סקר בכורה בפורום

[זאב ארליך]

noam the ninja ../images/Emo26.gif מוקוסו

מוקוסו

 

[NomadSoul]

כל כך יפה ../images/Emo13.gif

מדהים איך כמות קטנה של מילים יכולה לאמר הכל - יפהפה

אחת הדרישות לבחינה בדוג'ו שלנו (מצוביאשי שורין ריו) היא עבודה כתובה. למבחן לרוקקיו כתבתי עבודה על מוקוסו - רובה ממקורות אחרים, וחלק קטן מאוד ממה שהכרתי מהדוג'ו הקודם וממה שאנחנו עושים בנינג'יטסו. לו רק יכולתי לכתוב כמו זאב... |אנחה| ד"א, הקובץ הוא בפורמט pdf, וכמובן שאם מישהו רוצה להעיר הערות, לתקן, להגיב - אשמח לשמוע.

 

[ש מים]

קרטה ונינג'יטסו?

תוכלי אולי לפרט? כמה ימים את מתאמנת בשבוע, בכ"א מהשיטות? "איך עובד" השיריון-ריו (אני מכיר רק את השוטוקאן והקיוקושין)? תודה.

 

[NomadSoul]

קראטה ונינג'יטסו

נראה לי שקצת דיברנו על זה בעבר, אבל זה הנושא האהוב עלי

, so ... נינגי'טסו אני לומדת מאז חצי שנה אחרי שעברתי לת"א - כלומר כחמש וחצי שנים, אם כי "זמן המזרון" קצר יותר (הרבה נסיעות מהעבודה, וגם שתי פציעות שגרמו לי להוריד כמה הילוכים...) קראטה אני לומדת כשנתיים וחצי, אם כי למדתי סגנון אחר של שורין ריו (שידוקאן) כ- 10-11 שנים בערד. קראטה: ראשון ורביעי כשעה וחצי כל שיעור. בשישה החודשים אחרונים גם התחלנו, במסגרת קבוצת הקראטה (רק מי שרצה כמובן), ללמוד קובודו עם סנסאי פול ורגימיליו - בכל יום ראשון, כשעה נוספת. נינגיטסו: שני וחמישי, שעתיים וחצי-שלוש וחצי שעות. אם זה נראה יותר מדי - זה מכיוון שכנראה זה באמת יותר מדי... אבל אני מאוד נהנית משניהם, וכיום אני נמצאת במקום שאני לא מחפשת להיות "מקצועית" בתחום מסוים (אם למישהו יש מילה טובה יותר, אני קונה). הקראטה נותן לי דברים שאין בנינג'יטסו, הנינג'יטסו נותן לי דברים שאין בקראטה - בשבילי הם משלימים זה את זה. לגבי איך "עובד" השורין ריו - שורין ריו הוא סגנון אוקינאווי, ומאופין בעמידות יחסית גבוהות ובעבודה מטווח קצר. גם בתוכו יש זרמים שונים - שידוקאן ומצוביאשי שונים זה מזה בצורת החסימות, העמידות והקאטות, כך שמבחינתי התחלתי ללמוד קראטה מחדש (עם יתרון מסוים

) במצוביאשי העמידות הן "טבעיות" - אם כי יש לי בעיה עם ההגדרה הזו, כי חלק מהעמידות לא טבעיות לי בכלל... אבל כדי להמחיש, רוב ה"הליכות" בקאטות הן בשיזנטאי - בזמן שבד"כ תראה בשוטוקאן, באותה קאטה, עמידות ארוכות ונמוכות.

 

[CountDust]

אגב, "שורין" היא ההגייה היפנית

לשם הסיני "שאולין", מה שמעיד אולי על המקורות הסיניים של הקראטה האוקינאווי.

 

[NomadSoul]

שכחתי לציין זאת ../images/Emo51.gif

 

[ש מים]

את זוכרת טוב

הרבה יותר טוב ממני (נו טוב, עודף סמים, סקס אלכוהול, אופנועים ומכות בראש... זו התוצאה

). בכל אופן, בזמנו לא שאלתי (אם אני זוכר נכון) על השילוב בינהם מבחינת הלו"ז. תגידי, איך עובד השורין-ריו מבחיזת הצקי והבלימות: ארוך וישר או קצר ועגול? האם הוא "עגול" כמו הנינג'יטסו או שהוא יותר דומה לשוטוקאן (ישר וישיר)? חוצמזה שאני מקנא בך על כמות הזמן (וה-$) הפנוי!

ו-

 

[NomadSoul]

קצוות מנוגדים

הבלימות והצקי: מכיוון שהנחת העבודה היא טווח קצר - אז הצקי יהיה ישר וקצר, כלומר העמידה בהליכה קדימה תהיה יחסית קצרה: ג'יגוטאי דאצ'י (נראית קצת כמו הרגליים בהירה-נו-קמאה, רק כיוון התנועה הוא קדימה) לעומת זנקוצודאצ'י שעושים בצקי בנינג'יטסו. גם אם התנועה היא בזנקוצוד'צי - הוא יהיה קצר יותר ופחות נמוך. כנ"ל לגבי החסימות: קצרות ויחסית לא עגולות. למשל, בסוטו-אוקה (חסימה מבפנים החוצה) נביא את היד ישר מכתף נגדית, לעומת התנועה הארוכה מלמטה שאנחנו עושים בנינג'יטסו בג'ודאן אוקה. אני חושבת, שאם היינו שמים את הנינג'יטסו, השוטוקאן והמצוביאשי על סקאלה, אז הנינגיטסו והמצוביאשי היו בקצוות המנוגדים. לגבי זמן וכסף: ככה זה כשהבנאדם היחיד שאתה מפרנס - הוא אתה. אני בטוחה שיש לי המון סיבות לקנא בך בחזרה... ו

על השאלות - שגורמות לי לחשוב על כל הדברים האלה

 

[ש מים]

אז הנה עוד שאלות... ../images/Emo13.gif

עבודה קצרת-הטווח יש גם בנינג'יטסו. אבל גם שם הרעיון המרכזי (בד"כ) הוא הרבה "לא להיות", הרבה טאי-סבקי. איך זה בקרטה שלך? יותר התבססות על בלימות ותקיפות (ישירות, לפי מה שהבנתי)?? האם גם שם יש עבודה על בריחים ושבירות מפרקים??

 

[NomadSoul]

../images/Emo13.gif כן ולא, יש ואין

קיים טאי סבאקי, אבל כמעט לא נגענו בו בזמן שאני שם, אז קשה לי לאמר איך זה אמור להיות במצוביאשי. רוב העבודה שחוויתי היא ישירה - עד כדי בלימת אגרוף על ידי אגרוף (לא knuckles ל-knuckles

אלא האגרוף שלי בא מעל או מתחת לאגרוף של התוקף, וע"י כך מסיט אותו ומקדים אותו אל המטרה), או מקסימום תזוזה של המותן כדי שהאגרוף של התוקף 'יחליק', אבל כמעט ללא תזוזת רגליים. מצד שני, בכל קיהון קומיטה (תרגילי זוגות קבועים מראש, ישנם שבעה), ישנה תזוזה הצידה, אז נראה לי שהמושג קיים, פשוט לא דיברנו עליו... לפני שבועיים בקשו ממני להעביר שיעור, ועבדנו בדיוק על זה (כי זה היה חסר לי...), ואז המורה באמת הרחיב קצת את הנושא. אנחנו כמעט ולא עובדים על ראנדורי, וכנראה בגלל זה הנושא נזנח מעט. אני אמשיך "להציק" להם עם זה

בשידוקאן עבדנו הרבה על טאי סבאקי, אני זוכרת שעבדנו הרבה על לזוז הצידה מקו ההתקפה במקום ללכת אחורה או להכנס קדימה. בריחים ושבירות - קיימים בכל קאטה כמעט, אבל לקבוצה הספציפית הזו לא יצא לעבוד על זה לעומק - עדיין קצת "תקועים" על האפליקציות הבסיסיות של הקאטה. ייתכן שזה בגלל המבנה של הקבוצה - מאוד קטנה, מורכבת ברובה ממתחילים, ויש הפרדה מאוד ברורה של על איזה חומר "מותר" לעבוד בכל דרגה, כך שנראה לי שזה יבוא עם הזמן.

 

[ש מים]

טאי-סבקי

1. אם כך, אני מבין שההבדלים ממש גדולים, בין הקרטה שלך לנינג'יטסו. האם זה לא "מעכב את ההתפתחות" שלך בתחומים אלו? (אני יודע שחבר'ה שלנו התחילו להתאמן תקופות בשיטות אחרות או אפילו אצל מורים אחרים, מייד ראו את זה עליהם, על המזרון...). 2. יש גם עניין של "אהבה" (

): האם את נמשכת בצורה שווה לשתי השיטות? (היום, כשהתחלתי "להכנס לעומק" של הטאי-סבקי, מאוד דוחה/משעמם אותי עבודה שאין בה את האלמנט הזה, או שהוא לא מודגש מספיק לטעמי).

 

[NomadSoul]

../images/Emo13.gif

1. מעכב את ההתפתחות? לגבי ההשפעה של הנינג'יטסו על הקראטה, אני לא חושבת שהוא גורם לעיכוב, אלא דווקא מקפיץ אותי קדימה. אולי בגלל שהשורשים שלי בקראטה מספיק חזקים, הנינג'יטסו מאפשר לי להסתכל על הקראטה מזווית אחרת, קצת "לצאת מהקופסא" של הקראטה, ולראות דברים שבכלל לא חשבתי עליהם לפני כן - מבלי "להרוס". בכיוון השני - יתכן שיש קצת השפעה לרעה מהקראטה לנינג'יטסו, למרות שאני חושבת שבנינג'יטסו הבעיה שלי היא פחות תנועתית מ"חשיבתית" - אני במלחמה מתמדת עם עצמי להתגבר על ה"כאוס" (מושג שלך

) של הנינג'יטסו, ועוד לא הגעתי למצב שאני מסוגלת פשוט "to let go" ולקבל אותו... לא בטוחה אם זה בגלל הקראטה, או פשוט בגללי (סביר להניח שבגללי). 2. אהבה... כאן אני בבעיה... לנינג'יטסו הגעתי כי חיפשתי תחליף לקראטה. לקראטה הגעתי כי התגעגעתי לקראטה. עכשיו אני אוהבת את שניהם - בקראטה אני אוהבת את הקאטות, את הסדר, את הקצב. בנינג'יטסו אני אוהבת את ההשתוללות, הגלגולים, הבריחים (פחות את הנפילות

). אם ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש היו מכריחים אותי לבחור, סביר להניח שהייתי בוחרת בנינג'יטסו, אבל אני ממש ממש (וכו') שמחה שכרגע אני לא צריכה לבחור.

 

[ש מים]

מה את עושה בשישי בבוקר?

1. מה שאת כותבת מאוד מעניין!! אני מרגיש אותו הדבר, כשאני עובר מהנינג'יטסו לתחומים יותר "קשים", ולהיפך! יש לך אולי הסבר לזה? ההתגברות על הכאוס היא אכן בעיה (ולא רק לדעתי, אלא לדעת "גדולים ווותיקים וחכמים" ממני בנינג'יטסו), מצד שני, כשלומדים ומצליחים כבר "לגלוש על הגל" זה מתחיל להיות כיף

. אז עצתי - להמשיך ולא להשבר, ולא לחשוב (קל להגיד, קשה ליישם

). 2. מה את עושה בשישי בבוקר?? אפשר להזמין אותך לאימון "לא פורמאלי"? אנחנו כ-4 חבר'ה, ונעשה אימון עצמאי (בלי המורה שלנו), בשישי בבוקר באזור המרכז. אולי נוכל לעבוד על הכאוס ועל "בעיית הנפילות"...

 

[NomadSoul]

בשמחה, שלחתי מסר

 

[ש מים]

מה עם הסבר?

דיברת על ההשפעות ההדדיות (נינג'יטסו-קרטה/קרטה-נינג'יטסו). כתבתי שגם אני מרגיש כמוך ותהיתי על הסיבה (אם שנינו מרגישים אותו הדבר, זה קצת מוזר. מעניינת אותי הסיבה...)

 

[NomadSoul]

ואללה לא יודעת ../images/Emo6.gif

אני עוד חושבת על זה

אולי בגלל שהגוף והראש התרגלו לעבוד בצורה מסוימת, וכשמנסים לשנות להם את זה הם אומרים "לא רוצים"

, ולשנות את הגוף יותר קל מלשנות את הראש. בהחלט נתת לי המון חומר למחשבה.

 

[ש מים]

נסיון להסבר:

אם תשימי לב, בשני המקרים (גם אצלי וגם אצלך) - קל לנו יותר לעבור מ"רך" יחסית אל הקשה, מאשר להיפך. כלומר: מעבר מעבודה שמשתמשת הרבה מאוד בטאי-סבקי וב-"הקשבה ליריב" לעבודה שמשתמשת בזה פחות, לעומת זאת קשה לנו יותר לעשות את "הדרך חזרה". כתבתי כבר בפורום "הישן", על התרשמות שלי משיעור באיגרוף-תאילנדי אצל אילן יונה, וכתבתי גם על הדברים שהוא אמר בסוף השיעור (תזכורת: "כשאתה עייף וסחוט, במהלך הקרב, התודעה שלנו מופנית רק קדימה, אנו לא רואים ולא מודעים למה שקורה בצדדים). ייתכן שיש קשר בין הדברים: ייתכן שהמבנה הנפשי/פיזי שלנו הוא כזה שאנו בנויים לעבודה בקווים קצרים וישירים ולכן, קל לנו מאוד לחזור לעבודה כזו, אבל קשה לנו מאוד לנטוש אותה וללמוד משהו חדש. לכן, ייתכן, אם אתה שולט בעבודה "הרכה והעגולה" קל לך יותר לעבוד מול "קשה", מאשר להיפך.

מעניין, לא?

 

[NomadSoul]

זה נשמע נכון ../images/Emo13.gif

כמו שאמרתי, הרבה חומר למחשבה. אני צריכה לעבד את זה עוד קצת, איזה 10-20 שנה

 

[amir_aikido]

טאי סבאקי בלי תנועת רגליים

כפי שאני מבין זאת היום, טאי סבאקי בלי תנועת רגליים הוא ביצוע ברמה מאוד גבוהה, שדורשת רגישות מעולה לתזמון ולטווח. ראיתי מספר הדגמות מדהימות עם כלים של הנושא. מפתיע אותי שדווקא מתחילים מכוונים לנושא הזה, ועוד בעבודת ידיים ריקות. אמיר

 

[ש מים]

כן ולא

בעבודה בטווחים מאוד קרובים אין הרבה ברירות - חייבים טאי סבקי קטן ומהיר. אם העבודה שלהם היא בטווחים כאלו, אני לא מתפלא שהם עובדים על זה. הרגישות מתפתחת עם האימונים. מעניין לראות אימון שלהם...