הסקתי זאת מדבריכם
מעצם העובדה שאתם נותנים משקל ל"לב" ול"רגשות" בשאלה שהיא בכלל מוסרית (עבור המתנגדים), טכנית (עבור המתנדנדים) או רטורית (בשביל התומכים).
מוסר הוא מצב קוגנטיבי
תשוקה היא מצב הורמונלי
קשר בין המצבים הללו יכול להיות רציונלי או א-רציונלי.
כאשר אישה\גבר נמשכים לגבר\אישה אחרים זהו תוצר של תשוקה, אם אחד מהצדדים נמצא במערכת יחסים עומד בפניהם שילוב של שני מצבים : מצב התשוקה ההורמונלי, שאינו נשלט ואין אפשרות בחירה - או שזה קיים או שלא. ומצב הקוגניציה או המוסר שמתחיל לאחר שמתעוררת התשוקה, ואז הצדדים פועלים לפי המושגים המקובלים עליהם.
- מי שתהליכי ההכרה, האמונה והתודעה שלו מאפשרים לו לקחת חלק באינטרקציה שבה אחד הצדדים מצא במערכת יחסים, בעצם מביא את שילובם של שני המצבים הקודמים למצב של רציונליות.
- מי שתהליכים אלו אינם מאפשרים לו, מגיע למצב א-רציונלי ומתעלם או דוחק את מצב התשוקה.
התהליכים האלו מתרחשים לרוב בתת המודע, והם תוצאה של אינספור גורמים סביבתיים : חינוך, מוסכמות חברתיות, נסיון חיים, דת, וכו'.
כל אחד, יכול לפעול בסיטואציה המדוברת עפ"י אמות המידה, המוסכמות והבחירה האופיניים לו בהתאם לנסיון החיים שלו ולאמונתו. מסלול החיים, בלא מעט מקרים גם מצפין לנו תהפוכות והפתעות, ולכן מה שנכון עבורנו היום לא בטוח שיהיה גם מחר.
אהבה\התאהבות היא מצב אמוציונלי - וככזו, היא תלויה בכל הגורמים ובאף לא אחד מהם, בו זמנית.