ספורט וצבא

S H I L G I

New member
בכל אופן....

אחרי שאמרו לי שאין יותר בנות בעוקץ [בדקתי בכמה מקומות כבר..] החלטתי שאני מנסה להתמיין למדריכת חי"ר, מה שדרש ממני לבטל את הקרק"ל ומשם הרבה ויכוחים עם הצבא כדי להשיג מיונים...עד שויתרתי כי החלטתי להמשיך עם הגרעין שלי. כנראה בקרק"ל... יהיה טוב, אני מקווה.
 

ש נ י ס

New member
דבר ראשון, כל הכבוד!!../images/Emo47.gif

לפני הגיוס שלי, היו לי 2 תקפידים שידעתי שרציתי: פרשים או עוקץ. אחרי שביררתי מה כל תפקיד ידרוש ממני (לחתום 3 שנים, לעשות מילואים וכו') אמרתי לעצמי שלא אכפת לי- כל עוד אני אתקבל בדיוק לאן שאני רוצה!! ואז שהבנתי שבשביל עוקץ אתה צריך להיות קודם בקר"קל ואז אולי יציעו לך מסלול של עוקץ ואז אולי תעבור את המיונים ורק אז תיהיה בעוקץ. (על הפרשים וויתרתי מזמן כי הבנתי כמה פרוטקציות צריך בשביל להגיע לשם..) אז כן, וויתרתי. לא הייתי מחזיקה מעמד 3 שנים במחסומים. פשוט לא. עכשיו נותרו לי 2 אפשרויות: בסיס סגור או פתוח. ואחרי שהבנתי שקרבי אני כבר לא יהיה בצבא, החלטתי שאני משקיעה כמה שיותר בסוסים. כי אם לא קרבי, אז ג'ובניק, ואם כבר ג'ונביק אז רק בסיס פתוח ושעות נוחות! וכשאני אומרת נוחות אני מתכוונת שאני בין 5-6 שעות בבסיס, שקרוב לבית (יחסית). ובלי שום קשר לסופרטאי מצטיין/פעיל- אני עכשיו משרתת בצבא, מחזיקה סוס (שאותו קנו לי במהלך השירות הצבאי), וגם עובדת בשביל לפרנס אותו (ואותי
). אז זה הכל עניין של רצון. כי גם אם אין לך את הספורטאי,ואתה רוצה לשרת בצבא,ואתה באמת רוצה להמשיך לרכב-אתה יכול!
זהו, סיימתי לחפור
 

JuSt A d i

New member
יואו הוא שוווווווהההה

היית צריכה להשאיר אותו עם בייצים
 

ש נ י ס

New member
תודההה../images/Emo9.gif

הוא חתיך גם בלי ביצים!!!
-חרא איכות כי זה מהפאלפון-
 
בתור נערה לפי גיוס...

אני משמ לא יודעת עדיין מה יהיה גורל הרכיבה שלי בזמן הצבא. קפצתי כיתה ובגלל זה כל החברים שלי כבר משרתים, כולם. אני לא חושבת שאני עומדת בקריטריונים לספורטאי וגם לי חושבת שמגיע לי. תמיד ידעתי שאני אעשה צבא אבל אף פעם לא חשבתי לעומק על האופן שבו זה יקרה. בשנה האחרונה התחלתי ללמוד משפטים ומנהל עסקים ובגלל זה הפסקתי להתחרות, החלטתי שהעתיד שלי הוא לא בסוסים בתור מקצוע וצריך לעשות ויתורים בחיים כדי להתקדם. תאריך הגיוס שלי ממשמש ובא [פברואר 09] ואיתו כל הלבטים. כל עוד אני לומדת אני ממשיכה לרכב במתכונת כמעט מלאה למעט התחרויות ולא ממש מרגישה בהבדל, אולי יש לי יורת זמן מבתיכון אפילו. אבל בתקופה האחרונה כשכל החברים מסיימים קורסים למיניהם וממש נכנסים לעומר המערכת הצבאית אז זה ממש עושה לי חשק להיות כמותם. אני לא רוצה למצוא את עצמי בעוד כמה שנים מתחרטת שלא ניסיתי יותר, אז הצבא נראה לי כמו אחלה מקום לנסות להשיג משהו. בסוסים ניסיתי כל הילדות ועד היום והגעתי למסקנה שאני מאוד אבל מאוד אוהבת את זה אבל זה יהיה רק תחביב בשבילי, יש עוד כל כך הרבה מעבר שאני רוצה לנסות וצבא זה חלק מהם. סוסים זה ספורט תובעני גם מבחינת השקעה של משאבים כמו זמן וכסף. אני פשוט מרגישה שצבא זו חוויה שאני חייבת לעבור, לא יודעת עדיין איך אבל איכשהו ולעשות את זה הכי טוב שאני יכולה. אז אני לא אנסה להתקבל לקורס טיס בגלל הסוסים? לוותר מראש על עתיד שאולי מחכה לי? אני לא חושבת שאני אוכל להסתכל לחברים שלי או להורים שלי בעינים אם אני לא אתגייס, גם אם זה יהיה אחרי שאניא סיים את התארים, אני אתגייס. לדעתי מי שצריך לקבל הטבות של ספורטאי זה לא מי שממש אוהב את זה אלא מיש הוא ממש עילוי בזה, מייצג את המדינה בח"ל או לפחות שניתן להעריך את ההצלחה שלו במיספרים. ואני אומרת את זה בתור אחת שדוגלת באיכות ולא בכמות אם מישהו טועה לחשוב אחרת. מי שלא הספיק לממש את עצמו בסוסים עד לצבא יכול לנסות ולממש את עצמו אחר כך...להפך זה רק יועיל לענף כי גם ככה רוב החבר'ה שמתחרים הם דיי צעירים. מי שמתאפשר לו גם לרכב וגם לשרת ולהיות מרוצה משניהם - זכה.
 

fliperit

New member
ספורט בהחלט מובילך להשתמטות

אני יודעת שזה יעורר הדים, אני מוכרחה להגיד שאני בעד לבטל את העניין של "מצטיינים" בצבא. גם לי הצבא עוצר את החיים, אח שלי היה יכול להיות עם תואר ראשון בפיזיקה עד שהוא סיים צבא, ויש עוד מלא דוגמאות של אנשים שלא התאים להם בכלל- אבל שירתו למרת הכל. אז למה שמי שמנגן טוב, לא יעשה צבא אמיתי, אבל מי שגאון בפיזיקה או באומנות פלסטית- יעשה צבא למרות הכל? מי שלא רוצה לעשות צבא אמיתי, עדיף שלא יעשה צבא. מצטיינים למיניהם סתם עולים לצבא כסף. שילכו לעשות שירות לאומי, שיאפשר להם לתרום ולרכב במקביל. אני משלבת בין הצבא לרכיבה, למרות שאני משרתת בבסיס גור במרחק 6 שעות מהבית (לפחות..). אני רוכבת ועובדת כל סופ"ש (במקום לראות חברים), ואני אפילו חוזרת להתחרות עכשיו. השירות זה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים. במשך חודשיים בכיתי כל יום, ובאמת כבר חשבתי להשתחרר על נפשי. כן, לסוסים היה חלק בזה- קשה לי שבוע שלם בלי לרכב. אבל אחרי שעבר המשבר- לא הייתי מוותרת על זה. לאו דווקא כי זה תורם לי, אלא כי זאת חובתי האזחרית והמוסרית.
 

Half Halt

New member
../images/Emo140.gif אמרתי לך שיעבור....

ושתוכלי לרכב ולהתחרות...
 
הוו שלום

לכל החבר'ה שהגיבו בדיון הזה, רק שימו לב שכשאתם רוצים אתם יכולים להעיר את הפורום אז תרגישו חופשיים להעלות עוד נושאים כאלה נוסטלגיות כמעט יפה לראות שיש לנו כאן קשת רחבה של דיעות
 

JuSt A d i

New member
עונה במבט לאחור

כל ספורט דורש השקעה, יום יום, המון שעות, על חשבון דברים אחרים. אני באמת לא יודעת איך עניין קבלת הספורטאי פעיל/מצטיין עובד אצלנו בענף-רכיבה מערבית, אבל זה לא משנה. לפי דעתי צריך בכלל להוריד את הקטגוריה של ספורטאי פעיל כי זה בולשיט אחד גדול, זה כלי עזר לאנשים שמוצאים את הספורט כתירוץ לא להתגייס ולא לתרום וכן אני בדעה שעצם העובדה שקיים כזה "תואר" ספורטאי פעיל שהדרישות אליו יורדות ויורדות כל הזמן מעודד צעירים לא להתגייס, ולברוח מהמחוייבות שלהם ספורטאי מצטיין וואלה, מקובל, בעל זכיות, יכול לייצג את הארץ בכבוד וכן בעל היכולת לממן, הדרישות אמורות להיות כמה שיותר גבוהות, דירוגים גבוהים -מקומות ראשון ושני בכמה שיותר תחרויות בעונה, וכן גם דירוגים גבוהים בתחרויות FEI זה לא שאין פתרונות אחרים... מי שמאוד רוצה להמשיך לרכב בשירות הצבאי יכול, למרות הפרופיל העורפי שהיה לי(64) בשנה הראשונה של השירות שלי היציאות שלי היו חצאים, שזה 11 ימים בבסיס ו 3 בבית(לסופ"ש) ועדיין הצלחתי להספיק ולקחת שיעור רכיבה, אומנם בשנה הזאת לא התקדמתי המון אבל מצד שני הרמה נשמרה כמו שהיא, זה הכל היה עניין של סדר עדיפויות בשנה השניה שלי התחלתי לעשות יומיות (עברתי לשרת בתפקיד מאוד חשוב, מי שיודע יודע) ואז החזרתי לרכב פחות או יותר מסודר פעמיים בשבוע. במן מלחמת לבנון השניה, היומיות נשכחו, ושוב פעם בילנו יום ולילה בצבא.... מניסיון גם חייל שהוא הבורג הכי קטן והכי ג'ובניקי במערכת עדיין יש לו חשיבות, אז גם הצהרות כמו :"אם אני לא קרבי אני לא תורם, ואז חבל על הזמן שאני מבזבז" אני לא יתחיל להגיד מה הדעה שלי על משתמטים כי זה לא יגמר, הדבר היחידי שיש לי להגיד על כל המשתמטים שיעשו עם עצמם חשבון נפש דווקא ביום קשה כמו היום, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל (ונפגעי פעולות האיבה) כמה אנשים כבר לא איתנו..כדי שאתם תוכלו לשבת פה, עם המחשבה האנוכית שלא לתרום, משתמטים בורחים מהמחוייבות שלהם כלפי אלה שכבר לא איתנו, וכן זה מחוייבות של כל ישראלי לדאוג לשמר את מה שכל החללים נהרגו בשביל....
 
למעלה