לא הנפלא באדם
אני לא קיצונית, אבל להבין איך זה שאנחנו עדיין יחד אחרי הכל
עברתי הליך רפואי השבוע, והוא התעקש להגיע איתי וליווה אותי. חששתי שיעלו מתיחויות וזה לא יהיה נעים והוא יהיה לחוץ אבל היה ממש ההיפך. הרבה גם בזכות הגישה שלי, כן, אבל עובדה שזה עבד. הוא אפילו החזיק לי את התיק משהו שהוא לא מחבב במיוחד
בכל מקרה זה קירב. וזה הפתיע אותי לטובה. גיליתי אותו בסיטואציה הזו . הופתעתי שהיום הזה נגמר בלי מתיחות אחת אלא רק אמרתי איזה מזל שהוא כאן. והוא היה לגמרי איתי , רגיש וסבלן. זה הוציא ממנו איכויות בשעת אמת.
ובאותו הערב כשעשינו סיבוב עם הכלב שלנו דיברנו בפתיחות על זה שאנחנו עומדים בפני פרידות כי יש מריבות ומתחים אבל בעצם לא עושים עם זה כלום , והוא אמר שכנראה שתמיד יש לנו את האמונה שזה יעבוד. זה גם עשה טוב לדבר על זה ככה, בגובה העיניים, בפשטות, בלי מיסוכים של רוגז אלא בנועם, לומר בקול בין שנינו שאנחנו יודעים מה קורה, ולחשוב יחד איך זה הזוי ומדהים שאנחנו עדיין פה יחד, נלחמים על הקשר הזה. וכן להתחבק בסוף השיחה הזו ולהרגיש שסה"כ יש פה משהו. ושאחרי הכל, יש פה אהבה , שפעמים רבות מסתתרת מתחת שכבות של תסכולים\אכזבות\נפילות\ וכו' ובעיקר והכי חשוב- יש לנו מחוייבות שזה ילך וישתפר... כשהפערים הם לא עצומים, וכשיש רצון להצליח זה שווה הרבה.
לפעמים התסכול גדול וזה מכרסם לי ברצון הזה, אבל בסוף הוא שם. גם אם הוא מצטמצם. ויש לנו קשר סה"כ מאוד בריא. שנינו אנשים עם ראש על הכתפיים. בנויים לחיי משפחה. יודעים להתחשב. וגם יש הרבה נפילות של אסימונים כל הזמן מצד שנינו שיש הרגלים או התנהגויות שהן לא זוגיות או לא נכונות עם בן הזוג, ואז עבודה של כל אחד על הנקודות האלה . ומרגישים שיש שיפורים קטנים אצל שנינו. ההיכרות אחד עם הצרכים של השני מלמדת הרבה איך לחיות יחד....
יש לנו דרך ארוכה אבל אני בהחלט מרגישה שיש שיפור וכשהשיפור בולט זה מחזק אותי.