קצת ריחמתי על עצמי, ובאה המציאות
להזכיר לי מהם הדברים החשובים באמת בחיים. לפני חודש הייתי עם תמרה בביקורת שיגרתית של גיל 3 אצל רופאת עיניים. הייתי מאוד מרוצה מעצמי שאני לוקחת אותה לביקורת, עד שראיתי את הפרצוף חמור הסבר של הרופאה. היא מצאה בצקת בכלי הדם שסביב עצבי הראיה שלה, מה שעלול להצביע על לחץ תוך גולגלתי. היפנתה אותנו לנוירולוג ילדים ולחזור אליה מיד אחרי. נלחצתי בטירוף, יצאתי משם בדמעות, וכהרגלי במצבים כאלה מיד הדחקתי. את התור הדחוף לנוירולוגית ילדים קבעתי רק בשבוע שעבר, וכשהתקשרו אלי שאבוא בו ביום לא נדלקו לי שום נורות אדומות והסברתי שאני לא יכולה כי יש מסיבת חנוכה ליונתן. אתמול הם התקשרו שוב שאבוא היום, אז יצאתי מוקדם מהקורס המשעמם שאני מחויבת לקחתי ולקחתי אותה וגם את יונתן (הנוכחות שלו מאוד מרגיעה אותה). הנוירולוגית בדקה אותה ולא מצאה שום דבר חריג, מה ששימח אותי מאוד ולא הכין אותי כלל להפניה הדחופה שהיא נתנה לי למיון. היא האיצה בי ללכת לשם באופן מיידי, כדי שיאשפזו את תמרה והבוקר היא תראה נוירואופטלמולוגית ויעשו לה ניקור עמוד שדרה. במעט הקול שעוד נשאר לי ניסיתי לשכנע אותה שאין טעם להגיע עכשיו ולהתאשפז, ושנלך למחרת (כלומר, היום). הצלחתי. יצאנו משם, קשרתי את הילדים במכונית, התיישבתי בכסא שלי מקדימה כך שהם לא יוכלו לראות את פניי ובכיתי נורא. כמה טלפונים לקשרים שעוד יש לי באיכילוב, והסתבר שהנוירואופטלמולוגית תהיה רק ביום חמישי (מחר). דיברנו איתה ישירות והיא קבעה לנו פגישה דחופה למחר בבוקר. התקשרתי לנוירולוגית שבדקה אותנו והיא אמרה שכבר דיברו איתה מביה"ח ושנעדכן אותה גם. אז זהו, מחר תמרה ואני מתייצבות על הבוקר לבדיקות רציניות מאוד, אני מתה מפחד. בכל מקום בו אני מחפשת את המונח "לחץ תוך גולגלתי" מיד קופצץ חברו, המונח "גידולי מוח". מי שהחזיק לי אצבעות לעבודה החדשה שיפתח אותן מיד ויחזיק אותן לבריאות של הבת היפה והחכמה שלי. אני לא יודעת איך אחזיק מעמד עד מחר.