Samhoud Places - הבייבי של מושיק רוט
Samhoud Places, המסעדה עם השם הלא ברור של מושיק רוט, היתה העילה שסביבה בחרנו בסוף שבוע הזה באמסטרדם.
על המפה המסעדה ממוקמת במקום קצת מוזר, בסמוך מאד לתחנת הרכבת המרכזית של הולנד אבל לא בכיוון של הדאם אלא דווקא בכיוון מזרחה, ממש אחרי מלון ה-double tree עם המראה ההייטקיסטי מדי לטעמנו. בדרך לשם לא היה כל כך ברור מאיזו סיבה נבחר דוקא המקום הזה. החלונות הגדולים שבפנים סיפקו את התשובה, או כמו שהסביר המלצר - הנוף הכי יפה שאפשר למצוא בעיר מגובה אפס.
החלונות גם מספקים כנראה את הסיבה לכך שהמסעדה עצמה מעוצבת מאד בפשטות. לאורך החלל המאורך מאד פזורים שולחנות עץ ריבועיים. כורסאות. חלון למטבח שמאפשר להציץ על צלחות המנות. זהו. כל היתר זה הנוף. לא מפתיע בדיעבד לקרוא דיווחים שציינו לשלילה את העיצוב של המסעדה. אנחנו, תיירים שכמותנו, סימנו דוקא לחיוב את הנוף שהשמש מאירה אותו עד לשעות מאוחרות מאד.
שתי קומות יש למסעדה. הקומה התחתונה היא החלק היותר קז'ואל שמגיש "street food": הפרשנות של מושיק לאוכל רחוב. מי שמצה למצוא שם גם מחירים של אוכל רחוב - think twice. בקומה העליונה, שבה היינו, מגישים את התפריט ה"רשמי" של המסעדה שמכוון בצורה די בולטת לכיוון של ארוחת טעימות. הגדולה יותר מחירה 190 יורי. הקטנה יותר מתומחרת ב-130 יורו. בתרגום גס - 900 או 600 ש"ח לאדם. סכום שגם פחות ממנו אני נמנע מלהוציא בארץ אבל הפעם זה נכנס לחשבון הכולל של הסופ"ש ולקחנו מראש בחשבון שנרצה את ארוחת הטעימות הגדולה.
לא ברור בכמה אחוזים עלתה הנוכחות הישראלית במסעדה שבכל זאת לא אמורה "לדבר" לכל אחד מאז ההופעה של מושיק במשחקי השף. כשאנחנו היינו היו נוכחים לפחות עוד זוג ישראלים אחד שם. מדגם לא מייצג ובכל זאת כנראה שלטלביזיה יש את הכח שלה.
מילה אחרונה על ה"מסביב". למרות שני כוכבי המישליין הכמות והנוכחות של אנשי הצוות היתה סבירה והרגישה פחות >>לוחצת<< ממסעדות ממושלנות בפריז. במהלך הארוחה שירתו אותנו רוב הזמן שני מלצרים שהגישו את המנות והסבירו ארוכות לגבי כל מנה. חוץ מהם גם היה מישהו שנראה כמו אחמ"ש וניגש פעם פעמיים לשאול אם הכל בסדר. אז כן, כל פעם שמישהו קם המלצרים מיהרו לסדר לו מחדש את המפית וסכום הוחלף אחרי כל מנה אבל סך הכל זה הרגיש נינוח ונעים יותר מאשר בממושלנות של פריז.
לארוחה.
בדרך כלל אני משתדל לתאר בפירוט כל מנה. כאן זה כמעט בלתי אפשרי. על כל מנה המלצר דיקלם רשימה ארוכה של מרכיבים שנוכחים במנה. על חלק מהמנות הומלץ הסדר או אופן האכילה. לא היה שום סיכוי לזכור את הכל ולכן אני בעיקר אתן לתמונות לדבר... אשרבט קצת מה שהצלחנו לשחזר ואת כל היתר... אינשאללה שתוכלו לטעום בעצמכם בטוטו
(לפחות על פי רחשי השמועות).
Samhoud Places, המסעדה עם השם הלא ברור של מושיק רוט, היתה העילה שסביבה בחרנו בסוף שבוע הזה באמסטרדם.
על המפה המסעדה ממוקמת במקום קצת מוזר, בסמוך מאד לתחנת הרכבת המרכזית של הולנד אבל לא בכיוון של הדאם אלא דווקא בכיוון מזרחה, ממש אחרי מלון ה-double tree עם המראה ההייטקיסטי מדי לטעמנו. בדרך לשם לא היה כל כך ברור מאיזו סיבה נבחר דוקא המקום הזה. החלונות הגדולים שבפנים סיפקו את התשובה, או כמו שהסביר המלצר - הנוף הכי יפה שאפשר למצוא בעיר מגובה אפס.
החלונות גם מספקים כנראה את הסיבה לכך שהמסעדה עצמה מעוצבת מאד בפשטות. לאורך החלל המאורך מאד פזורים שולחנות עץ ריבועיים. כורסאות. חלון למטבח שמאפשר להציץ על צלחות המנות. זהו. כל היתר זה הנוף. לא מפתיע בדיעבד לקרוא דיווחים שציינו לשלילה את העיצוב של המסעדה. אנחנו, תיירים שכמותנו, סימנו דוקא לחיוב את הנוף שהשמש מאירה אותו עד לשעות מאוחרות מאד.
שתי קומות יש למסעדה. הקומה התחתונה היא החלק היותר קז'ואל שמגיש "street food": הפרשנות של מושיק לאוכל רחוב. מי שמצה למצוא שם גם מחירים של אוכל רחוב - think twice. בקומה העליונה, שבה היינו, מגישים את התפריט ה"רשמי" של המסעדה שמכוון בצורה די בולטת לכיוון של ארוחת טעימות. הגדולה יותר מחירה 190 יורי. הקטנה יותר מתומחרת ב-130 יורו. בתרגום גס - 900 או 600 ש"ח לאדם. סכום שגם פחות ממנו אני נמנע מלהוציא בארץ אבל הפעם זה נכנס לחשבון הכולל של הסופ"ש ולקחנו מראש בחשבון שנרצה את ארוחת הטעימות הגדולה.
לא ברור בכמה אחוזים עלתה הנוכחות הישראלית במסעדה שבכל זאת לא אמורה "לדבר" לכל אחד מאז ההופעה של מושיק במשחקי השף. כשאנחנו היינו היו נוכחים לפחות עוד זוג ישראלים אחד שם. מדגם לא מייצג ובכל זאת כנראה שלטלביזיה יש את הכח שלה.
מילה אחרונה על ה"מסביב". למרות שני כוכבי המישליין הכמות והנוכחות של אנשי הצוות היתה סבירה והרגישה פחות >>לוחצת<< ממסעדות ממושלנות בפריז. במהלך הארוחה שירתו אותנו רוב הזמן שני מלצרים שהגישו את המנות והסבירו ארוכות לגבי כל מנה. חוץ מהם גם היה מישהו שנראה כמו אחמ"ש וניגש פעם פעמיים לשאול אם הכל בסדר. אז כן, כל פעם שמישהו קם המלצרים מיהרו לסדר לו מחדש את המפית וסכום הוחלף אחרי כל מנה אבל סך הכל זה הרגיש נינוח ונעים יותר מאשר בממושלנות של פריז.
לארוחה.
בדרך כלל אני משתדל לתאר בפירוט כל מנה. כאן זה כמעט בלתי אפשרי. על כל מנה המלצר דיקלם רשימה ארוכה של מרכיבים שנוכחים במנה. על חלק מהמנות הומלץ הסדר או אופן האכילה. לא היה שום סיכוי לזכור את הכל ולכן אני בעיקר אתן לתמונות לדבר... אשרבט קצת מה שהצלחנו לשחזר ואת כל היתר... אינשאללה שתוכלו לטעום בעצמכם בטוטו
