אני אישית
מוצאת בנייטוויש המון, המון ציטוטים שמתאימים בעיקר לרגעים הקשים שלי. אני חושבת שבגלל שאני ותומאס [ובערך כל הפורום הזה גם] די דומים מבחינה נפשית, אני ממש מצליחה להתחבר לכתיבה שלו. הליריקה זה אחד הדברים הכי חשובים מבחינתי במוזיקה- אחת הסיבות העיקריות ללמה אני לא אוהבת להקות כמו ארץ' אנמי, WT וכו'- אני פשוט לא מתחברת לליריקה. באותו משקל, אני יכולה לאהוב שירים מאוד בודדים. אבל נייטוויש מבחינתי זה דבר אחר..זה כאילו מישהו נכנס לתוכי, אסף כמה שהוא יכול, כתב את זה ונתן לי את כדי ל"היבנות" מזה בחזרה. דברים אופטימיים? אין. זה לא שתומאס לא בנאדם אופטימי, אבל מסרים בשירים שלו נוסח "העולם הזה יהיה יותר טוב" לא תמצאו. הכי קרוב זה we shall come to set the dolphins free we shall wash the darkened bloored sea our songs will echo over the mountains & seas the eternity will begin once again in peace ושוב, זה לא בדיוק אופטימיות. זה תיאור מצב שהיה יכול לקרות אם אנחנו היינו לוקחים את עצמנו בידים ועושים מעשה. הקטעים שעושים לי טוב הם דווקא הדכאוניים. כי זה בדיוק הזמן שבו אני צריכה לקרוא, או לשיר, או לכתוב משהו שמתאר את המצב שלי. כמו שאיימי לי אמרה פעם- "המסר שלנו הוא בתכלס חיובי, להראות לאנשים שהם לא לבד עם הכאב שלהם." אז זה בערך נייטוויש. אותי אישית שיר דכאוני-משהו כמו TFT הרבה יותר מעודד ממישהו שישיר/יאמר לי שיהיה בסדר. כי זה לא עוזר לי. אני צריכה מישהו לבכות עליו, לא מישהו שינגב לי את הדמעות.