danakama10
New member
את חיה בעולם המערבי
וסולם הערכים שלך הוא סולם הערכים המערבי. יש בעינייך תרבות עם סולם ערכים נאור יותר שאת מעוניינת לאמץ? תהני. את כנראה במיעוט.
אני נהנית ללמוד על תרבויות אחרות, זו אחת מהסיבות שאני נהנית לטייל בעולם, אבל אני לא מרגישה טוב כשאותן תרבויות משתלטות לי על המרחב.
ושיהיה ברור - אני מדברת על תרבות כמכלול, לא על אנשים פרטיים. גם לנו יש חברים אסייתים וסינים בפרט ואני מאוד מחבבת אותם.
אני לא חושבת שאמריקה בשנות ה- 50 היתה מקום מפחיד, את הכל צריך לשפוט בהקשר למה שרווח בעולם. אני כן יודעת שארה"ב של שנות ה- 70 וה-80 היתה מקום הרבה יותר נעים. כיום אני לפעמים מוצאת את עצמי בכל מיני מקומות וסיטואציות שאני לא מאמינה שאני נמצאת בארה"ב. למשל, כשהבן הולך לתחרויות שח, הוא בדר"כ הלא-אסייתי היחיד (השאר מלוכסני עינים או הודו והסביבה). אני מסתכלת סביבי איך מסביבי נדחפים, דוחפים, מלכלכים, צועקים, מרמים, לא מכבדים את ההוראות, אין כבוד למרחב הפרטי, באים לבושים בפיג'מות (לא הלבוש ההודי המסורתי, פשוט פיג'מות), וכל זה כשמדובר במשכילים ביותר שהגיעו לארה"ב.
האם כולם כאלו? אני בטוחה שלא. אבל ככלל, זה מה שרואים. ואני חושבת לעצמי אני באמת בארה"ב? זה מה שארה"ב הפכה להיות? וזו דוגמה אחת מיני רבות.
כשיש הגירה כל כך מסיבית, וכשהאידיאל הפך להיות במקום melting pot לחגיגה של diversity, המהגרים אינם נטמעים מהר כל כך בתרבות המקומית, וממה שאני רואה גם הדור השני כאן לא יטמע לחלוטין. הרבה מהם גדלים בגטו תרבותי וממשיכים את אותם המנהגים. חלק רואים את זה סיבה למסיבה, אני רואה בזה את תחילת הסוף של אמריקה as we know it.
הנה מאמר נחמד מהלוס אנג'לס טיימס:
https://www.latimes.com/opinion/op-ed/la-oe-goldberg-diversity-strength-20180115-story.html
וסולם הערכים שלך הוא סולם הערכים המערבי. יש בעינייך תרבות עם סולם ערכים נאור יותר שאת מעוניינת לאמץ? תהני. את כנראה במיעוט.
אני נהנית ללמוד על תרבויות אחרות, זו אחת מהסיבות שאני נהנית לטייל בעולם, אבל אני לא מרגישה טוב כשאותן תרבויות משתלטות לי על המרחב.
ושיהיה ברור - אני מדברת על תרבות כמכלול, לא על אנשים פרטיים. גם לנו יש חברים אסייתים וסינים בפרט ואני מאוד מחבבת אותם.
אני לא חושבת שאמריקה בשנות ה- 50 היתה מקום מפחיד, את הכל צריך לשפוט בהקשר למה שרווח בעולם. אני כן יודעת שארה"ב של שנות ה- 70 וה-80 היתה מקום הרבה יותר נעים. כיום אני לפעמים מוצאת את עצמי בכל מיני מקומות וסיטואציות שאני לא מאמינה שאני נמצאת בארה"ב. למשל, כשהבן הולך לתחרויות שח, הוא בדר"כ הלא-אסייתי היחיד (השאר מלוכסני עינים או הודו והסביבה). אני מסתכלת סביבי איך מסביבי נדחפים, דוחפים, מלכלכים, צועקים, מרמים, לא מכבדים את ההוראות, אין כבוד למרחב הפרטי, באים לבושים בפיג'מות (לא הלבוש ההודי המסורתי, פשוט פיג'מות), וכל זה כשמדובר במשכילים ביותר שהגיעו לארה"ב.
האם כולם כאלו? אני בטוחה שלא. אבל ככלל, זה מה שרואים. ואני חושבת לעצמי אני באמת בארה"ב? זה מה שארה"ב הפכה להיות? וזו דוגמה אחת מיני רבות.
כשיש הגירה כל כך מסיבית, וכשהאידיאל הפך להיות במקום melting pot לחגיגה של diversity, המהגרים אינם נטמעים מהר כל כך בתרבות המקומית, וממה שאני רואה גם הדור השני כאן לא יטמע לחלוטין. הרבה מהם גדלים בגטו תרבותי וממשיכים את אותם המנהגים. חלק רואים את זה סיבה למסיבה, אני רואה בזה את תחילת הסוף של אמריקה as we know it.
הנה מאמר נחמד מהלוס אנג'לס טיימס:
https://www.latimes.com/opinion/op-ed/la-oe-goldberg-diversity-strength-20180115-story.html