סיכום שבוע האלבום-Rubber Soul

[מ ק ר ט נ י]

אני מצטער לאכזב אתכם

אבל יש לי היכרות מסויימת עם הביץ' בויז (לא אישית), ואני חייב לומר לכם שכמות השירים האיכותיים שלהם הייתה קטנה יחסית לשל הביטלס. יש להם שירים נפלאים, כמו good vibrations, god only knows, surfing USA, ו-pet sounds בכללותו, אבל... זה עדיין לא מתקרב לאיכות של הביטלס, שהוציאו את האלבומים: הלבן, אביי רוד, סרג'נט פפרס, ריבולבר, ראבר סול, מג'יקל מיסטרי טור... כל אחד מאלה די מתקרב באיכותו ל-pet sounds וכמה אפילו עוברים אותו...

 

[ערןלוי]

חבל להתחיל פה בויכוח...

אבל אני בספק אם אתה באמת מכיר את הביץ' בויז. היכרות עם כמה להיטים ועם pet sounds אינה היכרות עם הביץ' בויז, שעשו כמה מהדברים הטובים ביותר שלהם בתקופה שהם כבר לא היו פופולריים. היו להם עוד הרבה אלבומים מצוינים חוץ מ pet sounds, ולעניות דעתי pet sounds עולה על כל דבר שהביטלס עשו. ואגב - לפי ההודעה הזו אתה כנראה לא באמת מקרטני....

 

[Tomer 123]

לדעתי

זה קצת מיותר שאתה מגיע לפורום ביטלס ומנסה להוכיח כמה שהביץ' בויז יותר טובים. יש לי היכרות טובה מאוד עם הלהקה הזאת, ואני מעריץ אותה ומסכים שהיא בהחלט אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים, אבל כמי ששמע את pet sounds, ומסכים שזה אלבום מדהים, גאוני ומושלם, לדעתי Sgt. Pepper, Abbey Road, Revolver והאלבום הלבן עולים עליו בכמה רמות. ועכשיו הסבר: בריאן ווילסון, שהיה בהחלט גאון ואני מסכים עם זה ב 100%, הושפע מ Rubber Soul כשהוא עשה את Pet Sounds, ומאוחר יותר מ Revolver עם Smile הגנוז (כמה חבל), גם הביטלס, לעומת זאת, הושפעו עמוקות מ Pet Sounds כשהם עשו את Sgt. Pepper, ככה שהשפעה הדדית היתה כאן בהחלט. אני חייב להודות שאני לא ממש מכיר את Friends, Smily Smile ושאר הדברים שהם עשו בסוף שנות ה 60 ותחילת ה 70, אבל מה שמעתי, לדעתי הביץ' בויז, עם כל ההערכה שיש לי אליהם, לא בדיוק הפנימו שצריך לעשות מוסיקה יותר פסיכדלית ופחות פופית. הביטלס, לעומת זאת, היו ממובילי התקופה הפסיכדלית, ואפילו התקדמו הלאה ועשו דברים שהם מעל לפסיכדליה. המחרוזת של abbey road, לדוגמה, שימשה את הבסיס לרוק המתקדם של שנות ה 70. לדעתי, אם Smile היה יוצא, ושמעתי אותו דרך האינטרנט, הוא היה יכול לעשות הרבה יותר והביץ' בויז היו יכולים להיזכר הרבה יותר מאשר להקת גלישה חביבה.

 

[ערןלוי]

מצטער אם אני מפריע לך....

אני אוהב גם את הביטלס וגם את הביץ' בויז. חלקנו מסוגלים לאהוב יותר מלהקה אחת. לא ניסיתי להוכיח כמה שהביץ' בויז יותר טובים - אתה טענת טענה מגוחכת לגבי הביץ' בויז, שהפרכתי, ומשם התחיל הדיון. אתה כותב: "אני חייב להודות שאני לא ממש מכיר את Friends, Smily Smile ושאר הדברים שהם עשו בסוף שנות ה 60 ותחילת ה 70, אבל מה שמעתי, לדעתי הביץ' בויז, עם כל ההערכה שיש לי אליהם, לא בדיוק הפנימו שצריך לעשות מוסיקה יותר פסיכדלית ופחות פופית." קלאסי. בחלק הראשון של המשפט אתה מודה שאתה לא מכיר את החומר הזה, ואז בחלק השני אתה מעביר דעה חד משמעית עליו. מצוין. זו שטות גמורה, כמובן, אבל למה לבלבל אותך עם העובדות? הרי אתה לא צריך אפילו להקשיב למוזיקה כדי לחוות עליה דעה! "והביץ' בויז היו יכולים להיזכר הרבה יותר מאשר להקת גלישה חביבה. " הביץ' בויז זכורים כ"להקת גלישה חביבה" בקהל הרחב אמנם, אבל לא בקרב מוזיקאים. קשה לחשוב על מוזיקאים רציניים שלא מעריצים אותם - מבוב דילן וניל יאנג (ופול מקרטני) דרך הפיקסיז וסוניק יות' ועד לפליימינג ליפס ולמעשה לרוב הלהקות האלטרנטיביות של ימינו. לפי דעתי לבריאן וילסון יש הרבה יותר השפעה על הסצינה האלטרנטיבית היום מאשר ללנון ומקרטני, אגב. וגם, אגב השפעה על הפרוג - ולא רק על קינג קרימזון שהיו מעריצים מוצהרים שלו. שנים לפני המחרוזת באבי רוד - שכבודה במקומה מונח - בריאן וילסון הקליט שירים בחלקים בסמייל (heroes and vilains, cabinessence, surf's up ועוד) ואפילו הביא את הגישה הזו לראש המצעדים עם good vibrations. וראה גם משאל המוזיקאים במוג'ו ב 1995 שהכתיר את pet sounds כאלבום הטוב ביותר הכל הזמנים והמשאל באותו עיתון ב 1997 שהכתיר את good vibrations כסינגל הטוב ביותר. משאל מוזיקאים, ולא הקהל הרחב. יש סיבות רבות ומורכבות לכך שהביץ' בויז נתפסים בקרב הקהל הרחב כלהקת גלישה חביבה, ואף אחת מהן לא קשורה למוזיקה של בריאן וילסון, אבל אני לא אפרט אותן כאן כי זה פורום ביטלס, לא פורום בריאן וילסון. לגבי here there and everywhere: אני מאוד אוהב את השיר הזה, וברור שפשטות היא לא חוסר איכות. אבל אתה אמרת שלביץ' בויז יש מה ללמוד מההרמוניות האלה - הרמוניות בלוק פשוטות שמלוות את האקורדים. והאמירה הזו הייתה מופרכת לחלוטין. Pet Sounds הוא אלבום טוב יותר מ revolver ו abbey road והלבן, שהם אלבומים גדולים, וקל וחומר שהוא טוב יותר מפפר - אחד האלבומים החלשים ביותר של הביטלס לדעתי. זה לא דבר שאפשר "להוכיח" או "להפריך" כי זו לא עובדה מדעית, אז אין טעם לנסות. יום טוב!

 

[Tomer 123]

אוקיי, אני אלך טענה טענה

קודם כל, אתה לא ציינת את הדברים הטובים שאמרתי על הביץ' בויז, כנראה כי זה סותר לך את הטענה, אבל אני ציינתי את ההשפעה הגדולה של הביץ' בויז ושל pet sounds על מוסיקאים בעבר ובהווה. כלהקת גלישה הם נזכרים בעיקר בעיני הקהל, לזה התכוונתי, לא אמרתי בכלל שבעיני מוסיקאים הם לא נחשבים, ההיפך. אבל מספר האנשים, ובפרט מוסיקאים, ששמעו את סמייל והושפעו ממנו לעומת מספר האנשים ששמעו והושפעו מאבי רוד, תודה שיש הבדל, לאור העובדה שסמייל נגנז ולא יצא מעולם. כשכתבתי על הביץ' בויז בסוף שנות ה 60 הסתמכתי על דברים שקראתי, אני לא אומר את זה כדבר חד משמעי, אלא כדברים שהבנתי ממקורות שונים. אם זה לא נכון, אני אשמח לשמוע דעה אחרת בעניין. וכתגובה אליך, אני גם אצטט ממך: "Pet Sounds הוא אלבום טוב יותר מ revolver ו abbey road והלבן, שהם אלבומים גדולים, וקל וחומר שהוא טוב יותר מפפר - אחד האלבומים החלשים ביותר של הביטלס לדעתי. זה לא דבר שאפשר "להוכיח" או "להפריך" כי זו לא עובדה מדעית, אז אין טעם לנסות". כל מה שאמרת כאן זו דעה אישית. מה ז"א אי אפשר "להוכיח" או "להפריך"? זו דעתך האישית בלבד! קבעת עובדה, שפט סאונדס עולה על ריבולבר, אבי רוד והלבן, ובטח ובטח על פפר, שהוא אחד האלבומים החלשים של הביטלס. ה"עובדה" הזאת היא כלל לא עובדה, זו דעה אישית. מותר לך לחשוב איך שאתה רוצה, אבל כמו שכשאני טוען שאלבומים של הביטלס עולים על פט סאונדס כדעה אישית ולא כעובדה קיימת, כך גם אתה. אני בטוח שאני לא היחיד שחושב שפט סאונדס, עם כל הכבוד אליו, וכבר אמרתי את דעתי עליו, פחות טוב מאלבומים אחרים של הביטלס. ככה שאין לך שום אפשרות לטעון דברים כאלה ולהציג אותם כעובדה, הטענות האלו הם דעה אישית שלך, נקודה. יום טוב גם לך!

 

[ערןלוי]

תשובה

"כשכתבתי על הביץ' בויז בסוף שנות ה 60 הסתמכתי על דברים שקראתי, אני לא אומר את זה כדבר חד משמעי, אלא כדברים שהבנתי ממקורות שונים." לא יודע. לי זה נראה קצת מוזר לכתוב על מוזיקה שבחיים לא שמעת. אגב, מיהם אותם "מקורות שונים" שאתה בוטח בהם עד כדי כך שתקבל את דעתם בצורה כה עיוורת? "אם זה לא נכון, אני אשמח לשמוע דעה אחרת בעניין." אוקיי. אתה כתבת שהביץ' בויז עשו מוזיקה יותר פופית ופחות פסיכדלית ממה שצריך היה לעשות: 1. מה זה "צריך"? לא ידעתי שיש חוקים! מי קבע אותם? 2. לעצם העניין - הטענה הזו פשוט מוטעית. ואם אתה משווה אותם לביטלס, הייתי אומר אפילו שההיפך הוא הנכון: סמייל הוא מוזיקה הרבה יותר פסיכדלית ממה שהביטלס, שגם בדברים הכי פסיכדלים שלהם עדיין הייתה מנה ניכרת של פופ (למעט revolution 9. ואין שום דבר רע בפופ, אגב), עשו. אלא אם כן אתה מחשיב את when i'm 64 כפסיכדליה. smiley smile הוא אלבום הרבה יותר טריפי והרבה הרבה פחות "פופי" ממה שהביטלס אי פעם העזו לעשות. wild honey - הביץ' בויז שוב פורצי דרך כשהם הפכו ללהקה הראשונה שהוציאה אלבום "פשוט" של "חזרה לבסיס" (במקרה שלהם - r&b). דילן הוציא קצת אח"כ את john wesley harding, וכמובן הביטלס הלכו בעקבותיהם עם הלבן. friends - אלבום שקט, מופנם וביתי. "פופי"? באיזה יקום? בטח לא ב 1968! 20/20 - לא יותר פופי מאבי רוד. אלבום מאוד מגוון. sunflower - יצירת מופת. וכו' וכו'... אפשר להמשיך עד אינסוף. כל הדיסקים שמכילים שני אלבומים על אותו דיסק מהתקופה הזו מומלצים מאוד. לגבי עניין הדעה: אנחנו יכולים להכנס פה לדיון פילוסופי ארוך מאוד שלא יגמר לעולם. לדעתי יש קריטריונים של איכות, שלא ניתנים להוכחה אובייקטיבית, בדיוק כמו שיש קריטריונים של מוסר שלא ניתנים להוכחה אובייקטיבית. אתה יכול להגיד שזו דעתי, זה באמת לא כל כך משנה. בכל זאת צריך לומר שדעתך שאבי רוד טוב יותר מפט סאונדז היא כמובן סבירה לחלוטין והגיונית, בניגוד לדעה של מישהו, לדוגמא, שהדיסק החדש של בריטני ספירס טוב יותר מפט סאונדז....אבל אני סוטה מהנושא. בכל אופן, אני לא מרגיש צורך להוסיף "לדעתי" לפני כל אמירה כזו.... מבחינתי זה המצב.

 

[Tomer 123]

תגובה

במקורות האלו אני לא תומך בצורה עיוורת, אבל פשוט זה מה שקראתי, ולא יצא לי לשמוע עדיין דעה כמו שלך. אני לא פוסל אפשרות של שמיעת האלבומים האלו, ואולי אני באמת אתחיל. סמייל הוא פסיכדלי בערך כמו שהביטלס עשו. בעיני, סמייל וסרג'נט פפר היו פסיכדליים במידה דומה מאוד. ומבחינת פסיכדליה אפשר גם להשוות אותו למג'יקל מיסטרי טור, שהיה, בעיני, האלבום הכי פסיכדלי שהביטלס הוציאו, בלי הרבה פופ, בניגוד לטענה שלך. והנה ציטוט שלך: "אני לא מרגיש צורך להוסיף "לדעתי" לפני כל אמירה כזו.... מבחינתי זה המצב". אתה יכול להסביר? זה המצב? כלומר, העובדה שפט סאונדס יותר טוב מכל מה שהביטלס עשו בא אצלך כעובדה קיימת? אתה לא חושב שזה קצת מוגזם? אבל בוא באמת נפסיק את הויכוח הזה, כי אני בהחלט רואה אותו כמיותר... הסכם שלום?

 

[ערןלוי]

אין טעם בהסכם שלום...

כי מבחינתי אנחנו לא במלחמה. אבל שאלת כמה שאלות ואמרת כמה דברים אז אני עונה - ככה זה עובד

"במקורות האלו אני לא תומך בצורה עיוורת, אבל פשוט זה מה שקראתי, ולא יצא לי לשמוע עדיין דעה כמו שלך." - סתם מתוך סקרנות, על אילו מקורות מדובר? סתם מסקרן אותי מי יכתוב שטות כזו. "בעיני, סמייל וסרג'נט פפר היו פסיכדליים במידה דומה מאוד." אני לא מסכים. בכלל, למעט דברים מסוימים אני לא רואה את הביטלס ממש כלהקה פסיכדלית. אבל בכל אופן לגבי פפר - אני לא שומע שום דמיון בין סמייל לפפר. הקטע בפפר הוא העניין הקונספטואלי, לא המוזיקלי. סמייל הוא אלבום מהפכני גם ובעיקר מבחינה מוזיקלית (רק כמב דוגמאות - heroes and villains, fire, cabinessence.... יש עוד) ופפר, בניגוד לריבולבר למשל, לא הביא שום בשורה מוזיקלית (למעט אולי a day in the life ועוד כמה גימיקים פה ושם). "ומבחינת פסיכדליה אפשר גם להשוות אותו למג'יקל מיסטרי טור, שהיה, בעיני, האלבום הכי פסיכדלי שהביטלס הוציאו, בלי הרבה פופ, בניגוד לטענה שלך." אוקיי, אנחנו מדברים די הרבה על פופ - כי העלת את זה - אבל זאת מילה שיש לי בעיה עצומה איתה. תגדיר פופ בבקשה. "אתה יכול להסביר? זה המצב? כלומר, העובדה שפט סאונדס יותר טוב מכל מה שהביטלס עשו בא אצלך כעובדה קיימת? אתה לא חושב שזה קצת מוגזם?" ודאי שזה לא מוגזם. זה בדיוק אותו דבר אצלך - מבחינתך העובדה שאבי רוד טוב יותר מפט סאונדז היא "עובדה קיימת". הרי איכות אינה דבר אובייקטיבי כמו למשל, שהשמש זורחת בבוקר. אין ניסוי שיכול להוכיח מי יותר איכותי, ובסופו של דבר איכות, כמו מוסר, לא קיימת מחוץ למוח שלנו. אז מה הטעם להגיד "לדעתי" כל פעם (למרות שלפעמים אני אומר...)? הרי אין שום אפשרות אחרת! זה לא שיש דרך לבדוק את הדברים האלה אובייקטיבית אבל היא לא זמינה לי כרגע. בכל מקרה, זה שהעניין הזה הוא סובייקטיבי לא עושה אותו פחות ממשי בשבילי. במלים אחרות - כן, זה שפט סאונדז טוב יותר מפפר, למשל, זו עובדה קיימת בשבילי בדיוק כמו שהשמש זורחת בבוקר.

 

[Tomer 123]

לא מלחמה, ברור...

אבל ויכוח לא פשוט... פפר לא הביא בשורה מוסיקלית? אני חושב שיש כאן פשוט מחסור בהשכלה מוסיקלית. פפר, יחד עם ריבולבר, הביאו את אחת הבשורות המוסיקליות החשובות ביותר, המהפכה הפסיכדלית. בפפר, מלבד העניין המוסיקלי, יש באמת את העניין הקונספטואלי. למרות שזה לא בדיוק אלבום קונספט, הרעיון של שיר פתיחה/שיר סיום שעוסקים בנושא דומה ישמש השראה רבה בעתיד. מוסיקלית, זה אלבום פסיכדלי בהחלט, עם מהפכנות מוסיקלית ברורה. fixing a hole, mr. kite, getting better, within you without you וכמובן a day in the life, היו כולם פסיכדליים והביאו בשורה מוסיקלית גדולה מאוד. אתה טענת טענה מגוחכת לגמרי, שהמוסיקה בפפר היתה חסרת ערך, דבר שאני יכול לסתור עם האזנה אחת לאלבום. העניין בפפר לא היה הקונספט, הוא היה המוסיקה. סמייל, שהוא אלבום מהפכני ואני מסכים עם זה, לא דומה לפפר מוסיקלית, זה לא מה שאמרתי. התכוונתי שמבחינת פסיכדליה, 'שגעון' וכו', בין סמייל ובין פפר, או יותר, בין מגי'קל מיסטרי טור, יש דמיון מסוים. ובעניין ה"עובדה הקיימת", אני בעד להפסיק לדון בזה, כי זה דיום פילוסופי שיכול להימשך שנים. בוא נסכם שהדעה שלי היא שלי, והדעה שלך היא שלך, ולכל אחד יש זכות לחשוב איך שהוא רוצה, OK?

 

[ערןלוי]

"בשורה מוזיקלית"....

"פפר לא הביא בשורה מוסיקלית? אני חושב שיש כאן פשוט מחסור בהשכלה מוסיקלית."

עכשיו באמת הצחקת אותי. המחסור כאן בהשכלה מוזיקלית הוא לא אצלי, עם כל הכבוד... איזה בשורה מוזיקלית הוא הביא? מה היה בפפר שלא היה קודם לכן או באותו זמן אצל אחרים? אתה אומר שהשירים האלה הביאו בשורה מוזיקלית גדולה מאוד. לא מספיק להצהיר על זה - זו סתם סיסמא. מה הבשורה הזו?? מה הבשורה ש fixing a hole הביא? מה הבשורה ש getting better הביא? "אתה טענת טענה מגוחכת לגמרי, שהמוסיקה בפפר היתה חסרת ערך" לא טענתי דבר כזה, ידידי, ואני לא חושב ככה. אני מבקש לא להכניס לי מילים לפה. "התכוונתי שמבחינת פסיכדליה, 'שגעון' וכו', בין סמייל ובין פפר, או יותר, בין מגי'קל מיסטרי טור, יש דמיון מסוים." הבנתי למה התכוונת. ודאי שיש "דמיון מסוים", אבל בהחלט לא דמיון רב.

 

[Tomer 123]

תגובה לערן

אני לא טענתי טענה בלי להסביר, זה שהתעלמת מההסבר שלי זה משהו אחד. הבשורה של פפר, שגרמה לבריאן ווילסון להתמוטטות עצבים ולגניזת סמייל, ואני יודע שתתנגד, אבל מה לעשות, זה נכון, המוסיקה הפסיכדלית, הרחבת השימוש באולפן, מנגינות פחות 'רגילות' מבחינת לחנים, מילים יותר 'עמוקות' ובעלות משמעות, אפילו המילים על העטיפה (שימוש ראשון בהיסטוריה, דרך אגב). הדברים האלו היו קיימים לפני כן, זה נכון, אבל בהיקף מאוד קטן ולא מפותח, הביטלס פיתחו את זה והביאו את זה למקומות חדשים. באותה תקופה עשו את זה הביץ' בויז, או יותר נכון, בריאן ווילסון, עם סמייל. אבל מה לעשות שסמייל, שאחרי ששמעתי אותו אני חייב להודות שהוא אכן אלבום מעולה, נגנז ולא יצא מעולם, ופפר זכה לתהודה בכל העולם. בעניין המוסיקה, אתה אמרת ש"העניין בפפר היה הקונספטואלי ולא המוסיקלי", בעיני, התכוונת לכך שהמוסיקה לא היתה באמת בעלת חשיבות, כמו העובדה שזה היה מעין אלבום קונספט. אם הבנתי אותך לא נכון, אני מתנצל. ובעניין הדמיון המסוים בין סמייל ובין פפר ומג'יקל, בדיוק לזה התכוונתי!

 

[Tomer 123]

תראה

הדיון הזה מתגלגל כמו כדור שלג, בוא נפסיק אותו עכשיו, כי בחיים לא נסיים אותו...

 

[ערןלוי]

אם באמת היית רוצה...

להפסיק את הדיון לא היית עונה לי. אבל אמרת כמה דברים שמחייבים תגובה, אז אני אגיב. "הבשורה של פפר, שגרמה לבריאן ווילסון להתמוטטות עצבים ולגניזת סמייל" אתה טועה ומטעה!!! פפר לא הביא לגניזת סמייל, ובודאי שהוא לא גרם לוילסון להתמוטטות עצבים. סמייל נגנז מכל מיני סיבות ולמרות שזה שקר שחוזרים עליו הרבה - פפר לא היה אחת מהן. רוצה הוכחה? סמייל נגנז רשמית כבר במאי 1967, לאחר שקרטע כבר כמה חודשים. פפר יצא ביוני. יש עוד הוכחות אבל אני חושב שזו מספיקה והכי פשוטה. אתה לא מכיר את הסיפור של סמייל (כתבו על זה ספרים שלמים. אני לא מגזים) ולא נכנס לזה עכשיו. אבל העניין הזה הוא מאוד חשוב, והוא תמיד מעצבן אותי כשאני רואה אותו (ואני לא מאשים אותך כי, כמו שאמרתי, זה שקר שחוזרים עליו הרבה מאוד). "המוסיקה הפסיכדלית, הרחבת השימוש באולפן, מנגינות פחות 'רגילות' מבחינת לחנים, מילים יותר 'עמוקות' ובעלות משמעות" ואני טוען שבכל התחומים האלה לא היה בפפר שום חידוש. לא בפסיכדליות של המוזיקה (עשו דברים הרבה יותר מרחיקי לכת כבר ב 1966). לא בהרחבת השימוש באולפן (הביטלס עצמם עשו את זה לפני, ואין צורך להזכיר שוב את בריאן וילסון) לא בלחנים (הלחנים לא היו כל כך שונים ובלתי רגילים, בודאי שפחות מהלחנים שבריאן וילסון כתב כבר ב 1963-64, שלא לדבר על pet sounds - זו דוגמא ללחנים לא סטנדרטיים!) בודאי וודאי שלא במלים. על אילו מלים אתה מדבר? when i'm 64? mr. kite? getting better? הרי בוב דילן עשה דברים הרבה יותר מרחיקי לכת מבחינת מלים שנים לפני כן! איפה העומק הזה שאתה מדבר עליו? לגבי הדפסת המלים על העטיפה - אתה צודק שזו הייתה הפעם הראשונה, וזה היה אחד הדברים שדיברתי עליהם כשדיברתי על החידוש הקונספטואלי. כל ה"מסביב", ולא המוזיקה (או המלים) עצמה. שוב: הביטלס הם להקה נהדרת. אחת הטובות. אלבומים כמו ריבולבר בהחלט היוו חידוש והביאו בשורה מוזיקלית. סרג'נט פפר לא. בטח לא על רקע כל הדברים שאחרים עשו באותו זמן. ואני רוצה להזכיר לך שציינתי שאולי ב a day in the life כן הייתה בשורה מוזיקלית (הפקתית). "הדברים האלו היו קיימים לפני כן, זה נכון, אבל בהיקף מאוד קטן ולא מפותח, הביטלס פיתחו את זה והביאו את זה למקומות חדשים" - זה מיתוס מוטעה. "אבל מה לעשות שסמייל, שאחרי ששמעתי אותו אני חייב להודות שהוא אכן אלבום מעולה, נגנז ולא יצא מעולם, ופפר זכה לתהודה בכל העולם." העובדה שסמייל נגנז ופפר יצא וזכה להצלחה עצומה לא אומרת דבר על אף אחד מהאלבומים. "בעיני, התכוונת לכך שהמוסיקה לא היתה באמת בעלת חשיבות, כמו העובדה שזה היה מעין אלבום קונספט" - מה שהתכוונתי הוא שהעניין ה"חדש" וה"מהפכני" בפפר היה הקונספט ולא המוזיקה, ואני באמת חושב ככה. אבל אני בודאי לא חושב שהמוזיקה בפפר היא "חסרת ערך". "ובעניין הדמיון המסוים בין סמייל ובין פפר ומג'יקל, בדיוק לזה התכוונתי!" - שים לב: מסוים. ומאוד מוגבל.

 

[ערןלוי]

אגב...

לא הגדרת "פופ"

 

[Tomer 123]

אתה יודע מה?

אולי באמת אני אפסיק לענות... אבל עוד משהו קטן, בעניין פפר, מילים חסרות משמעות לא היו בכל השירים, אבל גם אצל הביץ' בויז לא כל שיר היה בעל משמעות מילולית עמוקה... וחוץ מזה, a day in the life חסר משמעות? לא אצלי...

 

[ערןלוי]

אולי מספיק להכניס לי מילים לפה?

אני אמרתי שהמילים שלהם חסרות משמעות? אמרתי ש a day in the life חסר משמעות? איפה בדיוק? זה מעניין, כי אני לא חושב ככה. מה שאמרתי זה שהמלים לא היו מהפכניות וחדשניות. אני מניח שמבחינתך אם מלים אינן חדשניות ומהפכניות הן בהכרח חסרות משמעות. מבחינתי לא. אני מאוד אוהב חלק מהמלים בסרג'נט פפר (וזה לא כולל את when i'm 64....

). מתי טענתי שאצל הביץ' בויז כל שיר היה בעל משמעות מילולית עמוקה? זה עוד משהו שלא יתכן שטענתי כי אני לא חושב ככה. אתה יכול להפסיק לענות אם אתה רוצה. כמו שאומרים - אם אתה לא יכול לעמוד בחום צא מהמטבח. אני לא כל כך מבין את זה - לדעתי המטרה של הפורומים היא להחליף דעות וללמוד, אפילו יותר מאשר הודעות כמו "ואו רינגו כזה כוסון" (לא שיש משהו רע בהודעות כאלה), וזה לא שאנחנו מחליפים פה גידופים ועלבונות אישיים - בעיני זה דווקא דיון מעניין. אבל איך שבא לך - מדינה חופשית. סופ"ש נעים.

 

[Tomer 123]

טוב...

אני מבין שאיך שלא ילך, את הדיון הזה לא נפסיק... אני מבחינתי מוכן להפסיק אותו בזאת, והמטרה של הפורום היא באמת להחליף דעות, זה נכון, אבל פשוט לא אהבתי את הכיוון של הדיון הזה. לדוגמא, הגישה המזלזלת שלך, שדי העליבה אותי, אני חייב לומר. שבת שלום וסופ"ש רגוע!

 

[ערןלוי]

אני מצטער אם...

נעלבת, למרות שזה נראה לי מוזר. אני לא חושב שהגישה שלי הייתה מזלזלת במיוחד. אולי מה שהפריע לך זה שלא הסכמתי איתך. אם באמת היית רוצה להחליף דעות, אני חושב שהיית מקבל גם דעות שונות משלך, ומקבל תיקוני טעויות בעובדות שטעית בהן, לא כ"גישה מזלזלת". אבל כמו שאמרתי, מדינה חופשית...

 

[Tomer 123]

לדעתי

מה שעשית היה סוג של זלזול, בהתייחסות אליי כ"אחד העם", שלמשל חושב, רחמנא לצלן, שפט סאונדס פחות טוב מסרג'נט פפר. הזלזול לא הגיע כי אמרת דעות שונות, אלא על דרך התייחסות שלך לדעות שלי דווקא.

 

[ערןלוי]

ניסיתי לראות...

איפה בהודעות שלי השתמע זלזול בך על זה שאתה חושב שפט סאונדז פחות טוב מסרג'נט פפר, ואני נשבע לך שלא מצאתי. נהפוך הוא - מה שכן מצאתי זה ששנינו מסכימים שזו דיעה שלא ניתן להוכיח או להפריך. אתה מוכן בבקשה להפנות אותי לקטע הרלוונטי שאתה מתייחס אליו שבו התייחסתי אליך בזלזול בגלל שאתה מעדיף את פפר על סאונדז? תודה. או שאולי פשוט אתה מאלה שאוהבים להעלב כשאין להם משהו יותר רלוונטי להגיד בדיון?