סיכום אובזרבר- הספדים

[YossihNew]

• אף אחד ב-NWA לא האמין שהקריירה של וילסון לא הצליחה כי סירב לבארנט, כי המוניטין שלו היה של אתלט טוב אבל מתאבק רע ולא כריזמטי. וילסון לא היה מתאבק טוב, והעובדה שאנשים האמינו לבארנט, שגם היה רמאי, אמרה שווילסון היה אויב העסקים. היו אנשים קרובים לפסגה שאמרו שהתערבו על הבתים שלהם שאין כלום בסיפור על ריץ', כי הוא היה לוהט כבר כמה שנים לפני הזכייה והפרומוטרים רצו להביא אותו כאטרקציה למופעים שלהם. החברים של בארנט אמרו שהיה צבעוני, אבל לא התחיל עם מתאבקים, למרות שהיו שערערו על כך, ומתאבק צעיר ב-WWF פנה לברט הארט ורודי פייפר ושאל אותם איך לטפל בטרי גארווין, שרצה להביא גם את בארנט לעניין כדי לתת לבחור פוש. אחרים חשו שבגלל שהיה בצללים, הוא אמנם לא מישהו שתרצה להילחם נגדו, אבל יש עליו המון רכילות. במקצוע כזה, רבים יתרצו שבגלל שהיה הומו לא הצליחו. אבל להגיד שזה לא יכול לקרות בעסק הזה זה נאיביות. ברט הארט, שעבד אצלו בג'ורג'יה וב-WWE, אמר שהיה לו מוניטין רע. מוצ'ניק, שהיה מקורב לבארנט, אבל נאמן לאן גונקל כי היה חבר של ריי, השתגע מהקרב באטלנטה, וחשש שיגישו תביעה נגד מונופולים על ה-NWA, כי החבורה הדרומית ובארנט לא הפסיקו לקחת את הקרב לרמה אחרת, למרות שעמדו לנצח. מישהו שעבד איתו עשורים אמר שבתור הומו נשי וקטן, זה היה נס כמה הצליח בתחום. המון מהכוח שלו היה כי הצליח לשכנע את כולם שהוא מקושר ומולטי מיליונר. הביזנס היה מלא בדעות קדומות, והוא לא היה אתלט או ממשפחה גדולה. זה היה בגלל יכולתו לזהות מתאבקים וחוכמתו.​
• הוא היה צריך לעבור המון דעות קדומות, כמו המתאבקים השחורים שעשו גימיקים קומיים. הוא פיתח טכניקות הישרדות. רוב הפרומוטרים לא היו בוחרים בו לעשות עסקים, אבל הוא הרוויח להם. קווין סאליבן, שהיה באמצע המצב כשהארגון של קרוקט התמוטט, חש שאלמלא בארנט ששכנע את טרנר לשמור על הארגון בגלל השידורים, לא היה הסכם רכישה. הוא אמר שהוא ידע מי ימשוך קהל ומי לא. הם נפגשו ב-1974, כשבארנט ניהל את פלורידה, והם עבדו ביחד עד לסגירת WCW. אטה ג'ונסון אמרה שבנה, הרוק, נדהם כמוה מהמוות. בשנות ה-70, כשהגיעו דרומה לראשונה מקליפורניה, ג'ים היה הפרומוטר הראשון שלהם. הוא ופול ג'ונס ידעו שהם היו מוכרים בדרום ונתנו להם תחושה נוחה בג'ורג'יה. הוא היה נחמד ונדיב ותמיד וידא שהם בסדר, ושרוק, אז בן 3, התנהג יפה ליד הזירה.​
• אבל היו פרומוטרים שהחליטו, מכמה סיבות וכי לא אהבו את האלוף, או שרצו שהתואר האזורי שלהם ייחשב לחשוב, לא להשתמש באלוף. בארנט וקולר בשיאם יצרו את תואר ארה"ב לטלוויזיה עם גאנייה ככוכב, ושלטו בשידור החשוב של ה-NWA ולא השתמשו בת'אז, וגאנייה די התחרה בת'אז כשהפרומוטרים המקומיים רצו קרב חשוב. גם נכון שאמנם ג'ורג'יה הייתה עם השידור הכי גדול והרייטינג הכי טוב, אבל הם נכנסו לחובות מהמון סיבות, כולל הבזבוזים שלו וזה שהפסידו כסף באטלנטה, והוא קנה שידור בשווקים חדשים כדי לקדם יותר את המופעים במשייגן, אוהיו ומערב וירג'יניה. הם המשיכו לערוך מופעים בג'ורג'יה ,אבל כשהמתאבקים החשובים נשלחו לצפון, הקהל בג'ורג'יה ירד. כשאנדרסון הדיח את בארנט, אפילו שאיכות המוצר ירדה, והרייטינג גם, אנדרסון חיסל את החוב והרוויח עם מוצר יותר רזה ובלי מתאקים חשובים. בארנט הרס את עצמו כי כדי לוודא שאנדרסון יהיה נאמן לארגון, הוא הציע שיקנה את ה-10% של וואטס. אנדרסון היה נאמן וחיפש למה הארגון הפסיד, וגילה כמה בארנט הוציא. הוא קיבל אישור מכמה בעלי מניות, כולל ג'ק וג'רי בריסקו, והעיף את בארנט. אוטס ובארנט שלטו בהרבה מניות, אבל לא ברוב, ולא הצליחו להציל את בארנט.​
• בלתי אפשרי לדעת מי המציא את הסרטונים האישיים בהיאבקות, אבל יש שייחסו את זה לבארנט. הם היו די נדירים כשהחליט לעשות אחד על ריק פלייר באמצע שנות ה-70. פלייר בדיוק התאבק קודם באומני, וניסו להוציא אובר את סגנון החיים שלו. בארנט שלח צוות לצלם את פלייר ברולס רויס הלבן של בארנט, כשהנהג שלו לקח אותו לשדה התעופה, למטוס פרטי עם דוגמניות שבארנט שכר, והחברה של פלייר, לימים אשתו בת', שהגיעה לאטלנטה כשהתחילו לצאת. לא ידוע מתי זה קרה, כי פלייר אמר שהוא חי יותר טוב מהנשיא פורד, אז לכל המאוחר זה קרה ב-1976, אבל הוא התחיל לעבוד באטלנטה ב-1977. כוח התחנה והעובדה שהעתיד היה לפניהם, כי הפרומוטרים החלשים כבר לא שלטו בשידור המקומי, היה כזה שבוועידה של ה-NWA ב-1982, פרומוטרים רבים לחצו על בארנט לעוף מהתחנה. אפילו לפני כן, 31 הטריטוריות של ה-NWA ירדו ל-18. האמת הייתה שבעלי הבייסבול כעסו שמשחקי האטלנטה ברייבס בטלוויזיה פגעו בקהל, ודרשו שהכבלים המקומיים יחשיכו את התחנה אם משחק שלהם יהיה מול משחק מקומי. בארנט אמר שייקח מתאבקים גדולים שלהם וישים אותם בתחנה, והכוכבים המקומיים יהפכו לכוכבים גדולים וכולם ינצחו. הרוב עוד לא שמחו, אבל לא יכלו להתלונן כי בארנט שלט באלוף, וזה אמר ששלט בהכנסות שלהם. היה יותר ממספיק לקרוקט ולגרהאם שהמתאבקים שלהם הופיעו בתחנה ובמופעי אומני כי היו קרובים לאטלנטה, ולפריץ ואן אריק, שוורלד קלאס שלו התחילה שידור לאומי בגלל ההפקה שלה, כך שהוותיקים איבדו כוח. אמנם ניסו להוריד מהמחלוקת כלפי בארנט בהיאבקות, אבל אין עשן בלי אש. זה שווילסון טען שבארנט חגג עם אתלטים חשובים בג'קוזי עם אוכל וחשפניות, וקיווה להתחיל איתם, לא כל כך מוזר. בארנט הכחיש הכל, אבל אולי אנדרסון רמז לדפוס באיך שבארנט לקח כסף מהאוס שואוז של ג'ורג'יה עבור מתנות ושוחד לאנשים חשובים, מה שנשמע כמו פרומוטרים אז. הרעיון היה שמנהל הבניין של האומני קיבל שעון זהב, ולמתחרים תהיה בעיה לערוך שם מופעים, וזה מתאים לבארנט. אולי גם אמר שהארגון נתן לבארנט המון כסף למרות שהיה עשיר, ובארנט אמר שיש לו בעיות מזומנים והמשיך את סגנון חייו. הוא מכר מניות לפעמים. מה שמצחיק היה שמתאבק, אולי בובי ג'אגרס, היה בחדר ההלבשה וחיקה את בארנט, מה שהיה נהוג. בארנט היה מאחוריו. בארנט מחא לו כפיים ואמר שהוא מפוטר.​
• מה שגם מעניין הוא שאחרי שעף מהארגון בסוף 1982 כשאנדרסון המריד נגדו את בעלי המניות, חלקם היו אותם בעלי מניות שבזכות בארנט, בגדו באולי כעבור 16 חודשים. בארנט עבד אצל טיטאן ספורטס, כי היה קשור לווינס האב. הוא עוד היה בוקר של אלוף ה-NWA, ריק פלייר, שהפסיד ביוני 1983 את התואר להארלי רייס. באוגוסט, הוא ווינס באו לוועידת ה-NWA והכריזו על ההתפטרות מהקבוצה. המלחמה התחילה, כי אולי התחיל לערוך מופעים בפנסילבניה שהיא הטריטוריה של וינס, ווינס ערך מופעים בסן חוזה ליד הטריטוריה של גאנייה. בארנט חשב שנקם באנדרסון כשהצליח לקחת ממנו את הארגון ב-1984 והרג את ג'ורג'יה. הוא כבר מכר 18% מהארגון לאוטס עבור 180,000 דולר, אחרי שהלך לווינס. אוטס, ששלט ב-26% כבר, יחד עם ה-19% של האחים בריסקו, ומשפחתו של בוב ג'ונס הסנילי שהחזיק ב-22%, הם תמכו בעסקה של המכירה למקמהן בלי הידע של אנדרסון, עבור 675,000 או 750,000 דולר. בארנט כבר היה השני למקמהן אז, ונשאר קרוב לבריסקוז, אלופי הזוגות של ה-NWA, שדאגו מהעתיד של ג'ורג'יה כי וינס ינצח. וינס צבר אהדה עם האנגל של סינדי לאופר, אבל הפסיד כס, כי התרחב וקנה תוכניות מקומיות. בדיעבד זה נראה כמו החלטה קלה, אבל הם פשוט רצו להשיג כסף מהיאבקות אזורים שעמדה למות. רק אחרי רסלמניה וההסכם עם NBC, והתוכנית המצוירת בבוקר שבת שפתחה קו צעצועים לילדים, דמוגרפיה חדשה, וינס ניצח. ועדיין, המכירה ב-1984 הייתה מזעזעת. לאחר שרכש את הארגון, וינס סגר אותו וה-WWF השתלטו על השידור ב-TBS בקיץ, כי זה מה שרצה. וינס קיבל את השידור הכי טוב להיאבקות- אולי קיבל שידור לארגון החדש שלו עם הפרומוטרים בג'ורג'יה, בשבע בבוקר שבת אצל טרנר, אבל הארגון לא הצליח. לווינס היה שידור טוב ב-TBS וב-USA, וגם ספיישלים ב-MTV לקראת רסלמניה. סינדי לאופר ומיסטר טי עזרו להיאבקות להיחשף, והאלק הוגאן התפרסם. אפילו שה-NWA היו המבוססים ברוב המדינה, ובשווקים רבים הארגונים המבוססים ניצחו את ה-WWF ברייטינג ובקהל, לתקשורת זה לא שינה. וינס קיבל קרדיט על מילוי הגארדן למרות שזה קרה מאז שנות ה-70, ועבור תוכנית כבלים חשובה, למרות שהשיג פחות מג'ורג'יה בשיאה. כמו הסכמים רבים של בארנט, זה השפיע על העסק. וינס הוביל על ה-NWA ועל כולם בתחילת מלחמת ההיאבקות, ויותר מזה, המתחרים לא היו חשובים בתקשורת. וינס עדיין היה מקבל פרסום עצום, כי הוא היה מניו יורק ויותר מודרני, אבל אם הרייטינג שלו היה פחות משל אטלנטה, כמו שהיה, היו מדברים על מלחמה ולא על וינס ששינה את העסק, והתרברב על הגארדן והכבלים.​
• לג'ו פרקינס מגיע הקרדיט על ההתרחבות של ה-WWF ב-1984-85, אבל בארנט, שהיה חשוב אצל מנהלי תחנות ואחראי תוכן, עזר. גם עזר שגנבו את הזמן המבוסס של הארגונים הקיימים, כי בארנט היה מקושר בטלוויזיה מהימים הראשונים שלה. ההיאבקות הייתה במלחמה הכי מרה בהיסטוריה. עבור וינס מקמהן, זה עדיין "אנחנו נגדם", אבל הם עכשיו זה העולם האמיתי ואפילו המעריצים. זה מה שמניע אותו. בארנט שונה, ונשאר ידידותי עם כולם. אף אחד לא יודע, אבל מאמינים שפוטר ב-1987 כי דיבר עם האנשים הלא נכונים. חברים ותיקים שלו היו אויבים של וינס. אבל בסוף, למרות שלא היה חייב, וינס החתים את בארנט בקיץ 2002, והרשה לו לחיות טוב בסוף ימיו, למרות שלא כמו שחי בעבר. בדיעבד, אם מוציאים את בארנט מההיסטוריה, תמיד בלתי אפשרי להבין מה היה קורה. בארנט לא השיג את השידורים ברשתות, הוא רק עבד אצל פרומוטר שהיה לו. הרשת, כשטלוויזיה הייתה בחיתוליה, הייתה יוצרת כוכבים. ולפי אגרוף ורולר דרבי, הטלוויזיה הייתה מתפשטת ולבסוף היה נמאס לה מהיאבקות מרוב חשיפה. הרעיון לקנות שידורים מקומיים היה קורה לבסוף. בארנט נחשב ליוצר ההיאבקות באולפנים, אבל זה היה מצורך, לא מרעיון מבריק, וכבר קרה במרסיקו, למרות שבארה"ב עוד לא ידעו. הרעיון היה נהדר אז, ומישהו היה ממציא אותו, אבל מי יודע? אם המציא את רעיון הסגמנטים האישיים, האם מישהו יהה ממציא אחר כך? כנראה. פריץ ואן אריק עשה את זה בתחילת שנות ה-80, לפני שה-WWF העתיקו ממנו. יש כמה שאומרים שהמציא את הרעיון הזה, אבל לא ידוע אם זה מדויק. אין ספק שמגיע לו קרדיט על ההצלחה באוסטרליה. בג'ורג'יה, ל-NWA כבר היו יתרונות פוליטיים וכלכליים, ובטווח הארוך הם היו מנצחים. זה היה מזל בלבד שטד טרנר, הבעלים של הברייבס, גם שלט בערוץ 17 המקומי כששודר בלוויין. בעלים אחר אולי היה אגרסיבי בהתרחבות, בטח כשההתרחבות לאוהיו הייתה חזקה. אבל וינס מקמהן, מניו יורק ועם הגארדן, ששלט בלוס אנג'לס ויכול היה להשתלט על המערב התיכון עם הוגאן, מושך הקהל המבוסס, היה משיג את USA נטוורק, שנוצרה מהרשת של MSG ושידרה את המופעים החודשיים שלו תמורת תשלום, והוא היה מנצח. וינס לא היה קונה את ג'ורג'יה, לפחות לא במחיר הזה, בלי בארנט מאחורי הקלעים. אבל הארגון היה שורד עוד כמה שנים, כי כל הטריטוריות ירדו כשהפרומוטרים העשירים, וינס וקרוקט, רכשו את כל המתאבקים. קרוקט, עם הקשרים הגיאוגרפיים והקשר ל-NWA, היה מקבל את השידור, כמו שקיבל בעקיפין. יש תחושה בקרב אלו שהיו מעורבים בכך ששאריות ה-NWA כנראה היו גוססות אלמלא בארנט היה לוחץ על טרנר לרכוש את קרוקט, כי עמד לפשוט רגל. עדיין, זה היה הגיוני על הנייר, למרות שזה היה אסון לבסוף. המקורבים לעניין אומרים שכשאריק בישוף פיטר את בארנט ב-1995, זה היה כי לא רצה שיהיו למישהו קשרים כדי שיוכל לדבר עם אנשים כמו הארווי שילר או טד טרנר. בישוף היה מספיק חזק כדי לעשות את זה, ואפילו בארנט, אם היה בארגון כשעשו טעויות ב-1998-99, לא היה יכול לעצור את זה, גם אם הבין עד כמה הם מפשלים כשנדמה היה שהכל בסדר. באופן רשמי, בישוף אמר שבארנט גרם לבעיות בהנהלה כששחרר אותו, ונתן לו פיצויים יפים.​

 

[YossihNew]

• ברט הארט זוכר שבתחילת דרכו ב-WWF, כשהארגון שילם על הטיסות בתחילת סיבוב ההופעות, אבל המתאבקים היו צריכים לשלם על הנסיעות הביתה. בגלל ההוצאות לחזור לקלגרי, בתקופה בה לא התאבק בפסגה, ברט בקושי הרוויח. שבוע אחד, אחרי שקיבל 1,100 דולר ועלה לו 1,500 דולר לחזור הביתה, בטח בסוף 1989- ב-1992 הוא גם דיבר עם WCW- הוא הלך לווינס. וינס אמר לו שאם ימצא עבודה טובה במקום אחר, שייקח אותה. ברט דיבר עם בריאן פילמן ב-WCW וריק פלייר, שהיה אז הבוקר, הציע לו 250,000 דולר, והוא רצה לקחת. ג'ים הארד סירב לאשר את זה, כמו עם ארן אנדרסון. פלייר הצליח להביא את ארן, אבל WCW לא רצתה את ברט, ובארנט אמר לברט שכדאי לו להישאר ב-WWF. אפילו בסוף, בארנט היה מקושר, לא כמו קודם. לא היה טרנר שיוכל לדבר איתו, בעיקר כי עבד עם מקמהן בעמדה חסרת חשיבות. חוץ מחברים מהעבר, לפעמים איזה כוכב WCW שה-WWE לא רצו התקשר בייאוש וקיווה שיעשה משהו עבורו. ה-WWE הכירו במותו של בארנט לפני RAW, אבל לא אמרו עליו כלום בתוכנית או באתר. בהלוויה שלו, היו גרי ג'וסטר, חברו הטוב מהתעשייה, אסאסין וסקוט הודסון, וכמה מתאבקים ומנהלים משנות ה-70. פעם, אם אשתו של מישהו הייתה מתה, זאת הייתה כמו הלוויה של מאפיה כשהבוסים מכל המדינה באו לחלוק כבוד.​

 

[YossihNew]

הספד לביג בוסמן- 4 באוקטובר, 2004:​

• לפני שבועיים, ריי טריילור ובראד ארמסטרונג נתקלו אחד בשני לראשונה מזה המון זמן במופע אינדי בג'ורג'יה. הם חברים כבר 19 שנה, אבל בלי היאבקות מאבדים קשר. הם דיברו על זה שעליהם לשמור על קשר, כי חברים טובים שלהם באותו הגיל, קורט הניג, ריק רוד ורוד ווריור הוק, מתו. גם אמא של טריילור מתה לפני חודש. עבורו, זה היה קשה כי בתור ביג בוסמן ב-WWF וב-WCW, החברים שלו היו הניג ורוד. הם אהבו לחגוג ולצחוק. אם יש דבר שכל מי שהכיר את טריילור ידע, זה שהוא בחור כיפי, ואהוב. הוא היה בחור גדול, אבל לא בריון, בניגוד לדמות שלו. למרות שהצליח בהיאבקות, הוא מהיחידים שקיבלו פוש מהיר וזה לא עלה להם לראש. ובאופן נפוץ מדי במקצוע, טריילור היה השלישי בחבורה שמת בגיל צעיר. אשתו אנג'י באה לסלון בביתם, ומצאה אותו על הספה, קר. היא שאלה אם הוא צריך שמיכה, ושמה לב שהוא לא נושם. היא הזמינה אמבולנס והוא הובהל לבית החולים והוכרז כמת. הוא מת מהתקף לב בגיל 42. זה בא משום מקום, כי הוא הרגיש די טוב, ורק הברכיים הטרידו אותו.​
• סיבת המוות לא תירשם למשך שלושה חודשים בגלל נתיחה אחרי המוות ובדיקת רעלים. זה נשמע דומה מדי למתאבקים בשנות ה-80 וה-90, לטריילור היה לב גדול, אפילו יחסית לגבר במשקל 147 ק"ג. גם היו לו עורקים חסומים. הוא נודע כביג בוסמן, ולפני פציעות הגב והברכיים שהאטו אותו, הוא היה ביגמן ממש טוב, שידע לקחת באמפים. הוא קבע שיאים בערים רבות, בסנט לואיס, שיקגו, סן דייגו ובוסטון ב-1989 בקרבות כלוב מול האלק הוגאן. עד התקופה המודרנית, הוגאן-בוסמן היה מהפיודים הכי מוצלחים בהאוס שואוז. בתוך הזירה, בקרבות שכללו באמפים מפורסמים של הוגאן, סופרפלקס מהכלוב, זה היה מהקרבות הטובים של הוגאן, בעיקר במרץ 1989 במדיסון סקוור גארדן, ובסאטרדיי נייט מיין איבנט ממאי 1989. הקרבות היו הפיוד הכי טוב של הוגאן מאז רנדי סאבאג'. אחרי שעזב את ה-WWF ב-1993, הוא יצא אובר באול ג'פאן, שם עבדו הוורקרים הגדולים אז. ג'ייאנט באבה אהב ביגמנים שידעו לזוז. הספוטים של המכות שלו יצאו אובר והוא מכר נהדר ליפנים. הוא כבר הופיע אצל באבה ב-1988 בתור ביג באבה, השם בו השתמש כששמר על ג'ים קורנט. באבה רצה שיהיה בצמד עם סטיב ויליאמס, כצמד הילי זר, בעיקר אחרי קרבות טובים מול הכוכבים היפניים. זאת הייתה עבודה טובה, אזל WCW החתימו אותו, כי דייבי בוי סמית' שוחרר בסכסוך על חוזה, והם היו צריכים כוכב מול ריק רוד. הוא הגיע כבוס, עם הגימיק מה-WWF כדי שלא יתבעו אותו, אבל ה-WWF טענו שהם מפרים זכויות יוצרים. הם שינו את שמו למלאך השומר, חבורת שיטור שניסתה למנוע פשעים ברחוב אז. המנהיג, שאשתו הייתה מעריצה, אישר את השם, והוא לבש את הגדים שלהם, אבל הגימיק נכשל. בין פציעות וחוסר פוש, הוא היה סתם בחור ב-WCW עד שהחוזה שלו נגמר. חשבו שהקריירה שלו נגמרה, אבל וינס החזיר אותו כבוסמן, שוב פעם היל ראשי. הוא לא היה מה שהיה בשיאו, אבל עבד עם כל הכוכבים הגדולים בארגון לפני שהפסיקו להשתמש בו. הוא נשלח לאמן ב-OVW, אבל זה לא עבד. הוא לא רצה להיות שם, כי חש שיוכל להתאבק בפסגה. הוא הפסיק להגיע לשם. בסוף, אפילו שיכלו לפטר אותו, כי לא היו תוכניות לגביו, וינס שילם לו עד שהחוזה שלו פג כעבור כמה חודשים, כי כיבד אותו על הכסף שהכניס לארגון.​
• שכנו אמר שהוא היה ענק עדין ותמיד דיבר עם ילדי השכונה. הוא היה נהדר בליל כל הקדושים, ונתן לילדים ממתקים וחתם חתימות. הוא עוד ישב בחצר כמו תמיד. הילדים שלו יתגעגעו אליו. טריילור רץ ביולי לתפקיד יו"ר הוועדה המחוזית והפסיד. הוא עזר לארגן הלוויות ציבוריות 11 ימים לפני מותו לקורבנות אסון התאומים. יום לפני מותו, צילם פרסומת לעסק ציד מקומי. ג'ים קורנט אמר שהוא לא מכיר עוד מישהו שהיה בפסגה כמעט מהרגע שהתחיל. הוא היה זה שהוציא אותו אובר כשומר הראש המסוכן ב-1986. אחרי שקונט חטף כמנג'ר, אמו העשירה שלחה לו את לוחם הרחוב הכי קשוח בלואיביל שיגן עליו, ביג באבה רוג'רס. זה היה חצי שוט כי הוא הצליח לעצבן את הקהל כשהגן על קורנט המעצבן. הגימיק יצא אובר יותר ממה שחשבו, כי אחרי מעט קרבות בשלושה שבועות, הוא ודאסטי רודס היו בקרב כלוב באוגוסט בשארלוט והביאו 9,500 מעריצים ששילמו 96,000 דולר. כעבור חצי שנה, בפברואר, הם התאבקו בקרב באנקהאוס סטמפיד ושברו שיא עם 16,600 איש ו-165,000 דולר. זה היה ענק, כי זה היה בפיטסבורג, עיר של ה-WWF, והם ניצחו אותם.​
• בדצמבר 1986, התחיל ארגון קרוקט סדרת קרבות באנקהאוס סטמפיד, באטל רויאל עם בגדי רחוב שדאסטי רודס המציא, שאפשר היה להביא נשקים. מי שניצח היה הכי קשוח וקיבל גביע ופרס בכסף. בסוף דצמבר, לפחות בסטוריליין, רודס ובאבה היו בתיקו, וזה קבע את הקרב שלהם. כדי לרדת על חוקי הכלוב של וינס, דאסטי הודיע שהדרך לנצח היא לזרוק את היריב שלך מהכלוב, והוא לא עמד לקחת את הבאמפ. ריי טריילור בא ממשפחה של מעריצי היאבקות. סבו, בשנות ה-50, התלהב לקראת מופע ותקף את פרדי בלאסי עם כיסא. הוא נולד במאי 1962, כמה שנים אחרי שארן אנדרסון נולד באזור. הוא שיחק פוטבול ועבר כסוהר בבית הכלא בקוב קאונטי. הוא פגש את טד אלן שהפך אותו לג'ובר בסוף 1985. יש כמה קלטות שלו כג'ובר לבוש לבן, כולל הפסדים לרוד ווריורס והמידנייט אקספרס. בפברואר 1986, קיבל קרב ב-TBS מול טולי בלאנשארד, ששקל 54 ק"ג פחות ממנו. דאסטי ראה איך חטף את הסלינגשוט סופלקס וחשב שבחור ששוקל 154 ק"ג שיודע לזוז ולקחת באמפים יצליח. הוא הוריד אותו מהג'וברים ואמר לו לחכות עד שישכחו ממנו. במאי, הוא ערך בכורה כשומר הראש של קורנט. למרות שגובהו היה 1.93 מטר, הכריזו עליו כעל 2.03. הוא לבש מגפיים עבים והתנשא מעל כולם, ובחליפה הוא נראה כמו שומר של גנגסטרים. הגימיק שלו היה להיות שלו בכל מצב, וזה לא היה קל. קורנט תמיד היה האיש הכי מצחיק, ואמנם בפרומואים הלאומיים לא עשה את זה, אבל הוא אהב לנסות לגרום לו לצחוק בפרומואים המקומיים. הוא הפתיע אותו עם שורה מצחיקה והוא הסתובב כדי לא לצחוק. פעם הם יצאו ממכונית שכורה, והדלת בטעות נתקעה לטריילור בראש. אסור היה לו למכור.​
• קורנט תמיד המציא ראיונות מטורפים על כמה שבאבה קשוח, וזה היה בלתי אפשרי לעמוד בזה, כי הוא בקקושי התאבק אז. לילה אחד המידנייט אקספרס התאבקו מול הניו בריד, וכריס צ'מפיון הוריד לבאבה את הכובע. אסור היה לפייסים לגעת בבאבה כי הוא היה בפיוד עם דאסטי. הוא לא ידע מה לעשות, וקורנט אמר לו שלפי הדמות, הוא צריך לכסח אותם. הוא בא וכיסח אותם, והם לא ידעו שזה בא. הם לא יכלו לעשות, כי אם היו מחזירים, רודס היה כועס. קורנט אהב להגיד "ביג באבה: בלי בעיות", כמו פרסומת על מסטיק: ביג באבל. לאחר עשרה שבועות של קידום, הקרב הראשון שלו היה מול וורלורד באוגוסט 1986. המידנייט אקספרס התערבו והם חיסלו את וורלורד. מה שהוציא אותו אובר, והיה זכור בקריירה, היה כשכיסח כמה ג'וברים, ודאסטי בא להתעמת איתו. הם קידמו את הגימיק כל כך עד שהמתח היה מדהים. דאסטי פגע בבאבה עם כיסא, שהיה אמור להתפרק על באבה שלא ימכור, ודאסטי יברח בניגוד גמור לכל מה שעשה כי מדובר במפלצת. אבל לא טיפלו בכיסא. למרות זאת, באבה לא מכר את הכיסא השבור, וקיבל מוניטין של בחור בלתי מנוצח. הוא סידר את הכובע, ודאסטי נדהם מהמפלצת וברח לתדהמת כולם. הפיוד הצליח מיידית ברוב המקומות. הוא התאבק בטלוויזיה, וקורנט קבע לו את הספוטים. הוא לא רצה שיעשה מהלכים רגילים, וניסה להמציא מהלכים של ענק בקרבות רחוב. טריילור המציא את הבאבה סלאם, או הבוסמן סלאם. הוא כיסח עם זה את רנדי מולקי, שעף כל כך מרשים וזה הפך לפינישר שלו. באבה לא ניצח את דאסטי, אבל בסטארקייד 1986 ניצח את רוני גארווין בקרב רחוב. היו לו מעט קרבות אז הוא לא נחשב לוורקר, וזה היה קרב לא חשוב כל כך, אבל באבה היה אובר ואנשים האמינו שגארווין קשוח. זה לא היה חלק, אבל ראית שהוא יהיה שונה מוואן מן גנג או קמאלה. זה היה מעניין כי גארווין היה בחור קשוח ובאמת חיסל אותו, ובאבה לא יכול היה לעשות כלום. מאוחר יותר, הוא היה אמור לתפוס את קורנט שנפל מהפיגום בקרב של הרוד ווריורס-מידנייט אקספרס. קורנט היה תלוי ועזב, ועף דרך ידיו של באבה למזרן, ונפצע בברך. הוא צעק על באבה לסחוב אותו לאחורי הקלעים כי הוא פצוע וזה שוט, אבל באבה חשב שהוא משחק.​
• למרות שהפיוד עם דאסטי היה הצלחה אדירה, כשהפסיד, הוא החיל להישכח. כמו רוב המפלצות שלא היו מוכשרות, כשהפייס חיסל אותן, הן חוסלו. עם הבנייה הגדולה והניסיון המוגבל, טריילור היה במצב של פלופ ברגע שייחשף. אבל קורנט אמר שבתור מעריץ ותיק, הוא לא נכשל- הוא למד מהר, הבין את הגימיק וזה היה טבעי. רוב המתאבקים של קרוקט היו עם חוזים כדי שלא יעברו ל-WWF, אבל מכיוון שהוא היה יצירה של דאסטי ולא כוכב רציני, לא הציעו לו חוזה. הוא נשלח לקנזס סיטי, טריטוריה התפתחותית סוג ב' של קרוקט. זה נכשל, וקרוקט רכש את ה-UWF מביל וואטס במרץ 1987. בהקלטה הראשונה דאסטי מיד חיסל אותם. באבה ניצח את וואן מן גנג, לימים שותפו ב-WWF, וזכה בתואר ה-UWF באפריל. בראד ארמסטרונג וטים הורנר זכו בתארי הזוגות מסטינג וריק סטיינר. דאסטי הוכיח שמידקארדרים של קרוקט יכלו לזכות בתארים ב-UWF. באבה היה אלוף זמני, כי המתאבק היחיד שרודס רצה לתת לו פוש היה סטיב ויליאמס, הכוכב הגדול שלא זכה בתואר. ויליאמס ניצח את באבה בקרב טוב ביולי 1987. היו להם קרבות חוזרים. באבה היה יריב ענק לבחור שרצו שיהיה שותפו, כי גם בגודל, ויליאמס היה חזק ויכול היה להרים אותו. כשג'יי ג'יי דילון נפצע בוורגיימס המקורי ביולי 1987, טריילור שיתף פעולה עם הפור הורסמן מול דאסטי, ניקיטה קולוף, הרוד ווריורס ופול אלרינג, במיאמי. הוא עבד עם מסכה כוור מאשין, ונכנע ולא השתמש בשם.​
• טריילור הרוויח לפעמים 700 דולר בלבד לשבוע. מה ששבר את גב הגמל היה כשקיבל תשלום על סטארקייד 1987, כשהתערב בקרב הפיגום של מידנייט-רוק'נרול אקספרס. הוא טיפס על הפיגום ועשה ספוטים עם ניקי מורטון. ארבעת המתאבקים וקורנט קיבלו 10,000 דולר, והוא 5,000. זה, וזה שלא היה לו חוזה, גרם לו להרגיש לא מוערך. ב-1987 נבחר למתאבק הכי משתפר באובזרבר. הוא נשאר קצת, אבל לא שכח, ודיבר עם ה-WWF. אחרי שהיה ביפן באפריל, הוא הגיע לארגון. ה-WWF יצרו דמויות חדשות למתאבקים, גם כאלו מוצלחים. הם שאלו על הרקע שלו, והוא הזכיר שהיה סוהר לפני ההיאבקות, והפך לביג בוסמן, סוהר היל מקוב קאונטי, ג'ורג'יה. קורנט אמר שהוא עדיין היה ילד גדול וכיפי. הוא שגע אותך אבל גרם לך לצחוק. קורנט וטריילור היו חברים טובים, וכשטריילור הרוויח כסף, הוא עבר עם אשתו מג'ורג'יה לשארלוט. קורנט ואשתו דאז, יצאו עם טריילור ואנג'י למועדון סטנדאפ בו הסטנדאפיסט ירד על רדנק בשם באבה. טריילור ישב טוב והקומיקאי שאל אותו מי הוא. הקהל הכיר אותו, וכשהוא אמר שקוראים לו באבה, הקומיקאי פחד.​

​

 

[YossihNew]

• הוא עבד בהאוס שואוז לפני הבכורה, ביוני 1988 בקאו פאלאס. הגימיק היה שלאחר שכיסח את הג'ובר, קרא לו זכויות ואזק אותו לחבלים כדי לכסח אותו עם אלה. הקורבן הראשון שלו היה, באופן אירוני, לואי ספיקולי. ה-WWF היו צריכים להציג הילים גדולים, וכולם ידעו שיצא אובר עד לקרב מול הוגאן. הוגאן צילם אז את הסרט נו הולדס בארד, אז הבנייה הייתה איטית. האנגל היה צפוי, הוגאן כוסח בידי האלה בתוכנית. בוסמן והוגאן עבדו יחד חודשים. זה היה ייחודי, להוגאן, כי בדרך כלל הוא משך טוב בסיבוב הראשון בכל עיר בסיום פסילה, ובדרך כלל הפעם השנייה ירדה. עם בוסמן זה היה הפוך- ההתחלה הייתה טובה, אבל בקרבות השניים והשלישיים, קרבות הכלוב, הוא הצליח ממש. הם שברו שיאים בפברואר בסן דייגו ובסנט לואיס- שם השיגו 18,000 איש ששילמו 189,000 דולר, דבר ששבר את השיא של ריק פלייר-ברוזר ברודי, מול אולם מלא, דבר ייחודי פרט לקרבות של ג'ו סטצ'ר-החונק לואיס, באדי רוג'רס-ביל לונגסון, לונגסון-לו ת'אז וריק פלייר-הארלי רייס ודאסטי רודס. הם גם שברו שיאים במרץ בבוסטון ובפברואר בשיקגו, הביאו 17,900 איש ששילמו 213,000 דולר, שני רק לרסלמניה 2, אבל עם הקהל הכי גדול ברוזמונט הורייזון. הם גם מילאו את הגארדן במרץ, אחרי 19,700 איש בנובמבר שם הוגאן ניצח בספירת חוץ ו-14,000 בינואר, שם בוסמן ניצח בפסילה. במילווקי הם מילאו את האולם פעמיים ברצף ושברו שיאים, והיו שניים רק להוגאן-אנדרה. בפעם הראשונה זה היה במיין איבנט בפברואר, שם הוגאן וסאבאג' ניצחו את בוסמן ואקים- וואן מן גנג- מגדלי התאומים. הוגאן וסאבאג' נפרדו לקראת רסלמניה 5. בוסמן היה האיש שסחב 22 דקות של קרב עבור הצמד שלו, והרייטינג של 11.6% היה במקום השלישי להיאבקות בזמן המודרני. הם עשו קרב כלוב במרץ ושוב מילאו את האולם. אחרי שנה כל כך גדולה, ברסלמניה, הוא ואקים היו בקרב השני וניצחו את שון מייקלס ומרטי ג'נטי, הרוקרס. אחרי שהוא ואקים היו עם סליק, והם נשארו חברים אחרי שוואן מן גנג עזב את התחום וחטף התקף לב, ובאופן מפתיע עכשיו עובד כסוהר, בוסמן הפך לפייס אחרי שבובי הינן העליב את אמא שלו. הפיוד הזכור שלו היה מול המאונטי, ז'אק רוז'ו, שוטר מול שוטר. הפיוד הסתיים בסאמרסלאם 1991 בו בוסמן ניצח ושלח את מאונטי ללילה בכלא. הוא גם התאבק מול הניג.​
• ברט הארט אמר שעבד קשה ותמיד חיבב אותו. הוא היה חלק מהחבורה הדרומית. הוא היה מצחיק, והיה בחור כיפי בחדר ההלבשה וכיפי לנסיעות. ב-1993, כשהדמות שלו לא הלכה לשום מקום, הוא פרש, וביולי עבר לאול ג'פאן. בטורניר הזוגות ב-1993, הוא וסטיב ויליאמס נתנו קרבות חזקים, בעיקר מול טושיאקי קאוואדה ואקירה טאו, והזוכים מיטסוהארו מיסאווה וקנטה קובאשי. הם הגיעו למקום הרביעי, מאחורי סטן האנסן ובאבה. WCW הציעו לו כסף מובטח כדי לחזור לפיוד מול רוד על התואר הבין לאומי, וב-1994, כבוס וכמלאך השומר, הוא עבד עם ויידר. כשהגימיק נכשל, הוא חזר להיות באבה רוג'רס ההיל ואפילו ריי טריילור. הוא היה סתם בחור בקבוצת דאנג'ן אוף דום של קווין סאליבן, ואז ב-nWo. הפציעות תפסו אותו, וב-WCW, הגישה של כולם הייתה שזאת מסיבה שמשלמים עליה. הקרב הכי חשוב שלו היה כשהוגאן בחר בו לקרב אליפות בנייטרו הראשון, ב-4 בספטמבר, 1995 בקניון אמריקה במיניאפוליס. הם עבדו קשה ונתנו קרב סביר. הוגאן יצא מהבאבה סלאם, עשה קאמבק וניצח תוך 7 דקות. זה לא היה כמו לפני שש שנים. אחר כך, הוא נסע מטעם WCW לניו ג'פאן, והיה מעורב בקרבות באירועים גדולים, והפסיד לקייג'י מוטו, והוא וסקוט נורטון הפסידו להאל רייזרס- הוק וקאנסוקה סאסאקי, ולמוטו ולסטינג, אבל הם ניצחו את הוק וסטינג.​