סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

[iris mom of two]

אה Legacy...

אחד מעקבי האכילס של האייוי ליג.
אם כי בן של חברים בוגר הארוורד, ואני חושבת שבצדק. אבל מי יודע האם התקבל כי שני ההורים שלו הלכו לשם, או כי הוא באמת היה מתקבל גם ככה.
&nbsp
בן בכיתה של הבת, שהיה חרא של בן אדם התקבל לפרינסטון רק בגלל שהיה legacy.
&nbsp
דרך אגב לסטנפורד להיות לאגסי זה דווקא חסרון. הם רק מקבלים על merit

 

[meir12121]

מיתוסים לא נכונים בשרשור בקשר לקבלה לאוניברסיטאות עילית

א. כדי לכתוב חיבור טוב לקולג' לא צריך להיות גאון ספרותי.
הדוגמאות שהובאו מג'ון הופקינס הם אכן ברמה גבוהה, אבל לדעתי מה שחשוב בחיבורים זה לא המעטפת הספרותית אלא שישקפו את האישיות והתכונות של מגיש הבקשה. מה שהאדקום מחפשים בחיבור זה להכיר את המועמד ופחות את הכישורים הספרותיים שלו. ובכלל, החיבור הוא רק אחד מכמה אלמנטים שבהם בוחנים את המועמד, אז לא צריך להפריז בחשיבות שלו.

ב. כדי להתקבל לאוניברסיטת עילית לא צריך להצטיין בהרבה תחומים אלא רק בתחום אחד (מעבר לציונים ולבחינות כמובן).
אותם תלמידי תיכון שמנסים לאסוף כמה שיותר פעילויות חוץ לימודיות סופם שיש להם בטופס הבקשה רשימה ארוכה של פעילויות אבל אף אחת שהיא ממש חשובה או שהם ממש מצטיינים בה, בבחינת: Jack of all trades, master of none. וזה לא מה שאוניברסיטאות העילית מחפשות. הם רוצים לראות שהמועמד מחויב לפחות למשהו אחד שמיחד אותו או שבו הוא מצטיין ברמה גבוהה ובזה הוא משקיע את רוב זמנו ומרצו (שמעבר ללימודים). זה נקרא: Spike, או Hook.

ג. רוב אלה שמתקבלים לאוניברסיטאות העילית הם לא "עילויים".
ניקח את MIT כמשל. ממוצע ה GPA של המתקבלים הוא כ-3.9 וממוצע ה SAT במתמטיקה הוא כ- 780 – אלה נתונים גבוהים, אבל לדעתי לעשרות אלפי תלמידי תיכון בארצות הברית יש את זה, וכנראה גם לרוב 19,000 המועמדים שמגישים בקשה להתקבל ל MIT.
אז איך הם בוחרים מבין המעמדים? אז כן, אולי 10% או 20% מבין המתקבלים הם עילויים אמיתיים. כאלה שזכו בתחרויות לאומיות במתמטיקה או פיסיקה, כאלה שפיתחו אפליקציה עם חצי מיליון הורדות מחנות האפליקציות, או שיש להם כמה פרסומים מדעיים, וכו'. והם מתקבלים מיד בלי בעיות. כל השאר הם אכן תלמידים מצטיינים אבל לאו דווקא עילויים.
יש אולי 20% שהם ספורטאים. לדוגמא, מבית הספר של הבן התקבלה השנה תלמידה ל MIT, יש לה ממוצע ציונים טיפה יותר נמוך מהבן, אבל היא שחקנית כדורגל (אירופאי) טובה והמאמן רצה אותה, אז היא התקבלה.
10% או אולי יותר, אפרו-אמריקאים והיספנים.
כל השאר כאלה שהיה להם איזה שהוא כישור או מאפיין מעניין שאנשי האדקום חשבו שהוא נותן ערך מוסף ל"נבחרת" שהם מנסים להרכיב (זה ה Hook הידוע לשמצה). ויש כאן גם עניין של מזל. לדוגמא, אם נגן התופים של תזמורת האוניברסיטה בדיוק סיים את לימודיו. אז נגן התופים הכי טוב מבין המעמדים יזכה להתקבל ל MIT.

לסיכום, כדי להתקבל ל MIT (למשל), כל מה שצריך זה שני דברים:
א. רמת ציונים מינימלית, בגדול: GPA מעל 9.8 ו SAT מתמטיקה מעל 760.
ב. תכונה, או מצב, או כישור ברמה גבוהה שאנשי האדקום יחליטו שהוא מתאים לפאזל "הנבחרת" שהם רוצים להרכיב.
פשוט!

 

[gidishemer]

ג׳ונס, לא ג׳ון

 

[בוקובזה שטראסה]

פתחת את השרשור כתלמיד המבקש ללמוד וסיימת כמרצה...

דיי מצחיק לכתוב ש"כדי להתקבל MIT (למשל), כל מה שצריך זה ...רמת ציונים מינימלית." מה שמוריד את זה לרמות האלה זה אוכלוסיות שהם מנסים לקדם. באוניברסיטאות העלית באופן כללי, יותר קשה לבנות להתקבל, אבל באוניברסיטאות עם דגש על הנדסה דווקא לבנים. ובכל האוניברסיטאות האלו מקדמים אוכלוסיות מסויימות שנחשבות אנדר-רפרזנטד. בוא נאמר שאם אתה מועמד גבר ממוצא אסיאתי, אתה צריך את המקסימום כדי להתקבל ל-MIT, לא שום מינימום. לעומת זה, מועמדת היספאנית עשויה להתקבל עם ציונים יותר קרובים לרף הנמוך. בקיצור, הציונים המינימאלים הדרושים שונים ממועמד למשנהו...
&nbsp
אבל בוא קח עצה. אתה מכיר את הסרט "הנסיכה הקסומה"? סביר שכן. אם אתה זוכר, כשווסלי מתאחד עם באטרקאפ לפני ה-Fire Swamp, הוא מספר לה שאחריי שהוא נפל בשבי של הדרד פייראט רוברטס, השודד הסכים להשאיר אותו בחיים אבל בסוף כל יום היה אומר לו: "Good work. Sleep well. I'll most likely kill you in the morning."
כבר כשהבן שלי היה בסוף היסודי, ושוב שוב כשהוא היה בתיכון, דנו לא מעט במה יידרש ממנו על מנת שיהיה לו סיכוי להתקבל לאוניברסיטת עלית, אבל תמיד אמרתי לו, וחזרתי שוב ושוב, שרוב הסיכויים הם שהוא לא יתקבל. הסברתי לו שהמטרה היא לא לייאש אותו, היות ואם הוא יעבוד כמו שצריך, אז גם אם הוא לא יתקבל לאוניברסיטת החלומות שלו הוא עדיין ירכוש כלים מעולים לאורך הדרך שסביר שיאפשרו לו להתקבל לאוניברסיטה מעולה אחרת.
את החיבורים שלו הוא כתב בעצמו, עם סיוע של אבא שלו בלבד. בסופו של יום האפליקיישן שלו זכה רק לוויטליסטינג באוניברסיטת החלומות שלו ובעוד אוניברסיטה מהטופ 5, אבל מי יודע אם החיבור שינה? אין דרך לדעת, ואין מה להתבחבש עם זה. במקרה שלנו, בזכות מה שהוא השקיע כדי להתקבל לאוניברסיטה בטופ-3, הוא התקבל לאוניברסיטה פרטית בטופ-20 עם רמת תמיכה כספית שלא היינו אפילו יכולים לדמיין מראש (הוא התקבל לעוד שתיים בטופ 20, אבל הוא בחר בזו עם התמיכה הכספית הכי נדיבה).
פאסט פורוורד שנתיים, הוא סיים שנה שניה, יש לו חברה שהוא הכיר שם בשנה הראשונה, והוא מרוצה עד הגג, וגם אנחנו.
&nbsp
זה בנוגע לאטיטיוד שאני הייתי ממליץ לאמץ. להבין ש-most likely MIT לא יקבלו אותו, ועדיין לעבוד קשה בתקווה להתקבל. מבחינת האפליקיישנז עצמם, אם באמת מאוד חשוב לכם מוסד עלית, 5 נשמע לי קצת מעט. בנוגע ל-State University שלכם, הסיכוי מאוד נמוך (אני זהיר, אבל לדעתי סיכוי שואף לאפס) שהם יידחו מועמד מוכשר בגלל שהם חוששים שהוא אובר-קווליפייד. זה סוג שיקולים שעושים מוסדות פרטיים. סיכוי מאוד מאוד מאוד נמוך שסטייט יוניברסיטי ינקוט בזה. אנחנו פנינו רק לסייף סקול אחד, בסטייט, ול-8 או 9 reach schools (כבר לא זוכר את המספר המדוייק).
&nbsp

 

[meir12121]

אני מסכים עם כל מה שכתבת - אבל זה לא סותר את מה שאני כתבתי

כתבתי:
לסיכום, כדי להתקבל ל MIT (למשל), כל מה שצריך זה שני דברים:
א. רמת ציונים מינימלית, בגדול: GPA מעל 3.8 ו SAT מתמטיקה מעל 760.
ב. תכונה, או מצב, או כישור ברמה גבוהה שאנשי האדקום יחליטו שהוא מתאים לפאזל "הנבחרת" שהם רוצים להרכיב.
אם לא הובנתי אז שני התנאים הנ"ל זה במצטבר. רמת ציונים מסוימת (גבוהה), זה תנאי מוקדם, *ובנוסף* Spike.

 

[meir12121]

קצת הרגעת אותי בנושא דחיה עקב אובר-קווליפייד

זה באמת מטריד אותי, כי נראה לי שרוב הסיכויים שבסוף נשאר עם אוניברסיטת הסטייט (שזה בכלל לא רע, מדורגת 34 בהנדסה/מחשבים, וגם מילגה מלאה מטעם הסטייט).

תודה על השיתוף לגבי הנסיון עם הבן שלך, נתת לי כמה תובנות שאני מאמץ...

 

[danakama10]

הדברים שאתה כותב נשמעים הכי הגיונים בעיני

כי ממה שקראתי על הדרישות להיות well rounded, ולהיות מושיעי העולם כאילו הם מינימום ה- Avengers, התחלתי להרגיש בחילה קלה מהתוכניות האלו.
אני מקווה שאתה צודק, ושלאוניברסיטאות יש יותר קומון סנס ממה ששמעתי עד כה.
שיהיה בהצלחה!

 

[nogala1]

האם הוא ביקר באוניברסיטאות ?

 

[meir12121]

אנחנו מוותרים לגמרי על ביקור באוניברסיטאות

המראה הארכיטקטוני של האוניברסיטה הוא לא פקטור שאנחנו לוקחים בחשבון. כל שאר הנתונים שבאים בחשבון יש אונליין.

 

[iris mom of two]

לדעתי זו טעות

אחד, בקור באונברסיטאות מראה רצון להתקבל, וזה גם עוד פקטור בקבלה.
&nbsp
שתיים תחושה של אוניברסיטה זה יותר מהארכיקטקטורה

 

[meir12121]

גם אם את צודקת זה פחות מתאים במקרה שלנו

הבן יגיש ל 5 אוניברסיטאות שאחוזי הקבלה אליהן פחות מ 10%. לגבי ביקור, אני לא חושב שיש טעם "ללבוש את עור הדב לפני שצדנו אותו", אם יתקבל ליותר מאחת מה 5 אז אולי נשקול לבקר כדי להחליט.
לגבי 3 אוניברסיטאות הסטייט שהן ה Match שלנו, יש ביניהן הבדלי דירוג די גדולים כך שבכל מקרה נחליט לפי הדירוג.
לגבי ביקור כפקטור קבלה, למיטב ידיעתי זה לא תקף באוניברסיטאות שברשימה שלנו. גם Carnegie Mellon שבה זה היה, הודיעה לפני שנה במפורש שהיא מבטלת את הביקור כפקטור קבלה.

 

[Boston Guy]

אהמממ.. יש לך דיעות מאוד מוצקות. שמגובות באפס נסיון מעשי

אתה החלטת שהחיבור טוב.
על סמך כמה חיבורי אדמישן מנצחים שאתה כתבת?
היועצת בביצפר, שאתה בעצמך אומר יש לה נסיון בנושא ומן הסתם ליוותה מאות או אלפי תלמידים בתהליך הקבלה לאוניברסיטה חושבת אחרת - אבל אתה יודע יותר טוב.

זו עובדה ידועה שביקור בקמפוס של האוניברסיטה האקסלוסיבית שאליה רוצים להתקבל מוגדר כסוג של "דמי רצינות". האוניברסיטה רושמת ומתעדת את העובדה שבאת לבקר, ואנשי אדמישן מסתכלים על העניין במסגרת שיקוליהם.
ואת זה אני כותב כי זה מה שאומרים לי מכרים וחברים שעובדים כאנשי אדמישן בקולג'ים שנמצאים מסביב לבית שלי (בוסטון קולג', בוסטון יוניברסיטי, נורת'איסטרן, הארווארד, MIT, טאפט, רדקליף, לסלי, ועוד כמה עשרות קולג'ים קטנים יותר).
אבל אתה יודע יותר טוב.

שיהיה. בסופו של דבר - זה הילד שלך.
לא יודע למה - נוצרה אצלי התחושה שאתה מכוון למצב של "הענבים חמוצים" - וכנראה שלך פחות קריטי שהוא יתקבל לבתי הספר שהוא חולם עליהם.

 

[meir12121]

בין רב סרן שמועתי לבין הודעה רשמית של MIT...

... אני נוטה להאמין ל MIT.
לענין השפעת ביקור בקמפוס על סיכויי הקבלה, מרשימת הקולג'ים הארוכה שהזכרת בפוסט שלך, רק MIT רלבנטי לנו, כל השאר לא מענין. ובעניין MIT למה להקשיב לשמועות בלתי מבוססות כשיש לנו הצהרה רשמית בענין. יש מסמך בשם: MIT Common Data Set, שבו MIT מצהיר על השפעת פקטורים שונים על האדמישן לאוניברסיטה. לגבי: Level of applicant's interest, נאמר במפורש: Not Considered, (ובלשון בני אדם, ביקורים בקמפוס אינם משפיעים על סיכויי הקבלה). אני מקווה שזה סוגר את העניין (או שאתה חושב ש MIT משקרים).

נעבור לעניין החיבור. אכן אתה צודק, אין לי נסיון בזה. אבל מול חוות דעת ביקורתית של היועצת יש לנו שתי חוות דעת הפוכות. אחת של המורה לאנגלית של הבן (שמבינה דבר או שניים בענייני חיבורים), ושניה של מכרה שעובדת בכתיבה למחייתה. אז אני כבר לא יודע, המסקנה שלי היא שחוץ מלאדקום של הקולג' הספציפי אף אחד לא באמת יודע מה נדרש מהחיבור. בכל מקרה, הבן ימשיך לעבוד על זה ונראה מה יקרה.

ולבסוף בעניין הענבים החמוצים, אהמממ, אתה לא בכיוון...

 

[placid1]

יש לך עשרות חברים שעובדים באדמישנס? מרשים!

 

[Boston Guy]

EDS ו MEDS - שתי התעשיות המרכזיות של בוסטון

ברדיוס של 20 קילומטר מהבית שלי יש נמצאים נכון להיום 96 קולג'ים ואוניברסיטאות, שבהם לומדים כרבע מליון סטודנטים.
בעיירה הספציפית שבה אני גר לפחות כל תושב שני קשור איכשהוא למוסד אקדמאי - או כתלמיד, או כמורה, או כאיש אדמיניסטרצייה.
אני מכיר את החברים הללו דרך בית הספר של הילדים, דרך בית הכנסת, חלק מהם שכנים שאני פוגש בפארק הכלבים - יש אפילו ישראלים מה"קהילה המקומית" שמצאו עבודה במחלקות אדמישן של קולג'ים.

זה גם מה שקורה ב MEDS - יש כאן כמות לא הגיונית של בתי חולים לימודיים ובתי ספר לרפואה. בשעות מסויימות ביום תחנת הרכבת ליד הבית שלי פולטת "גל" אחרי "גל" של אנשים לבושים ב SCRUBS שחוזרים הביתה ממשמרת בשדרות לונגווד (בית יזראל דיקונאס, דאנה פארבר קאנסר אינסטיטיוט, בריגהאם אנד וומן, צ'ילדרנ'ס הוספיטל, הארוורד סקול אוף מדיסין, הארווארד פאבליק הלת' אינסטיטיוט), או מהדאוןטאון (מאס ג'נרל הוספיטל, מאס איי אנד איר) , או מה"גטו" בדרום העיר (בוסטון מדיקל סנטר, VA הוספיטל) - ויש עוד איזה עשרה בתי חולים שמפוזרים בשכונות שמסביבנו.
יש לי גם כמות לא סבירה של מכרים שהם בתחום רפואת השיניים... אנשים שהגיעו לכאן כדי לעשות את התכנית של TUFTS להסב את ה DMD הזר שלהם לרשיון אמריקאי ונשארו באזור.

 

[iris mom of two]

אני חושבת שבגלל כמות

האוניברסיטאות באזור זה לא מפתיע.
&nbsp
יש לי גם כמה חברים שעובדים באדמישנס, ולא מעט שהם פרופסורים. הקטע שהפרופסורים הם חברים שלי, לא של בעלי, והוא זה שעובד בעיקר עם נושאי PHD

 

[nogala1]

נראה שהגישה שלך מתאימה לאוניברסיטאות ישראליות לא לאמריקאיות

גם אני , כישראלית שלמדה באוניברסיטאות בישראל - הייתי מניחה כמוך- שנבדוק את הדירוג וזהו...
אבל , מדובר על אוניברסיטאות אמריקאיות ולבן שלך יהיה מאד חשוב מה הוויב של המקום - איזה סוגי אנשים יש שם , האם הוא מרגיש שזה המקום שלו וכו'... (אולי בהשוואה , גרועה , אם היית בוחר ללכת לסיירת מטכ"ל , חיל חימוש , גולני וכו'. כשהיית בגילו )
היות וילדי לומדים ולמדו באוניברסיטאות המדינה ,וביקרנו בכולן גילינו שלילדה א' התאימה האוניברסיטה בדירוג הגבוה , בתנאי שהיא תהיה שם באחווה (ואז צריך לשקול הרשמה מוקדמת , יצירת קשרים ועוד 10,000 $ לסך הסופי ) . ילדה ב' לאחר הביקור , העדיפה ללמוד באוניברסיטה אחרת וטענה ש"אין סיכוי שהיא תחיה במקום כזה עם סטודנטים כאלו ". והבן - שהתקבל , אגב, לאחת מ- 10 האוניברסיטאות הטובות ביותר בתחום , הבין שהוא לא יוכל לחיות באווירה תחרותית כזו והוא מעדיף - למען שמירת שפיות דעתו , ללמוד לתואר הראשון באוניברסיטה פחות תחרותית - שבה הוא יכול להיות בהונור ובתואר השני לעבור למשהו תחרותי יותר .
* אגב, הייתי בטוחה , כמוך, שבתואר השני ביקורים הם מיותרים וכדאי לבחור את האוניברסיטה המדורגת במקום הגבוה ביותר . בהמלצת דבי , מהפורום ,בתי יצאה לביקור בכל האוניברסיטאות וזה עזר לה לפסול חלק גדול מהן ואפילו אחת מהאיביי ליג (שבתי , שלפני הביקור הייתה בענן התשיעי מכך שהתקבלה , אחרי הביקור , החליטה שהחוב שהיא תשא איתה לא שווה את הלימודים שם ...)

 

[Ani15]

YY2

אם יש שרשורים שצריכים להעיד על התהום הפעורה בין ישראלים שחיים בישראל לבין אלה שחיים בארה"ב, אלה בדיוק שרשורי הקולג' האלה. חלק נכבד ממשתתפי הפורום הזה עזר לי למצוא רופא לאסתמה של היורש הפעוט כשגרנו בארה"ב וייעץ בענייני חיתולים לקיסרית כשנולדה. ה"פעוט" קיבל אתמול את השיבוץ שלו לשנת השירות הקרובה ואנחנו בשוונג של מיונים ושיבוצים לצבא, ולימודים אקדמיים נוכחים בחיים שלנו רק מבחינת ציוני הבגרויות שעשה לאחרונה. כשתגיע העת לבחור מוסד לימודי הוא יבחר לפי תחום הענין שלו ותחומי הענין של המחלקה הספציפית, עם קצת קצת השפעה של קשרים שיכול ליצור שם ועוד פחות מזה שיקול של "איפה אמא שלי יכולה לקבל החזרי שכ"ל". חיבורים, הלוואות, יועצים לאינטרנשיפ יוקרתי? איפה... מעניין יהיה להיות בפורום הזה בעוד 10-15 שנה כשכולנו נדסקס ענייני פרוסטטה מודלקת ו"איפה הילדים היום".

 

[lamah]

מסכימה איתך שחלק מהוויכוחים כאן הם פונקציה של גיל

ופרספקטיבה (או היעדרה). בהקשר זה התרומה של איש הבאפלו לא תסולא בפז.

 

[gidishemer]

רק קחי בחשבון נקודה אחת

ושהיא שלא כל מי שבפורום וחי בארה״ב משתתף בהכרח בדיון הזה ואחת הסיבות היא שלא כל מי שבפורום וחי בארה״ב נמצא מחזיק באותה תפיסה של רוב המשתתפים בדיון הנוכחי.
זה לא פוסל את תפיסותיהם ועמדותיהם של האנשים שמשתתפים בדיון. אלו עמדות לגיטימיות לגמרי. אנחנו לא אנשים זהים וכמו שאנחנו לא תמיד רואים הורות בעין אחת, אז גם עמדות לגבי לימודים וקריירה הן לא אחידות. זה בסדר גמור. אני רק מציין את זה כי דיברת על תהום בין ישראלים שחיים בישראל לבין אלו שחיים בארה״ב אבל את מסיקה את זה על בסיס של מה שאת קוראת ולא על בסיס התמונה המלאה, שמכילה גם את אלו שפשוט לא כותבים כי אין להם מה לתרום לדיון