נשים כורעות ללדת

[חנה בית הלחמי]

נשים כורעות ללדת

הצבתי את החומר של העמותה בפמיניזם - אתן מוזמנות להעבירו לכאן (רותי, יש אישור להציבו בקישורים, מאמרים או כל דרך שהיא). פעילה בעמותה הופיעה איתי במבט נשי ובשיחת חדר איפור הוזמנה להתארח כאן. רותי ואני סיכמנו, בעקבות התכנית על זוג ארוחים לגולשות שני הפורומים - אחד על נשים כורעות ללדת ושני בנושא הקונפליקט בין אמהות לקריירה. הראשון יתקיים כאן, השני בפמיניזם. יש למה לצפות

קריאה מהנה. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=68&msgid=2582130

 

[עירית ל]

אני חושבת ששם העמותה

"נשים קוראות ללדת".

 

[נירית שפירא]

"נשים קוראות ללדת" עידכון והרהורים

מעדכנת: תנועת "נשים קוראות ללדת" קמה במרץ בעקבות סגירת משגב לדך, יש לכן בלינק פירוט קצר על התנועה ומטרותיה. אני מצרפת לכאן טקסט ששלחתי לפני דקות ספורות לפעילת התנועה אשר טענה כי כשהיא מבקשת להחתים אנשים על העצומה אומרים לה חלק מהנמענים שאינם רוצים לעודד לידות בית מסוכנות. ולפני הכל אני מודיעה- לידות בית ליולדות בסיכון נמוך ובתנאים המתאימים בטוחות כמו, אם לא יותר מלידות בית חולים וכל אישה שקראה את שתי הכתבות של משה זונדר בסופי השבוע האחרונים של מעריב, יודעת זאת. והרי תשובתי לליאת: אימרי להם שבידינו מחקרים רבים מהעולם המעידים על בטיחותה של לידת הבית. קחי איתך גם את סיכום ביקורו של ד"ר ואגנר (מצורף לכן בהמשך). יתר על כן אין זה מתפקידינו להחליט עבור נשים אחרות איך להגן עליהן. כמו שאנחנו לא רוצים שמשהו יגן עלינו בכך שימנע מאיתנו לחיות את החיים כמו שבחרנו. האחריות היא עלינו וכשאנחנו לוקחות את האחריות אנחנו עושות זאת משיקול דעת. יתר על כן חשוב להדגיש שהחופש לבחור מציב גם דרישה להקמת מרכזי לידה שהם מרכזים השייכים למשפחה, מתקיימים לרוב מחוץ לבתי החולים ומתקיימות בהם לידות הומניות ושרק הקמתם תוכל להוות תחרות אמיתית לבתי החולים ולתת להם מוטיווציה לשיפור השירות הסיעודי. אימרי להם שבחתימתם הם בעצם מבקשים תנאים טובים יותר ליולדות באשר הן כי המסמך אינו מצדד רק בחופש לבחור את מקום הלידה אלא גם את מלווי הלידה ואת תנוחת הלידה. הסבירי שנשים רבות מונחות לשכב על הגב, מונעים מהן אוכל ושתיה ומחברים לאינפוזיות ולמוניטורים וכל אלו הוכחו במחקרים כמיותרים לחלוטין(במקום עירוי אפשר לשתות מיץ ענבים, ניטור רציף ליולדות בסיכון נמוך רק מעלה את הסיכון לכך שיקבלו טיפולים מיותרים בגלל אחוז הטעויות הרב בקריה. כשיש בעיה אמיתי יש סימנים רבים חוץ מהמוניטור לקיומה) אבל בתי החולים שלנו מסרבים להתעדכן. הסבירי שלוקחים מאמהות את התינוק אחרי הלידה כדי שיתחמם באור מלאכותי בשעה שאין חום טוב כמו חום גופה של האם ושמחקרים מראים על פגיעה בהיקשרות וטראומה לילודים שמופרדים מאמהותיהם. לילוד אין תחושת מרחב וזמן כשאמא איננה היא פשוט לא קיימת. מתה. אימרי להם שהגיע הזמן שמדינתינו תהיה דמוקרטית באמת ולא דיקטאטוריאלית כפי שמרבית מוסדותיה הם -והרי אנחנו גדלים במסגרות חינוך בהם תמיד מישהו יודע טוב מאיתנו מה עלינו לדעת על מנת להיות בני אדם עם ערך. לא נותנים לנו לבחור באמת וקובעים לנו מה חשוב יותר ממה. אח"כ עושים אותו דבר בצבא וכשאנחנו כבר מגיעים לבחירות, כאן פתאום נותנים לנו לבחור לבד, אבל בגלל שלא לימדו אותנו לחשוב לבד אנחנו עושים לרוב מה שאומרים לנו לעשות וכך גם בחדרי לידה- אם הורגלתי בזה שהרופאים יודעים טוב ממני אז אני מצייתת עכשיו כי מה- אחרי עשרים -עשרים וחמש שנה של דיכוי פתאום לעמוד על הרגליים ולחשוב? אימרי להם שנשים רבות סובלות מטראומות לידה ולפעמים מדובר בסתם אדישות או אלימות של טכנאי הלידה אשר אינם רואים את האדם שבתוך היולדת אלא רק את המקרה שיש לסיימו במהירות ולהשאיר את היולדת ועוברה בחיים. אין הם מבינים את הערך הנפשי ואת ההשלכות הנפשיות של חווית הלידה לאורך שנים. אימרי להם שהחתימה היא גם למען הקצאת חדרי אישפוז לנשים שתינוקותיהם מאושפזים. אימרי להם שזו ההזדמנות שלהם להצטרף לקריאה למען הבראת הלידה שהיא בבסיסה של הבראת החברה. וחוץ מזה -אל תתאמצי מדי. מי שלא מבין, מי שמגן על הדרך בה הוא ילד (לקחו לי את הילד ונחתי אז מה יצא מזה רע? הילד שלי לא ינק, אז מה, לא גדל טוב?). שישארו בשלהם ויחיו בטוב. תודה רבה לך. זהו. אני מאמינה שכולנו צריכות לחשוב על הדרך שבה אנו רוצות לחיות את חיינו ורצוי לעשות זאת הרבה לפני רגע הלידה. אנחנו יולדות כמו שאנחנו חיות ולכן מוטב לזקוף ראש, לאסוף מידע שישרת אותנו בחיינו ולהחליט מה מתאים לנו. איזה אנשים אנחנו. ואיך לחיות את חיינו באושר רב. כל טוב. נירית שפירא (חנה פיענחה את כתובת הדואל שלי כשמי. קרוב אבל לא מדוייק) "נשים קוראות ללדת" 03-5226442

 

[רותי ע]

כל כך עצוב לקרוא את מה שאת כותבת

כי את נוגעת בדיוק בנקודות הקשות והמקוממות. מדוע אישה יולדת הופכת לחולה במקרה הטוב ולגוש בשר במקרה הרע? מדוע החוויה היפה של החיים הופכת הרבה פעמים לסיוט של החיים? ואנחנו מדברים על ארץ מערבית ומפותחת במאה ה-21.. לפני הלידה הראשונה לא היה בי כל פחד וחשש. היום, אחרי כל מה שאני שומעת וקוראת ואחרי הטראומה שעברתי על בשרי, אני ממש מפחדת מהפעם הבאה.. ואני לא יודעת מה הפיתרון מבחינתי במצב העגום היום. למרות הכל אני לא מוכנה ללידה בבית. מה יקרה אם יהיה סיבוך? אם יהיה צריך תוך דקות ניתוח קיסרי על מנת להציל את התינוק? נכון שזה אחת ל.. אבל אני לא מוכנה לקחת את הסיכון. האידאלי לדעתי הוא מרכז לידה ליד בית החולים אבל נפרד ממנו. מקום בו מתארחת האישה כבריאה. מקום בו היא יכולה לקבל יחס חם ותמיכה אמיתית. כל הכבוד לעמותה שלכם על הנסיון להזיז דברים אם כי אני בספק לגבי ההצלחה. היחידים במדינה הזו שמצליחים להשיג דברים הם אלו שיש להם כוח אלקטורלי. ולנשים אין

 

[שירלי של תומר]

מסכימה עם רותי! (ולנירית...)

רותי, גם אני חושבת שצריך להקים מרכזי לידה שלא ימצאו בבית חולים אבל ימצא בהם כל הציוד הרפואי הנדרש ורופא למקרה של סיבוך (חו"ח). המרכזים הללו צריכים להיות מיועדים לנשים בהריון שהינן נשים בריאות שבאו לחוות חוויה מופלאה ומיוחדת במינה. מטרתם של המרכזים צריכה להיות: לקיים לידה בריאה ובטוחה ליולדת ולרך הנולד וגם לאפשר להם חוויה נכונה, בריאה, תומכת ואוהבת של כניסה לעולם

כולל תמיכה אח"כ הן בפן הפיסי והן בפן הרגשי. כל הכבוד לעמותה

ולנירית - היכן הקישורים המובטחים? שירלי.

 

[עירית ל]

אבל לא רק

נירית כמובן התייחסה, אבל בכל זאת חשוב לציין - לא רק מרכזי לידה, אלא גם שיפור השירות הקיים צריך להיות בראש מעייניה של העמותה. גם נשים בהריון בסיכון גבוה זכאיות ליחס אנושי. כל כך מקומם אותי הצורך באימוני אסרטיביות לכל אחת שמגיעה לחדרי הלידה ורוצה לחוש שליטה בתהליך.

 

[חנה בית הלחמי]

../images/Emo45.gif

 

[נירית שפירא]

לא צריך ציוד רפואי.

את הלינקים עשתה חנה בית הלחמי במהירות כה גדולה שאולי הם לא ממש קיימים וצריך לפנות אליה. מרכז לידה לא צריך להפוך לבית חולים כדי שפולניה שבתוכינו תרגע. לימדו אותנו להיות חרדות ולא לבטוח בגופנו. האמינו לי שכשאנחנו רגויות ובוחות החיים נראים אחרת. צפו בסרטים על לידות בית. קיראו על מרכזי לידה בעולם. יש המון מידע. אני מפנה אתכן לאתר של בוורלי ביטץ האנגליהwww.aims.org.uk אתר זה מפנה גם לאתר של המיילדות הרדיקליות. קיראו ותהנו. יש מידע על כל נושא מיילדותי ובעיקר הסבר על איך זה יכול וצריך להיות. כל טוב

 

[חנה בית הלחמי]

פרק בהלכות תפוז ../images/Emo13.gif

קבצים מצורפים נקלטים בסרבר זמן (לפעמים לא קצר) לאחר העלאת ההודעה....אני משערת לכן שהם כבר מזמן שם. אני אדפיס לקריאה מחר בבוקר בפקקים

 

[ציפי ג]

ראיתי סרט על נשים שילדו בבית

ולי זה ממש לא מתאים. אני חושבת שאם רוצים להקים מערך אחר ללידה, אפשר לעשות את זה בתוך המסגרת הקיימת. לא חייבים להוציא את הלידה מבית החולים, אלא אפשר להגמיש נהלים, כמו החזקת התינוק על ידי האם לאחר הלידה, ואפשר לשנות חשיבה, כמו האם חייבים לזרז יולדת בלידה חמישית, רק כי זה הילד החמישי שלה, וכל הנשים היולדות ילד חמישי יולדות בצ´יק. כפי שכולנו יודעות, שינוי חשיבה הוא מהלך מאוד ארוך, ואיטי, אבל לא כל דבר שמושג ברגע, אכן מוכיח את עצמו כנכון. אני חוששת גם, שיש איזה ציור כאילו לידה בבית היא יותר קלה, ובסרטים שאני ראיתי, הנשים כאבו מאוד, וצעקו, ומה לא. אולי היו להן כלים להתמודד עם הכאב, אבל הוא היה קיים. לגבי המימון של יולדת שילדה בבית, למימון של לידה בבית החולים היה רציונל ברור של עדוד נשים ללדת במקום מסודר, בשל סיבוכים בלידות . יכול להיות שיש לפעול לביטול התנאי הזה, היום כאשר יש אפשרות בטוחה ללדת בבית.

 

[חנה בית הלחמי]

לידה בבית

את עומר הריתי בהולנד ואחת הסיבות שהעדפתי להתפטר ממקום עבודתי (תוך הרעת תנאים כלכלית) ולחזור ארצה היתה העובדה שרוב הלידות שם מתרחשות בבית ולידת בי"ח מתרחשת רק בהפניה רפואים ואם יש סיבה רפואית. כמו כן מעקב ההריון הוא ע"י מיילדת ורופא משפחה. נראה לי בלתי אחראי, בלתי הולם - ועם כל הכבוד - כל הריון הוא בעיני הריון יקר מפז ונראה לי לא סביר להתייחס אליו ולאדם הקטן שצמח בי בצורה רשלנית כזו. הסטטיסטיקות לצורך העניין לא מעניינות אותי - מצב חרום אחד הופך אותך לנפגעת במאה אחוזים. עד לשובי ארצה בסוף חודש חמישי (עד שהתארגנתי) - נסעתי לביקורות ומעקב במרפאה בבלגיה, בדיוק מסיבה זו.

 

[נורית מ.]

קצת כבוד לנשות הולנד

את באמת מאמינה שנשות הולנד הן כל כך חסרות אחריות ושהן שמחות לסכן כך את עצמן וילדהן? הן לא אוהבות את הילדים שלהן? להן לא חשוב שהכל יעבור בשלום? ואולי הן יודעות משהוא שאנחנו רק מתחילות לגלות עכשיו. למרות שסטטיסטיקה לא מעניינת אותך (אני אזכור את זה כשאת מביאה נתונים מספריים על מצבן העגום של הנשים בעולם) אני מצרפת כאן ציטוט מהמאמר של ד"ר מרסדן וגנר: "מדינות יכולות ללמוד את הטיפול המיילדותי שניתן במדינות שהתקדמו הרבה יותר בדרך להכנסת המימד האנושי ללידה, כדוגמת ניו זילנד, הולנד ומדינות סקנדינביה. במדינות אלה יותר מ-80% מהנשים רואות רק מיילדות במהלך ההריון והלידה (בבית החולים או מחוצה לו), ושם נרשמו כמה משיעורי התמותה האמהית הנמוכים ביותר בעולם, כמו גם התמותה סביב הלידה."

 

[דינה ביכל-שונרא]

בישראל מתו 6 מתוך 1000 תינוקות

בהולנד מתו רק 5 מתוך 1000. הולנד דורגה בשנת 1997 כמקום ה-11 בעולם בתמותת תינוקות. ישראל דורגה במקום ה-21. בהולנד הם עושים *משהו* נכון. לדעתי, יש לכך קשר הדוק לשיטת הלידות בבית. קישור לטבלה בנושא.

 

[רותי ע]

אפשר לקבל הסבר איך זה שלידה בבית

פחות מסוכנת מלידה בבית חולים? אם עובדות אי אפשר להתווכח אבל אני עדיין לא מבינה את התוצאה. האם בבית החולים עושים פעולות שמסכנות את האם והעובר? איך הגיעו לסטטיסטיקה הזו?

 

[דיאנה1]

אני יכולה לנסות להסביר למה זה לדעתי

עד שיגיעו ה"מומחיות" עם ההסברים היותר מעמיקים: כל התערבות גם מסכנת את העובר ואת האם. ובבית חולים, מסיבות שונות ומשונות לעתים קרובות ממהרים להתערב, גם במקרים בהם לא ברור אם הסכנה שבהתערבות לא עולה על הסכנה שבאי ההתערבות. אני מזכירה שוב את סיפור הלידה השניה שלי: הייתי אחרי ירידת מים עם צירים לא סדירים ופתיחה קטנה מאד שלא התקדמה. הרופא מיד הסביר לי את הסכנות שבאי ההתערבות: זיהום יכול להתפתח ברחם ולסכן אותי ואת העובר, ולכן הציע לתת זרוז, שבדרך כלל מביא איתו גם אפידורל כי קשה מאד להתמודד עם כאבי צירים מלאכותיים של זרוז. אבל אף אחד לא הציג את הצד השני: גם זרוז וגם אפידורל, כל אחד לחוד ובודאי שניהם ביחד, עלולים לגרום למצוקה עוברית או לסיבוכים במהלך הלידה. וזה באמת מה שקרה, העובר נכנס למצוקה. בדיעבד התברר לי שבמקומות רבים ממתינים אפילו 48 שעות ויותר אחרי ירידת מים כל עוד הכל תקין ולא חובה למהר כל כך עם הזרוז. כדי "לתקן" את תוצאות ההתערבות צריך לבצע התערבויות נוספות, לידה מכשירנית וניתוח קיסרי, שלא אתייחס כרגע לויכוח מה מסוכן יותר, אך ברור שבשניהם יש סיכון גם לאם וגם לעובר. סיבה אחרת שאני יכולה לחשוב עליה: האווירה המלחיצה והלא תומכת שיש לעתים קרובות בבית החולים גורמת לכך שהלידה מפסיקה להתקדם. ומכאן עד להתערבויות וזרוזים, שכאמור מסכנים הן את האם והן את העובר, הדרך קצרה. ידוע שחופש תנועה, ותנועה מרובה שאפשרית כשיש חופש תנועה, עוזרים הן להתקדמות הלידה והן להתמודדות עם כאבים. כאשר כובלים נשים ברגע הכנסן לחדר לידה לצינורות אינפוזיה ומוניטור ברציפות ומונעים מהן את האפשרות לנוע לעתים קרובות הלידה מספיקה להתקדם. ושוב - מכאן להתערבויות הדרך מאד קצרה.

 

[לאה_מ]

כל אחת והסיפור שלה.

אני בלידה שניה הגעתי לבית החולים עם ירידת מים ובלי צירים או פתיחה בעלי משמעות כלשהי. מכיוון שממש רציתי ללדת ולגמור עם זה, אפילו ביקשתי מהרופא שיכניסו אותי לחדר לידה ויתנו לי זרוז. הרופא סרב, אמר שברוב המקרים מתפתחת לידה טבעית תוך 72 שעות (אם אינני טועה), ולכן הם מעדיפים להעביר את היולדת למחלקת הריון בסיכון ולהמתין שתתפתח לידה טבעית. מזרזים את הלידה רק עם חלפו 72 שעות ועדיין אין התקדמות. מכל מקום, הייתי יממה בבית החולים עד שילדתי, בלידה וגינלית רגילה, ללא התערבות מכל סוג שהוא, ובדיעבד - הרופא צדק ואני הייתי מאד מרוצה. אז הנה סיפור הפוך בדיוק לסיפור שלך.

 

[zimes]

../images/Emo45.gif איך? איך כל הרופאים שלך טובים?

 

[חנה בית הלחמי]

רוב הרופאים והרופאות טובים

וחבל שאלו שלא - גם בכירים ביותר אגב - מכפישים את שמם של "הרוב הדומם". חוץ מזה - די עם הדמוניזציה הזו של בתי היולדות בבתי החולים - יש הרבה מקום לשיפור ושינוי - ודאי שמנקודת מבט נשית - אולם בסה"כ הם מצליחים ליילד למעלה מ- 120 אלף תינוקות ישראלים בשנה באחוז תמותה ומחלות מהנמוכים בעולם.

 

[רותי ע]

מה שאת כותבת כל כך מרגיז אותי ../images/Emo46.gif

לא בגללך חו"ח.. אבל אם לא עושים זרוז לפני 72 שעות, למה לי עשו אחרי פחות מ-20??????????????? אני מקווה שבפעם הבאה אדע יותר כדי לעמוד על זכויותי..

 

[לאה_מ]

אני באמת לא יודעת ../images/Emo4.gif ואחד הדברים

היותר מרגיזים בעניין הזה הוא הנדנדה של המדיניות - בכל פעם שאני או מישהי מחברותי יולדת, אני שומעת שיש מדיניות חדשה בעניין מסויים (למשל, נותנים או לא נותנים אפידורל, מזרזים או לא מזרזים לידה, נוטים להתערב בלידה או שלא...). מרוב שינויים, נראה שזה לא ממש נסמך על מחקרים רפואיים מעמיקים...

הלידה שתארתי לעיל ארעה בספטמבר 1996 בבי"ח "הקריה". חברה שלי ילדה באותו בי"ח חצי שנה לאחר מכן, והיא שכבה שם 3 ימים עם ירידת מים ובלי צירים, ולאחר שבאמת לא התפתחה אצלה לידה טבעית, נאלצו לזרז את הלידה. כך שהמדיניות הזו עדיין היתה קיימת בקריה גם 6 חודשים אחר כך. אני לא יודעת איך זה היום או איך זה בבתי חולים אחרים. אני חושבת גם שאין אחידות בין בתי החולים, מה שמציג באור הרבה פחות טוב את הנדנדה הנזכרת לעיל.