למעלה מעשרה
לאחר פנייתה של אלונה ועוד לפני ששלחתי את תגובתי לפורום, גלשתי קצת על מנת להבין את "הלך הרוח" ובין היתר הבנתי שאתה עו"ד. על כן אני מופתע משאלתך, שהרי בסע' 35 בפקודת הנזיקין (סע' הרשלנות הידוע לשימצה ולו מעצם מבחן ה - במקרה שלנו - מדריך ה"סביר", לא מוזכרת תמורה כלשהי כתנאי לביצוע העוולה, על כן אינני רואה סיבה להנחה שזה שביצע את מלאכתו בתמורה - גדולה אחריותו מאשר זה שביצע את מלאכתו בהתנדבות. לעניין שאלתך הנוגעת לניצול זכות השיבוב ע"י חברת ביטוח כלשהי עקב פיצוי שנאלצה לשלם למבוטח שנפגע, מכח פוליסת תאונות אישיות, לי אישית לא ידוע על מקרה ספציפי שכזה. על אף זאת אינני רואה סיבה מדוע לא ? הרי בהסתמך על הפסיקה הכל כך חכמה שנפסקה בעליון (אינני זוכר את פרטי התובעים \ נתבעים) עקב נזק שנגרם למטייל במהלך טיול מודרך, שלא הצליח להוכיח את רשלנותו של המדריך שהובילה את השופטים למסקנה שהשריר בגד בו וזו הסיבה ההגיונית היחידה לנזק שנגרם למטייל, אז פסקו השופטים, וגם אם לא בציטוט מדוייק ש : לא זו בלבד שמסוכן יותר לתור ולטייל בשבילי ארצנו מאשר במדרכה בשטח עירוני, על אף זאת מומלץ להמשיך, לתור ולטייל ובשורה התחתונה כל אחד יקח על עצמו את האחריות למעשיו. המדריך יהיה אחראי למעשיו כמו גם המטייל ! וכעת להשלמת תשובתי : אם עקב רשלנות של המדריך נגרם נזק למטייל שכתוצאה ישירה מהנזק נאלצה חברת הביטוח לפצות את המבוטח שלה, רק הגיוני שתעמוד לחברת הביטוח הזכות לשבב את התביעה במקרה זה.