סוגיה למטפלים הזוגיים/משפחתיים/נוער

עוסית1

New member
סוגיה למטפלים הזוגיים/משפחתיים/נוער

או לכל עו"ס בפורום זה שיענה לאתגר. היום פנתה אלי חברת ילדות שלי וסיפרה לי על מצוקה שחווה כבר במשך שנה, היום הגיעו מים עד נפש והיא מחפשת מוצא ולא יודעת מה לעשות. היא נשואה מזה 23 שנים. יש לה 3 ילדים. בן חייל(19), בת (16) בת (7). לפני כשנה בעלה, שנהג לשוחח בצ'טים באינטרנט, דיבר איתה על רצונו לנתק את מערכת הנישואין. הסתבר שהיה לו רומן, התאהב במישהי ורצה לעזוב את הבית. הם הסכימו בינהם על גירושים. הבעל שיתף את הבן החייל. תגובתו היתה מאד קשה. ברצוני להקדים ולספר על הבו, שהוא מצד אחד חייל מצטיין ואהוב על מפקדיו ומצד שני, בבית, הוא מפונק. אגואיסט ואין לו יכולת לדחות סיפוקים. מה שהוא רוצה הוא חייב לקבל, אחרת הוא מגיב בהתקפות זעם שיכולות להיות גם אלימות כלפי הסביבה. תגובת הבן החייל היתה שהוא לא מוכן שהם יתגרשו והוא רוצה את הוריו באותו בית, ובהתקפת הזעם שלו איים על חברתי ברובה שהביא הביתה מהצבא. היא מודה שעשתה הרבה טעויות בחינוך והיום משלמת על כך מחיר. אין לו גבולות, מהחשש ממנו הם נשארו לגור יחד, (וכל אחד לחוד), והדבר בלתי נסבל עבורה. במקביל היא מאד דואגת לבנה החייל. הדבר משפיע עליה פיזית - היא מאד מרזה, יש לה לחצים בחזה וכאבי בטן לעיתים תכופות. הרגשתי שהיא במצוקה גדולה. שאלתי אותה אם היא מוכנה שאציג מקרה זה בפורום והיא הסכימה. השאלה - מה הייתם מיעצים לה לעשות?
 

SuperGirl 25

New member
לא קל ../images/Emo10.gif

כל הזמן אני שומעת את המטפלים למינהם אומרים כי כשזה לא זה (בזוגיות), אז כדאי להיפרד ולא לחשוב על הילדים, כי הם סובלים בין כה וכה. במצב של חברתך נראה לי שכואב להם יותר (ותקני אותי אם אני טועה) כי הם יודעים בוודאות שההורים לא רוצים לחיות יחד. מצד שני, הפנטזיה של כל ילד להורים גרושים מתממשת-ההורים נשארים לחיות יחד, על אף הכל. אני חושבת שהחייל מקבל הזדמנות נוספת למימוש כוחו בבית ולמעשה הדבר משמר את התנהגותו, במקום לנסות ולשנותה. מה הדבר הכי גרוע שהוא יכול לעשות? ברור שהוא יגיב קשה, זה ממש לא קל, אבל השאלה היא האם משחקים לידיו וסובלים או מחליטים ומקיימים, כפי שמצופה מהורים-להיות איתנים בדעתם וסמכותיים. ולגבי חברתך- אני מתארת לעצמי שהיא נתונה במצב ביש-הבעל כבר לא מתפקד כבן-זוג, הילד שולט במובן מסויים בחייה והיא חיה את זה יום-יום, חיה בבית שלא מייצג משפחה נורמלית (אם יש כזו). צר לי באמת עבורה ואני מקווה שהיא תאגור כוחות לצאת מזה, שזה אומר גם להיות אגואיסטית ולחשוב על טובתה שלה, שתשפיע גם על טובת הילדים. אני חושבת שאין מנוס מלהמשיך את הצעד שהם התחילו. אם הם ימשיכו להיות "בובות" של הילד (החייל) הם רק משמרים את המצב וזה מרחיק את התקווה שהוא ישתנה. אין מה לעשות- הוא צריך, אולי בפעם הראשונה בחייו, להתמודד עם תסכול בהצלחה. איך שאר הילדים הגיבו?
 

עוסית1

New member
גם אני חושבת שהם משמרים את המצב

אך היא מאד חוששת מהבן. ההתפרצויות שלו היו מאד קשות (פעם איים עליה ברובה ופעם בסכין). שאלתי אותה אם היא חושבת שהוא היה בשליטה בזמן ההתפרצות או לא והיא ענתה שלא יכולה לדעת. אמרה שבינתיים הצליחה להרגיעה אותו והם כבר לא מדברים על הגרושין כדי לא לעצבן אותו. לשאלתך איך הגיבו שאר הילדים, גם אני שאלתי אותה שאלה והיא עמתה שהבת האמצעית ודאי מרגישה אך לא אומרת כלום, והקטנה - קטנה ולא מבינה. היא חשבה לקחת את הבן לטיפול , אך הוא חייל ולא יודעת אם פסיכולוג / עו"ס קליני יהיה מוכן לטפל בו. והיא לא מוכנה לפנות לצבא כי לא מאמינה בקבנים שם ולא רוצה "להרוס לו את העתיד".
 

SuperGirl 25

New member
הוא יסכים לטיפול?

רשמת שהחברה מרגישה שהגיעו מים עד נפש. אני חושבת שלהיות במצב הזה שנה זה ממש בלתי נסבל, הרי נשמע שהכל מתפרק מולה, לא? איזה חיים אלו כשהבעל עם אחרת, ישנו פחד מהבן וכו'. אולי כדאי שהיא תלך לטיפול, אפילו עם בעלה. שם הם יוכלו לקבל כלים להתמודדות עם הבן וגם עם הבנות (שכן אני מבינה שהיא לא מדברת איתן, על אף שהגדולה כנראה מרגישה מה קורה סביבה).
 

עוסית1

New member
כך התחילה השיחה בינינו. היא

רוצה ללכת לטיפול, קודם כל כדי לעזור לעצמה. רוצה לקחת את הבן לטיפול, אך הוא אומר שאסור לו כיוון שהוא בצבא. הבעל לא מעוניין בטיפול. היא מאד מעוניינת בטיפול משפחתי. מפנטזת על מטפל שיפתור לה את הבעיה. שינחה אותה ויגיד לה מה לעשות. נתתי לה מספר טלפון של מטפלת משפחתית, ואז החלה להתלבט "אולי את תדברי איתו.." כשעניתי לה שחשוב שהיא תתקשר בעצמה אמרה שככה זה כבר שנה שהיא רוצה לעשות דברים אך משהו עוצר אותה. (לא הצלחתי לדבר איתה על המשהו הזה, מחוסר זמן).
 

SuperGirl 25

New member
האם יש תחום בחייה שבו...

היא עצמאית וקובעת לעצמה? הילד שולט במובן מסויים בחייה ולפי הערכה מאוד גסה, הוא גם שלט מאז היותו ילד. עכשיו היא מבקשת ממך להתקשר ומתייעצת עימך מה עליה לעשות...ואף אומרת לך בפירוש-אני מחפשת מישהו שינחה אותי מה לעשות. הרי נשמע שבבית מנחים אותה וזה מה שהיא מחפשת שוב בטיפול. אני שמחה בשבילה שהיא מוכנה לפנות לטיפול. אולי זה יכול לעזור, לא סתם היא אומרת שהיא רוצה לעזור קודם לעצמה...אם היא תעזור לעצמה, היא תוכל להתמודד טוב יותר מול בנה.
 

עוסית1

New member
קשה לי לענות לך על שאלה זו.

מהכרותי איתה היא בחורה עצמאית, אך אני לא מכירה עד כדי כך את מערכת היחסים בתוך הבית (היא מאד שומרת על פרטיות בדר"כ). היא כן אומרת שהיא לא שמה גבולות לבנה וכעת מרגישה חסרת אונים מול התנהגותו המאיימת והמפחידה. נראה לי שמהמקום הקשה הזה היא רוצה עיצה והנחיה. דרך אגב, היא דווקא אמרה שהיא מוכנה לשים עצמה בצד ולטפל קודם בבנה, ואני עודדתי אותה לטפל קודם כל בעצמה, בדיוק מאותה סיבה שכתבת.
 
באופן מפתיע עלול לקרות

שאם בטיפול היא תלמד לכבד את עצמה (כך בשפה פשוטה) ולתבוע מאחרים לכבד אותה, כלומר לשים גבולות ולדעת איזה גבול של ויתור היא אינה מוכנה לעבור, היא עוד עלולה לגלות שהבעל חוזר אליה, הבן הופך תלותי וצייתן והיא הופכת להיות ראש המשפחה. כמובן אינני יודע מה מעמדה כעת במשפחה ואני כותב תרחיש אפשרי. נראה שעכשיו היא פשוט לא שמה גבול (מעניין איך גדל ילד ללא גבולות...). אני לא מכיר דרך קלה ללמוד לעשות את זה, והדרך עוברת דרך השמת גבולות והתמודדות עם התסכול של אלה ששמים להם את הגבול (במקרה זה הילד).
 

עוסית1

New member
ומה בנוגע לאלימות מצידו? אולי

אפילו מצב נפשי לא מאוזן כתגובה להצבת התגובות ואי סיפוק רצונותיו?... איך עליה להתמודד במקרה כזה?
 
הרי זו בדיוק הבעיה

אם לא היה החשש מהתגובה שלו, או פגיעה במצבו הנפשי, לא היתה הבעיה קיימת מלכתחילה. זה האיום שמונע ממנה לעשות כרצונה. הקושי בסיטואציה הוא בגלל שאי אפשר לצפות בודאות מה יקרה אם תחליט להציב גבול. במה שונה המקרה הזה ממקרה של אשה מוכה שפוחדת לעזוב את בעלה מחשש לתגובתו? יש כאלה שמוותרות ונשארות בסיטואציה הזו, יש כאלה שלוקחות את הסיכון ומצליחות, יש כאלה שלוקחות את הסיכון ונפגעות. אני חושב שזה כל מה שאפשר לעשות - לעזור לה לראות את האפשרויות שבמצב בבהירות ולעזור לה באפשרות שבה תבחר, אבל את ההחלטה היא תצטרך הרי לקבל בעצמה...
 

עוסית1

New member
נראה לי שאי אפשר לתאר את המצב

טוב יותר ממה שכתבת...לא חשבתי על ההקבלה למצבה של אשה מוכה אך כשקראתי זאת אני מסכימה לכל מילה. דבריך בהחלט עושים סדר בבלגן. נראה לי שכדי לקבל את ההחלטה היא זקוקה למטפל טוב. זה כנראה ההבדל בין להיות "תקועים" בבעיה הקונקרטית לבין לראות את התמונה בראיה רחבה יותר הכוללת את כלל האפשרויות. תודה.
 

SuperGirl 25

New member
לא בטוחה שזה קשור למצב נפשי,

אלא "פשוט" לחינוך ולערכים שקיבל. היה לי נער שעבדתי עימו, עם סיפור דומה. הוא זה ששלט בבית, כולם סרו למרותו, כולם ויתרו לו, הגנו עליו ועל טעויותיו. הוא היה אלים, חסר גבולות, בלתי נסבל אפילו. לא מאמינה שהיה שם מצב נפשי לא מאוזן, אלא בעיקר חינוך לקוי, שקרן לכל תחומי חייו בצורה כלשהי. אולי כדאי שהיא תאיים עליו בהזמנת משטרה. אם הוא לא מפחד ממנה, אולי הוא יפחד מ"הרס העתיד שלו" כפי שהזכרת. לא בטוחה שזה יעזור, אך זה מה שעולה לי בראש.
 

עוסית1

New member
דבריך בהחלט מרגיעים...

כי אצלי התעורר החשש שאולי יש בעיה במצבו הנפשי, אך אולי סתם נסחפתי... הרי בצבא תפקודו תקין ביותר, אפילו קיבל הצטיינות.
 

swguy

New member
וחשוב לומר...

וגם למסור לאם שככל הנראה בצבא הוא חייל ממושמע (אחרת לא היה מקבל הצטיינות) בגלל שאפשר להציב לו גבולות מאוד ברורים של כוח וסמכות, ולא רק שהוא לא יתפרק או יאיים בהתאבדות/תקיפה (שכן חייל שבאמת לא יציב נפשית היה פועל כך בכל התחומים) - הוא אפילו משגשג כשברור לו "מי הבוס"... נראה שה מוקד הבעיה ובוודאי גם חלק מתוכן הריבים שהיו בין בני הזוג...
 

SuperGirl 25

New member
ילד ללא גבולות (אם שאלתך רצינית)

הוא ילד שבמקום שהוריו יציבו לו גבולות, הוא מציב אותם לעצמו או/ו להוריו. מן היפוך תפקידים. הוא בוחר לעצמו את מסלול חייו. זה לא מועיל לשני הצדדים, שכן הילד לא חי עם תסכולים, הוא לא מאפשר להם להגיע (כי הוא קובע כמעט הכל ע"פ ראות עיניו) וכשהוא חייב להתמודד עם תסכול, הוא פשוט לא יודע איך. לכן, חשוב להציב לילדים גבולות וללמד אותם מגיל צעיר תסכול מהו, על מנת שכשיגדלו יתמודדו בצורה מועילה להם ולסביבתם. יש לי תחושה שבגיל 19 קצת קשה לשנות את האדם ופתאום לבקש ממנו לשנות ממנהגו. ממליצה על הספר-"שיקום הסמכות ההורית" של חיים עומר.
 

עוסית1

New member
../images/Emo51.gif על התיחסותך ועל

השאלות המכוונות. אני אעביר אליה את כל שנאמר (נכתב).
 

swguy

New member
עובדה שבגיל 19

ביקשו ממנו שינוי דרסטי בנכונות לקבלת סמכות, בצבא, וזה הצליח! נ.ב. אכן ספר מצויין - מאוד יכול לעזור לחברתך (מה גם שמי שפוחד ללכת למטפל יכול להתחיל מלקרוא ספר שייתן לו תקווה וכוח לפנות לאיש מקצוע)...
 
למעלה