שמחים מדי העגיל שלי בתבור שאני מחשיבה כחלק מהגוף מחבקת עמודים באמצע הרחוב וממזמזת ספסלים(אם כי חייבת להודות שלא עשיתי את זה מזמן) מתנהגת מדי פעם כמו חתול או חיה בלתי מזוהה כלשהי צווחות כשאני רואה משהו חמוד ו...נההה, את האחרון אני לא מגלה.
אמרת 26 שעות? אני אמרתי יותר מ-48. פשוט לא ספרתי כמה בידיוק. ולגבי שירים, דברים מפגרים כמו "barby girl", פארודיות מפגרות לכל מיני דברים, ודברים כמו בריטני ספירס. אבל רק כשאני ממש כפית. וגם כוורת. קרטונס אני לא ממש אוהבת. פה קבור הכלב..
כל כך עושה לי את זה כשאני עושה את זה - אני בעננים וכשאני רואה אנשים אחרים שעושים את זה - חבל"ז. זאת סטייה עד כדי כך מוזרה שאני אעשה הכל בלי פחד גם אם הסיכויים שאני אפגע גבוהים. וזה קרה. יותר מפעם אחת. אה...ומשחקי מחשב...אני חנון אחרי הכל... אה..ויש לי משהו מטורף גם על חרבות...אני משוגע על כל מה שקשור בהן.