טוב, אז אנסה להסביר את השקפתי
ואנצל"ש גם לגבי נושאים נוספים שעלו פה - עניין בגידה בבן הזוג, מוסר, יחסים פתוחים ופלירטוטינו לאן.
באשר לבגידה, דווקא כמישהי שבגדה בעבר וחוותה את זה, אני יודעת לומר שזה הגיע ממקום מאד לא שלם עם חיי דאז.
בחרתי לעשות זאת תוך מודעות מלאה להשלכות ולמחיר האפשרי (ופשוט קיוויתי לא להתפס, למרות שגם אם זה היה קורה, זה לא היה אסון גדול מבחינתי)
ולכן אני לא מאמינה ב"הלב רוצה מה שהלב רוצה". זו החלטה מודעת לכל דבר. אין שום דבר ששולט בנו וברצונות שלנו מבלי שנוכל להתנגד (לפחות לא אם אנחנו שפויים).
אני לא מתייחסת למוסר, כי הוא משתנה אצל כל אחד. נכון שיש חוקים חברתיים שנקבעו על ידי הקהל שאנחנו חיים בו, אבל זה לא מה שמונע או מאפשר בגידות,
לפחות לטעמי. הקוד האישי הוא הרבה יותר רלוונטי ועל זה אני מסתכלת בבואי לבחור בן זוג לחיים או אפילו את חבריי.
כל זוג רשאי לקבוע את החוקים שמתאימים לו במערכת היחסים - מה נחשב בגידה, כמה חופש לתת, האם מונוגמיה...וכו' ובעיניי זה לגיטימי ביותר.
זוגיות פתוחה לא מתאימה לי כרגע במערכת היחסים שלי ואני גם לא יודעת אם היא תתאים לי אי פעם. מי יודע מה יהיה בעוד 5-10-20 שנה?
אני בהחלט לא שופטת את מי שבוחר לחיות בזוגיות פתוחה, אבל מפריע לי שחלקם דווקא חוטאים בזה כלפינו, הזוגות המונוגמיים בצורה שמתאפיינת לא אחת בזלזול.
לא ברור לי כיצד אנשים שלא מכירים אותי מעבר לכמה משפטים שאני כותבת פה (ואגב, זה קצת דיסוננס כי אלה אנשים שאני די מעריכה כאן) יכולים לכנות אותי מתחסדת,
לשפוט אם אני פחדנית, אם מערכת היחסים שלי לא בוגרת, האם מושתתת על קנאה, או על פחד, או שלל אבחנות פסיכולוגיות-חברתיות מאד מעניינות, רק כדי להצדיק ולהכשיר את
הדרך שהם בחרו לחיות בה.
ואני? לא מחפשת להצדיק או להגן או לשכנע אחרים לתמוך או לתת ולידציה לבחירות שלי. הן הבחירות שלי וזהו. מי שצריך לחיות איתן אלה שני אנשים
בלבד - אני ובן זוגי. כל אחד מאיתנו יכול להחליט שהכללים כבר לא מתאימים לו ו"להתארגן מחדש".
באשר לעניין הפלירטוטים, זה מתקשר לסעיף הקודם - מערכת החוקים הזוגית.
עבור זוג אחד צחקוקים על שדיים והראש הקטן והחלול של ג'ייק ביניהם זה BIG NO-NO ועבור זוג אחר - לא.
עבור זוג אחד העובדה שלאחד מבני הזוג יש ידיד/ידידה זה לא מקובל ועבור זוג אחר - למה לא?
עבור זוג אחד אין מצב ללכת לסרט או לשבת לדרינק עם מישהו מהעבודה ועבור זוג אחר - זו שגרת חיים.
בזוגיות אחת הגבר קובע את האופן שבו חברתו/אשתו תתלבש ותראה ובזוגיות אחרת זה ממש לא לגיטימי.
אישה אחת תתחרפן אם בן זוגה יסתכל על מישהי אחרת ואילו אחרת תגיד לו "שווה, אה?"
אחת תתחרפן ותכנס לסרט טורקי אם תתפוס אותו מאונן על פורנו ואחרת תנסה להבין איזה סוג של פורנו עושה לו את זה.
כיוון ששאלת פרטנית עליי, אני לא יודעת לקבוע מה מהמקרים הוא נכון או לא, אני רק יודעת לקבוע מה מתאים לו ולי.
אני יכולה לומר שהגבולות נקבעו אחרי עבודה מאד רצינית על הזוגיות ועל האמון שלנו האחד בשניה, כתוצאה ממקרה מצער לפני מספר שנים.
מאותו מקרה למדתי שאסור להסתיר, לפחות אם לא מוכנים לשלם את המחיר.
מאז וכבר שנים רבות, הכל גלוי.
חבריי, ידידיי, נושאי השיחה שלי איתם, המפגשים שלי איתם וגם התכנים הגלויים/הסמויים כאן בפורום. אם משהו לא נראה למי מאיתנו, אפשר לדבר
על זה.
החיים הרבה יותר ברורים והרבה יותר פשוטים ככה.
הצלחתי להסביר?