ספרי,

טלה בר

New member
ספרי,

אלתו של עגנון, יצא לאור באופן פרטי במהדורה מצומצמת, ואפשר לרכשו במחיר 45 ש' עם שליחת כתובת - למי שעוד זוכר מי זה עגנון...
 

אורי רז

New member
זוכה פרס הנובל לספרות ?

סופר ענק, אבל אני מחזיק בדיעה שהעובדה שהבחירה ללמד את סיפור פשוט והחטא ועונשו אבל לא את מלך עכברוש מעידה לרעתה של מערכת החינוך.
 

טלה בר

New member
זהו זה.

אני מסכימה אתך מאה אחוז, והיערתי על כך לגיסתי שהיתה מורה לספרות, אבל היא נהגה ללכת עם הממסד ולא היתה מסוגלת למרוד בו. לדעתי, מה שצריך ללמוד מעגנון הוא בעיקר "שבועת אמונים" ו"בדמי ימיה", אבל מי שומע את דעתי?
 

ToryMaster

New member
אצלנו למדו את "בדמי ימיה"

(אצלנו - בבית הספר האזורי המקורי שלמדתי בו). בבית הספר השני שלמדתי בו (פרטי) למדנו שני סיפורים אחרים. משום מה, לא הצלחתי להתחבר לכתיבה שלו.
 

טלה בר

New member
להתחבר לכתיבה

של עגנון זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ולדעתי מישהו היה צריך לקחת על עצמו ל"תרגם" אותו לעברית מודרנית. אבל אני לא קראתי אותו להנאתי אלא קודם עשיתי את עבודת המאסטר - "הפירושים לעגנון" ואחר כך כתבתי ספר פירושים משלי ואת זה הוצאתי עכשיו ואני מנסה להפיץ (וזו לא משימה קלה). "בדמי ימיה", שכתוב בשפת התנך, אולי פחות קשה מרבים אחרים. הייתי מקווה שבתי ספר ירכשו את הספר שלי וייעזרו בו להבין משהו מעגנון.
 

RainBird

New member
מה עם האדונית והרוכל? הסיפור הרב שכבתי הזה שהוא פייבוריט אישי?
 

ToryMaster

New member
היי! למדתי את זה!

יש לו משמעות נורא יפה, אבל דרך ההצגה בעיני לא מוצלחת, זה לא סיפור שכיף לקרוא.
 

hdawn

New member
גם אותי

בגלל הקניבאליזם של האדונית.
 

טלה בר

New member
אבל אם אתה

פגאן אמתי, אתה לא צריך לפחד מקניבליזם אלא לנסות להבין אותו.
 

RainBird

New member
אני מסכים עם טלה. הגישה של "למה להפקיר את יקירינו באדמה הקרה כשנוכל להפוך אותם לחלק מאיתנו" מאוד מעניינת. לא כזאת שארצה לאמץ בגלל שזה טאבו חברתי אבל לא משהו שנפסל בגלל פרופגנדה נוצרית כמובן. ארדן.
 

hdawn

New member
עניין של טאבו, לא של פגאניזם

גדלתי על כך שבשר אדם, בדומה לבשר כלב, הוא טאבו. לעמים אחרים (התאילנדים למשל, אני חושב, אבל אני לא בטוח), בשר הכלבים והחגבים לא טאבו, אבל יש להם טאבואים אחרים, כמו שתיית חלב פרה (עוד פעם, אני לא בטוח, אני מביא כאן מהזיכרון מקריאה ב-"מסע אחר"). לעניין זה, עוד להוסיף: כשבאו הנוצרים הראשונים ואמרו שסעודת המיסה היא האכילה של הגוף הממשי של ישו, הפגאנים (כמו הסטיריקן קלזוס) הגיבו על כך בגועל שלא יתואר. עניין של טאבו, לא של דת.
 
למעלה