכם שלוש אפשריות: 1. לטפל 2. להיפרד 3. לא לטפל, לא להיפרד עכשיו ולחיות במצב תסכול והאשמה מתמשכים עד שתיפרדו.
כך אני רואה זאת.
אז קודם כל לעצתי-לפנות לסקסולוג/ית. זה מביך (ברור ד"א שבשבילו זה יהיה, סופר דופר קשה בצורה מטורפת ומביך אפילו, יותר מלך) אבל, זה חשוב מספיק. זו איכות החיים של שניכם. לא רק שלך אפילו. כי הוא מקבל (או יקבל) אישה מתוסכלת. וברור שהמצב הזה לא קל גם בשבילו. (גם אם על פניו הוא בצד השלוט ויכול כביכול להפסיק את המקור למתחים. הוא לא. והוא חי אם התחושה המתמדת שהוא לא מספק אותך. שהוא לא בסדר (גם אם זה רק בראש))
איך עושים את התהליך הזה? קודם כל, בשלב א'-להפסיק עם השיחות. בשלב הזה הן לא עוזרות, לא באמת (שיחות נהדרות עם מדברים על פנטזיות או וטאבר) אבל במצב הזה שוב, הוא יודע מה לא עובד ולא יכול לשנות. אז מפסיקים עם:"אתה לא מספק אותי."
שלב ב': ארוחת ערב נחמדה/אוירה ידידותית הכי לא מאיימת שאפשר. והשיחה:"איקס, אני אוהבת אותך, טוב לי איתך והזוגיות שלנו חשובה לי ולכן אני רוצה שביום ווי נלך לסקסולוג/ית."-כי חשוב להגיד קודם כל שטיפול זוגי של סקסולוג/ית הרבה הרבה יותר יעיל. וכך לא נוצר הרושם שרק אותו "מתקנים". וחשוב בעיני שתקבעי פגישה ותאריך ספציפי ולא תשארי את זה באויר-כי ככל שהוא יחשוב על זה יותר זה ילחיץ אותו יותר. ואפילו אולי תצתרכי ללכת לפגישה או שתיים לבד. להתחיל-ואז יהיה פשוט יותר להמשיך.
אני חושבת , שסקס הוא אישיו בחברה שלנו. יש כלפיו הרבה אמביוולנטיות. ולרוב יש שם המון המון מטען. מה שאת מנסה לעשות הוא מקסים וסובלני ונערץ (להכיל אותו להתחשב בו, להציע פתרונות) אבל הוא גם מכניס מתחים לזוגיות וזה לא התפקיד שלך לטפל בו. כאמור זה משהו שמאוד מקשה ויקשה עליו אם תהיי "המטפלת" בזוגיות הזו. בקיצור, יש לו מטען בנושא. על תתמודדי אם זה לבד. לכו ליעוץ-זו באמת באמת לא בושה.
בהצלחה.
מעריכה את זה מאוד!