ההגדרה אכן מדויקת
והיא מדגימה כיצד הסטיגמה מופיעה כאן בשרשור בצורה חזקה מאוד. הרי את מצטטת "התנהגות סטיגמטית כלפי המתמודד עם הפרעה נפשית מאופיינת בביקורת שלילית כלפיו, בהתעלמות ממנו, בדחייה ובנטייה להאשימו במצבי אלימות שונים גם אם אין לו קשר לכך". אם מישהי אומרת שהיא לא היתה מוכנה לצאת (או שמי מילדיה יצא) עם בן אדם המתמודד עם הפרעה נפשית או שמישהו במשפחתו מתמודד עם הפרעה נפשית מה זה אם לא ביקורת שלילית כלפיו, דחייה ונטייה להאשימו... גם אם אין לו קשר לכך (בכוונה הורדתי את נושא האלימות, כי לא מדובר רק בהאשמות באלימות לשמה אלא גם בדברים אחרים). ראשית יש לציין, ובודאי זה ידוע לכם, שיש כל מיני הפרעות. גם בתוך קבוצת הפרעה כלשהי יש כל מיני רמות של ביטוי של המחלה/הפרעה, רמות הצלחה שונות בטיפול, נכונות, ברמות שונות, לקבלת טיפול והתמדה בו, וכן בכל קבוצה יש גם אחוז מסוים של החלמה - בהפרעות מסוימות יותר בהפרעות אחרות פחות. לפסול אוכלוסיה כל כך גדולה לצרכי חיתון וקשרים חברתיים נראית לי כנובעת אך ורק מסטיגמה, ולא משום מניע ענייני רציני. על אחת כמה וכמה כשמדובר בקרוב משפחה של המיועד או המיועדת. שנית, לעניין התורשה. השיח הגנטי הופך מאוד פופולרי בשנים האחרונות (ולי יש על כך המון ביקורת, אבל זה לא מעניין פורום זה), לדעתי בעיקר משום שיש בו מין אלמנט כמעט מיסטי שבו בבדיקת דם פשוטה מגלים לנו את העתיד. קצת רוח ביקורתית לא תזיק בבואנו להתמודד עם האופנה החדשה הזו. אותה אמירה של חברה של טל קר לא בהכרח מכוונת לסלקציה של הנאצים, אלא זו שאלה עניינית כשאנחנו עוסקים בגנטיקה. תורשה אינה מתקיימת רק בין הורים לילדיהם, והיא לא בהכרח מתקיימת בין דורות סמוכים. אז מה הקטע עם "לא חולה נפש ולא מישהו שבמשפחתו יש חולה נפש"? כמה אחורה במשפחה צריך ללכת? מאיזו דרגת קרבה זה בסדר, ומאיזו לא? אני מבינה את החששות במקרה ספציפי שעומד לפנינו, אבל לא מבינה את הפסילה הא-פריורית. עוד דבר לגבי ה"אמיתות" וה"מדעיות" של אופנת הגנטיקה: הנחה כאילו הרפואה והמדע נקיים וחפים מכל סטיגמטיוּת שגויה מיסודה. נקודות המוצא שלהם לא בהכרח נקיות מסטיגמות ולכן גם הפרשנות של הממצאים והמסקנות אינן נקיות מכך. זה שמצאו את הגן לסכיזופרניה לא ממש מרגש אותי, ולדעתי הוא משמש לחיזוק הסטיגמות באמצעות קידום אופנה של בדיקות גנטיות מקיפות, ועידוד הפלות בכל מיני מקרים, שלא מחייבים זאת. הבעיה שלי היא לא עם ההפלות, אלא עם עיצוב חברה שאין בה שונות וקידום תפיסה שיש דברים שלא ראוי לחיות עמם [הקישור לגרמניה הנאצית הוא מתבקש, אבל הם לא היו היחידים שדגלו ביוגניקה - השבחת הגזע.. זה החל קצת לפניהם (והמשיך גם אחריהם), והם רק רכבו על הגל]. במקום אחר בשרשור ראיתי מעין פליאה לנוכח רצונם של "פגועי נפש" לקיים קשרים אינטימיים עם אנשים בריאים. אני, באופן אישי, הייתי מתפלאת ומודאגת במיוחד, אם זה לא היה כך. אנשים המתמודדים עם מחלת נפש מכילים בתוכם יותר מאשר את המחלה וההתמודדות עמה. יש להם רצונות, שאיפות, חלומות, תחביבים ועיסוקים נפרדים, וכמו שאדם הישוב על כסא גלגלים זקוק לרמפה ונגישות מסוגים שונים על מנת לקחת חלק פעיל בחברה ה"בריאה" (הערת ביניים: אם ניקח את כל סוגי המוגבלויות - פיזיות, חושיות, קוגניטיביות ונפשיות, נראה לי שנגלה שמי שבאמת יוצא דופן הם אלו שאין להם שום בעיה, אבל זה כבר סיפור אחר), כך גם אדם בעל מוגבלות נפשית זקוק להתאמות שונות (יחד עם טיפול ותמיכה מן הסביבה). מה שחסר בציבור זה ידע והבנה לגבי מחלות נפש, משום שכיום (ורבות תודות לייצוג של פגועי נפש בתרבות) התפיסה לגבי אנשים המתמודדים עם מחלת נפש היא מאוד שלילית וחד מימדית. השאלה שפתחה את השרשור נגעה לקשר בין עו"סים ומטפלים לסטיגמות. הרבו כאן בשבחי המודעות, אבל לדעתי מפריזים בחשיבותה. בלעדיה המצב אכן רע, ומוטב מישהו שמודע לכך שהוא מונע ע"י סטיגמות ממישהו שלא מודע לכך, אבל המודעות אינה מספקת. גיליתם שיש לכם סטיגמות כלפי קבוצה מסוימת? אל תגידו למי שמבקר אתכם "למה זה מכעיס אותך?" תבדקו מה התהליך שאתם צריכים לעבור על מנת להפטר מהסטיגמות האלה. הכוונה, אגב, אינה שאנשים ילכו בכוונה לחפש לעצמם חולי נפש להתיידד עמם ולהתחתן עמם (זה נראה לי גרוע, כמעט באותה מידה כמו להתרחק מהם). הכוונה היא שכאשר נתקלים באדם פגוע נפש או המתמודד עם הפרעה כלשהי לראות את האדם ולא את המחלה.