"נשואים טריים"

[טליוגם]

רק פלוסים ב״ה!

אין לי הגבלה בשום חלק מהיום בבורר אוכלת ארוחת בוקר ובמשך היום רגיל ההבדל אצלי הוא רק בכמויות.הפליטות הן רק כשאני אוכלת מהר מדיי או מדברת בזמן האוכל ואז האוכל בורח לי למדתי לאכול לאט בנחת לא חם מדיי בשביל לא למהר לבלוע ולרוב מצליחה

 

[איילה סליי]

תתחילו להשתתף (

 

[קפה על הבקר]

בסוד או בגלוי...

האם סיפרתם על הניתוח לסביבה מראש ?
אני סיפרתי למשפחה כמובן וחברות קרובות.
שאר העולם לא יודע..
אומרים לי שרזיתי אבל בגלל התהליך האיטי ,לא קולטים שמדובר בהליך דרסטי.

 

[איילה סליי]

סיפרתי לפני למי שצריך

כמו משפחה וחברות קרובות ואחרי למי ששאל בגלל הירידה. לא מסתירה את זה אבל גם לא מפרסמת במיוחד אם לא שואלים.

 

[קוביd1]

בסוד או בגלוי

רק משפחה קרובה היו בסוד העיניינים ,אבל אחרי שירדתי במשקל והירידה היייתה מהירה ,ואני מדבר בשלושה שבועות הראשונים 15 ק"ג ,לא היתה לי ברירה לספר במקום העבודה שיש בו מאות עובדים שעשיתי ניתוח טבעת והירידה בגלל זה ,כי הרבה חשבו שחס וחלילה אני חולה במחלה קשה.



קובי

 

[ריקי ח5]

רק המשפחה הקרובה ידעה על התהליך

בדרך לניתוח כי עד שלא עברתי ועדה עם אישור ודאי שאני עושה לא סיפרתי לחברות כמובן שהן ניסו לשכנע אותי לרדת מזה אבל החלטתי וזהו.אני לא מתכוונת לספר לסביבה אלא אם אני אראה מישהו שמתלבט לגבי הניתוח

 

[טליוגם]

אני לא ספרתי לאף אחד

רק בעלי והילדים ולו בגלל ניסיון של חברות שאנשים התחילו לשקול אותם בלי משקל ולאבחן אם הניתוח הצליח או לא אצלי ראו שירדתי כי ירדתי מהר אבל אמרתי תמיד שזו עבודה קשה והליך ארוך ושרק עכשיו התחילו לראות

 

[טליוגם]

אני לא ספרתי לאף אחד

רק בעלי והילדים ולו בגלל ניסיון של חברות שאנשים התחילו לשקול אותם בלי משקל ולאבחן אם הניתוח הצליח או לא אצלי ראו שירדתי כי ירדתי מהר אבל אמרתי תמיד שזו עבודה קשה והליך ארוך ושרק עכשיו התחילו לראות

 

[אופירA]

סיפרתי לכל מה שזז! כולל כל העולם ואחותו!!!

כמעט תליתי שלטים בכניסה לעיר...
סיפרתי לפני, סיפרתי אחרי, עם המון התלהבות.
אני צריכה לדבר על דברים כדי לעבור אותם, אז דיברתי...

התגובות - נו, לא בשביל זה דיברתי. דיברתי בשביל לדבר.
התגובות היו אוהדות. הבעיה היתה שכאשר לא רזיתי בחצי השנה הראשונה הרבה (אני צפיתי את זה ולא הייתי מוטרדת מכך) - אנשים חשבו שהניתוח נכשל ופחדו להגיד לי (טוב מאוד שהם מפחדים!). רק אחרי שהתחלתי לרזות בקצב, והצטברו 20 ו-25 ק"ג של ירידה, הם סיפרו לי שהם לא הבינו למה אני לא יורדת.

אחרי הירידה התגובות היו נלהבות עד נפלאות.
היו רק 3 אנשים מסכנים שקינאו עד כדי כך שלא הצליחו לפרגן. כל העשרות האחרים התלהבו ושמחו ונהנו בשבילי מאוד מאוד.

בשלב מסוים כמובן התחלתי לפרסם לכל דיכפין את העובדה שיש לי טבעת, וכמובן גם פיזרתי כרטיסי ביקור לגבי התמיכה הטלפונית, והסברים לאנשים שהחברים שלהם עשו טבעת וסובלים, למה תמיכה והדרכה חשובים כל כך.
טוב, אני לא דוגמה. גם על התיק הפסיכיאטרי שלי אני מספרת לכל דורש. אנשים רגילים שכזו אני. אמנם אני משתדלת לא להיות פרובוקטיבית ולהגזים בחשיפה, אבל לא מסתירה שום דבר מאף אחד.
לעולם לא אגש לשמן מורבידי, אפילו באופן קטלני, ואספר לו על הניתוח. רק כשפותחים איתי בשיחה בנושא, אני מדברת על כך.

 

[חמישית נסיכה]

הסוד השמור ביותר במדינה

אף אחד!! אבל אף אחד בעולם,
חוץ מבעלי ואימי לא יודעים על הניתוח.
גם ילדיי לא. גם אחיותיי לא. וגם אבי זל לא ידע, ונפטר מבלי לדעת.
, רציתי לעשות הכל בזמן שלי, בסבבה שלי ובלי לחץ חברתי.

ואם תשאלו, למה היום אני עדיין לא מגלה?
פשוט התמכרתי!

אני נהנית מהסודיות שבדבר.
לשבת בשולחן ולשמוע שיחות של אנשים אידיוטים שמבינים הכל בחיים,
מספרים על ניתוחים, ועל חברה ושכנה שעשו ניתוח ולא מפסיקים להקיא
וכמה זה מסוכן, ואין חיים.........
פשוט נהייתי סדיסטית! שומעת ומחייכת לעצמי....

 

[קפה על הבקר]

מה היה משקל התמיכה המשפחתית וה

והחברתית בתהליך?
אצלי בעלי היה באנטי(עד היום) לא רצה לשמוע על הניתוח ,הוא אומר -:"קבלי את עצמך כמו שאת ..."
ניסה למנוע בעדי. נראה לו מסוכן ומיותר.להורים שלי סיפרתי שבוע אחרי הניתוח ,אבא שלי הזיל דמעה וכאב לו שעשיתי את זה.אמא שלי דוקא רצתה שארזה אבל חששה מהניתוח.
חברה טובה תמכה ותומכת בי למרות שהיא מפרגנת על הירידה היא גם לא מבינה את הרעיון...

 

[קפה על הבקר]

דרך אגב,את כל הבדיקות לניתוח עשיתי

לבד בלי ליידע ,בגלל ההתנגדות הגדולה.

 

[איילה סליי]

תמיכה משפחתית

בעלי תומך מאוד מההתחלה (החל מהבדיקות, הועדה, ייעוץ, יום הניתוח ואחר כך)
אמא שלי קצת דאגה בהתחלה כי ראתה שאיכות החיים של בת דודה שלי שהוטבעה שנה לפני ירודה ביותר, אבל חצי שנה אחרי גם היא עברה את הניתוח מכיוון שהבינה שאפשר לחיות עם הטבעת מעולה.
חברה הכי טובה פרגנה ואפילו באה לבקר באסותא לפני הניתוח...
אבא שלי דאג מאוד, אבל היום הוא מאוד שמח על הצעד שעשיתי

 

[קוביd1]

תמיכה משפחתית

אני טוען שחשוב שבן/בת הזוג יתמכו ויעזרו בתקופה של הניתוח ואחרי זה
אבל כל אדם אדון לגופו והוא יחליט מה טוב בשבילו , ואם אין תמיכה ,ללכת על זה , התמיכה תגיע בהמשך.


קובי

 

[ריקי ח5]

החברות לא תמכו ...

כי זה פולשני ואת יכולה לבד יש סיבוכים וווו... בעלי התלבט שאל אם אני בטוחה שאני רוצה בזה וכמובן שהייתי נחושה שכן והוא מאוד תומך בזכותו יאמר שאנחנו הולכים ביחד כל בוקר 5 פעמים בשבוע(אני סחבתי אותו חח...) וההורים מאוד חששו כי זה בכל זאת ניתוח ויש לך ילדים קטנים זה מסוכן..היום הם רגועים ושמחים שאני מרזה

 

[קוביd1]

ריקי תמיכה

ברור שהמשפחה הקרובה בעל/אישה /ילדים /הורים ,פוחדים מניתוחים זה פחד טיבעי ,אבל שיש תוצאות כולם מבסוטים , הבעל אומר איזה אישה חתיכה ורזה יש לי ,הילדים אומרים איזה אמא ג'דעית יש לנו.



קובי

 

[ריקי ח5]

אני רק בהתחלה חודש וחצי אבל כבר קיבלתי מחמאות

אני בטוחה שבהמשך כל מי שניסה למנוע ממני לעשות את הניתוח יגיד לי אחרת שטוב שעשיתי אותו!

 

[אופירA]

משקל התמיכה המשפחתית היה 0 עגול

כלומר משקל התמיכה במשפחה המבוגרת ממני, לא משקל המשפחה. דווקא יש השמנת יתר במשפחה...

למעשה, תמיכה משפחתית בי היא 0 עגול בכל תחום ונושא.
לפני 20 שנה עברתי לסקטור החרדי (מה שמכונה באופן סופר לא מדויק "חזרתי בתשובה"). אז אמא שלי ניסתה להגיד שהיא מאבדת בת, ושזה גורם לפירוד. זה היה כל כך מצחיק, עד שאפילו היא לא ניסתה יותר ליפול בפח של "החזרה בתשובה מפרידה בינינו, יוצרת בינינו בעיות".
שום בעיה שלא היתה קיימת בתקשורת בינינו כבר מיום היוולדי, לא התווספה בעקבות הפיכתי לאשה חרדית. זו היתה ה"בעיה" האחרונה של ההורים שלי איתי.

בכלל כבר לא הייתי בקשר עם המשפחה שלי. רק עם אחותי, בקושי, ולא עניין אותה כל כך אם אני עושה ניתוח או לא.

המשפחה הצעירה ממני - הבן שלי - דווקא היה מאוד איתי ומאוד מוטרד מכך שהוא יהיה בחו"ל באותם ימים של הניתוח, ואף אחד לא ילווה אותי.
כיוון שלמדתי היטב על הניתוח קודם לכן, והיתה לי דוגמה חיה, הסברתי לו שאין לי צורך בליווי, ויש חברה שתהיה בהיכון טלפונית על כל מקרה. גם לחברה הסברתי שאין צורך שהיא תבוא סתם, רק אם אני אקרא לה, כי אראה שאינני מסתדרת.

כשרזיתי, החברות היו נפלאות. התמוגגו, נהנו בשבילי, אהבו ואהבו. כל השנים הן אומרות לי "איך רזית" (כי כשאני משמינה קצת הן לא אומרות לי מילה, וכשאני מרזה מה שהשמנתי הן אומרות ומפרגנות

).
אחותי לא הצליחה להסתיר את הקנאה שלה, ולא הצליחה לפרגן עם הלב. כשסחטתי ממנה התייחסות, היא נתנה מחמאה עם הפה. העיניים והלב שלה לא השתתפו.
עם אמא שלי נוצר קשר במשך השנים כי היא הועברה לבית אבות, אז יום אחד כשהיא העירה איזו הערה שלילית על משהו, אמרתי לה כל מה שאני חושבת על זה שהיא היחידה בכל העולם, שלא אמרה מילה על שירדתי 33 ק"ג...

אבא שלי לא היה איתי בקשר. לא נראה לי שהוא היה מזיל איזו דמעה חס ושלום. הוא היה מוצא איזה משהו פרובוקטיבי להכעיס לומר, כנראה, אם בכלל.
יצאתי פרובוקטיבית על האופי שלו, אבל אני משתדלת לקחת את זה למקומות לא של להכעיס, אלא של לתת כוח, לגרום להנאה ולהתפעלות.

 

[טליוגם]

עצוב! אצלי זה לא רחוק

אמא שלי גם אישה שמנה והיא פשוט לא יודעת לפרגן לא רואה איפה ירדתי מזל שהיא היחידהגם עכשיו עם בטן הריונית היא כל הזמן אומרת שזה לא נראה הריון אלא סתם אישה שמנה כבר מזמן הבנתי שזה סוג של קנאה סמויה שאסור להגיד אותה כי אמא לעולם לא מקנאה בבת שלה

 

[אופירA]

מותר להגיד. רק לאמא אסור

כי אמא שמקנאה בבת שלה, מפסידה כל כך הרבה עונג ונחת בעולם הזה, שאין שום עניין להוסיף לה צער... היא כבר מסכנה מספיק...