לא הבנת ועשית מישמש רציני...
מתוך ויקיפדיה: שים לב שכבר בכותרת נתנו שם נרדף לבגידה והוא: מעילה באמון.
בגידה (מעילה באמון) ביחסים שבהם מתקיים אמון בין בני אדם,
בגידה פירושה מעילה באמון זה, כלומר עשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו. המעילה באמון עשויה להיות הפרה של סעיף מפורש בחוזה שבין הצדדים, הפרה של תנאי מכללא בחוזה כזה, או פגיעה ביחסי אמון שאינם יחסים חוזיים. דוגמה: חבר בחבורת עבריינים, המסגיר את חבריו למשטרה, ייחשב כבוגד בהם. בוגד נודע, ששמו הפך לסמל לבגידה, הוא יהודה איש קריות, שהיה אחד מ-12 השליחים המוזכרים בברית החדשה, ולפי הכתבים הנוצריים, בגד בישו ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים. יחס מחמיר במיוחד ניתן לבגידה של אדם במדינתו, באמצעות סיועו לאויב במאבקו כנגד המדינה, בימי מלחמה או בעת עימות קשה בימי שלום (כדוגמת המלחמה הקרה), או בעת סכסוך מזוין ופעולות איבה שאינם בגדר מלחמה מלאה. על בגידה כזו חל לעתים עונש מוות. תלמיד בכיתה שדיווח למורה כי אחד מחבריו העתיק בבחינה, ייחשב לבוגד בעיני חבריו, ואולי אף בעיני כל הכיתה, ואילו המורה עשוי לשבחו על אומץ הלב להסגיר את ה"עבריין" ולהילחם על אכיפת החוקים והתקנות. היכן עובר הקו בין בגידה לצייתנות? אין לכך תשובה קטגורית.
בגידה במסגרת מערכת יחסים זוגית לתשומת לב מיוחדת זוכה בגידה הנערכת במסגרת מערכת יחסים זוגית, שבה מצפים שני בני הזוג זה מזה לנאמנות, כלומר לא לקיים יחסים מקבילים עם בן זוג אחר. כאשר בני הזוג נשואים זה לזה, בגידה קרויה ניאוף, והיא מהווה הפרה של חוזה הנישואים, ונחשבת לחטא בדתות שונות.
ניאוף לא יהווה בגידה אם נעשה בהסכמת בן הזוג, אך עדיין ייחשב לחטא דתי. ויקיפדיה זה אולי לא מדע מדויק, אבל ככה אני רואה את הדברים ולזה התכוונתי. אני אחדד ואומר שעצם קיום יחסי מין מחוץ לנישואין נחשב לניאוף, והעשיה של זה ללא ידיעתו של בן הזוג היא הבגידה, היא המעילה באמון. ומה ההבדל בין מעילה באמון לבין: "בגידה היא הפרת חובת האמונים"? נשמע לי אותה הגברת בשינוי אדרת... ואני ממש לא מקלה ראש בבגידה! "קודם כל האמירה פותחים להם תדלת והם לא יוצאים מעידה על כך שאת רואה בקשר סוג של כלא, או דבר שמגביל כביכול חרות של אדם, אבל האדם הסכים להסכם ברגע שנכנס לקשר מרצון, ועכשיו זה חוזה עד אשר מישהו מפר אותו" - גם לכלא אפשר להכנס מרצון, גם להתאשפז אפשר מרצון וגם להכנס לקשר זוגי אפשר מרצון. זה לא סותר את העובדה, שביחסים נורמלים (ולא פתוחים למשל), אתה מגביל את עצמך לאדם מסויים. אני לא רואה בזה דבר רע, ואני חושבת שכל עוד טוב, זה לא מפריע - להיפך, זה נותן הרגשת ביטחון. לא סתם בעשרת הדיברות ישנה דיברה לניאוף ודיברה לבגידה. אלו שני דברים שונים. במערכת יחסים זוגית הם לרוב מצטלבים.. אני מכירה שני זוגות שחיים במערכת יחסים פתוחה. (ואתה לא רוצה לדעת מה הם עושים, כי אתה תקיא בשירותים
). אתה רוצה להגיד לי שגם הם בוגדים? וכשהם הולכים
ביחד לחילופי זוגות, הם גם בוגדים? הם עושים הרבה דברים שאפשר לכנות בהרבה שמות, אבל בגידה לא מתאימה לכאן. לגבי הפסקה שניה שלך (למה אמרתי את זה וכו') - אין קשר בין מה שכתבת למה שחוויתי. אין לי כח להסביר כי זה באמת מורכב. פשוט תמחוק את כולה, כי היא בליל של שטויות שלא קשורות אלי. אני חושבת שברגע שאנחנו מתחילים לדבר על עיניינים שהם לא שיכליים נטו, אלא גם בעלי נטיה רגשית, אתה מאבד לגמרי את מה שאני מנסה לומר. אגב זה שהצעת לבעלך לשעבר ולא לחבר אמור להגיד משהו לא ?, לרעת הבעל לשעבר לפחות, ככה אני רואה את זה לפחות. - נכון. אבל לא מה שעשית מזה... כמו שציינתי בהודעה המקורית, את הגרוש שלי לא ממש העסיק מה אני מרגישה לכן זה לא הכניס אותו לדיכאון והוא בטח לא אמר לי שזה לא שוויוני. הוא היה עסוק בהנאה שלו עצמו ובלמצוא כל דרך וגרום לי לספק אותו. " על אחת כמה וכמה כי זה גם ניאוף בחוק" - ניאוף בחוק? מה זה? לא ידעתי שיש חוק נגד ניאוף ואפשר לעצור אנשים שנואפים?!?
"אבל אם הוא מודאג מזה שאת לא נהנת ורואה בזה חוסר שוויון, דווקא יפה והוגן מצידו" - הוגן ויפה ואם זאת גם קצת מצחיק. "זה טוב אם בני הזוג נהנים מאותם דברים, ובאופן רגיל דווקא במין נהוג לצפות ששני בני הזוג יהנו ממנו אחרת משהו לא בסדר בו." - אבל הכל בסדר בי. ואני פשוט נהנת מדברים אחרים. "אני מבין שהוא לא יודע שאת א-מינית" - הנקודה היא, שגם אני לא ידעתי!! זה היה לפני שהגעתי לפורום ולכן אני חושבת שחשוב לדעת את זה. במבט לאחור, אם הייתי מודעת למה שאני מודעת היום, היה לי הרבה יותר קל להבין ולקבל את עצמי ומכאן גם להסביר לבני הזוג שלי ולהוציא את התסכול שלי ושלהם מהמערכת הזוגית. אני מאמינה שאם אתה א-מיני שלא סולד ממין בצורה קיצונית ומסוגל להיות שם בשביל בן-הזוג והוא לא מיני בצורה קיצונית ורוצה סקס בכמות ו'איכות' מוגזמת, זוגיות כזו אפשרית. העובדה, שדווקא בתחום המיני, עם החבר האחרון שלי, בסופו של דבר הסתדרנו. הוא השלים עם זה שזה לא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם ובמקום לנסות בכוח למצוא איך לספק אותי מיני, התחיל פשוט לחפש דברים אחרים שיגרמו לי להנאה ואושר. זה היה קשר שנראה מאוד מבטיח ומוצלח. נפרדנו אחרי שהכרתי לו את הבנות שלי בארוחת שבת משותפת לזוג שהכיר ביננו. הוא היה רווק ונלחץ מכל הסיטואציה והרגיש שזה גדול עליו ולא רצה להשאר ולהתמודד. הוא העדיף לברוח. כשזה קרה, אמרתי לו שלא פלא שהוא רווק כ"כ הרבה שנים, אם כל פעם שעולה קושי מסויים הוא נעלם ככה. הוא אמר שאני כנראה צודקת, אבל לזוגיות שלנו זה כבר לא שינה. היא כבר נגמרה.
בכיתי כמה ימים והרגשתי שאין לי כוח יותר למערכות זוגיות נוספות. מאז לא הסכמתי לצאת עם אף אחד ואני כבר לא עסוקה בלחפש בצורה אקטיבית. התחלתי להשלים עם הבדידות ולחשוב שאולי עדיף ככה.. פשוט כבר אין לי כוח לעוד התמודדות כזו. "לדעתי את צריכה לעשות חשבון נפש בקשר להתעלמיות האלגנטיות שלך, אני לא חושב שאם לא תעני השאלה תעלם, עדיף לשים את הדברים על השולחן ולענות, דברים לא יסתדרו מעצמם, זה לא יעזור לך לטאטא מתחת לשטיח, או לחשוב שמה שלא בסדר כרגע וכל מה שלא מתאים עכשיו ישתנה, בעיות שאת בורחת מהן רק גדלות. היה טוב זה גישה שגויה. עדיף שיקבל תאמת ויחליט מה לעשות, מאשר לפחד לאבד מה שבמלא תאבדי. עשיה במקרה הזה היא בריחה." - אני מסכימה עם הרעיון של הדברים שכתבת כאן וזו גישה שאני לגמרי מישמת בחיי. כשאמרתי שהתעלמתי באלגנטיות, אמרתי את זה בסוג של ציניות כדי לא להכנס לפרטים. העובדה היא שהגרוש שלי בעצמו כינה אותי בסוף יחסינו א-מינית, אחרי שהוא הפנים שבאמת לא חסר לי סקס ולמרות ששנינו לא ידענו שיש דבר כזה. עם החבר האחרון שלי דיברנו על זה ואמרתי שאני לא יודעת ממש מה לומר וכשהוא שעל מה את אוהבת? באמת לא ידעתי מה לענות, אז בסוף אמרתי: שאתה גומר. ובפעם אחרת: אותך, כי הרגשתי שזו התשובה שהכי טובה שאני יכולה לתת. היום הייתי מסבירה את עצמי הרבה יותר טוב ובקלות. במיוחד שכל הזמן חשבתי שיש לי בעיה וזה גרם לי להרגיש לא נוח עם זה שאני לא אוהבת מין. באופן ברדוקסלי, דווקא ההכרה בא-מיניות, שחררה אותי ואני מרגישה היום שהרבה יותר קל לי להכנס למערכת זוגית (אם תהיה כזו..).