פגוש בדב שכול
New member
סליחה על ההפרעה
הנה ידוע,שהפרנציפ המשותף לכל החיים עלי אדמות הוא דנ"א המשועתק ל רנ"א, אשר באמצעות ננו-רובוטים משכללים הקרויים ריבוזומים מתורגם לחלבונים. זה הפרנציפ המשותף הן לפרוקריוטים והן לאוקריוטים. אלא שבאוקריוטים נוספה מודלוריות, לאמור - השעתוק מדנ"א לרנ"א נעשה בגרעין והתרגום מרנ"א לדנ"א בציטופלסמה. וההפרדה הנ"ל מאפשרת רמה נוספת של עיבוד, עידון ובקרה. דהיינו, הרנ"א הגולמי שנוצר עובר עיבוד לוגי ורק אח"כ מתורגם. ואכן, רובם ככולם של גני האוקריוטים מורכבים מקטעים הנקראים אקסונים ואינטרונים. קומפלקסים ננו-רובוטיים משכללים הקרויים ספליסוזומים, המורכבים כל אחד מכמה וכמה שרשרות רנ"א בנות עד כ 300 בסיסים המרושתות ושזורות בכמה וכמה חלבונים - כל אלה מהווים ספליסוזום. ספליסוזומים אלו, הם המבצעים את מלאכת העיבוד, דהיינו שהם יודעים לחתוך את הרנ"א הגלמי בנקודות ספציפיות. קטעי הביניים הקרויים אינטרונים, נחתכים ומוצאים והקטעים הקרויים אקסונים מחוברים זה לזה וכך נוצר הרנ"א הסופי היוצא מן הגרעין ועובר תרגום לחלבון. אין צורך להזכיר כמובן, שכל רנ"א ספליסוזומי, גם הוא תוצר גן ספציפי, וכן כל חלבון ספליסוזומי. כמובן שכל ספליסוזום שכזה בפני עצמו הינו מורכבות בלתי פריקה אך כבר מצינו ששום מורכבות שעל פניה היא בלתי פריקה, אינה עומדת בפני פרץ חזון האבולוציה ומעיין תושיתה הנובע. והרי לנו דוגמא מרהיבה, לגודל שאר הרוח, ריחוק הראייה והחזון של הליך האבולוציה האקסיומטי. בינו נא זאת דוגלי אמונת אקראי ודעו את אמונתכם. הבינו את גודל הצעד. לא בתוספת שרידות ספציפית מדובר כאן, לא בגן משוכפל שרכש תכונה חדשה, לא בסחף גנטי ואף לא בקפיצות יש מאין. יש כאן שיטה חדשה, המאפשרת באופן כללי גיוון, בקרה, גן אחד->חלבונים רבים, כל זה הושג בזכות החידוש של אינטרונים ואקסונים. בזכות החידוש של אותם סיגנלים, אשר נשתלו בכל הגנים, במקומות ספציפיים. בזכות שתילתם של כל רצפי האינטרונים בכל הגנים, אשר בעצמם אינם מקודדים דבר אלא רק מפרידים בין קטעים פונקציונליים שונים באותו גן, בזכות יצירתם יש מאין של גני הרנ"א והחלבונים הספליסוזומים המבצעים את חיתוך האינטרונים וחיבור מחדש של האקסונים, בזכות כל אלו זכינו לא באיזושהי פונקציונליות ספציפית אלא בעידון בקרת הגנום כולו למען המשך תפארת ההליך האבולוציוני. אבל עלה בדעתי לשתף אתכם, חובבי האבולוציה, בדבר מה שקראתי, אך איני בטוח אם הבינותי. בספר Biochemistry מאת Berg, Tymoczko, Stryer בעמוד 799- The consensus sequence at the 5 splice in verbrates is AGGUAAGU. מה? in verbrates? ובמינים אחרים סיגנלים אחרים? וכן הוא אומר שם אח"כ, כאשר הוא מסביר את אחד מתת האלגוריתמים של החיתוך, המבוסס על הימצא בתוך האינטרונים רצף המכונה branch site - In yeasts the branch site sequence is nearly always UACUAAC wheres in mamals a veriety of sequences are found לא הבנתי. האם פרושו של דבר הוא, שבמעבר ממין למין, או ממחלקה למחלקה, מלבד הגנים החדשים שנוספים, גם משתנים כל רבבות הסיגנלים המפרידים בין אינטרונים לאקסונים, לאורך כל הגנום? ובמקביל משתנים בהתאמה גם כל הגנים של הרנ"א והחלבונים הספליסוזומיים? כך שיכירו ויחתכו מעתה את הסיגנלים החדשים דוקא?
הנה ידוע,שהפרנציפ המשותף לכל החיים עלי אדמות הוא דנ"א המשועתק ל רנ"א, אשר באמצעות ננו-רובוטים משכללים הקרויים ריבוזומים מתורגם לחלבונים. זה הפרנציפ המשותף הן לפרוקריוטים והן לאוקריוטים. אלא שבאוקריוטים נוספה מודלוריות, לאמור - השעתוק מדנ"א לרנ"א נעשה בגרעין והתרגום מרנ"א לדנ"א בציטופלסמה. וההפרדה הנ"ל מאפשרת רמה נוספת של עיבוד, עידון ובקרה. דהיינו, הרנ"א הגולמי שנוצר עובר עיבוד לוגי ורק אח"כ מתורגם. ואכן, רובם ככולם של גני האוקריוטים מורכבים מקטעים הנקראים אקסונים ואינטרונים. קומפלקסים ננו-רובוטיים משכללים הקרויים ספליסוזומים, המורכבים כל אחד מכמה וכמה שרשרות רנ"א בנות עד כ 300 בסיסים המרושתות ושזורות בכמה וכמה חלבונים - כל אלה מהווים ספליסוזום. ספליסוזומים אלו, הם המבצעים את מלאכת העיבוד, דהיינו שהם יודעים לחתוך את הרנ"א הגלמי בנקודות ספציפיות. קטעי הביניים הקרויים אינטרונים, נחתכים ומוצאים והקטעים הקרויים אקסונים מחוברים זה לזה וכך נוצר הרנ"א הסופי היוצא מן הגרעין ועובר תרגום לחלבון. אין צורך להזכיר כמובן, שכל רנ"א ספליסוזומי, גם הוא תוצר גן ספציפי, וכן כל חלבון ספליסוזומי. כמובן שכל ספליסוזום שכזה בפני עצמו הינו מורכבות בלתי פריקה אך כבר מצינו ששום מורכבות שעל פניה היא בלתי פריקה, אינה עומדת בפני פרץ חזון האבולוציה ומעיין תושיתה הנובע. והרי לנו דוגמא מרהיבה, לגודל שאר הרוח, ריחוק הראייה והחזון של הליך האבולוציה האקסיומטי. בינו נא זאת דוגלי אמונת אקראי ודעו את אמונתכם. הבינו את גודל הצעד. לא בתוספת שרידות ספציפית מדובר כאן, לא בגן משוכפל שרכש תכונה חדשה, לא בסחף גנטי ואף לא בקפיצות יש מאין. יש כאן שיטה חדשה, המאפשרת באופן כללי גיוון, בקרה, גן אחד->חלבונים רבים, כל זה הושג בזכות החידוש של אינטרונים ואקסונים. בזכות החידוש של אותם סיגנלים, אשר נשתלו בכל הגנים, במקומות ספציפיים. בזכות שתילתם של כל רצפי האינטרונים בכל הגנים, אשר בעצמם אינם מקודדים דבר אלא רק מפרידים בין קטעים פונקציונליים שונים באותו גן, בזכות יצירתם יש מאין של גני הרנ"א והחלבונים הספליסוזומים המבצעים את חיתוך האינטרונים וחיבור מחדש של האקסונים, בזכות כל אלו זכינו לא באיזושהי פונקציונליות ספציפית אלא בעידון בקרת הגנום כולו למען המשך תפארת ההליך האבולוציוני. אבל עלה בדעתי לשתף אתכם, חובבי האבולוציה, בדבר מה שקראתי, אך איני בטוח אם הבינותי. בספר Biochemistry מאת Berg, Tymoczko, Stryer בעמוד 799- The consensus sequence at the 5 splice in verbrates is AGGUAAGU. מה? in verbrates? ובמינים אחרים סיגנלים אחרים? וכן הוא אומר שם אח"כ, כאשר הוא מסביר את אחד מתת האלגוריתמים של החיתוך, המבוסס על הימצא בתוך האינטרונים רצף המכונה branch site - In yeasts the branch site sequence is nearly always UACUAAC wheres in mamals a veriety of sequences are found לא הבנתי. האם פרושו של דבר הוא, שבמעבר ממין למין, או ממחלקה למחלקה, מלבד הגנים החדשים שנוספים, גם משתנים כל רבבות הסיגנלים המפרידים בין אינטרונים לאקסונים, לאורך כל הגנום? ובמקביל משתנים בהתאמה גם כל הגנים של הרנ"א והחלבונים הספליסוזומיים? כך שיכירו ויחתכו מעתה את הסיגנלים החדשים דוקא?