אני לא מדברת על נתונים ומחקרים אלא על ההרגשה האישית שלי
לדעתי, הכל בחיים זה עיניין של איזונים. אין בעיה עם אמהות שיוצאות לעבודה, להפך, בתור אשה עובדת שיש לה ילדה בת 20, אני חייבת להגיד שהעובדה שעבדתי הייתה אחד השעורים החשובים שנתתי לבת שלי. אבל חשוב לשמר גם את זמן האיכות עם הילדים. גם אם שני ההורים עובדים, אי אפשר לסמוך רק על מערכת החינוך שתחנך את הילד... בחרתם להביא ילדים לעולם אז צריך להקדיש לזה זמן... וזה לא רק שאלה על זמן אלא על זמן איכות, אפשר להוציא את הילד מהגן ב 6 בערב ולאכול יחד ארוחת ערב ולדבר איתו על החוויות שעברנו היום, ואפשר להוציא אותו מהגן ב 3 או לא לעבוד בכלל ולהיות צמודים לטלפון כל היום ולא לדבר עם הילד יותר ממילים ספורות.
גם אם האם היא SAHM וגם במשפחות יחידניות זה יכול לקרות, ואולי יש בזה גם מרכיב גנטי (אם זה גנטיקה ממש או אם ההורה לא קיבל מספיק תשומת לב מהוריו ולכן לא יודע איך להעביר אותה לילדיו), אבל, לדעתי, זה קורה יותר לאחרונה, כי אנשים מדברים עם הילדים שלהם פחות ונוכחים פחות בחיים של הילדים. הקשר שבופאלו הביא כאן בהחלט קשור לעיניין, לדעתי הוא לא מקור הבעיה, כי אני חושבת שהבעיה מתחילה בגיל שנה עד גיל 5, ואז הילד עוד לא אמור לשחק משחקי וידאו אלימים, אבל שם, בשנים האלה מונח היסוד והבסיס לחיים.
וכן, אני מסכימה איתך שחלק מהבעיה זה פינוק וגם התרבות שבה מתייחסים לילד כאל ״נסיך״ או ״גבר גבר״.
אני גם לא בטוחה אם זה בעיה לאומית ישראלית... דיברתי עם שני הילדים שלי על הנושא הזה היום, ילדים באותו גיל בערך, שנולדו וגדלו וחונכו בארה"ב, ושניהם חושבים שזה יכול לקרות גם כאן... גם כאן צעירים רוצחים ואונסים... אבל יש לי הרגשה, שלפחות בבית הספר שלנו, בשכונה שבה אנחנו גרים, בית הספר ניסה לתת לילדים תכנים נוספים מעבר ללימודי מתמטיקה, מדע, הסטוריה, אנגלית ושפה זרה. הם הבחלט דיברו עם הילדים על ערכים נוספים וחינכו אותם לחשוב. האנשים הצעירים שעומדים כרגע מולי, שאני מאמינה שלא יכולים לבצע דבר כזה (או לפחות רוצה להאמין) הם תוצר של מערכת חינוך שפונה אל הילד כאל בן אדם ואזרח לעתיד, ולא מלמדת אותו רק את החומר לבגרות או ל כניסה לאוניברסיטה, והורים שמצאו זמן לדבר ולהיות נוכחים בחיים של הילדים מעבר לסידורים אירגוניים כמו אוכל או שינה.
