אני מודעת להכל
ואין לי שום כוונה להרוס כלום.
זה לא שזהו התאהבתי ואני רוצה אותו לעצמי ואני אעשה הכל בשביל זה.
אני לא מהבנות האלו שמתאהבות והולכות ומספרות הכל לאשה ועושות בלאגן לבנאדם. ממש לא.
וואלה גם אם הוא היה אומר לי שהוא חושב לעזוב את אשתו לטובתי לא הייתי מסכימה. עם כל האהבה שלי אליו, אין לי שום כוונה לבנות איתו כלום, גם אם האפשרות הייתה קיימת. זה נטו בשביל הכיף של שנינו.
לכן כמוהו, גם אני הכי נזהרת בעולם בקטע הזה. אני כמעט ולא מתקשרת אליו (רק בעניינים מקצועיים או כלליים, בחיים לא בשביל לשאול מתי הוא בא וכאלה), לא שולחת הודעות, כלום.
הוא שולט בקשר. הוא מתקשר כשהוא יכול ומגיע כשיוצא לו, וגם זה לדי מעט זמן.
מה גם שזה לא קורה הרבה בכלל, והאמת נראה לי שזו הסיבה שהתאהבתי בו.
אני חושבת שכל הציפייה לטלפון המיוחל ולפגישה המרגשת ממלאים אותי בגעגועים ורק במצבים כאלה אני מבינה שהרגש השתלט פה...
אם הייתי רואה אותו לעתים קרובות יותר, זה בטוח היה הופך למשהו שגרתי ורגיל, והרגש היה דועך.
בקיצור, אין מקום לדאגה.. זה יעבור....