מעניין האם הדרדעים אומרים את התכבדו מכובדים..
ובכלל, אמירת התכבדו מכובדים, נראית אף חמורה יותר מאשר אמירת שלום עליכם, כי בנוסח התכבדו מכובדים יש גם בקשה מהמלאכים "עיזרוני עיזרוני שימרוני שימרוני". התמיהה מתחדדת במיוחד לאור דברי התלמוד הירושלמי, שמי שמבקש ממלאכים הוא כעובד עבודה זרה. אלא שלמרות דברי התלמוד הירושלמי, הרי שבתלמוד הבבלי כן הובאה משום מה אמירת התכבדו מכובדים...
ומעניין לציין, שהשולחן ערוך (אורח חיים סימן ג' סעיף א'), ניסה לאזן, ולכן מצד אחד כתב לומר את התכבדו מכובדים, אך מצד שני הוא סייג ש"עכשיו לא נהגו לאומרו". אם כי לא ברור האם מנסה לרמוז שעכשיו נוהגים שלא כדין, או אדרבא מנסה לרמוז דווקא את ההפך: דהיינו לרמוז, שהמובא בתלמוד הבבלי אינו דין אלא עיצה (אמנם עיצה תמוהה אבל עדין רק עיצה), ושעכשיו לא נהגו ללכת אחרי אותה עיצה, ושזו זכותם - כי סוף סוף זו רק עיצה. אם אכן זו כוונת השולחן ערוך, אזי - אם יתברר לנו שהדרדעים אינם אומרים את התכבדו מכובדים - הרי שכבר אין להתפלא עליהם, שהרי הם אינם מחוייבים אלא לדין ולא לעיצה. אבל עדין תמוה מכך שהרמב"ם (הרציונליסט) כן הביא את אמירת התכבדו מכובדים, ובפרט שהביא זאת בהילכות תפילה (פרק ז' הלכה ה'), בעוד שאין דרכו להביא שם עיצות אלא דינים גמורים! על כל פנים, אולי מנהליו-לשעבר של הפורום - יחיאב נגר ויוסי פרחי - הדרדעים, יפתרו לנו את התעלומה - וגם יספרו מה מנהג הדרדעים לגבי אמירת התכבדו מכובדים.
בהלכה מובאים גם המון התרים שמקורם הוא באמונה בעין הרע. למשל: נפסק, שכאשר מעלים לספר תורה אב ובן - או שני אחים - אחד אחרי השני, יש להימנע מלקרוא לשני בשמו - משום "עין הרע" (שולחן ערוך שם סימן קמ"א סעיף ו').
דינים אלו רווחים (משום מה) במיוחד בהילכות שבת: למשל: בדברי הגמרא, ובדברי הרמב"ם, וגם בשולחן ערוך, מופיעות הילכות התר הוצאת "קמיע מומחה" בשבת. עניין זה הוא - מבחינה מסויימת - אולי אפילו עוד יותר תמוה מאשר עניין אמירת התכבדו מכובדים, כי גם השולחן ערוך עצמו (הכביכול יותר "עדכני" מאשר הרמב"ם הכביכול "מיושן"), מתיר לעבור על איסור גמור מן התורה של הוצאה מרשות לרשות, רק בזכות "מומחיותו של הקמיע" (שם סימן ש"א סעיף כ"ה). כיוצא בכך, נפסק להתיר את איסור ההוצאה בשבת - אם מדובר בהוצאה של קשר "לרפואת קיטוף עין הרע שלא ישלוט" (שם סימן ש"ג סעיף ט"ו), ובהוצאה בשבת של "אבן תקומה" - כסגולה נגד הפלה (שם סעיף כ"ד), ובהוצאה בשבת של "ביצת חרגול, ומסמר הצלוב, ושן של שועל" (שם סימן ש"א סעיף כ"ז), ובהוצאה בשבת של מיני עשבים הנקשרים ונתלים לרפואה (שם סעיף כ"ד). עוד נפסק, להתיר את איסור המדידה בשבת - אם מדובר ב"למדוד אזור [=חגורה של] מי שהוא חולה, וללחוש עליו כמו שנוהגים הנשים" (שם סימן ש"ו סעיף ז'). וכן מותר לטמון בשבת את השליא (באדמה) - כטכניקה לחימום הוולד (שם סימן ש"ל סעיף ז). מותר בשבת ללחוש נגד נחשים ועקרבים, ואין זה נחשב כ"איסור צידה בשבת" (שם סימן שכ"ח סעיף מ"ה). והריני מתכבד בזאת לבשר, לכל אלו שעוד נותר אצלם ספק, שדיני שאילת שאלות מהשד בשבת - אינם שונים מביום חול: מה שמותר בחול מותר גם בשבת (שם סימן ש"ז סעיף י"ח).