סיפור עצוב על רצח הורים על ידי בן מאומץ שחש

[משתפרת]

גם את מתיחסת לאימוץ כאל משהו תקופתי

בעוד האימוץ הוא מצב מתמשך, מרגע שהמשפחה הביולוגית מפסיקה להיות משפחתו של הילד ולאורך כל חייו

 

[יסמין@]

אנחנו מתייחסות

ל-2 תקופות שונות:
אני מדברת על מה שקרה בהתחלה, לפני האימוץ, מהלידה ואילך עד האימוץ
ואת מדברת על מה שהתרחש אחרי האימוץ (עבור אלו שאומצו)

כאשר אנשים בעלי דעות קדומות אומרים משהו כגון "לכל המאומצים יש בעיות" או "יש לו בעיות כי הוא מאומץ" זה נשמע כאילו מקור הבעיות (אם יש) הוא עצם האימוץ. כאילו הבעיות (למשל ADHD שכותבים עליו לפעמים בפורום) נובעות מהאימוץ. והרי זה פשוט לא נכון משום בחינה - לא עובדתית, לא מדעית, לא לשונית.

אני בכלל לא התייחסתי לשאלה אם אימוץ הוא מצב תקופתי או מתמשך, כלומר מה קורה אחרי שמאמצים ילד/ה.
אני התייחסתי לשאלת המקור לבעיות (אם יש). ברור שלצערנו יש גם בעיות שנובעות מחוסר התאמה בין ההורים לילד/ה, לא כל ההורים המאמצים הם אנשים והורים נפלאים. אבל כשמדובר בנושאים כמו ADHD למשל, או בעיות נפשיות, לימודיות והתפתחותיות שונות - זה מגוחך לומר שהבעיות הללו נובעות מהאימוץ, נוצרו כתוצאה מהאימוץ וכו'.

 

[KallaGLP]

בדיוק.

אימוץ זה מצב קבוע ומתמשך לכל החיים, אך המצב המתמשך והקבוע הזה לא היה נוצר אילולא מה שקדם לו.

 

[יסמין@]

 

[fannyd]

לא חושבת שמישהו מייחס את מקור הבעיות לאימוץ

מרבית האנשים לא חיים אימוץ בחיי היום יום שלהם ומטבע הדברים הידע שלהם שטחי ונוטה להכללות. האימוץ הוא פתרון לבעיה וככזה בהחלט עלול גם להיות לא מוצלח. למשל לא לכל אחד מתאים אימוץ בין גזעי. הרי הובאו כאן די הרבה קישורים לקטעים ביו-טיוב בהם מאומצים מקוראה למשל טוענים שאימוץ בין גזעי גרם להם נזקים.

 

[KallaGLP]

אימוץ בין גזעי נובע לרוב מכך

שאין אף אחד מאותו גזע שמוכן או יכול לאמץ את הילד. שוב, הבעיה כבר קיימת והאימוץ מנסה לפתור אותה, כאמור לא תמיד בהצלחה, מכל מיני סיבות. אבל הוא *לא יוצר* את הבעיה, מה שיוצר את הבעיה הוא העובדה שלילד אין משפחה ביולוגית שתגדל אותו. ילד שיכול לגדול במשפחתו הביולוגית לא יגיע לאימוץ.

 

[יסמין@]

 

[נגה לביא]

נכון, ולמרות זאת

אין לי דוגמאות לבעיתיות באימוץ בין גזעי, למרות שאנו חלק מאותו מכלול של אימוץ בין גזעי (אולי כי זיו קטנה מדי, אולי כי החברה במקום מגורינו אינה שמרנית כפי שהיא בשאר בלגיה, אולי כי גם השמרנים מבין הפלמים עדין שמים ילדים במרכז ההוויה), אך זיו אומצה בגיל 3.
ברור שזה היה פתרון עבורה, כדי שלא תגדל בבית ילדים כל חייה.
בוודאי שזה היה פתרון עבורה כדי שתהיה לה משפחה.
אבל העובדנ שהאימוץ פתר בעיה בסיסית בחייה לא משנה שעצם האימוץ יצר אצלה טראומת קריעה מכל המוכר לה בגיל שהיא כבר יכולה הייתה להשתלב בסביבתה, והתקשתה להסתגל לשינוי. מעבר בין ארצות לבדו בגיל הזה קשה גם כך לילדים רבים הנוסעים עם משפחתם הביולוגית, על אחת כמה וכמה לילדה שפגשה את הוריה רק לפני שלושה חודשים, שבחלק מן הזמן הזה הם לא היו איתה בכלל, ובשאר הזמן היא פגשה בהם פעמיים ביום בלבד.
לא יודעת אלו בעיות היו יכולות להיות בחייה ללא האימוץ (אני מניחה שדי הרבה), אבל הפחד הכלכך בסיסי שלה מלהשאר לבד נעוץ היטב בימים בהם אנו אימצנו אותה, ולא בשליחה מבית החולים לבית הילדים ללא מגע עם האם הביולוגית. למרות שהויתור של האם הביולוגית הוביל לזה, איני יכולה להעמיס הכל על אותו אירוע בלבד. באותה מידה שאיני משליכה כל מיני תכונות אופי שלי על ילדותי בלבד, ועל דרך גידולי, למרות שאני מקבלת את הפסיכולוגיה הטוענת שיש לזה משמעות.

 

[KallaGLP]

אנחנו מדברות על דברים שונים.

ברור שהמצב שבו הילד צריך להימסר לאימוץ, לסביבה זרה ואחרת, הוא בעייתי ועלול להשפיע על כל חייו, אבל לא האימוץ יצר את עצם העובדה שהילד צריך להתייצב בפני המצב הזה, אלא מה שקדם לאימוץ. אימוץ הוא מצב של חוסר ברירה כתוצאה מנסיבות החיים שקדמו לו, זה כל מה שניתן לומר. לא יודעת אם שמת לב, אך תמיד כתבתי בפורום הזה שעדיף לא ללדת כלל מאשר ללדת ולמסור לאימוץ, ואילו הייתי חושבת שאימוץ הוא תמיד הפתרון המושלם, לא הייתי כותבת כך. אם יש מישהו שחושב שבהתחשב בנסיבות אלה עדיף לילד לגדול בבית ילדים (או ברחוב) בארצו ובסביבתו, שלא יאמץ. מי שחושב, שלמרות כל הבעייתיות באימוץ בין תרבותי ובין גזעי, בכל זאת עדיף לילד לחיות במשפחה אוהבת - שיאמץ. אך בכל מקרה, הילד נקלע למצב הזה לא בגלל האימוץ, אלא האימוץ, עם כל הבעיות הפוטנציאליות הכרוכות בו, הוא התוצאה של המצב הזה.

 

[משתפרת]

התקופה של "לפני הספירה"...

יש להבדיל בין "לפני האימוץ" לבין "לפני שהילד הגיע למשפחה". מבחינתך האימוץ התחיל במסירת הילד למשפחה בה ימשיך את חייו. מבחינת הילד המושג אימוץ כולל גם את הניתוק (בכוונה לא משתמשת במילה רכה כמו פרידה או במילה קשה כמו נטישה) ממשפחתו הביולוגית. לכן גם כשהקשיים נובעים מהתקופה שלפני הגיעו למשפחתו- מבחינת הילד אותם קשיים נובעים מהמכלול הקשור לאימוץ. הקשיים הללו לא באו בגלל משהו שקשור לנו, המאמצים, ולא בגללנו (זה- כשמדובר במשפחות מאמצות מיטיבות, לא מדברת על הורים גרועים, כפי שיש גם במשפחות בהן הילדים נולדים להוריהם). האחריות שלנו היא לטפל בהם הכי טוב שאפשר.
מבחינת המאמצים האימוץ מתחיל עם הגעת הילד, אולי קצת קודם- מרגע שהחליטו לאמץ. לנו נקודת הזמן הזו היא התחלת חיים חדשים. יש בין המאמצים כאלה שמאמינים שגם עבור הילד זו נקודת פתיחה חדשה לגמרי, שמאותו רגע בעצם מתחיל סבב חדש של חיים עבורו. זו טעות, מאחר ויש השלכות למה שהילד עבר (אפילו אם הגיע למשפחתו בהיותו בן יומו) לפני כן. בסדנאות של השירות למען הילד מנסים להכין את ההורים המאמצים העתידיים לאפשרויות שונות, באימוץ הבין לאומי כנראה שההכנה איננה באותה רמה, או שאיננה קיימת בכלל. במקרים המתוארים בקישורים שהגיעו לפורום לאחרונה (כמו בדיון הזה או בסיפור על הילדה האפריקנית בסקנדינביה)- אין לי מושג על ההכנה שעברו ההורים. פער כל כך גדול בין המציאות לבין הציפיות...

 

[יסמין@]

מדובר ב2 דברים שונים

א. הניתוק מהמשפחה הביולוגית
ב. מה שקורה אח"כ

ומה קורה אח"כ? יש כמה אפשרויות:
א. בית ילדים
ב. משפחה אומנת
ג. הרבה משפחות אומנות
ד. אימוץ
ה. רחוב...

לפי מה שכתבת עולה שכללללל דבר שקורה אחרי הניתוק מהמשפחה הביולוגית הוא חלק מהאימוץ. זה נכון גם לגבי השהות בבית ילדים? זה נכון גם לגבי שהות במשפחה אומנת? זה נכון גם לגבי ילדים/ות שלא זכו למשפחות בכלל? זה נכון גם לגבי ילדים שנמסרו לאימוץ, אבל משום מה הוחזרו לבית הילדים?

איך כל מה שאינו אימוץ שייך לאימוץ?

 

[משתפרת]

יסמין

עבור הילד שאימצנו כל מה שקרה: הניתוק, בית החולים, בית הילדים ו/או המשפחה האומנת, ה"שליפה" מבית הילדים, ההסתגלות למשפחה חדשה ולבית והחיים אחרי כן הם כולם חלק מהאימוץ.
ברור שאצל ילד שנשאר בבית הילדים לאורך זמן או נפלט לרחובות אין אימוץ.

 

[יסמין@]

נסכים שלא להסכים.

 

[KallaGLP]

לדעתי, לא רק שאין סתירה בין מה

ששתינו כתבנו, אלא שאנחנו אומרות את אותם הדברים בניסוח שונה. ברור שלא ניתן למחוק את התקופה שלפני האימוץ, והילד, ואיתו המשפחה כולה, מקבלים את כל החוויות האלה כמכלול וצריכים להתמודד עם השלכותיהן כל החיים. לא הכחשתי לרגע את קיומו של המכלול הזה, כל מה שאמרתי הוא שהמכלול הזה לא היה נוצר כלל אילולא הניתוק (אם להשתמש במילה שבעצמך בחרת) הראשוני של הילד ממשפחתו הביולוגית. באשר להכנת ההורים המאמצים - בהחלט היה טוב לו הייתה קיימת הכנה יסודית לפני וסיוע רציני אחרי, אבל זה נושא נפרד בפני עצמו. לסיכום, עם כל זה, לפחות מבחינת נקודת מבטם וטובתם של הילדים, תמיד אמרתי ותמיד אומר: מצער שבעולם שלנו בכלל יש צורך במוסד האימוץ.

 

[יסמין@]

בדיוק! חשוב

לשים לב להבדל בין סיבה לבין תוצאה, בין בעיה לבין פתרון. אחד מסוגי הכשלים הלוגי הוא בדיוק בלבול בין סיבה לתוצאה או בין בעיה לפתרון.

 

[נגה לביא]

אין אצלי שום בלבול בין סיבה למסובב

האימוץ גרם לזיו חרדת נטישה, למרות שהוא פתר את בעיית מחסור המשפחה שלה.
אם היא הייתה נשארת בבית הילדים, סביר להניח שהיו נוצרות בעיות אחרות בחייה, שהאימוץ מנע/פתר חלק מהותי מהן.
אבל בין אם האימוץ של זיו הוא פתרון טוב עבורה ובין אם לאו, הוא פתרון לבעיה שלא הייתה לה משפחה. חרדת הנטישה היא בעיה שנוצרה כחלק מאותו הליך ששמו אימוץ, וכתוצאה ממנו. להתעלם מכך זו הדחקה.

 

[יסמין@]

ראי תגובתי שכותרתה "מה שאת"

 

[נגה לביא]

לאו דווקא

המילה אימוץ מתארת מכלול של אירועים הקשורים לחיי המאומץ ומשפחתו המאמצת כמו גם הביולוגית.
כאשר אני אומרת שלזיו יש חרדת נטישה בגלל האימוץ, אני מתכוונת לאותה חרדה שהתחילה כאשר קרענו אותה מכל המוכר לה בגיל שלוש, ולא לעובדה שאמא הביולוגית וויתרה עליה בלידה, למרות שזה המקור לאימוץ של זיו, ושם מתחיל הכל.
לכן, למרות שאימוץ הוא הפתרון לבעיה הראשונית, עדין הוא גם זה שגורם לבעיות אלו או אחרות אצל חלק מן המאומצים.
פשוט, אימוץ הוא מכלול כה גדול, ממש כמו שהמילה חיים היא מכלול עצום. זה נכון שהחיים קורים למן רגע הלידה של האדם, אך כאשר מדברים על כך שחייו של מישהו הובילו למשהו, אין מסייגים את התקופה, אך לכולם ברור שאין מדובר למן רגע הלידה. כך גם אימוץ. כאשר מתייחסים לאימוץ כאל בעיה, הכוונה היא לחלק בו שגרם לבעיה ולאו דווקא לבעיה הראשונית של חוסר המשפחה מלכתחילה.

אולי בפורום אימוץ כדאי שאנשים יהיו רגישים יותר מבחינה מילולית, ולא יציגו את האימוץ כבעייה, מכיוון שהוא באמת פתרון, אך אי אפשר להמנע מכתיבה בה אימוץ הוא מקור לבעיות. כי, כפי שכבר תיארתי בתחילה, האימוץ פתר את בעיית מחסור במשפחה של זיו, אך יצר את בעיית חרדת הנטישה (שהייתה יכולה להיות גדולה יותר אצל ילדה אחרת ו/או הורים אחרים ו/או במצב אחר, ולכן אינה בעיה אמיתית מהותית בחיינו, ולכן כנראה קל לי לתת אותה כהדגמה).

 

[יסמין@]

מה שאת

חוזרת ומתארת הוא משהו מאוד ספציפי: "קרענו אותה מכל המוכר לה בגיל שלוש" והאימוץ "יצר את בעיית חרדת הנטישה". את מתארת את ניתוקה של בתך מבית הילדים והגעתה למשפחתכם כבעיה. זו דרך מסוימת להציג את הנושא, דרך שהיא ייחודית לראייתך. אני חווה ולומדת נושאים שונים שקשורים לאימוץ כבר שנים רבות (שנים רבות משתתפת בפורום זה, די מתחילתו, ושנים רבות השתתפתי בפורום בווינט כשהיה פעיל, וגם בכמה קומונות שונות שהיו קשורות לאימוץ, והייתי בימי עיון ובסדנאות וקראתי ספרים ומאמרים). ולאור כל מה שחוויתי ושמעתי וקראתי וראיתי, דרך הראייה שלך היא ייחודית. לא זוכרת עוד מישהי/ו שחשבו שהמעבר מבית הילדים למשפחה הוא טראומטי וגורם לבעיות כגון בעיית נטישה. כל אלו שכתבו על חרדת נטישה, לא ייחסו אותה לעזיבת בית הילדים, אלא לשלב הרבה יותר מוקדם. כן קראתי ושמעתי על קשיים שנוצרו כאשר היה ניתוק ממשפחה אומנת טובה וחמה (כמו שנהוג בגוואטמלה למשל). אבל לא על בית ילדים. לפי מיטב זכרוני והבנתי, הדעה הכללית היא שונה מדעתך. ברור שזכותך לדעתך ולחווייתך ולתחושתך ולראייתך וכו' וכו'. וגם אם כל העולם אומר X - זכותך לומר Y. רציתי רק להסב את תשומת לבך שזו השקפה מאוד ייחודית (כלומר שהאימוץ יוצר בעיה בשל הניתוק מבית הילדים).

 

[נגה לביא]

וזה רלוונטי?

כי ברצינות, אני נותנת דוגמא מחיינו, אבל אחרים יכולים לתת דוגמאות מחייהם. אז את סותרת את הדוגמא שלי כדוגמא יחודית, אך יחודית או לא יחודית, היא עדין תקפה לחיינו, ומראה כי האימוץ עצמו יכול ליצור בעיות.

בהודעה הקודמת האשמת אותי (קלה ענתה לי, ולכן השרשרת הלוגית של תגובך היא ישירה אלי, אם את זקוקה להבהרה הלוגית הזו) בחוסר הבנת סיבה ומסובב.
כעת את פותרת את הבעיה בכך שדוגמתי היא יחודית (למרות שאינך מכירה את בית הילדים של זיו, והוא כנראה דומה בהרבה למשפחת אומנה גווטמלית מאשר לבתי ילדים ברוסיה או אוקראינה).
זו טקטיקה מאוד קלה לביצוע כאשר מתגלים בקיעים בלוגיקה שלך, שאינך יכולה לגשר עליהם. הבעיה בכך היא שאין הם מעלימים את הבקיעים בלוגיקה הבסיסית.