עונה, כי אני מבינה כמה קשות התחושות בארץ אחרי מה שקרה
צריך להבין שבכל מדינה נושא גני הילדים מאוד פתוח וגם יכול להיות מאוד שונה בין איזורים/ערים/מדינות. מהנסיון האישי שלי: גני ילדים בקנדה וארה"ב הם יותר גוף כלכלי מאשר בארץ. ליותר אנשים פה אין ילדים באופן אישי והם באים לנושא כמקצוע - בתור אנשי שיווק, בתור אנשי ניהול, בתור אנשים שרצו מקצוע נוח ו"נשי/אמהי" שיתאים לעתיד בלי ידע מעשי בנושא בזמן ההתחלה.
רשתות גני ילדים מנפיקות זיכיון להפעלת סניף מקומי. הגנים פועלים על קשת מאוד מאוד רחבה של גילים (מתינוקות, לפעמים בני חודש וחצי, ועד גיל 5-6). בתחילת ובסוף היום יש צוות מצומצם לילדים שצריכים שעות שהייה ארוכות בגן, רק אחר כך יש חלוקה לכיתות אם לפי גיל. לגנים מסויימים יש שירות של מצלמות שמקושרות למנגון בקרה פנימי, לחלק יש מצלמות אינטרנט שאפשר להסתכל כל היום, לחלק אין לא את זה ולא את זה.
בקנדה יש מערכת בקרה מובנת על גני ילדים (במחוז אונטריו). הם באים וסופרים אם יש את כל הצבעים בכל קופסה בכל חדר (ורושמים דוח שהיה חסר שחור וצהוב או מה שזה לא יהיה). בודקים נקיון, שטיפת ידיים, מצב תחזוקתי, רשיונות הכשרה של מורים. עם כל הבקרה הזו, נתקלנו בגננות מתעללות בתוך המערכת (צועקות, או מפגינות חוסר רגישות פיסית - מושכות ילד ביד למקום אחר, מתעלמות מילד שהרטיב או שקיבל מכה וצועקות עליו).
בארה"ב גם המצב דומה. יש יותר רשתות גדולות. הרבה נסיון להרשים את ההורה עם תוכנית לימודים ותפריט ועיצוב מפונפן של הגן. יש גנים פרטיים שאינם חלק מרשת. חלקם עוד יותר מפותחי תדמית - הכל אורגני החל מהכסאות והמיטות, גישות לימודיות שונות, וחלקם עממיים יותר (נפוץ עניין הקו-אופ - הורים נדרשים להתנדב בהנחה שהאמא במילא יושבת בבית).
לא מצאתי קשר ישיר בין רמת הפיקוח לאיכות הגן. שני הגנים בהם נתקלתי בגננת מתעללת היו בגנים עם פיקוח אדוק - אחד בקנדה ואחד בארה"ב. שניהם לא היו פרטיים אלא חלק מרשת עם מנגנון פיקוח - בעיניי דווקא אלה יותר מועדים לפורענות. בקנדה הגננת עדיין שם ויודעים לא להשאיר ילדים איתה. היא בעיקר צועקת, משפילה, לעיתים רחוקות מושכת ביד, לא בודקת ילדים שנפלו ונחבלו. לא ידוע לי שהיא הרביצה לילד. המבנה של הגן לא מאפשר לה להשאר עם ילד לבד בלי פיקוח של מורות אחרות. הילד שלי לא הסכים להיות איתה אף פעם ופשוט עברנו חדר. בארה"ב עזבתי את הגן מחשד שמשהו בשכבת גיל מעליו לא בסדר (שמעתי את הגננת צורחת על ילד דרך החלון כשבאתי לאסוף את הילד בשעה לא שגרתית). תוך יום העברנו את הילד. חצי שנה אחר כך באמת התגלה שהיא הרביצה לילדים, נפתחה חקירה משטרתית עם צווי הרחקה. מנהלת הגן, שידעה על כך על פי הורים שסיפרו לי שדיווחו לה, עדיין שם.
ממליצה מאוד לקרוא את המסקנות שפורסמו בזמן על ילדי מנהלת פורום פעוטות כאן בתפוז שהילד שלה היה בגן בו התעללו בילדים. חלק מהמסקנות היא בקרה הורית - לבוא באמצע היום בלי להודיע מדי פעם. כל חיפוש של פיתרון של "שגר ושכח" בעיניי לא אמין. המצלמה תזהה שמשהו קרה? השומר ישגיח ויהיה מסור לעניין? אולי דווקא השומר (כמו המנהלת) יהיה החולייה החלשה? אין פתרונות קסם. הילדים הם שלנו, אנחנו צריכים לשמור עליהם. בתור אמא לשניים - טיפול בילדים זה לא פשוט. זה לא קל. זה דורש השקעה מתמדמת וקשב. אם זה מעייף לפעמים אותי, ואני אמא שלהם שאוהבת אותם יותר מכל, מה מורה מרגיש עם 20+ ילדים שהם לא שלו? צריך אדם משכמו ומעלה כדי להתמודד עם זה לאורך זמן. אני באמת חושבת שרוב המורות והמורים הם כאלה, מוסגלים לסבלנות עם ילדים שאינם שלם. ואלה שלא כאלה? זה התפקיד של ההורה לשים לב לזה.
