סיכום אובזרבר- הספדים

[YossihNew]

• אף אחד ב-NWA לא האמין שהקריירה של וילסון לא הצליחה כי סירב לבארנט, כי המוניטין שלו היה של אתלט טוב אבל מתאבק רע ולא כריזמטי. וילסון לא היה מתאבק טוב, והעובדה שאנשים האמינו לבארנט, שגם היה רמאי, אמרה שווילסון היה אויב העסקים. היו אנשים קרובים לפסגה שאמרו שהתערבו על הבתים שלהם שאין כלום בסיפור על ריץ', כי הוא היה לוהט כבר כמה שנים לפני הזכייה והפרומוטרים רצו להביא אותו כאטרקציה למופעים שלהם. החברים של בארנט אמרו שהיה צבעוני, אבל לא התחיל עם מתאבקים, למרות שהיו שערערו על כך, ומתאבק צעיר ב-WWF פנה לברט הארט ורודי פייפר ושאל אותם איך לטפל בטרי גארווין, שרצה להביא גם את בארנט לעניין כדי לתת לבחור פוש. אחרים חשו שבגלל שהיה בצללים, הוא אמנם לא מישהו שתרצה להילחם נגדו, אבל יש עליו המון רכילות. במקצוע כזה, רבים יתרצו שבגלל שהיה הומו לא הצליחו. אבל להגיד שזה לא יכול לקרות בעסק הזה זה נאיביות. ברט הארט, שעבד אצלו בג'ורג'יה וב-WWE, אמר שהיה לו מוניטין רע. מוצ'ניק, שהיה מקורב לבארנט, אבל נאמן לאן גונקל כי היה חבר של ריי, השתגע מהקרב באטלנטה, וחשש שיגישו תביעה נגד מונופולים על ה-NWA, כי החבורה הדרומית ובארנט לא הפסיקו לקחת את הקרב לרמה אחרת, למרות שעמדו לנצח. מישהו שעבד איתו עשורים אמר שבתור הומו נשי וקטן, זה היה נס כמה הצליח בתחום. המון מהכוח שלו היה כי הצליח לשכנע את כולם שהוא מקושר ומולטי מיליונר. הביזנס היה מלא בדעות קדומות, והוא לא היה אתלט או ממשפחה גדולה. זה היה בגלל יכולתו לזהות מתאבקים וחוכמתו.​
• הוא היה צריך לעבור המון דעות קדומות, כמו המתאבקים השחורים שעשו גימיקים קומיים. הוא פיתח טכניקות הישרדות. רוב הפרומוטרים לא היו בוחרים בו לעשות עסקים, אבל הוא הרוויח להם. קווין סאליבן, שהיה באמצע המצב כשהארגון של קרוקט התמוטט, חש שאלמלא בארנט ששכנע את טרנר לשמור על הארגון בגלל השידורים, לא היה הסכם רכישה. הוא אמר שהוא ידע מי ימשוך קהל ומי לא. הם נפגשו ב-1974, כשבארנט ניהל את פלורידה, והם עבדו ביחד עד לסגירת WCW. אטה ג'ונסון אמרה שבנה, הרוק, נדהם כמוה מהמוות. בשנות ה-70, כשהגיעו דרומה לראשונה מקליפורניה, ג'ים היה הפרומוטר הראשון שלהם. הוא ופול ג'ונס ידעו שהם היו מוכרים בדרום ונתנו להם תחושה נוחה בג'ורג'יה. הוא היה נחמד ונדיב ותמיד וידא שהם בסדר, ושרוק, אז בן 3, התנהג יפה ליד הזירה.​
• אבל היו פרומוטרים שהחליטו, מכמה סיבות וכי לא אהבו את האלוף, או שרצו שהתואר האזורי שלהם ייחשב לחשוב, לא להשתמש באלוף. בארנט וקולר בשיאם יצרו את תואר ארה"ב לטלוויזיה עם גאנייה ככוכב, ושלטו בשידור החשוב של ה-NWA ולא השתמשו בת'אז, וגאנייה די התחרה בת'אז כשהפרומוטרים המקומיים רצו קרב חשוב. גם נכון שאמנם ג'ורג'יה הייתה עם השידור הכי גדול והרייטינג הכי טוב, אבל הם נכנסו לחובות מהמון סיבות, כולל הבזבוזים שלו וזה שהפסידו כסף באטלנטה, והוא קנה שידור בשווקים חדשים כדי לקדם יותר את המופעים במשייגן, אוהיו ומערב וירג'יניה. הם המשיכו לערוך מופעים בג'ורג'יה ,אבל כשהמתאבקים החשובים נשלחו לצפון, הקהל בג'ורג'יה ירד. כשאנדרסון הדיח את בארנט, אפילו שאיכות המוצר ירדה, והרייטינג גם, אנדרסון חיסל את החוב והרוויח עם מוצר יותר רזה ובלי מתאקים חשובים. בארנט הרס את עצמו כי כדי לוודא שאנדרסון יהיה נאמן לארגון, הוא הציע שיקנה את ה-10% של וואטס. אנדרסון היה נאמן וחיפש למה הארגון הפסיד, וגילה כמה בארנט הוציא. הוא קיבל אישור מכמה בעלי מניות, כולל ג'ק וג'רי בריסקו, והעיף את בארנט. אוטס ובארנט שלטו בהרבה מניות, אבל לא ברוב, ולא הצליחו להציל את בארנט.​
• בלתי אפשרי לדעת מי המציא את הסרטונים האישיים בהיאבקות, אבל יש שייחסו את זה לבארנט. הם היו די נדירים כשהחליט לעשות אחד על ריק פלייר באמצע שנות ה-70. פלייר בדיוק התאבק קודם באומני, וניסו להוציא אובר את סגנון החיים שלו. בארנט שלח צוות לצלם את פלייר ברולס רויס הלבן של בארנט, כשהנהג שלו לקח אותו לשדה התעופה, למטוס פרטי עם דוגמניות שבארנט שכר, והחברה של פלייר, לימים אשתו בת', שהגיעה לאטלנטה כשהתחילו לצאת. לא ידוע מתי זה קרה, כי פלייר אמר שהוא חי יותר טוב מהנשיא פורד, אז לכל המאוחר זה קרה ב-1976, אבל הוא התחיל לעבוד באטלנטה ב-1977. כוח התחנה והעובדה שהעתיד היה לפניהם, כי הפרומוטרים החלשים כבר לא שלטו בשידור המקומי, היה כזה שבוועידה של ה-NWA ב-1982, פרומוטרים רבים לחצו על בארנט לעוף מהתחנה. אפילו לפני כן, 31 הטריטוריות של ה-NWA ירדו ל-18. האמת הייתה שבעלי הבייסבול כעסו שמשחקי האטלנטה ברייבס בטלוויזיה פגעו בקהל, ודרשו שהכבלים המקומיים יחשיכו את התחנה אם משחק שלהם יהיה מול משחק מקומי. בארנט אמר שייקח מתאבקים גדולים שלהם וישים אותם בתחנה, והכוכבים המקומיים יהפכו לכוכבים גדולים וכולם ינצחו. הרוב עוד לא שמחו, אבל לא יכלו להתלונן כי בארנט שלט באלוף, וזה אמר ששלט בהכנסות שלהם. היה יותר ממספיק לקרוקט ולגרהאם שהמתאבקים שלהם הופיעו בתחנה ובמופעי אומני כי היו קרובים לאטלנטה, ולפריץ ואן אריק, שוורלד קלאס שלו התחילה שידור לאומי בגלל ההפקה שלה, כך שהוותיקים איבדו כוח. אמנם ניסו להוריד מהמחלוקת כלפי בארנט בהיאבקות, אבל אין עשן בלי אש. זה שווילסון טען שבארנט חגג עם אתלטים חשובים בג'קוזי עם אוכל וחשפניות, וקיווה להתחיל איתם, לא כל כך מוזר. בארנט הכחיש הכל, אבל אולי אנדרסון רמז לדפוס באיך שבארנט לקח כסף מהאוס שואוז של ג'ורג'יה עבור מתנות ושוחד לאנשים חשובים, מה שנשמע כמו פרומוטרים אז. הרעיון היה שמנהל הבניין של האומני קיבל שעון זהב, ולמתחרים תהיה בעיה לערוך שם מופעים, וזה מתאים לבארנט. אולי גם אמר שהארגון נתן לבארנט המון כסף למרות שהיה עשיר, ובארנט אמר שיש לו בעיות מזומנים והמשיך את סגנון חייו. הוא מכר מניות לפעמים. מה שמצחיק היה שמתאבק, אולי בובי ג'אגרס, היה בחדר ההלבשה וחיקה את בארנט, מה שהיה נהוג. בארנט היה מאחוריו. בארנט מחא לו כפיים ואמר שהוא מפוטר.​
• מה שגם מעניין הוא שאחרי שעף מהארגון בסוף 1982 כשאנדרסון המריד נגדו את בעלי המניות, חלקם היו אותם בעלי מניות שבזכות בארנט, בגדו באולי כעבור 16 חודשים. בארנט עבד אצל טיטאן ספורטס, כי היה קשור לווינס האב. הוא עוד היה בוקר של אלוף ה-NWA, ריק פלייר, שהפסיד ביוני 1983 את התואר להארלי רייס. באוגוסט, הוא ווינס באו לוועידת ה-NWA והכריזו על ההתפטרות מהקבוצה. המלחמה התחילה, כי אולי התחיל לערוך מופעים בפנסילבניה שהיא הטריטוריה של וינס, ווינס ערך מופעים בסן חוזה ליד הטריטוריה של גאנייה. בארנט חשב שנקם באנדרסון כשהצליח לקחת ממנו את הארגון ב-1984 והרג את ג'ורג'יה. הוא כבר מכר 18% מהארגון לאוטס עבור 180,000 דולר, אחרי שהלך לווינס. אוטס, ששלט ב-26% כבר, יחד עם ה-19% של האחים בריסקו, ומשפחתו של בוב ג'ונס הסנילי שהחזיק ב-22%, הם תמכו בעסקה של המכירה למקמהן בלי הידע של אנדרסון, עבור 675,000 או 750,000 דולר. בארנט כבר היה השני למקמהן אז, ונשאר קרוב לבריסקוז, אלופי הזוגות של ה-NWA, שדאגו מהעתיד של ג'ורג'יה כי וינס ינצח. וינס צבר אהדה עם האנגל של סינדי לאופר, אבל הפסיד כס, כי התרחב וקנה תוכניות מקומיות. בדיעבד זה נראה כמו החלטה קלה, אבל הם פשוט רצו להשיג כסף מהיאבקות אזורים שעמדה למות. רק אחרי רסלמניה וההסכם עם NBC, והתוכנית המצוירת בבוקר שבת שפתחה קו צעצועים לילדים, דמוגרפיה חדשה, וינס ניצח. ועדיין, המכירה ב-1984 הייתה מזעזעת. לאחר שרכש את הארגון, וינס סגר אותו וה-WWF השתלטו על השידור ב-TBS בקיץ, כי זה מה שרצה. וינס קיבל את השידור הכי טוב להיאבקות- אולי קיבל שידור לארגון החדש שלו עם הפרומוטרים בג'ורג'יה, בשבע בבוקר שבת אצל טרנר, אבל הארגון לא הצליח. לווינס היה שידור טוב ב-TBS וב-USA, וגם ספיישלים ב-MTV לקראת רסלמניה. סינדי לאופר ומיסטר טי עזרו להיאבקות להיחשף, והאלק הוגאן התפרסם. אפילו שה-NWA היו המבוססים ברוב המדינה, ובשווקים רבים הארגונים המבוססים ניצחו את ה-WWF ברייטינג ובקהל, לתקשורת זה לא שינה. וינס קיבל קרדיט על מילוי הגארדן למרות שזה קרה מאז שנות ה-70, ועבור תוכנית כבלים חשובה, למרות שהשיג פחות מג'ורג'יה בשיאה. כמו הסכמים רבים של בארנט, זה השפיע על העסק. וינס הוביל על ה-NWA ועל כולם בתחילת מלחמת ההיאבקות, ויותר מזה, המתחרים לא היו חשובים בתקשורת. וינס עדיין היה מקבל פרסום עצום, כי הוא היה מניו יורק ויותר מודרני, אבל אם הרייטינג שלו היה פחות משל אטלנטה, כמו שהיה, היו מדברים על מלחמה ולא על וינס ששינה את העסק, והתרברב על הגארדן והכבלים.​
• לג'ו פרקינס מגיע הקרדיט על ההתרחבות של ה-WWF ב-1984-85, אבל בארנט, שהיה חשוב אצל מנהלי תחנות ואחראי תוכן, עזר. גם עזר שגנבו את הזמן המבוסס של הארגונים הקיימים, כי בארנט היה מקושר בטלוויזיה מהימים הראשונים שלה. ההיאבקות הייתה במלחמה הכי מרה בהיסטוריה. עבור וינס מקמהן, זה עדיין "אנחנו נגדם", אבל הם עכשיו זה העולם האמיתי ואפילו המעריצים. זה מה שמניע אותו. בארנט שונה, ונשאר ידידותי עם כולם. אף אחד לא יודע, אבל מאמינים שפוטר ב-1987 כי דיבר עם האנשים הלא נכונים. חברים ותיקים שלו היו אויבים של וינס. אבל בסוף, למרות שלא היה חייב, וינס החתים את בארנט בקיץ 2002, והרשה לו לחיות טוב בסוף ימיו, למרות שלא כמו שחי בעבר. בדיעבד, אם מוציאים את בארנט מההיסטוריה, תמיד בלתי אפשרי להבין מה היה קורה. בארנט לא השיג את השידורים ברשתות, הוא רק עבד אצל פרומוטר שהיה לו. הרשת, כשטלוויזיה הייתה בחיתוליה, הייתה יוצרת כוכבים. ולפי אגרוף ורולר דרבי, הטלוויזיה הייתה מתפשטת ולבסוף היה נמאס לה מהיאבקות מרוב חשיפה. הרעיון לקנות שידורים מקומיים היה קורה לבסוף. בארנט נחשב ליוצר ההיאבקות באולפנים, אבל זה היה מצורך, לא מרעיון מבריק, וכבר קרה במרסיקו, למרות שבארה"ב עוד לא ידעו. הרעיון היה נהדר אז, ומישהו היה ממציא אותו, אבל מי יודע? אם המציא את רעיון הסגמנטים האישיים, האם מישהו יהה ממציא אחר כך? כנראה. פריץ ואן אריק עשה את זה בתחילת שנות ה-80, לפני שה-WWF העתיקו ממנו. יש כמה שאומרים שהמציא את הרעיון הזה, אבל לא ידוע אם זה מדויק. אין ספק שמגיע לו קרדיט על ההצלחה באוסטרליה. בג'ורג'יה, ל-NWA כבר היו יתרונות פוליטיים וכלכליים, ובטווח הארוך הם היו מנצחים. זה היה מזל בלבד שטד טרנר, הבעלים של הברייבס, גם שלט בערוץ 17 המקומי כששודר בלוויין. בעלים אחר אולי היה אגרסיבי בהתרחבות, בטח כשההתרחבות לאוהיו הייתה חזקה. אבל וינס מקמהן, מניו יורק ועם הגארדן, ששלט בלוס אנג'לס ויכול היה להשתלט על המערב התיכון עם הוגאן, מושך הקהל המבוסס, היה משיג את USA נטוורק, שנוצרה מהרשת של MSG ושידרה את המופעים החודשיים שלו תמורת תשלום, והוא היה מנצח. וינס לא היה קונה את ג'ורג'יה, לפחות לא במחיר הזה, בלי בארנט מאחורי הקלעים. אבל הארגון היה שורד עוד כמה שנים, כי כל הטריטוריות ירדו כשהפרומוטרים העשירים, וינס וקרוקט, רכשו את כל המתאבקים. קרוקט, עם הקשרים הגיאוגרפיים והקשר ל-NWA, היה מקבל את השידור, כמו שקיבל בעקיפין. יש תחושה בקרב אלו שהיו מעורבים בכך ששאריות ה-NWA כנראה היו גוססות אלמלא בארנט היה לוחץ על טרנר לרכוש את קרוקט, כי עמד לפשוט רגל. עדיין, זה היה הגיוני על הנייר, למרות שזה היה אסון לבסוף. המקורבים לעניין אומרים שכשאריק בישוף פיטר את בארנט ב-1995, זה היה כי לא רצה שיהיו למישהו קשרים כדי שיוכל לדבר עם אנשים כמו הארווי שילר או טד טרנר. בישוף היה מספיק חזק כדי לעשות את זה, ואפילו בארנט, אם היה בארגון כשעשו טעויות ב-1998-99, לא היה יכול לעצור את זה, גם אם הבין עד כמה הם מפשלים כשנדמה היה שהכל בסדר. באופן רשמי, בישוף אמר שבארנט גרם לבעיות בהנהלה כששחרר אותו, ונתן לו פיצויים יפים.​

 

[YossihNew]

• ברט הארט זוכר שבתחילת דרכו ב-WWF, כשהארגון שילם על הטיסות בתחילת סיבוב ההופעות, אבל המתאבקים היו צריכים לשלם על הנסיעות הביתה. בגלל ההוצאות לחזור לקלגרי, בתקופה בה לא התאבק בפסגה, ברט בקושי הרוויח. שבוע אחד, אחרי שקיבל 1,100 דולר ועלה לו 1,500 דולר לחזור הביתה, בטח בסוף 1989- ב-1992 הוא גם דיבר עם WCW- הוא הלך לווינס. וינס אמר לו שאם ימצא עבודה טובה במקום אחר, שייקח אותה. ברט דיבר עם בריאן פילמן ב-WCW וריק פלייר, שהיה אז הבוקר, הציע לו 250,000 דולר, והוא רצה לקחת. ג'ים הארד סירב לאשר את זה, כמו עם ארן אנדרסון. פלייר הצליח להביא את ארן, אבל WCW לא רצתה את ברט, ובארנט אמר לברט שכדאי לו להישאר ב-WWF. אפילו בסוף, בארנט היה מקושר, לא כמו קודם. לא היה טרנר שיוכל לדבר איתו, בעיקר כי עבד עם מקמהן בעמדה חסרת חשיבות. חוץ מחברים מהעבר, לפעמים איזה כוכב WCW שה-WWE לא רצו התקשר בייאוש וקיווה שיעשה משהו עבורו. ה-WWE הכירו במותו של בארנט לפני RAW, אבל לא אמרו עליו כלום בתוכנית או באתר. בהלוויה שלו, היו גרי ג'וסטר, חברו הטוב מהתעשייה, אסאסין וסקוט הודסון, וכמה מתאבקים ומנהלים משנות ה-70. פעם, אם אשתו של מישהו הייתה מתה, זאת הייתה כמו הלוויה של מאפיה כשהבוסים מכל המדינה באו לחלוק כבוד.​

 

[YossihNew]

הספד לביג בוסמן- 4 באוקטובר, 2004:​

• לפני שבועיים, ריי טריילור ובראד ארמסטרונג נתקלו אחד בשני לראשונה מזה המון זמן במופע אינדי בג'ורג'יה. הם חברים כבר 19 שנה, אבל בלי היאבקות מאבדים קשר. הם דיברו על זה שעליהם לשמור על קשר, כי חברים טובים שלהם באותו הגיל, קורט הניג, ריק רוד ורוד ווריור הוק, מתו. גם אמא של טריילור מתה לפני חודש. עבורו, זה היה קשה כי בתור ביג בוסמן ב-WWF וב-WCW, החברים שלו היו הניג ורוד. הם אהבו לחגוג ולצחוק. אם יש דבר שכל מי שהכיר את טריילור ידע, זה שהוא בחור כיפי, ואהוב. הוא היה בחור גדול, אבל לא בריון, בניגוד לדמות שלו. למרות שהצליח בהיאבקות, הוא מהיחידים שקיבלו פוש מהיר וזה לא עלה להם לראש. ובאופן נפוץ מדי במקצוע, טריילור היה השלישי בחבורה שמת בגיל צעיר. אשתו אנג'י באה לסלון בביתם, ומצאה אותו על הספה, קר. היא שאלה אם הוא צריך שמיכה, ושמה לב שהוא לא נושם. היא הזמינה אמבולנס והוא הובהל לבית החולים והוכרז כמת. הוא מת מהתקף לב בגיל 42. זה בא משום מקום, כי הוא הרגיש די טוב, ורק הברכיים הטרידו אותו.​
• סיבת המוות לא תירשם למשך שלושה חודשים בגלל נתיחה אחרי המוות ובדיקת רעלים. זה נשמע דומה מדי למתאבקים בשנות ה-80 וה-90, לטריילור היה לב גדול, אפילו יחסית לגבר במשקל 147 ק"ג. גם היו לו עורקים חסומים. הוא נודע כביג בוסמן, ולפני פציעות הגב והברכיים שהאטו אותו, הוא היה ביגמן ממש טוב, שידע לקחת באמפים. הוא קבע שיאים בערים רבות, בסנט לואיס, שיקגו, סן דייגו ובוסטון ב-1989 בקרבות כלוב מול האלק הוגאן. עד התקופה המודרנית, הוגאן-בוסמן היה מהפיודים הכי מוצלחים בהאוס שואוז. בתוך הזירה, בקרבות שכללו באמפים מפורסמים של הוגאן, סופרפלקס מהכלוב, זה היה מהקרבות הטובים של הוגאן, בעיקר במרץ 1989 במדיסון סקוור גארדן, ובסאטרדיי נייט מיין איבנט ממאי 1989. הקרבות היו הפיוד הכי טוב של הוגאן מאז רנדי סאבאג'. אחרי שעזב את ה-WWF ב-1993, הוא יצא אובר באול ג'פאן, שם עבדו הוורקרים הגדולים אז. ג'ייאנט באבה אהב ביגמנים שידעו לזוז. הספוטים של המכות שלו יצאו אובר והוא מכר נהדר ליפנים. הוא כבר הופיע אצל באבה ב-1988 בתור ביג באבה, השם בו השתמש כששמר על ג'ים קורנט. באבה רצה שיהיה בצמד עם סטיב ויליאמס, כצמד הילי זר, בעיקר אחרי קרבות טובים מול הכוכבים היפניים. זאת הייתה עבודה טובה, אזל WCW החתימו אותו, כי דייבי בוי סמית' שוחרר בסכסוך על חוזה, והם היו צריכים כוכב מול ריק רוד. הוא הגיע כבוס, עם הגימיק מה-WWF כדי שלא יתבעו אותו, אבל ה-WWF טענו שהם מפרים זכויות יוצרים. הם שינו את שמו למלאך השומר, חבורת שיטור שניסתה למנוע פשעים ברחוב אז. המנהיג, שאשתו הייתה מעריצה, אישר את השם, והוא לבש את הגדים שלהם, אבל הגימיק נכשל. בין פציעות וחוסר פוש, הוא היה סתם בחור ב-WCW עד שהחוזה שלו נגמר. חשבו שהקריירה שלו נגמרה, אבל וינס החזיר אותו כבוסמן, שוב פעם היל ראשי. הוא לא היה מה שהיה בשיאו, אבל עבד עם כל הכוכבים הגדולים בארגון לפני שהפסיקו להשתמש בו. הוא נשלח לאמן ב-OVW, אבל זה לא עבד. הוא לא רצה להיות שם, כי חש שיוכל להתאבק בפסגה. הוא הפסיק להגיע לשם. בסוף, אפילו שיכלו לפטר אותו, כי לא היו תוכניות לגביו, וינס שילם לו עד שהחוזה שלו פג כעבור כמה חודשים, כי כיבד אותו על הכסף שהכניס לארגון.​
• שכנו אמר שהוא היה ענק עדין ותמיד דיבר עם ילדי השכונה. הוא היה נהדר בליל כל הקדושים, ונתן לילדים ממתקים וחתם חתימות. הוא עוד ישב בחצר כמו תמיד. הילדים שלו יתגעגעו אליו. טריילור רץ ביולי לתפקיד יו"ר הוועדה המחוזית והפסיד. הוא עזר לארגן הלוויות ציבוריות 11 ימים לפני מותו לקורבנות אסון התאומים. יום לפני מותו, צילם פרסומת לעסק ציד מקומי. ג'ים קורנט אמר שהוא לא מכיר עוד מישהו שהיה בפסגה כמעט מהרגע שהתחיל. הוא היה זה שהוציא אותו אובר כשומר הראש המסוכן ב-1986. אחרי שקונט חטף כמנג'ר, אמו העשירה שלחה לו את לוחם הרחוב הכי קשוח בלואיביל שיגן עליו, ביג באבה רוג'רס. זה היה חצי שוט כי הוא הצליח לעצבן את הקהל כשהגן על קורנט המעצבן. הגימיק יצא אובר יותר ממה שחשבו, כי אחרי מעט קרבות בשלושה שבועות, הוא ודאסטי רודס היו בקרב כלוב באוגוסט בשארלוט והביאו 9,500 מעריצים ששילמו 96,000 דולר. כעבור חצי שנה, בפברואר, הם התאבקו בקרב באנקהאוס סטמפיד ושברו שיא עם 16,600 איש ו-165,000 דולר. זה היה ענק, כי זה היה בפיטסבורג, עיר של ה-WWF, והם ניצחו אותם.​
• בדצמבר 1986, התחיל ארגון קרוקט סדרת קרבות באנקהאוס סטמפיד, באטל רויאל עם בגדי רחוב שדאסטי רודס המציא, שאפשר היה להביא נשקים. מי שניצח היה הכי קשוח וקיבל גביע ופרס בכסף. בסוף דצמבר, לפחות בסטוריליין, רודס ובאבה היו בתיקו, וזה קבע את הקרב שלהם. כדי לרדת על חוקי הכלוב של וינס, דאסטי הודיע שהדרך לנצח היא לזרוק את היריב שלך מהכלוב, והוא לא עמד לקחת את הבאמפ. ריי טריילור בא ממשפחה של מעריצי היאבקות. סבו, בשנות ה-50, התלהב לקראת מופע ותקף את פרדי בלאסי עם כיסא. הוא נולד במאי 1962, כמה שנים אחרי שארן אנדרסון נולד באזור. הוא שיחק פוטבול ועבר כסוהר בבית הכלא בקוב קאונטי. הוא פגש את טד אלן שהפך אותו לג'ובר בסוף 1985. יש כמה קלטות שלו כג'ובר לבוש לבן, כולל הפסדים לרוד ווריורס והמידנייט אקספרס. בפברואר 1986, קיבל קרב ב-TBS מול טולי בלאנשארד, ששקל 54 ק"ג פחות ממנו. דאסטי ראה איך חטף את הסלינגשוט סופלקס וחשב שבחור ששוקל 154 ק"ג שיודע לזוז ולקחת באמפים יצליח. הוא הוריד אותו מהג'וברים ואמר לו לחכות עד שישכחו ממנו. במאי, הוא ערך בכורה כשומר הראש של קורנט. למרות שגובהו היה 1.93 מטר, הכריזו עליו כעל 2.03. הוא לבש מגפיים עבים והתנשא מעל כולם, ובחליפה הוא נראה כמו שומר של גנגסטרים. הגימיק שלו היה להיות שלו בכל מצב, וזה לא היה קל. קורנט תמיד היה האיש הכי מצחיק, ואמנם בפרומואים הלאומיים לא עשה את זה, אבל הוא אהב לנסות לגרום לו לצחוק בפרומואים המקומיים. הוא הפתיע אותו עם שורה מצחיקה והוא הסתובב כדי לא לצחוק. פעם הם יצאו ממכונית שכורה, והדלת בטעות נתקעה לטריילור בראש. אסור היה לו למכור.​
• קורנט תמיד המציא ראיונות מטורפים על כמה שבאבה קשוח, וזה היה בלתי אפשרי לעמוד בזה, כי הוא בקקושי התאבק אז. לילה אחד המידנייט אקספרס התאבקו מול הניו בריד, וכריס צ'מפיון הוריד לבאבה את הכובע. אסור היה לפייסים לגעת בבאבה כי הוא היה בפיוד עם דאסטי. הוא לא ידע מה לעשות, וקורנט אמר לו שלפי הדמות, הוא צריך לכסח אותם. הוא בא וכיסח אותם, והם לא ידעו שזה בא. הם לא יכלו לעשות, כי אם היו מחזירים, רודס היה כועס. קורנט אהב להגיד "ביג באבה: בלי בעיות", כמו פרסומת על מסטיק: ביג באבל. לאחר עשרה שבועות של קידום, הקרב הראשון שלו היה מול וורלורד באוגוסט 1986. המידנייט אקספרס התערבו והם חיסלו את וורלורד. מה שהוציא אותו אובר, והיה זכור בקריירה, היה כשכיסח כמה ג'וברים, ודאסטי בא להתעמת איתו. הם קידמו את הגימיק כל כך עד שהמתח היה מדהים. דאסטי פגע בבאבה עם כיסא, שהיה אמור להתפרק על באבה שלא ימכור, ודאסטי יברח בניגוד גמור לכל מה שעשה כי מדובר במפלצת. אבל לא טיפלו בכיסא. למרות זאת, באבה לא מכר את הכיסא השבור, וקיבל מוניטין של בחור בלתי מנוצח. הוא סידר את הכובע, ודאסטי נדהם מהמפלצת וברח לתדהמת כולם. הפיוד הצליח מיידית ברוב המקומות. הוא התאבק בטלוויזיה, וקורנט קבע לו את הספוטים. הוא לא רצה שיעשה מהלכים רגילים, וניסה להמציא מהלכים של ענק בקרבות רחוב. טריילור המציא את הבאבה סלאם, או הבוסמן סלאם. הוא כיסח עם זה את רנדי מולקי, שעף כל כך מרשים וזה הפך לפינישר שלו. באבה לא ניצח את דאסטי, אבל בסטארקייד 1986 ניצח את רוני גארווין בקרב רחוב. היו לו מעט קרבות אז הוא לא נחשב לוורקר, וזה היה קרב לא חשוב כל כך, אבל באבה היה אובר ואנשים האמינו שגארווין קשוח. זה לא היה חלק, אבל ראית שהוא יהיה שונה מוואן מן גנג או קמאלה. זה היה מעניין כי גארווין היה בחור קשוח ובאמת חיסל אותו, ובאבה לא יכול היה לעשות כלום. מאוחר יותר, הוא היה אמור לתפוס את קורנט שנפל מהפיגום בקרב של הרוד ווריורס-מידנייט אקספרס. קורנט היה תלוי ועזב, ועף דרך ידיו של באבה למזרן, ונפצע בברך. הוא צעק על באבה לסחוב אותו לאחורי הקלעים כי הוא פצוע וזה שוט, אבל באבה חשב שהוא משחק.​
• למרות שהפיוד עם דאסטי היה הצלחה אדירה, כשהפסיד, הוא החיל להישכח. כמו רוב המפלצות שלא היו מוכשרות, כשהפייס חיסל אותן, הן חוסלו. עם הבנייה הגדולה והניסיון המוגבל, טריילור היה במצב של פלופ ברגע שייחשף. אבל קורנט אמר שבתור מעריץ ותיק, הוא לא נכשל- הוא למד מהר, הבין את הגימיק וזה היה טבעי. רוב המתאבקים של קרוקט היו עם חוזים כדי שלא יעברו ל-WWF, אבל מכיוון שהוא היה יצירה של דאסטי ולא כוכב רציני, לא הציעו לו חוזה. הוא נשלח לקנזס סיטי, טריטוריה התפתחותית סוג ב' של קרוקט. זה נכשל, וקרוקט רכש את ה-UWF מביל וואטס במרץ 1987. בהקלטה הראשונה דאסטי מיד חיסל אותם. באבה ניצח את וואן מן גנג, לימים שותפו ב-WWF, וזכה בתואר ה-UWF באפריל. בראד ארמסטרונג וטים הורנר זכו בתארי הזוגות מסטינג וריק סטיינר. דאסטי הוכיח שמידקארדרים של קרוקט יכלו לזכות בתארים ב-UWF. באבה היה אלוף זמני, כי המתאבק היחיד שרודס רצה לתת לו פוש היה סטיב ויליאמס, הכוכב הגדול שלא זכה בתואר. ויליאמס ניצח את באבה בקרב טוב ביולי 1987. היו להם קרבות חוזרים. באבה היה יריב ענק לבחור שרצו שיהיה שותפו, כי גם בגודל, ויליאמס היה חזק ויכול היה להרים אותו. כשג'יי ג'יי דילון נפצע בוורגיימס המקורי ביולי 1987, טריילור שיתף פעולה עם הפור הורסמן מול דאסטי, ניקיטה קולוף, הרוד ווריורס ופול אלרינג, במיאמי. הוא עבד עם מסכה כוור מאשין, ונכנע ולא השתמש בשם.​
• טריילור הרוויח לפעמים 700 דולר בלבד לשבוע. מה ששבר את גב הגמל היה כשקיבל תשלום על סטארקייד 1987, כשהתערב בקרב הפיגום של מידנייט-רוק'נרול אקספרס. הוא טיפס על הפיגום ועשה ספוטים עם ניקי מורטון. ארבעת המתאבקים וקורנט קיבלו 10,000 דולר, והוא 5,000. זה, וזה שלא היה לו חוזה, גרם לו להרגיש לא מוערך. ב-1987 נבחר למתאבק הכי משתפר באובזרבר. הוא נשאר קצת, אבל לא שכח, ודיבר עם ה-WWF. אחרי שהיה ביפן באפריל, הוא הגיע לארגון. ה-WWF יצרו דמויות חדשות למתאבקים, גם כאלו מוצלחים. הם שאלו על הרקע שלו, והוא הזכיר שהיה סוהר לפני ההיאבקות, והפך לביג בוסמן, סוהר היל מקוב קאונטי, ג'ורג'יה. קורנט אמר שהוא עדיין היה ילד גדול וכיפי. הוא שגע אותך אבל גרם לך לצחוק. קורנט וטריילור היו חברים טובים, וכשטריילור הרוויח כסף, הוא עבר עם אשתו מג'ורג'יה לשארלוט. קורנט ואשתו דאז, יצאו עם טריילור ואנג'י למועדון סטנדאפ בו הסטנדאפיסט ירד על רדנק בשם באבה. טריילור ישב טוב והקומיקאי שאל אותו מי הוא. הקהל הכיר אותו, וכשהוא אמר שקוראים לו באבה, הקומיקאי פחד.​

​

 

[YossihNew]

• הוא עבד בהאוס שואוז לפני הבכורה, ביוני 1988 בקאו פאלאס. הגימיק היה שלאחר שכיסח את הג'ובר, קרא לו זכויות ואזק אותו לחבלים כדי לכסח אותו עם אלה. הקורבן הראשון שלו היה, באופן אירוני, לואי ספיקולי. ה-WWF היו צריכים להציג הילים גדולים, וכולם ידעו שיצא אובר עד לקרב מול הוגאן. הוגאן צילם אז את הסרט נו הולדס בארד, אז הבנייה הייתה איטית. האנגל היה צפוי, הוגאן כוסח בידי האלה בתוכנית. בוסמן והוגאן עבדו יחד חודשים. זה היה ייחודי, להוגאן, כי בדרך כלל הוא משך טוב בסיבוב הראשון בכל עיר בסיום פסילה, ובדרך כלל הפעם השנייה ירדה. עם בוסמן זה היה הפוך- ההתחלה הייתה טובה, אבל בקרבות השניים והשלישיים, קרבות הכלוב, הוא הצליח ממש. הם שברו שיאים בפברואר בסן דייגו ובסנט לואיס- שם השיגו 18,000 איש ששילמו 189,000 דולר, דבר ששבר את השיא של ריק פלייר-ברוזר ברודי, מול אולם מלא, דבר ייחודי פרט לקרבות של ג'ו סטצ'ר-החונק לואיס, באדי רוג'רס-ביל לונגסון, לונגסון-לו ת'אז וריק פלייר-הארלי רייס ודאסטי רודס. הם גם שברו שיאים במרץ בבוסטון ובפברואר בשיקגו, הביאו 17,900 איש ששילמו 213,000 דולר, שני רק לרסלמניה 2, אבל עם הקהל הכי גדול ברוזמונט הורייזון. הם גם מילאו את הגארדן במרץ, אחרי 19,700 איש בנובמבר שם הוגאן ניצח בספירת חוץ ו-14,000 בינואר, שם בוסמן ניצח בפסילה. במילווקי הם מילאו את האולם פעמיים ברצף ושברו שיאים, והיו שניים רק להוגאן-אנדרה. בפעם הראשונה זה היה במיין איבנט בפברואר, שם הוגאן וסאבאג' ניצחו את בוסמן ואקים- וואן מן גנג- מגדלי התאומים. הוגאן וסאבאג' נפרדו לקראת רסלמניה 5. בוסמן היה האיש שסחב 22 דקות של קרב עבור הצמד שלו, והרייטינג של 11.6% היה במקום השלישי להיאבקות בזמן המודרני. הם עשו קרב כלוב במרץ ושוב מילאו את האולם. אחרי שנה כל כך גדולה, ברסלמניה, הוא ואקים היו בקרב השני וניצחו את שון מייקלס ומרטי ג'נטי, הרוקרס. אחרי שהוא ואקים היו עם סליק, והם נשארו חברים אחרי שוואן מן גנג עזב את התחום וחטף התקף לב, ובאופן מפתיע עכשיו עובד כסוהר, בוסמן הפך לפייס אחרי שבובי הינן העליב את אמא שלו. הפיוד הזכור שלו היה מול המאונטי, ז'אק רוז'ו, שוטר מול שוטר. הפיוד הסתיים בסאמרסלאם 1991 בו בוסמן ניצח ושלח את מאונטי ללילה בכלא. הוא גם התאבק מול הניג.​
• ברט הארט אמר שעבד קשה ותמיד חיבב אותו. הוא היה חלק מהחבורה הדרומית. הוא היה מצחיק, והיה בחור כיפי בחדר ההלבשה וכיפי לנסיעות. ב-1993, כשהדמות שלו לא הלכה לשום מקום, הוא פרש, וביולי עבר לאול ג'פאן. בטורניר הזוגות ב-1993, הוא וסטיב ויליאמס נתנו קרבות חזקים, בעיקר מול טושיאקי קאוואדה ואקירה טאו, והזוכים מיטסוהארו מיסאווה וקנטה קובאשי. הם הגיעו למקום הרביעי, מאחורי סטן האנסן ובאבה. WCW הציעו לו כסף מובטח כדי לחזור לפיוד מול רוד על התואר הבין לאומי, וב-1994, כבוס וכמלאך השומר, הוא עבד עם ויידר. כשהגימיק נכשל, הוא חזר להיות באבה רוג'רס ההיל ואפילו ריי טריילור. הוא היה סתם בחור בקבוצת דאנג'ן אוף דום של קווין סאליבן, ואז ב-nWo. הפציעות תפסו אותו, וב-WCW, הגישה של כולם הייתה שזאת מסיבה שמשלמים עליה. הקרב הכי חשוב שלו היה כשהוגאן בחר בו לקרב אליפות בנייטרו הראשון, ב-4 בספטמבר, 1995 בקניון אמריקה במיניאפוליס. הם עבדו קשה ונתנו קרב סביר. הוגאן יצא מהבאבה סלאם, עשה קאמבק וניצח תוך 7 דקות. זה לא היה כמו לפני שש שנים. אחר כך, הוא נסע מטעם WCW לניו ג'פאן, והיה מעורב בקרבות באירועים גדולים, והפסיד לקייג'י מוטו, והוא וסקוט נורטון הפסידו להאל רייזרס- הוק וקאנסוקה סאסאקי, ולמוטו ולסטינג, אבל הם ניצחו את הוק וסטינג.​

 

[YossihNew]

מותו של כריס קנדידו- 9 במאי, 2005:​

• מתאבקים מתים כל כך הרבה, ויש המון דרכים שאתה מצפה לזה. אפשר לצפות לשנים של שימוש בסטרואידים וקוקאין שיובילו להתקף לב לבחור בשנות ה-40 שלו. מנות יתר. בשנות ה-70 היו תאונות דרכים. יש סרטן ובעיות באיברים פנימיים שיכולים לקרות לכולם. יש את ההתאבדויות שנגרמות מסמים ומדיכאון. מיק פולי אמר שהדבר האחרון שהוא ציפה לשמוע היה שמישהו מת מקרסול שבור. ומה שמוזר בנוגע לכריס קנדיטו- שמו האמיתי, קנדידו היה רק לזירה- שלפני שנתיים, מהסיבות שהזכרנו, אף אחד לא היה נדהם. כמו אדי גילברט, בריאן פילמן וקרי ואן אריק, קנדידו ותמי סיטץ'- אי אפשר להזכיר אחד בלי השנייה כי הם היו כל כך קשורים- במשך שנים נראו כמו טרגדיה שחיכתה לקרות. הם היו מכורים בהכחשה. הם נתנו מס שפתיים ודיברו על הבעיות שלהם כאילו זה העבר. אחרי המון נסיגות, חשבו שהם כמו סקוט הול וג'ייק רוברטס, כשהופתעת שהגוף שלהם שרד את כל זה, אפילו אם האיברים הפנימיים שלהם זקנים בעשורים מגילם. אז כשבשנה שעברה קנדידו אמר שהתנקה, הרוב היו סקפטיים. אבל הוא הגיע לאינדיז במשך חודשים, לא אמרו שהיה במצב רע, או לא קוהרנטי, או משהו אחר שהוותיקים רואים כשמישהו בולע כדורים. היה לו מוניטין קשה, אבל הוא עבר אותו. ביוני, הוא בא להקלטה של ה-WWE, דיבר המון עם ג'ים רוס וגם עם וינס מקמהן, ואמר להם שהתנקה. הוא הצליח לדבר על קרב ניסיון, אבל הזמן לא היה טוב. כשעמד להתאבק מול קרלי קולון, וינס מקמהן אמר שהם רוצים שקרלי יהיה היל, ואמר שבגלל שקנדידו לא פייס כזה טוב, הם מעדיפים שפונאקי יחליף אותו. עוד סיבה הייתה שהם רצו לבחון את קולון, ואם קנדידו היה מגיע בלי שיכריזו בצפון מזרח המדינה, היו סיכויים טובים שצעקות "ECW" ימנעו תשומת לב מקולון, והם היו מתקשים להעריך אותו. הוא שמר על קשר עם רוס במשך שנה, אבל ויתר על התקוות כשרוס הוחלף כסגן נשיא ליחסי אנוש בידי ג'ון לורינייטיס, שאמר מיד שלפי המדיניות שהשתנתה מאז, הם רוצים להחתים רק מתאבקים בגובה 1.87 מטר ומשקל 108 ק"ג. באוקטובר, הוא הגיע ל-OVW באוקטובר, רק כדי להתאבק בתוכנית, אבל זה לא יצא טוב. נובה הביא אותו כשותף המסתורי שלו מניו ג'רזי כדי להילחם מול חברי ג'רזי שור לשעבר, דני אינפרנו וארון סטיבנס. קנדידו לא היה טוב כפייס בקרב, קצת איטי ולא בכושר. הוא הודה בזה לאחר הקרב, והמשיך לעבוד באינדיז, וחיפש דרך לחזור לאור הזרקורים שהיה בטוח שיהיה לו שנים כשבתור מתבגר באינדיז של ניו ג'רזי אמרו שהוא כריס בנואה הבא.​
• הוא התעכב בדרך להיות בנואה הבא. היו לו בעיות בריאות נוראיות בכמה מקרים. הוא קרס ממנות יתר ביותר ממקרה אחד, בבית, בחגיגות אחרי מופעים, אפילו באולם. פעם, הוא הובהל לבית החולים על סף דום לב, והרופאים אמרו לו שזה שילוב של סטרואידים וסמים אחרים לבניית גוף שלקח שנים והגדילו את ליבו, וגם סמי הרגעה שלקח שהאטו את קצב פעימות הלב. סיטץ' נחשבה למתה בעצמה פעם, כשהלבלב שלה נפגע והוא טס הביתה בזמן סיבוב הופעות לניו ג'פאן. בלוטת התריס שלה הפסיקה לתפקד. היא שרדה, אבל עלתה במשקל. היא הפכה למדוכאת מרוב העלייה במשקל, הפסיקה להתאמן, וזה רק החמיר את המצב. רק לאחרונה היא ירדה 22 ק"ג ומצבה השתפר, כשלראשונה מזה שנים היא נראתה כמו האישה מימיה בטלוויזיה, והתכוננה לחזור להתאבק. לראשונה, כנראה מאז שעבדו לאחר גיל ההתבגרות ב-SMW, הם היו בריאים, שמחים, מבוססים כלכלית והוא היה ללא סמים. בהיאבקות, זה נקרא "השיחה". למי שהיה במשך עשורים, זה מישהו שאתה מכיר, הקול שלו נשבר. הם מתחילים לברבר לפני שהם אומרים משהו, ויודעים את זה. מישהו מוכר במקצוע, שהכרת אישית, מת. "השיחה" על קנדידו כמעט קרתה לפני כמה שנים, ולא הייתה מפתיעה. קנדידו אמר שזה היה בינואר 2004, בסן חואן בפורטו ריקו, שם הבין בעצמו שתכף יהיה נושא השיחה, והבין איפה היה. לא נפשית- במציאות. הוא ישב באותו המלון בו חברו אדי גילברט הפך לנושא בגילו, לפני עשור. הוא אמר שאז החליט להתקרר. קנדידו היה מבשר שיחות רבות. באפריל 1999 התקשר לאובזרבר ואמר שאיבדו את ריק רוד. הוא העריץ המון מתאבקים, אבל רוד היה מיוחד, כי תמי העתיקה את הכניסה של רוד, התפשטה, צעדה, רקדה ואמרה לקהל שהיא רוצה שהחזירים יראו איך נראית אישה אמיתית.​
• סיטץ' אמרה שקנדידו היה נקי הרבה זמן, והיה צריך להפוך לאיש זקן ואפור עם נכדים. הוא היה בחיים שלה מאז גיל 17. היא רצתה לעשות לו יותר. היו לו לב ונשמה טובה, והיא לא יודעת מה לעשות בלעדיו- היא מעולם לא הכירה חיים אחרים חוץ משלו. ועדיין, בתוך העסק, אלו שהעריץ כמו רוד או גילברט, או חבריו הטובים כמו לואי ספיקולי, נפלו כמו זבובים, וכוח ההתמכרות היה כל כך חזק, לא רק בו אלא ברבים ב-ECW, שם עבד כשהמוות התחיל להשתולל, והם תמיד אמרו שזאת שיחת השכמה. אבל כעבור כמה ימים הם לקחו כדורים כמו תמיד. סומס, הסם האהוב באמצע שנות ה-90 ב-WWF, היה החטא הגדול שלו, אבל הנובאין ששניהם לקחו הפך אותם לזומבים ואנשים חששו לחייהם. קנדידו היה עם מוניטין כל כך גרוע, עד שפעם, פרומוטר אינדיז בלי מזומנים ניסה לשלם לו בהרואין, אבל זה לא היה סם שאהב. המורה שלו, והחבר הכי טוב שלו בעסק, דוקטור טום פריצ'רד, חווה לילה נוראי ב-28 באפריל. הוא עבד במופע מול 50 איש בטנסי, בו הכל השתבש. הוא כעס על אנשים וצעק עליהם ועזב, בלי לחכות לתשלום. אז הוא הגיע הביתה וקיבל את השיחה מטומי דרימר.​
• פריצ'רד אמר שבכה בין חמישי לראשון, זה פגע בו קשה מכולם והוא לא יודע למה. העניין הוא שקנדידו חטף חרא אחרי חרא ושמר על גישה חיובית כי אהב את העסק- היאבקות, לא ספורט בידורי. קווין קלי סיפר לו שנתן לעסק הרבה יותר ממה שהעסק נתן לו, וזה בלשון המעטה. קנדידו שנא את הספורט הבידורי, ופריצ'רד אמר שראה כמה אהב היאבקות כשצפה בו באימפקט המוקלטת ששודרה יום אחרי מותו. קנדידו שבר את השוקית והשוקה, ונקע את הקרסול כשהרגל שלו הסתבכה בסאני סיאקי שנחת עליו לאחר דרופקיק בדקה הראשונה של קרב הפתיחה של לוקדאון.​

​

 

[YossihNew]

• הוא הובהל לבית החולים. רצו לנתח אותו למחרת היום, אבל הוא רצה לצאת, כי לא רצה את משככי הכאבים שיציעו לו. אבל לא באמת- הסיבה הייתה כספית, הוא לא רצה לשלם על להישאר שם. קנדידו וסיטץ' אמנם הצליחו כמה שנים, ומספיק כדי לשלם עם רוב הכסף על בית חלומותיהם שאיבדו כשהכל נשבר, אבל הם לא הרוויחו הרבה כבר שנים. איכשהו הם קיבלו מימון לסלון השיזוף שסיטץ' ניהלה ליד הבית שלהם בניו ג'רזי. קנדידו היה עקר בית במהלך השבוע, והתאבק באינדיז בסופ"ש. הכסף היה בעייתי- לקנדידו לא היה חוזה ב-TNA, אבל השתמשו בו די הרבה לאחרונה אחרי שהרשים את דאסטי רודס באינדיז וג'רי ג'ארט הספקן הסכים, לאחר שהכיר את המוניטין שלו. אם זה היה עובד, הוא היה יכול לעבוד בשני מופעי האיחוד של ECW והיה מקבל תשלומים נחמדים, ואז היה חותם ב-TNA. הרעיון היה שבלי חוזה הוא יוכל לעבוד ב-WWE, אבל פוליטית אולי זה לא היה עובד. האמת היא, שכמה שאנשים לא רוצים לשמוע, שבבית החולים הרופאים נדהמו מכמה היה עמיד למשככי הכאבים. הוא שבר את הרגל שלו, ורצה יותר ממה שרצו לתת לו, לפני שעזב. אחרי חצות, בכיסא גלגלים, הוא חתם למעריצים בלובי של המלון באורלנדו.​
• הוא חזר לבית החולים למחרת היום לניתוח. הוא חזר לעבוד למחרת כמנג'ר של הנאטורלס, אנדי דאגלס וצ'ייס סטיבנס. רבים הניחו שבגלל שידע איך הדברים עבדו בתחום, הוא לא רצה להחמיץ אפילו הקלטה אחת כדי שלא יאבד את המקום שלו, למרות שהבטיחו לו שזה לא יקרה. זה אולי היה חלק מההחלטה, אבל במציאות הוא אהב היאבקות יותר מכולם, וחש לחץ לא להחמיץ יום תשלום. הוא שמח שהפרומוטרים של האינדיז אליהם הגיע אמרו לו שישלמו לו כל עוד יופיע אצלם. הוא גם אמר שהרופאים אמרו לו שיהיה בסדר שיתחיל להתאבק שוב עוד שישה שבועות. אהבתו להיאבקות קשורה ליום אחד. בגיל תשע הוא ראה היאבקות פעם אחת, כשסבו הגיע והדליק את הטלוויזיה, ואמר לו שהוא מכיר את הענק עם האפרו- אנדרה- שהתראיין והבטיח לנקום באיש המוזר ששבר את הקרסול שלו. סבו לקח אותו למדיסון סקוור גארדן כעבור שבוע. אוגוסט 1981. המקום היה מלא ואנשים נאלצו לחזור, אבל הם הגיעו למשרד של ה-WWF ליד מנהרת הולנד במנהטן, ופגשו את ארנולד סקאלנד וגורילה מונסון, שנתנו להם מעבר לאחורי הקלעים, איפה שהיו המתאבקים. סבו, אב אמו החורגת, היה צ'אק "פופאי" ריצ'רדס, שבשנות ה-60 ותחילת ה-70 היה ג'ובר ב-WWWF. פעם, בפברואר 1973, כשריי סטיבנס הבריז מהגארדן, הקארד התארגן מחדש וריצ'רדס נלחם 11 דקות מול טרי פאנק, הקרב הכי זכור בקריירה שלו. קנדידו לא ידע את זה אז, רק שסבא שלו היה בחור שמכר תריסים ונציאנים או מיקרוגלים או מה שעשה אז. הוא לא ידע מי זה טרי פאנק, שהפך לגיבור שלו תוך כמה שנים, כשספג היאבקות כמו ספוג והבין מי באמת בנה את הקרבות. הוא גם לא ידע שקרב ההיאבקות המקצועי הראשון של כוכב היאבקות התיכונים המקומי, לארי וייל, היה מול סבו.​
• במקום, הוא ראה את הענק עם האפרו שסבו דיבר עליו נלחם מול קילר קאן בקרב עם מונסון ופאט פטרסון כשופטים, ואז מיין איבנט קלאסי, תיקו של שעה בין בוב באקלנד האלוף ודון מוראקו. הוא לא ידע יום קודם מה זאת היאבקות. כשעזב את הגארדן באותו הלילה, הוא ידע שיהיה מתאבק. טרי פאנק, שהתקרב אליו כעבור שנים ואפילו קצת התאבק מולו, אמר שהיה לו ראש טוב לעסק. זה היה קל עבורו כי אהב את זה. הוא עשה את ראיון טרי פאנק הכי טוב שראה, חיקוי נהדר במשך שלוש-חמש דקות, והיה טרי פאנק טוב ממנו. הוא היה ממש מוכשר, וחשבו שיהיה לו מקום בעסקים מאחורי הקלעים. הוא היה חד ממה שחשבו. וטוב ברעיונות ויצירתיות. בלי ספק, הקרב הכי זכור שלהם היה קרב ששניהם בטח לא רצו שיתרחש, ובדיעבד היה דוגמה מושלמת לטירוף שחיסל את WCW. במאי 2000 בת'אנדר, מישהו החליט שפאנק וקנדידו יתקוטטו לתוך אורווה. אף אחד לא חשב מה יקרה. הסוס נבהל ובעט בפאנק, ולמזלו לא בכוח מלא- הסוס הורדם לפני הקרב- או שהייתה עוד טרגדיה. פאנק נזכר ששניהם יכלו למות, בעיטה אחת מהסוס יכלה לגמור הכל.​
• כעבור כמה שבועות, קנדידו עזב את ההיאבקות הגדולה בצפון אמריקה, כנראה לתמיד. הוא שבר את פרק היד ופוטר מ-WCW בקיצוצים כי הארגון הפסיד כסף. הוא שנא את אריק בישוף על כך. זה קרה קצת אחרי שסיטץ' פוטרה, כי קימברלי פייג' מצאה בקבוק של משכך כאבים להזרקה במלתחות הנשים ואמרה שזה של סיטץ', שטענה שזה לא שלה, אלא של אחת מהדוגמניות מקליפורניה של הארגון. העובדה היא שהם אהבו את משכך הכאבים הספציפי הזה ב-ECW, אבל אמרו שהפסיקו עם זה כשהגיעו. עם המוניטין שלהם בעסקים אז, זה לא היה כל כך ברור. עד אז, בין אם הסמים היו שלה או לא, היא הייתה הרוסה. הם עברו את ה-WWF, את ECW ואת WCW והרסו את המוניטין שלהם בתעשייה. לא נשאר להם כלום חוץ מהאינדיז בארה"ב, ובמציאות, ברגע שהתפרסמת בהיאבקות, תמיד יהיו פרומוטרים מהאינדיז שירצו לתת לך בוקינג. קנדידו קיבל הזדמנות אחרונה בליגות הגדולות, אצל מאסאו האטורי בניו ג'פאן, שנתן לו בוקינג לטורניר הסופר ג'וניורים של 2001. הוא הגיע למקום רביעי משישה מתאבקים בבלוק א', מאחורי ג'ושין לייגר, אל סמוראי וסילבר קינג. העבודה שלו הייתה מספיק טובה כדי לחזור, והוא אהב לעבוד ביפן. אבל בסיבוב ההופעות האחרון שלו, סיטץ' כמעט מתה בגלל בעיות בלבלב, והוא החמיץ תאריכים, וניו ג'פאן לא החזירו אותו. פאנק אמר שלפני כמה חודשים הוא ישב איתו ואמר לו שהוא מוכשר מאוד, וקנדידו אמר שהוא נקי. הוא אהב אותו, זה היה כל כך משמח כשהגיע לחדר ההלבשה, ותמיד הפתיע אותו. ככל שקנדידו הזדקן, הוא נראה יותר כמו אדי גרהאם ורוי שיר, מראה שעבד להם. הוא אמר לקנדידו להפוך ל"פרופסור"- הגימיק של שיר בשנות ה-50- עם כובע בוגרים והכל. קנדידו הסתכל עליו כאילו הוא טיפש. הוא שיחק עם סבא שלו בבית, התאבק, ואז סידר את הזירות לכמה מופעים בניו ג'רזי והכיר המון אנשים בעסק. הוא היה רק בן 14, בלי אימונים פרט לקרבות עם סבא שלו, כשהוא וחברו מכיתה ד'- ג'ון רכנר שהפך לבולס מאהוני- נסעו ברכבת לברלין לצפות במופע, ואז הוא התאבק לראשונה במרתף מתחת לבר בחלק הפורטו ריקני של העיר מול ויקטור מנואל ברחאס בן ה-50. בזמן אחר, הוא היה מיין איבנטר מדהים בשם בלק גורדמן, חלק מאחד מהצמדים הגדולים בכל הזמנים. באותו הזמן חי בברוקלין. הזמן שלו באור הזרקורים נגמר. הריצה האחרונה שלו בארגון גדול הייתה שנה קודם בפורטו ריקו, אבל זה לא יצא לו מהמערכת.​

 

[YossihNew]

מותו של שיניה האשימוטו- 18 ביולי, 2005:​

• שיניה האשימוטו, שהיה כוכב בארגון היאבקות הכי מוצלח בעולם לפני עשור, מת באופן מפתיע ב-11 ביולי כשהובהל לבית החולים ביוקהאמה סיטי. אם שון מייקלס או האלק הוגאן הם מלכי רסלמניה, וברונו סאמארטינו הוא מלך ההיאבקות במדיסון סקוור גארדן, האשימוטו הוא המלך של אולם ההיאבקות הכי מלא במופעים בעולם, הטוקיו דום. הקריירה שלו וההיאבקות שלו בבניין קשורות זו לזו. הוא הוביל יותר אירועים מוצלחים בבניין מכל מתאבק בהיסטוריה. הפריצה המרכזית הראשונה שלו באה בגיל 23, באפריל 1989, באירוע ההיאבקות הראשון באולם החדש. הוא היה בטורניר על תואר IWGP הפנוי, וניצח ניצחון ששם אותו על המפה ככוכב עתידי, כשהצמיד את ריקי צ'ושו, הכוכב של הארגון, בסיבוב הראשון. הוא הפסיד בגמר לביג ואן ויידר. זה לא היה הקרב שלו שמשך את הקהל, אבל בגיל 24, הוא היה במיין איבנט של הפעם הראשונה שניו ג'פאן מילאה את האולם בפברואר 1990. הוא ומאסאהירו צ'ונו הפסידו לאנטוניו אינוקי וסייג'י סאקאגוצ'י, כשלו ת'אז שפט. זה היה אירוע ההיאבקות הראשון שהשיג יותר מ-3 מיליון דולר בהכנסות- רסלמניה 6 כעבור חודש הייתה השנייה. בשיא באמצע שנות ה-90 של ניו ג'פאן בבניין, הוא היה המיין איבנטר הכי גדול שם, ומילא אותו יותר מכל אחד אחר בפסגה, לקרבות מול צ'ושו, נאויה אוגאווה, צ'ונו, נובוהיקו טאקאדה, קאנסוקה סאסאקי וקייג'י מוטו.​
• וכשאינוקי שינה את הסוף של הקרב שלו, הקריירה שלו בניו ג'פאן נגמרה, וגם שיא ההיאבקות באולם. האשימוטו נשאר אגדה בזירו-1 במשך ארבע שנים, אבל גם העסקים נגמרו, והטוקיו דום הוחלף בסאיטאמה סופר ארינה כאולם המרכזי למופעים גדולים, ו-PRIDE, עם קשוחים שנלחמים על אמת, החליפה את ניו ג'פאן, כשקשוחים עשו גרסה אלימה יותר של מה שניו ג'פאן עשתה. האשימוטו, שמונה ימים לפני יום הולדתו ה-40, התמוטט בביתה של קאורי פויוקי, אלמנתו של הירומיצ'י "קודו" פויוקי, חמש דקות לפני תשע בבוקר. פויוקי התקשרה למשטרה והוא הובהל לבית החולים. כשטיפלו במה שחשבו שהיה מפרצת, ליבו וריאותיו הפסיקו לעבוד, והוא מת ב-11. השתיקו המון ממה שהוביל למותו, כי גר עם האלמנה של פויוקי קצת זמן ביוקוהאמה, ואשתו וילדיו לא היו שם. הוא התגרש רשמית במרץ, אבל מעטים מהציבור ידעו. היה המון כעס בתחום על היחסים שלו עם פויוקי. לקראת ההלוויה, אחותו, מאקי האשימוטו, ולא אשתו או המאהבת הייתה המארגנת כי אשתו ופויוקי לא רצו להופיע באופן ציבורי. הוא הופיע בציבור עם קאורי פויוקי בבכורה היפנית ל"מלחמת העולמות".​
• זה גם הוסתר מהציבור שהוא אושפז ב-3 ביולי בגלל כאבי חזה. למען האמת, היו לו מספיק בעיות לב עד שהרופא המליץ על ניתוח, אבל הוא לא רצה את זה, כי רצה לחזור להתאבק בניו ג'פאן ב-8 באוקטובר בטוקיו דום. גם היה לו לחץ דם גבוה המון זמן. הוא היה מאוד דומה לג'ים קורנט, והתעצבן בקרבות, בעיקר בקרבות ארוכים, ודימם מהאף והוסיף אמינות לקרבות. אחרים קושרים בין מותו הפתאומי ובעיות הלב שלו לפני בעיית המוח ללחץ כי היה צריך לשלם את החובות שצבר בארגון שלו. ציבורית, כל מהדורות החדשות כיסו את מותו, וכל עיתון חשוב במדינה דיבר על כך. זה היה נושא חשוב בחדשות באותו היום. תוכנית החדשות בפריים טיים ב-TV אסאהי הייתה הראשונה ששאלה אם ההיאבקות הובילה למותו. מי שמנחה את התוכנית הוא איצ'ירו פורוטאצ'י, הפרשן של ניו ג'פאן בשנות ה-80, שעזב כדי להיות שדר חדשות. פורוטאצ'י אמר ששיעור הפציעות של המתאבקים בעשור האחרון הרקיע שחקים, ושאל אם המפרצת הייתה בגלל כל הקרבות האלימים שעבר. אחרים אמרו שאמו של האשימוטו, שלא התאבקה, מתה גם ממפרצת בגיל 50. אבל האשימוטו חי את חייו כמו שרצה, אפילו עם הסוף שלהם. הוא בא מרקע עני. אביו עזב אותו כשהיה צעיר. אמו נישאה מחדש, ומתה כשהיה בתיכון. אחרי שהפך לסלבריטאי, TV אסאהי השתמשו בו לתוכנית בה איחדו אנשים עם קרוביהם האבודים. הם מצאו את אביו הביולוגי. הוא היה מאוד קריר, ואמר לאביו לבקר את הקבר של אמו, וזה כל מה שרצה ממנו.​
• כשהתחיל לקבל את הפוש בגיל 23, הוא אמר לחבריו שיעדיף לחיות קצת כאיש עשיר, ויאכל מה שירצה, מאשר חיים ארוכים כמישהו שתמיד ידאג לגבי המשקל. כשהיה צעיר, למרות גודלו, הוא היה ממש זריז. אבל המשקל שלו לפעמים התעלה על 140 ק"ג, וההופעה שלו החלה להאט, והיכולת והסיבולת נעלמו. פעם, הוא ירד 27 ק"ג, אבל המשקל חזר אחר כך. כשהחל לקבל את הפוש, חשב שירוויח מספיק כסף כדי לקנות בית גדול תוך שלוש שנים. הוא גילה שלא הרוויח מספיק מהר כמו שחשב, אבל לא עבר הרבה זמן לפני שקנה בית במקום עשיר בקוואסאקי, במרחק קטן מג'מבו צורוטה, ונסע בעיר במרצדס גדולה. האשימוטו היה פצוע עשרה חודשים, אחרי שדחה ניתוח בכתף, כי ניסה לשמור על זירו-1 חיה. הארגון הפסיד המון כסף. האשימוטו, היחיד שמשך שם קהל, ידע שאם הוא יעבור ניתוח, הארגון יקרוס במהלך ההחלמה שלו. אבל ניסיונותיו למנוע ניתוח רק פגעו לו בכתף עוד יותר ואיימו לו על הקריירה. היה כואב לראות אותו מתאבק בסוף. לבסוף, באוגוסט, האשימוטו ויושיאקי פוג'יווארה הפסידו את תארי הזוגות הבין יבשתיים של ה-NWA לשינג'ירו אוטאני וטאקאו אומורי. האשימוטו היה צריך לעבור ניתוח, אבל רופא אחד אחרי השני אמר לו שהנזק היה כל כך גדול עד שיזדקק להחלמה של שנה וחצי. הוא דחה את הניתוח עד נובמבר. כשהארגון חייב 1.2 מיליון דולר, זירו-1 נסגרה. המתאבקים האשימו את האשימוטו שהשתמש בכספים לצרכים אישיים. הוא לא הגיע להאוס שואו באותו הערב בקורקואן הול, שם ציפו שיגיד למעריצים מה קרה. זירו-1 מקס נוצר מזירו-1 כעבור כמה שבועות. האשימוטו דיבר לעיתונות ולקח אחריות על מה שקרה. כדי שיבינו כמה היה כוכב, ב-1999, כשהתמודד לראשונה על מקום בהיכל התהילה של האובזרבר, היה חסר לו קול אחד. בשנת 2000 נבחר, והשיג 78% מהקולות, קצת יותר מה-77% של סטיב אוסטין. הוא היה שם ידוע ביפן אצל אנשים מחוץ לתחום, והפנים שלו היו על ארוחה מוכנה עם חזיר.​
• באמצע שנות ה-90, האשימוטו היה אלוף העולם הכי מוצלח בעסק, אלוף IWGP בניו ג'פאן שלוש פעמים, פעמיים יותר משנה, כשהם היו ארגון ההיאבקות הכי לוהט בעולם. חשוב מכך, הוא הוביל יותר אירועים מוצלחים מכל מתאבק בהיסטוריה, כולל האלק הוגאן. 13 מופעים כשהקרב שלו הביא את הקהל הביאו יותר מ-40,000 איש. השיא הייחודי שלו היה בגלל שהיה הבחור הכי אמין במיין איבנט משלושת האנשים שהניעו את ניו ג'פאן בתור הזהב שלה. ועם הכיוון הנוכחי של ההיאבקות, השיא שלו בטוח לשארית הדור. עם מוטו וצ'ונו, הם היו שלושת המוסקטרים. הכוכבים השולטים אז, שהחלו באותו מחנה אימונים ויצאו אובר בגדול כשניצחו את ריקי צ'ושו בטורניר ה-G-1 ב-1991. מוטו היה הנוצץ, שהשתמש במונסולט ובמרפק בעמידת ידיים, והכי אהוד. הוא היה כוכב ענק. כל השלושה הלכו לצפון אמריקה בתחילת הקריירה. האשימוטו עבד במפפיס ובקלגרי בתור האשיף קאן, וצ'ונו היה אלוף בסנטרל סטייטס. אבל מוטו היה כוכב ענק בארה"ב ב-WCW ב-1989, עם פיודים מול סטינג וריק פלייר, וחזר עם יתרון גדול. צ'ונו לבש שחור, כאנטי גיבור, והתמקד במזרן. האשימוטו, בגלל האש והבעיטות, יצא אובר כקשוח, שקיבל כהונות ארוכות כי הקהל האמין שהיה מהקשוחים בעולם.​
• השאלה מי היה הקשוח לפני הימים ש-MMA וואלה טודו היו אהודים הייתה קשורה לפנטזיה. האשימוטו ממש לא נראה כמו מי שאמריקנים יקנו כלוחם לגיטימי, בגובה 1.76 מטר ובמשקל של לפחות 127 ק"ג, הוא נראה כמו כדור באולינג. אבל היה לו רקע בג'ודו ובעיטות קשות לחזה שנתנו לו אמינות. ביפן, שם עוד סגדו ללוחמי סומו, מבנה גוף לא היה חשוב בנושא הקשיחות כמו עובי והיכולת להפעיל כוח בתזוזה. הוא היה טוב בג'ודו בתיכון, והומלץ שיהיה מתאבק סומו מקצועי בגלל גודלו והיכולת האתלטית שלו. אבל הגיבור שלו היה אינוקי, ואחרי שגמר את התיכון, הוא התגבר על כל הסיכויים כדי להיבחר לדוג'ו של ניו ג'פאן ב-1984, לצד מוטו, צ'ונו, אקירה נוגאמי ומאסאהרו פונאקי- לימים מאסאקאטסו מפאנקרייס, שנשר במהלך כיתה י', עבר את האודישן ולמד היאבקות יותר מהר מכולם, כולל שלושה מתאבקים מדהימים. הוא היה חשוב בהיאבקות בעשרים השנים הבאות, עם הסרט הלבן, מוזיקת הכניסה, המכנסיים השחורים הארוכים, הבטן הגדולה, המכירה והקאמבק המלא באש בו בעט חזק לחזה של יריבו ונתן לו צ'ופים בכתף, כמו ריקידוזאן. זה שנחשב לאמיתי גרם לזה שהיה ביותר מיין איבנטים מאשר מוטו וצ'ונו, כשניו ג'פאן מילאה את הטוקיו דום והביאה את הקהל הגדול ביותר בעולם. אולי התקופה הכי חזקה שלו הייתה בכהונה האחרונה שלו עם תואר IWGP. זה התחיל כשנקם את תבוסת מוטו וזכה בתואר מנובוהיקו טאקאדה מ-UWFi הגוסס, מול טוקיו דום מלא באפריל 1996 כשניצח את מומחה ההכנעות בארמבר. הקרב הביא בערך 55,000 איש ששילמו 5.7 מיליון דולר, מהגדולים בהיסטוריה. זה היה מהקרבות החשובים בתולדות ההיאבקות, כי אריק בישוף היה שם, וראה את ההיט לקרב וגילה מה הסיבה להיט ולקהל. זה הוביל אותו ליצירת ה-nWo, כדי להעתיק את הפיוד הגדול של ניו ג'פאן ו-UWFi, והפיוד הזה הניע מחדש את עסקי ההיאבקות בארה"ב. בישוף כבר החתים את קווין נאש וסקוט הול, וחזר מיפן עם הרעיון שיהיו מתאבקים פולשים מארגון אחר, מה שהיה ידוע ביפן אבל זר בארה"ב.​
• האשימוטו שמר על התואר עד אוגוסט 1997, כשהפסיד לקאנסוקה סאסאקי ביוקוהאמה. זאת הייתה הריצה הארוכה ביותר עם התואר מאז תחילת ימי האליפות ואינוקי. האמינות של האשימוטו כקשוח נפגעה כי אינוקי ניסה ליצור כוכב חדש- נאויה אוגאווה. אחד מהקרבות הכי מדוברים בהיאבקות מודרנית קרה ב-4 בינואר 1999. זה לא היה המיין איבנט, אבל זה היה כמו סרבייבור סירייס 1997, כשהסקרנות לאחר הקרב התעלתה על הקרב עצמו. בניגוד לקרב הזה, הם המשיכו את הפיוד, ובניגוד לזה, אמנם חשבו שמדובר בבגידה בהאשימוטו, אבל השוט לא היה בגידה. אוגאווה התאמן בקיקבוקסינג והאשימוטו אמנם היה קשוח, אבל אינוקי ידע שאוגאווה קשוח יותר עם אימונים אמיתיים ובכושר טוב יותר. הוא אמר לאוגאווה להשתולל. האשימוטו לא נבגד, כמו שחשבו, כי אמרו לו מראש שזה יהיה שוט עם סיום שנקבע מראש, ואם יהיה בצרות, הוא ירביץ לשופט והקרב יסתיים ללא תוצאה. אבל אף אחד אחר לא ידע, והמתאבקים נלחצו כשזה קרה. זה נמשך שבע דקות בלבד, ואוגאווה פשוט כיסח את האשימוטו באופן חד צדדי, יותר אלים מקרבות MMA כי הוא תקף לו את עמוד השדרה ובעט לו בפנים לפני שהאשימוטו סיים את זה ותקף את השופט. אוגאווה הפך לכוכב מידי כי הציבור האמין שזה אמיתי, וזה היה חד צדדי. הרעיון היה שנו ג'פאן תבנה אותו לקרב מול ריקסון גרייסי, קרב מכניס במיוחד, ויקוו שאוגאווה הגדול השתפר ויוכל לנצח. אבל הרעיון הזה לא התממש. אבל זה הכין את הקרקע לרייטינג הגבוה שאוגאווה הביא במשך שש שנים, ולאנגל שיצר את תקופת הפריחה של מאנדיי נייטרו וההיאבקות האמריקנית. ביפן, זה הוביל לקרבות יותר מציאותיים, שלצערנו נשחקו ונעשו יותר מדי, ועדיין קובעים אותם אחרי שהם כבר לא חשובים, כי הם עבדו טוב בהתחלה ומקווים לשחזר את ההצלחה. האשימוטו-אוגאווה היה לוהט אז, והקרב הוביל לקרב שהיה הכי נצפה בטלוויזיה בכל העולם מזה יותר מעשור.​

​

 

[YossihNew]

• הגולם קם על יוצרו, כי אוגאווה ניתק קשר עם אינוקי, וגם עם ניו ג'פאן כי סירב להיות מקצועי בקרב זוגות עם ריקי צ'ושו. האשימוטו ואוגאווה נתנו עוד שלושה קרבות זכורים בפיוד הכי לוהט אז ביפן. צריך לזכור שהאשימוטו ואוגאווה עשו חמישה קרבות בדום. הפיוד שלהם התחיל באפריל 1997. ניו ג'פאן קבעה מופע מיוחד לאחר שקן שאמרוק הסכים להגיע, לאחר שבדיוק סיים ריצה מוצלחת ב-UFC. ההסכם היה שיעבוד בארבעה מופעים וישיג 300,000 דולר על הדום. בקרב הראשון שלו, כשהוא עוד היה הכוכב הכי גדול ב-UFC ומוכר ביפן מימיו בפאנקרייס, הוא יפסיד להאשימוטו בקרב אליפות. אחר כך הוא ינצח אותו ויהפוך לאמריקני השלישי אחרי האלק הוגאן וויידר שזכה בתואר. אבל ה-WWE הציעו יותר משאמרוק עזב אותם כשניו ג'פאן קבעה מופע באולם ענק בתאריך חשוב בלי מיין איבנט. אוגאווה, נציג יפן בג'ודו במשקל כבד מאוד באולימפיאדות 1992 ו-1996, ומדליית כסף ב-1992, עמד לערוך בכורה במופע. ניו ג'פאן הייתה צריכה משהו עם אימפקט, אז אוגאווה, בבכורה שלו, נלחם בקרב ג'ודו מול היאבקות, ויצא כלוחם ג'ודו בלבוש וניצח את אלוף IWGP נקי בקרב לא על התואר מול 60,500 איש. במאי, באוסאקה דום, עם 43,000 איש, האשימוטו שמר מולו על התואר וההיאבקות נקמה בג'ודו. ניו ג'פאן יצרה את האשליה שהתואר שלה הוא החזק בספורט. האשימוטו וניו ג'פאן היו אז בשיאם, והאשימוטו הוביל את ניו ג'פאן לניצחונות על לוחמת השוט של טאקאדה והג'ודו, מה שמראה כמה עולם ההיאבקות השתנה בשמונה שנים. בקרב החוזר באוקטובר 1999, מול 58,000 איש כפי שנטען, אוגאווה שמר על תואר ה-NWA העולמי בקרב שלא הזכיר את הסגנון הקלאסי. זה היה קרב סטיפי בסגנון MMA, עם מכות. זה לא היה מאוזן כמו היאבקות רוב הזמן, אבל האשימוטו הצליח לתת קאמבק אחרי המכות. במקרה אחר, האשימוטו הוריד את הכפפות והתחיל להרביץ בידיים חשופות. אוגאווה ביצע STO, והרביץ ובעט בהאשימוטו עד שאינוקי עצר את הקרב. הסוף היה כמו קרב מפורסם של אנדרה הענק ואקירה מאדה שהפך לשוט, ואינוקי קפץ לזירה לעצור אותו. הקהל באולם שנא את הסיום, כי ה-MMA לא הייתה ידועה עוד, והקהל רצה הצמדה או הכנעה נקיות, ולא עצירה כי בחור לא הגן על עצמו וחטף.​
• השניים מילאו את הטוקיו דום ב-4 בינואר, 2000. למרות שזה לא היה המיין איבנט, זה מה שמשך באירוע, עוד קרב בסגנון שוט, אז לא קלישאה, והעיפו את הגג- האשימוטו וטאקאשי איזוקה ניצחו את אוגאווה וקאזונארי מוראקאמי. הקרב גם התחיל לא בשליטה, מוראקאמי הוריד את איזוקה למזרן והרביץ לו עד שהתעלף. זאת הייתה קטטה שנגמרה בלי תוצאה תוך שתי דקות וחצי. אינוקי יצא וצעק עליהם שהתקוטטו במקום קרב נקי. איזוקה חנק את מוראקאמי וניצח אחרי תשע דקות, כשאוגאווה והאשימוטו לא ישבו כלום.האשימוטו אתגר את אוגאווה לעוד קרב בספיישל בטוקיו דום באפריל 2000, באופן נדיר בשידור חי. זה היה מצחיק, כי מבחינה חיה, זה לא הביא המון קהל לטוקיו דום. היו בערך 40,000 איש שם, אבל זה קודם יותר כספיישל בשידור חי בליל שישי. הקידום היה החזרה של ההיאבקות בלילות שישי, כמו בשנות ה-80, והאשימוטו נשבע לפרוש אם לא ינקום באוגאווה. 34 מיליון צופים, 24% רייטינג, צפו. היום זה לא נשמע מרשים, כש-PRIDE ו-K-1 עם יותר, אבל אז זה היה קרב ההיאבקות הכי נצפה בעולם- אפילו הוגאן ואנדרה ב-NBC ב-1988 הביאו קצת פחות צופים ושום דבר מודרני לא הגיע לשליש מזה- מאז אנטוניו אינוקי-ליאון ספינקס ב-1986. הבעיה הייתה שהבנייה הייתה שהאשימוטו ינצח. והקהל ידע. בספיישל ערכו סקר טלפוני עם מיליון מתקשרים, ושני שליש ציפו לניצחון. הציבור הכללי ידע שההיאבקות היא וורק, כי אוגאווה חיסל את האשימוטו, אבל הם ציפו שאם הוא נשבע לפרוש אז הוא ינצח כשתורו יגיע. כשאינוקי הגיע לטוקיו דום, הוא שינה את הסיום. ההיגיון לא היה כי אנשים ציפו שהאשימוטו ינצח, אלא כי אוגאווה עקף את האשימוטו ככוכב טלוויזיוני והיה צריך להגן עליו כי עמד להכניס המון כסף במקום האשימוטו. אינוקי ייצג את אוגאווה, וסייג'י סאקאגוצ'י, נשיא ניו ג'פאן, ייצג את האשימוטו, וזה היה קרב זריקות מול ג'ודו, ואוגאווה ניצח בנוקאאוט עם STO.​
• אוגאווה הדומע אמר, קצת אחרי מותו של האשימוטו, שהיה רוצה לראות את פניו שוב. הוא אמר שהוא בקושי יכול לדבר, הוא דיבר איתו לפני חודשיים, כמה ימים לפני המופע של האסטל בסאפורו. הוא ביקש ממנו להגיע. ניו ג'פאן אמרו שהם רוצים שיחזור לטוקיו דום, והוא אמר שהוא חייב לקחת כמה חודשי חופשה לפני שיחזור. זאת הייתה הפעם האחרונה שדיברו, אוגאווה רצה שהאשימוטו יגיע להאסטל השבוע. בדיעבד, גם לפני שהשניים הפכו לשותפים וחברים בזירו-1, אוגאווה פקפק בהחלטה של אינוקי ורצה להפסיד, והיה מוכן להפסיד להאשימוטו. אבל בזירו-1, האשימוטו רצה שיהיו בצמד, או-גאן, כמו הצמד האגדי בסוף שנות ה-60 של ג'ייאנט באבה ואינוקי. האשימוטו נדפק. הוא היה חייב למכור את הפרישה. הוא חזר באוקטובר, בקרב פתיחה בדום. סאסאקי החליף אותו כנציג ניו ג'פאן מול הפולשים, והאולם היה מלא לקרב החלומות של הכוכב של ניו ג'פאן מול טושיאקי קאוואדה, כוכב אול ג'פאן, לראשונה בהיסטוריה.​
• בנובמבר 2000, הוא פוטר מניו ג'פאן לאחר סכסוך עם הבוקר ריקי צ'ושו. אחר כך, זה הוביל לקרב גדול ביניהם בטוקיו דום כשצ'ושו חזר מהפרישה. ביפן, כשזה קרה בשנת 2000, זה נחשב לאחד משלושת הפיטורין הגדולים בתולדות המדינה, לצד הפיטורין של אינוקי מ-JWP ב-1971 כשלא הצליח להשתלט על הארגון, והפיטורין של אקירה מאדה ב-1988 מניו ג'פאן לאחר שסירב לעונש לאחר שבעט לריקי צ'ושו בפנים לפני כמה חודשים, כי היה לו כסף להקמת ארגון חדש. היה כעס בקרב הארגון שהאשימוטו הרוויח 400,000 דולר לשנה ובקושי התאבק, כי הוא היה חייב לשבת בבית בגלל הפרישה, וגם הוא עשה אנגל בו הוא לא נסע כדי להגדיל את הקרבות של אוגאווה. הוא עבד רק בשלושה קרבות באותה השנה בארגון, וכולם בדום. צ'ושו כעס שהאשימוטו סירב להוציא אובר את מאנאבו נאקאנישי ויוג'י נאגאטה, שרצה לתת להם פוש. צ'ושו רצה שנקאנישי ינצח את האשימוטו כשזה יחזור מקרב הפרישה, אבל טאטסומי פוג'ינאמי התנדב להפסיד להאשימוטו, כי חשש שעוד הפסד יהרוס אותו. בפגישת בוקינג בת ארבע שעות בנובמבר, צ'ושו, סאסאקי, צ'ונו, שירו קושינאקה וקאטסוג'י נאגאשימה החליטו לפטר אותו, וסאסאקי הכי תמך בזה. פוג'ינאמי, הקרוב אליו ביותר אחרי שהתנדב לעשות את הג'וב חודש קודם, זעם שהיה היחיד שרצה להשאיר אותו. האשימוטו דיבר עם מיטסוהארו מיסאווה חמישה חודשים, וכולם ידעו את זה, וחשו שיעזוב ממילא כשהחוזה שלו ייגמר. האשימוטו השיג תומך כספי ופתח את מכון זירו-1, ועמד לערוך מופעים משלו. אחרי שפוטר, זה הפך לארגון רגיל. חלק מזה הפך לאנגל, כי ניו ג'פאן שמחו שהשכר הגבוה שלו התפנה לאחר שהאמינו שאינוקי הרס את הגימיק הקשוח שלו, אבל ידעו שאם ינהל ארגון נפרד, הם יוכלו לערוך מופעים בין ארגוניים בהמשך, ואת זה ניו ג'פאן אהבו.​
• למרות שהקרב של טאקאדה היה זה שהוביל לתהילה שלו, למען האמת, כשמת, כולם זכרו את אוגאווה. יותר אנשים הגיעו לקרב של טאקאדה, אבל הקרבות מול אוגאווה היו יותר נצפים בטלוויזיה וגדולים בציבור, כי אוגאווה היה כוכב גדול יותר. בנוסף, אנגל הפרישה היה ממש חזק עד ששלחו עצומות לתחנות שידור כי רצו שיחזור. בין מעריצי ההיאבקות, הקרבות הגדולים שלו היו הזכייה בתואר IWGP וההפסד בגמר ה-G-1 ב-1995 לקייג'י מוטו, כיוון שכל אוגוסט מראים את הקרב הזה לקראת הטורניר, כי הוא היה אחד מהגמרים הגדולים בתולדות הארגון. בעצם, המון מהקרבות הטובים שלו היו בזוגות, כי היה נהדר בהוט טאג. הוא פתח את זירו-1, ואחר כך לכד את אליפות הטריפל קראון ואליפות ה-NWA העולמית למשקל כבד, היחיד שהחזיק בהן ובתואר IWGP. יום אחרי מותו, הכריז צ'ונו שהוא, מוטו ואוגאווה, היריבים הגדולים של האשימוטו, יערכו מופע לזכרו, שיהיה בשיתוף ניו ג'פאן, אול ג'פאן והאסטל. TV אסאהי הכריזו שבשבוע הבא יערכו ספיישל של חצי שעה עליו במקום השידור של ניו ג'פאן. הדבר הגדול האחרון שהאשימוטו יעשה ביפן יהיה באביב 2006, כשהסרט הקוריאני על ריקידוזאן יצא. בסרט, האשימוטו משחק את אזאמופוג'י, אלוף סומו אגדי, שלאחר פרישתו הפך למתאבק והיה מהשותפים הראשונים והמפורסמים של ריקידוזאן בפיוד מול מייק ובן שארפ ששם את ההיאבקות היפנית על המפה ב-1954.​
• סמואה ג'ו, שהתאבק כמה פעמים בזירו-1 בעבר, אמר שכששמע בטלפון שהאשימוטו מת, הוא נהיה עצוב יותר מהצפוי. כשהתחיל לראשונה ביפן, הידע שלו על האשימוטו היה יחסית מוגבל. רק כשהתאבק עם האיש הבין מה זה להיות כוכב. האשימוטו הצליח לא בזכות הגימיקים, חידושים או קוליות כמו חבריו המוסקטרים צ'ונו ומוטו. האשימוטו חשב שכל הטקסים בהיאבקות היו הגזמה, ומה שהיה חשוב היה כמו בדוג'ו שנוצר בו, תרבות הלוחם שלו. האשימוטו הדגים רוח לחימה. ג'ו סיפר איך באימונים, הוא לקח מתאבקים זרים חדשים ושאל אותם על מה שהכי חשוב בתחום. הם דיברו על טכניקה ופסיכולוגיה, אבל הוא הצביע לעיניו ואמר "האש". רוח הלחימה שלא נכבית למרות האתגרים. עם המבט הכי קשוח שראה, ג'ו הבין את כל זה והנהן. הוא סיפר שלילה אחד, כשהיה אמור לצאת ולשתות עם יושיוקי נאקאמורה, מנכ"ל זירו-1כדי להעביר את הזמן, הוא ספר כרטיסים והאשימוטו הודה בפניו כי גם בא לעזור לעסקים. כעבור שבוע, הוא שמע שלג'ו יש דייט, ושלח את הנהג שלו להסיע את ג'ו ושילם על זה.​
• ג'ו אמר שזאת מחווה חריגה במקומות עבודה אחרים, אבל את זה הוא תמיד יזכור. האשימוטו דיבר על האש שיש למתאבק, ואז אמר שאם מרגישים את האש במכנסיים צריך ללכת לבית החולים. NOAH כיבדה אותו במופע האחרון, וניו ג'פאן, האסטל ואול ג'פאן גם. נפרט על זה בשבוע הבא.​