נוירופלסטיות של המוח והקשר שלה להבנת המציאות (קצר)

[arana1]

יש נכון ולא נכון ויש טוב ורע

וחשוב לדעת זאת כדי לדעת להתמודד עם הדרך שבה הרע והלא נכון כופה מטבעו ומטיבו את דרכו הרעה והטיפשית גם על מי שיכול ומוכרח לחפש דרך אחרת.

בגלל זה גם לא חייבים להתחשב בנורמות העולם והחברה, ממש לא, למעשה לא כדאי ואפילו אסור, מה שאפשר זה לזהות יותר ויותר דרכים לעקוף אותן ככל האפשר

 

[גורג42]

זה נכון. אבל גם במסגרת של "טוב" יש הרבה דרכים אפשריות.

ועל זה חרסינה מדברת (אם הבנתי אותה נכון).

על זה, ועל העובדה שזה טיפשי לנסות ולכפות על אנשים איזשוהי "דרך חשיבה אוניברסלית". כי אין דרך חשיבה אוניברסלית אחת שמתאימה לכולם.

 

[grayart]

מוזר מאוד ובעייתי.

אני מקשיב לאישה הרהוטה הזו מתארת את עצמה, וזה לא לגמרי מסתדר לי.
היא מספרת שהיא הגיע לכיתה ח, ולא הייתה מסוגלת להמשיך להתמודד עם התיכון.
ואז אחרי ניסיון התאבדות כושל היא הלכה ללמוד פסיכולוגיה, ולמדה מה הבעיה שלה ואיך לתקן אותה.
לא ברור לי איך אדם שלא מסוגל ללמוד תיכון, כן יכול ללמוד פסיכולוגיה.
אז היא כן הצליחה בתיכון בסופו של דבר? אולי הקושי שלה לא הגביל אותה עד כדי כך.

הבעיה שאני רואה היא, שזה עלול להשיג תוצאה הפוכה, בייחוד ביחס לאוטיסטים.
לעודד אנשים הורים ומטפלים לראות את הילדים כלקויים, ולהאמין שבעזרת השיטה הטובה הם יוכלו לתקן, לשנות ולעצב את המוח, במקום לקבל אותו ולעבוד איתו (המוח) כפי שהוא בנוי הכי טוב.

 

[arana1]

לגמרי, צרם לי בטירוף כל הקטע הזה

גם איך שהיא הזדרזה כמו כולם למסד שיטה וארגון ולמכור את עצמה, ממש לא זה, אפילו להפך.

באוטיזם במיוחד, יותר מבכל מצב אחר, הבעיה נעוצה בעיקר בהגדרת המטרה, בעובדה שמעט מאוד אנשים אם בכלל מסוגלים להטיל ספק בדרך שבה מוגדרת הצלחה,
וזה הכי קטלני כי מדובר בשונות שיש לה גם בסיס כל כך חושי, חושני, פיזיולוגי, ניורולוגי שהנסיון לרתום אותה לסדר היום המקובל הוא פשוט רצחני

אוטיזם הוא אתגר כל כך מדהים וכל כך קשה גם כי מבקש מחשבה מחדש בדיוק על מה שהכי מקובל ומובן מאליו.
שזה אומר גם לחשוב הרבה מעבר למונחים של הצלחה וכשלון או תפקוד וחוסר תפקוד.

ובהקשר הזה כדאי לשים לב שאוטיסטים שהגיעו למשהו שדומה לקיום עצמאי מספרים לא פעם סיפור די דומה,
מהרגע שהפסיקו "לטפל" בנו התחלנו דרך ארוכה וקשה לשיקום העצמי האמיתי שלנו,
אז שימו לב