סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו

מצב
הנושא נעול.
אבל הוא כבר לא מגיע כמעט לשום מקום

26 קו מהיר ויעיל
אבל הוא כבר לא מגיע כמעט לשום מקום
אני רואה אותו כל הזמן די ריק, בייחוד לעומת 26 בימי דן שהיה תמיד עמוס בנוסעים.
 

guyweiss

New member
המסלול הקודם היה איטי ובחלק מהאזורים שעבר

אבל הוא כבר לא מגיע כמעט לשום מקום
אני רואה אותו כל הזמן די ריק, בייחוד לעומת 26 בימי דן שהיה תמיד עמוס בנוסעים.
המסלול הקודם היה איטי ובחלק מהאזורים שעבר
לפני הרפורמה והיום (כמו רוטשילד) הוא גם כך לא קלט הרבה נוסעים.
במקום שתושבי רמת הנשיא ורמת יוסף יצטרכו להיסחב את כל שדרות ירושלים יש להם קו מהיר ונוח.
הוא מגיע למספיק חלקים חשובים בתל אביב כדי להצדיקו. הסיבה שהוא לא מלא כמו קודם זה בגלל שהוא עובר בפחות אזורים מיושבים אבל זה מה שעושה אותו מהיר יותר. לתושבי בת ים זהו קו מצוין.
 

Ccyclist

Well-known member
התשובות שלי, בארץ ובאנגליה.

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
התשובות שלי, בארץ ובאנגליה.

אהוב:
17 הירושלמי של שנות ה90, כשהיה דוהר לו מרחביה לניות דרך השטחים הריקים שבין הכנסת והמוזיאונים.
קווי 1A, 1, 6 בברייטון מכיכר צ'רציל לבית הנופש ששכרנו כמה קייצים, לבית של סבתא ולדודים גם.
קו ווטרלו והסיטי או הDLR כשיושבים מקדימה. הראשון מרגיש ריק וחגיגי מחוץ לשעות העומס והשני זו חוויה שאני ממליץ לכל הבאים ללונדון.

שנוא:
הקו-לכאורה שמגיע לכאן פעם בשעה. מעולם לא השתמשתי, אבל הוא לפעמים מעכב אותי כאשר אני רוכב או נוהג. מבחינתי שיתגברו אותו או יהרגו אותו.
הרכבת המקומית כאן, שגרמה לי ללמוד לנהוג אחרי עשור וחצי שזה נראה לי מיותר. רק אתמול נסענו לעיר שכנה במכונית ולקח שעה. לאותה העיר יכול לקחת שעה וחמישים ברכבת. וויתרתי, סיפרתי בפורום למה, אם הם רוצים לחפש אותי שיציעו תדירות של פעם בחצי שעה לפחות ויכולת לחזור הביתה עד חצות. עד אז - עלי לעשות את המיטב כדי לאפשר לעצמי חופש תחבורה. אם הם רוצים להמשיך להפעיל את אותו הלו"ז מההפרטה ב1994 עוד 20 שנה הם יכולים לשכוח ממני.

אהבה-שנאה:
הטמזלינק (קו מברייטון לבדפורד דרך צפון לונדון). מצד אחד הוא שירת אותי נאמנה עם ארבעה רכבות בשעה (אפקטיבית היו 25 דק' ללא רכבות בגלל שטויות של רכבת "מהירה" ו"איטית" שפגעו בתדירות) אבל מצד שני היו לו תקופות צפופות, תקופות של עבודות תשתית (כולל סגירה לחצי שנה פלוס ופיצול הקו), המפעילים סירבו ועדיין מסרבים לשים סימון אזור אופניים בפנים הקרונות הישנים ליד הדלת שמסומנת בסמל אופניים מבחוץ, מה שכמובן הוביל לוויכוחים עם נוסעים בורים ו"למה אתה כאן דווקא?", תיאום לקוי ביותר עם הקו השני של הרשת (קו שטכנית יכל לחסוך לי 7 דקות רכיבה, אך למעשה ירידה לתחנה האזורית שלו בקנטיש טאון היתה גורמת לי לפספס את הרכבת לברייטון בקינג'ס קרוס או בימינו סנט-פנקרס, ורק לעיתים נדירות הקו שלו צפונה היה מגיע אחרי הרכבת מברייטון). מה שכן - תמיד היתה הרגשה של שיפור והשקעה בקו, במיוחד עם פתיחת תחנת סנט-פנקרס במקום קינג'ס קרוס טמזלינק, ומתישהו בעתיד יפתחו שלוחה לפינסברי פארק שטכנית תאפשר רכיבה על שביל הרכבת הישן להייגייט (לא שהייתי מנסה את זה בלילה) כך שעל כל הרע היה אפשר לראות הבטחה לעתיד טוב יותר.

נוסע הכי הרבה:
תח"צ: קו הרכבת המקומית (אם כי בצימצום ניכר, אפילו לעומת השנה שעברה, בשל איפול גאוגרפי לא אפרט) בין השאר כי שיניתי ג'ים ומהחדש לא הכי נוח או בטוח להגיע לתחנה שבמרכז העיר כי חייבים לעבור מעגל תנועה בלתי מרומזר של 3 נתיבים! למרות זאת ביקרתי קרובים בברייטון השנה וכן ביקרתי בלונדון. בעיר השכנה ביקרתי אולי פעמיים.

תחבורה פרטית ירוקה: האופניים שלי. הקו המערבי הוא בן פחות מרבע שעה ומגיע לעיירה מסויימת, המזרחי בן 20 דקות פלוס ומגיע לעיירה שניה, יש לשני הקווים האלו מספר וריאציות כי ניתן לרכב בהם ביותר מציר אחד.

תחבורה חינוכית ובלתי ירוקה: שיעורי נהיגה. כפי שהודעתי בפורום - נשברתי עקב חוסר רצונה של חברת הרכבות המקומית שלי לשפר את השירות שלה, ולכן אני מבלה שעתיים בשבוע בשיעורי נהיגה עם מורה שמנווטת אותי לכל מני מקומות שמעולם לא רכבתי או הגעתי אליהם בתחבורה אחרת. אלו סיבובים מעצבנים ללא מטרה חוץ מהלמידה ובגלל שזו לא הטריטוריה שלי זה גורם לקצת דיס-אוריינטציה. כמו כן יש לה תחביב לגרום לי לנסוע אחורה בפניות, זה קשור לטסט אבל אינני חושב שאי-פעם אעשה את זה בחיים האמיתיים. בגלל שהטסט הבריטי הקרוב ביותר הוא חודש אחרי שאני יורד לספרד לא אוכל לעשות טסט הסתיו, אז אצטרך להמשיך את התחביב הזה גם בספרד ולקוות שעד שאחזור לאנגליה אוכל לארגן משהו.

קו הילדות:

מסוף כיתה א' קו 31 בגילה מאשכול בתי הספר בגילה א' לגילה ב'. הקו היה מתחיל בצפיפות איומה ואני זוכר איך בגיל כזה הילדים של הכיתות הגבוהות (ובשלב מסויים - תלמידי החטיבה של מקיף גילה) היו גבוהים יותר מהתלמידים של הכיתה שלי כך שלעמוד בכניסה לאוטובוס היה כמו לעמוד מאחורי גדר של אנשים. מצד שני זה אומר משהו על רמת הביטחון האישי בשנות ה80 טיפ-טיפה לפני האינטיפדה הראשונה שהורים יכלו לסמוך על ילדים בגילאי 6-7 להתחיל להשתמש בתחבורה ציבורית לבדם.

הקו הצפוני, ענף היי-בארנט. דודה שלי (שדי מזכירה את דוריאן גרין ללא הסקסיות המוגזמת של הדמות) גרה שם עם בעלה השני ומשפחת הבריידי שלהם, אז תמיד היינו מקדישים חלק מהביקור באנגליה לביקור אצלה וחלק לסבתא וסבא. הענף הזה בקו הזה תמיד היה נקודת המוצא הלונדונית שלי, אם כי במקור הדודה רצתה שנרד בפינצ'לי סנטראל ומשם היא תקפיץ אותנו ברכב, או שניקח מונית לארנוס גרוב וניסע בפיקדילי. לטענתה האופציות האלו היו נוחות יותר כי הקו הצפוני היה די בעייתי (בשלב מסויים הוא זכה לכינוי The misery line) אבל בתור מבקרים ללא רכב היה הגיוני יותר שנלך ברגל 4-5 דקות לתחנה הקרובה אליה. לימים, כשחזרתי לאנגליה (למרות שהמשפחה במקור מלונדון לא נולדתי בעיר ולא גרתי בה עד אז) איכשהו יצא שגרתי על הענף הזה של הקו כי היו כמה מוקדים חברתיים שביקרתי בהם עליו כשהתגוררתי אצל קרובה אחרת על קו אחר והיה הגיוני שאם אשכור מקום בעיר זה יהיה שם.

לא קו הילדות:

הקו הישן לירושלים בתקופת החאן. סליחה אבל מעולם לא נסעתי עליו. בשלב מסויים כשכבר לא גרתי בגילה הייתי רואה אותו חולף מתחת לגשר דב יוסף בצהריים באוטובוס הביתה, ותמיד היו הורים שהיו ממליצים לכולם לקחת את הילדים בקו בתור חוויה חד-פעמית. לצערי הקו היה נפקד-נוכח שההיכרות שלי מסתכמת בחציית הפסים עם הכיתה בדרך לבריכת ירושלים, או איזה ארוע פורים בתחנה הישנה ב88 או 89 (אינני בטוח בדיוק איזו שנה). היתה לקו הזה נוכחות מוזרה בחיי - דבר שידעתי שהוא קיים, אך מעולם לא השתמשתי בו.

אמצעי תחבורה קווי מהילדות - Helter Skelter , סוג של מגלשה ענקית שעל מנת לנסוע בה צריך לשבת בתוך/מעל שק/מחצלת מיוטה או קש. מבחינת קנה המידה של הגירסה הישרה זה די מקביל למגלשת מים אבל אין צורך להרטב. די חבל שבעיר כמו ירושלים אין מספר מגלשות כאלו לצד גרמי מדרגות ציבוריים כי זה היה יוצר דרך מהירה ונוחה לרדת למשל מהפלמ"ח להרצוג. (עם גלי האטה כמובן...) בגירסה המסורתית הישנה יותר מדובר במגדל בן 4-5 קומות עם גרם מדרגות פנימי, כאשר גרם המדרגות האחרון ליציאה העליונה הוא בדרך כלל סולם בזווית חדה, והמגלשה היא בסליל סיבובי היורד מסביב למגדל בכמה סיבובים. http://en.wikipedia.org/wiki/Helter_skelter_(ride) לפני שעלינו היה אצלנו בעיר יריד אביב מסויים שתמיד היו בו מגלשות ענק כאלו. לעלות את גל ההאטה בקטע האחרון היתה חוויה די מעניינת, השק/מחצלת שירדה מהמפלס העליון במגלשה המשיכה בישורת קצרה לפני שעלתה את הגבעה הקטנה שהאטה אותה לקראת הסוף. בדרך כלל משטח המגלשה הוא מפלדה או פלסטיק, ומשטח ההאטה האחרון הוא מקש, בדומה למידרסה או מחצלת ששמים ליד הדלת.
 

droriko

New member
עוזי דיין פה לידי

התשובות שלי, בארץ ובאנגליה.

אהוב:
17 הירושלמי של שנות ה90, כשהיה דוהר לו מרחביה לניות דרך השטחים הריקים שבין הכנסת והמוזיאונים.
קווי 1A, 1, 6 בברייטון מכיכר צ'רציל לבית הנופש ששכרנו כמה קייצים, לבית של סבתא ולדודים גם.
קו ווטרלו והסיטי או הDLR כשיושבים מקדימה. הראשון מרגיש ריק וחגיגי מחוץ לשעות העומס והשני זו חוויה שאני ממליץ לכל הבאים ללונדון.

שנוא:
הקו-לכאורה שמגיע לכאן פעם בשעה. מעולם לא השתמשתי, אבל הוא לפעמים מעכב אותי כאשר אני רוכב או נוהג. מבחינתי שיתגברו אותו או יהרגו אותו.
הרכבת המקומית כאן, שגרמה לי ללמוד לנהוג אחרי עשור וחצי שזה נראה לי מיותר. רק אתמול נסענו לעיר שכנה במכונית ולקח שעה. לאותה העיר יכול לקחת שעה וחמישים ברכבת. וויתרתי, סיפרתי בפורום למה, אם הם רוצים לחפש אותי שיציעו תדירות של פעם בחצי שעה לפחות ויכולת לחזור הביתה עד חצות. עד אז - עלי לעשות את המיטב כדי לאפשר לעצמי חופש תחבורה. אם הם רוצים להמשיך להפעיל את אותו הלו"ז מההפרטה ב1994 עוד 20 שנה הם יכולים לשכוח ממני.

אהבה-שנאה:
הטמזלינק (קו מברייטון לבדפורד דרך צפון לונדון). מצד אחד הוא שירת אותי נאמנה עם ארבעה רכבות בשעה (אפקטיבית היו 25 דק' ללא רכבות בגלל שטויות של רכבת "מהירה" ו"איטית" שפגעו בתדירות) אבל מצד שני היו לו תקופות צפופות, תקופות של עבודות תשתית (כולל סגירה לחצי שנה פלוס ופיצול הקו), המפעילים סירבו ועדיין מסרבים לשים סימון אזור אופניים בפנים הקרונות הישנים ליד הדלת שמסומנת בסמל אופניים מבחוץ, מה שכמובן הוביל לוויכוחים עם נוסעים בורים ו"למה אתה כאן דווקא?", תיאום לקוי ביותר עם הקו השני של הרשת (קו שטכנית יכל לחסוך לי 7 דקות רכיבה, אך למעשה ירידה לתחנה האזורית שלו בקנטיש טאון היתה גורמת לי לפספס את הרכבת לברייטון בקינג'ס קרוס או בימינו סנט-פנקרס, ורק לעיתים נדירות הקו שלו צפונה היה מגיע אחרי הרכבת מברייטון). מה שכן - תמיד היתה הרגשה של שיפור והשקעה בקו, במיוחד עם פתיחת תחנת סנט-פנקרס במקום קינג'ס קרוס טמזלינק, ומתישהו בעתיד יפתחו שלוחה לפינסברי פארק שטכנית תאפשר רכיבה על שביל הרכבת הישן להייגייט (לא שהייתי מנסה את זה בלילה) כך שעל כל הרע היה אפשר לראות הבטחה לעתיד טוב יותר.

נוסע הכי הרבה:
תח"צ: קו הרכבת המקומית (אם כי בצימצום ניכר, אפילו לעומת השנה שעברה, בשל איפול גאוגרפי לא אפרט) בין השאר כי שיניתי ג'ים ומהחדש לא הכי נוח או בטוח להגיע לתחנה שבמרכז העיר כי חייבים לעבור מעגל תנועה בלתי מרומזר של 3 נתיבים! למרות זאת ביקרתי קרובים בברייטון השנה וכן ביקרתי בלונדון. בעיר השכנה ביקרתי אולי פעמיים.

תחבורה פרטית ירוקה: האופניים שלי. הקו המערבי הוא בן פחות מרבע שעה ומגיע לעיירה מסויימת, המזרחי בן 20 דקות פלוס ומגיע לעיירה שניה, יש לשני הקווים האלו מספר וריאציות כי ניתן לרכב בהם ביותר מציר אחד.

תחבורה חינוכית ובלתי ירוקה: שיעורי נהיגה. כפי שהודעתי בפורום - נשברתי עקב חוסר רצונה של חברת הרכבות המקומית שלי לשפר את השירות שלה, ולכן אני מבלה שעתיים בשבוע בשיעורי נהיגה עם מורה שמנווטת אותי לכל מני מקומות שמעולם לא רכבתי או הגעתי אליהם בתחבורה אחרת. אלו סיבובים מעצבנים ללא מטרה חוץ מהלמידה ובגלל שזו לא הטריטוריה שלי זה גורם לקצת דיס-אוריינטציה. כמו כן יש לה תחביב לגרום לי לנסוע אחורה בפניות, זה קשור לטסט אבל אינני חושב שאי-פעם אעשה את זה בחיים האמיתיים. בגלל שהטסט הבריטי הקרוב ביותר הוא חודש אחרי שאני יורד לספרד לא אוכל לעשות טסט הסתיו, אז אצטרך להמשיך את התחביב הזה גם בספרד ולקוות שעד שאחזור לאנגליה אוכל לארגן משהו.

קו הילדות:

מסוף כיתה א' קו 31 בגילה מאשכול בתי הספר בגילה א' לגילה ב'. הקו היה מתחיל בצפיפות איומה ואני זוכר איך בגיל כזה הילדים של הכיתות הגבוהות (ובשלב מסויים - תלמידי החטיבה של מקיף גילה) היו גבוהים יותר מהתלמידים של הכיתה שלי כך שלעמוד בכניסה לאוטובוס היה כמו לעמוד מאחורי גדר של אנשים. מצד שני זה אומר משהו על רמת הביטחון האישי בשנות ה80 טיפ-טיפה לפני האינטיפדה הראשונה שהורים יכלו לסמוך על ילדים בגילאי 6-7 להתחיל להשתמש בתחבורה ציבורית לבדם.

הקו הצפוני, ענף היי-בארנט. דודה שלי (שדי מזכירה את דוריאן גרין ללא הסקסיות המוגזמת של הדמות) גרה שם עם בעלה השני ומשפחת הבריידי שלהם, אז תמיד היינו מקדישים חלק מהביקור באנגליה לביקור אצלה וחלק לסבתא וסבא. הענף הזה בקו הזה תמיד היה נקודת המוצא הלונדונית שלי, אם כי במקור הדודה רצתה שנרד בפינצ'לי סנטראל ומשם היא תקפיץ אותנו ברכב, או שניקח מונית לארנוס גרוב וניסע בפיקדילי. לטענתה האופציות האלו היו נוחות יותר כי הקו הצפוני היה די בעייתי (בשלב מסויים הוא זכה לכינוי The misery line) אבל בתור מבקרים ללא רכב היה הגיוני יותר שנלך ברגל 4-5 דקות לתחנה הקרובה אליה. לימים, כשחזרתי לאנגליה (למרות שהמשפחה במקור מלונדון לא נולדתי בעיר ולא גרתי בה עד אז) איכשהו יצא שגרתי על הענף הזה של הקו כי היו כמה מוקדים חברתיים שביקרתי בהם עליו כשהתגוררתי אצל קרובה אחרת על קו אחר והיה הגיוני שאם אשכור מקום בעיר זה יהיה שם.

לא קו הילדות:

הקו הישן לירושלים בתקופת החאן. סליחה אבל מעולם לא נסעתי עליו. בשלב מסויים כשכבר לא גרתי בגילה הייתי רואה אותו חולף מתחת לגשר דב יוסף בצהריים באוטובוס הביתה, ותמיד היו הורים שהיו ממליצים לכולם לקחת את הילדים בקו בתור חוויה חד-פעמית. לצערי הקו היה נפקד-נוכח שההיכרות שלי מסתכמת בחציית הפסים עם הכיתה בדרך לבריכת ירושלים, או איזה ארוע פורים בתחנה הישנה ב88 או 89 (אינני בטוח בדיוק איזו שנה). היתה לקו הזה נוכחות מוזרה בחיי - דבר שידעתי שהוא קיים, אך מעולם לא השתמשתי בו.

אמצעי תחבורה קווי מהילדות - Helter Skelter , סוג של מגלשה ענקית שעל מנת לנסוע בה צריך לשבת בתוך/מעל שק/מחצלת מיוטה או קש. מבחינת קנה המידה של הגירסה הישרה זה די מקביל למגלשת מים אבל אין צורך להרטב. די חבל שבעיר כמו ירושלים אין מספר מגלשות כאלו לצד גרמי מדרגות ציבוריים כי זה היה יוצר דרך מהירה ונוחה לרדת למשל מהפלמ"ח להרצוג. (עם גלי האטה כמובן...) בגירסה המסורתית הישנה יותר מדובר במגדל בן 4-5 קומות עם גרם מדרגות פנימי, כאשר גרם המדרגות האחרון ליציאה העליונה הוא בדרך כלל סולם בזווית חדה, והמגלשה היא בסליל סיבובי היורד מסביב למגדל בכמה סיבובים. http://en.wikipedia.org/wiki/Helter_skelter_(ride) לפני שעלינו היה אצלנו בעיר יריד אביב מסויים שתמיד היו בו מגלשות ענק כאלו. לעלות את גל ההאטה בקטע האחרון היתה חוויה די מעניינת, השק/מחצלת שירדה מהמפלס העליון במגלשה המשיכה בישורת קצרה לפני שעלתה את הגבעה הקטנה שהאטה אותה לקראת הסוף. בדרך כלל משטח המגלשה הוא מפלדה או פלסטיק, ומשטח ההאטה האחרון הוא מקש, בדומה למידרסה או מחצלת ששמים ליד הדלת.
עוזי דיין פה לידי
הוא מוסר שאתה בוגד ושלא כדאי שתיתקל בו כשתבוא פה לביקור
 

Ccyclist

Well-known member
תמסור לו שלא יבוא לשופינג, ועוד על חשבונך.

עוזי דיין פה לידי
הוא מוסר שאתה בוגד ושלא כדאי שתיתקל בו כשתבוא פה לביקור
תמסור לו שלא יבוא לשופינג, ועוד על חשבונך.

גם אם הייתי ממשיך לגור בארץ אי אפשר היה לקחת ממני את הילדות באנגליה, את המשפחה המורחבת שם, ואת העובדה שביקרנו אותם כל שנתיים-שלושה (הטיסות לא היו הכי זולות אז).

חוץ מזה טכנית מעולם לא החלטתי "לרדת" כך שאי אפשר לבוא אלי בטענות, בסך הכל באתי לארוע משפחתי וחשבתי שאולי אעשה "הודו" באנגליה כי יותר מעניין אותי לגלות את המקום ממנו הגעתי מאשר את המקום שממנו הגיעו תושבי וומבלי, איכשהו זה התארך והסתדר.

אם האדון שמרוויח ביום שכר שישראלי ממוצע מרוויח בחודש לא מרוצה - שלא יבוא לשופינג באוקספורד סטריט א-לה גרייס מוגבי או אסמה אסד (שדווקא מעדיפה בטוב טעם את הקינג'ס רוד). בילדותי בגילה כל שכני קנו את הדירות שלהם, היו בהם עולים מארצות הרווחה, עולים מברה"מ שעלו ללא אגורה, תושבי שכונות לשעבר, משפחות חד הוריות, וישראלים ותיקים. כולם השיגו משכנתא, כל ילדיהם, חברי, המשיכו לגור באותה הדירה שנה אחר שנה מהגן ליסודי והלאה. ההורים האלו היו על פי רוב בשנות ה30 לחייהם. כיום החזירות של משכורות הבכירים יצרה מצב בו אנשים עם תואר אוניברסיטאי בגיל דומה לא יכולים לחלום על דירה. מי שמשתכר סכומי עתק מחברות ממשלתיות - שלא יפתח את פיו על הציבור.
 

droriko

New member
אני צחקתי איתך

תמסור לו שלא יבוא לשופינג, ועוד על חשבונך.

גם אם הייתי ממשיך לגור בארץ אי אפשר היה לקחת ממני את הילדות באנגליה, את המשפחה המורחבת שם, ואת העובדה שביקרנו אותם כל שנתיים-שלושה (הטיסות לא היו הכי זולות אז).

חוץ מזה טכנית מעולם לא החלטתי "לרדת" כך שאי אפשר לבוא אלי בטענות, בסך הכל באתי לארוע משפחתי וחשבתי שאולי אעשה "הודו" באנגליה כי יותר מעניין אותי לגלות את המקום ממנו הגעתי מאשר את המקום שממנו הגיעו תושבי וומבלי, איכשהו זה התארך והסתדר.

אם האדון שמרוויח ביום שכר שישראלי ממוצע מרוויח בחודש לא מרוצה - שלא יבוא לשופינג באוקספורד סטריט א-לה גרייס מוגבי או אסמה אסד (שדווקא מעדיפה בטוב טעם את הקינג'ס רוד). בילדותי בגילה כל שכני קנו את הדירות שלהם, היו בהם עולים מארצות הרווחה, עולים מברה"מ שעלו ללא אגורה, תושבי שכונות לשעבר, משפחות חד הוריות, וישראלים ותיקים. כולם השיגו משכנתא, כל ילדיהם, חברי, המשיכו לגור באותה הדירה שנה אחר שנה מהגן ליסודי והלאה. ההורים האלו היו על פי רוב בשנות ה30 לחייהם. כיום החזירות של משכורות הבכירים יצרה מצב בו אנשים עם תואר אוניברסיטאי בגיל דומה לא יכולים לחלום על דירה. מי שמשתכר סכומי עתק מחברות ממשלתיות - שלא יפתח את פיו על הציבור.
אני צחקתי איתך
סעמק אתם הבריטים עם הכבדות שלכם
 

Ccyclist

Well-known member
נו טוף, שדוד כמה אלפיות מהחזיר ובוא לבקר :)

אני צחקתי איתך
סעמק אתם הבריטים עם הכבדות שלכם
נו טוף, שדוד כמה אלפיות מהחזיר ובוא לבקר :)
בלונדון רבתי יש כל מני רכבות ואוטובוסים, בהנאה שיהיה.
 
קו 17? זה היה הקו הכי סיבובי ולא יעיל וגם בתד

התשובות שלי, בארץ ובאנגליה.

אהוב:
17 הירושלמי של שנות ה90, כשהיה דוהר לו מרחביה לניות דרך השטחים הריקים שבין הכנסת והמוזיאונים.
קווי 1A, 1, 6 בברייטון מכיכר צ'רציל לבית הנופש ששכרנו כמה קייצים, לבית של סבתא ולדודים גם.
קו ווטרלו והסיטי או הDLR כשיושבים מקדימה. הראשון מרגיש ריק וחגיגי מחוץ לשעות העומס והשני זו חוויה שאני ממליץ לכל הבאים ללונדון.

שנוא:
הקו-לכאורה שמגיע לכאן פעם בשעה. מעולם לא השתמשתי, אבל הוא לפעמים מעכב אותי כאשר אני רוכב או נוהג. מבחינתי שיתגברו אותו או יהרגו אותו.
הרכבת המקומית כאן, שגרמה לי ללמוד לנהוג אחרי עשור וחצי שזה נראה לי מיותר. רק אתמול נסענו לעיר שכנה במכונית ולקח שעה. לאותה העיר יכול לקחת שעה וחמישים ברכבת. וויתרתי, סיפרתי בפורום למה, אם הם רוצים לחפש אותי שיציעו תדירות של פעם בחצי שעה לפחות ויכולת לחזור הביתה עד חצות. עד אז - עלי לעשות את המיטב כדי לאפשר לעצמי חופש תחבורה. אם הם רוצים להמשיך להפעיל את אותו הלו"ז מההפרטה ב1994 עוד 20 שנה הם יכולים לשכוח ממני.

אהבה-שנאה:
הטמזלינק (קו מברייטון לבדפורד דרך צפון לונדון). מצד אחד הוא שירת אותי נאמנה עם ארבעה רכבות בשעה (אפקטיבית היו 25 דק' ללא רכבות בגלל שטויות של רכבת "מהירה" ו"איטית" שפגעו בתדירות) אבל מצד שני היו לו תקופות צפופות, תקופות של עבודות תשתית (כולל סגירה לחצי שנה פלוס ופיצול הקו), המפעילים סירבו ועדיין מסרבים לשים סימון אזור אופניים בפנים הקרונות הישנים ליד הדלת שמסומנת בסמל אופניים מבחוץ, מה שכמובן הוביל לוויכוחים עם נוסעים בורים ו"למה אתה כאן דווקא?", תיאום לקוי ביותר עם הקו השני של הרשת (קו שטכנית יכל לחסוך לי 7 דקות רכיבה, אך למעשה ירידה לתחנה האזורית שלו בקנטיש טאון היתה גורמת לי לפספס את הרכבת לברייטון בקינג'ס קרוס או בימינו סנט-פנקרס, ורק לעיתים נדירות הקו שלו צפונה היה מגיע אחרי הרכבת מברייטון). מה שכן - תמיד היתה הרגשה של שיפור והשקעה בקו, במיוחד עם פתיחת תחנת סנט-פנקרס במקום קינג'ס קרוס טמזלינק, ומתישהו בעתיד יפתחו שלוחה לפינסברי פארק שטכנית תאפשר רכיבה על שביל הרכבת הישן להייגייט (לא שהייתי מנסה את זה בלילה) כך שעל כל הרע היה אפשר לראות הבטחה לעתיד טוב יותר.

נוסע הכי הרבה:
תח"צ: קו הרכבת המקומית (אם כי בצימצום ניכר, אפילו לעומת השנה שעברה, בשל איפול גאוגרפי לא אפרט) בין השאר כי שיניתי ג'ים ומהחדש לא הכי נוח או בטוח להגיע לתחנה שבמרכז העיר כי חייבים לעבור מעגל תנועה בלתי מרומזר של 3 נתיבים! למרות זאת ביקרתי קרובים בברייטון השנה וכן ביקרתי בלונדון. בעיר השכנה ביקרתי אולי פעמיים.

תחבורה פרטית ירוקה: האופניים שלי. הקו המערבי הוא בן פחות מרבע שעה ומגיע לעיירה מסויימת, המזרחי בן 20 דקות פלוס ומגיע לעיירה שניה, יש לשני הקווים האלו מספר וריאציות כי ניתן לרכב בהם ביותר מציר אחד.

תחבורה חינוכית ובלתי ירוקה: שיעורי נהיגה. כפי שהודעתי בפורום - נשברתי עקב חוסר רצונה של חברת הרכבות המקומית שלי לשפר את השירות שלה, ולכן אני מבלה שעתיים בשבוע בשיעורי נהיגה עם מורה שמנווטת אותי לכל מני מקומות שמעולם לא רכבתי או הגעתי אליהם בתחבורה אחרת. אלו סיבובים מעצבנים ללא מטרה חוץ מהלמידה ובגלל שזו לא הטריטוריה שלי זה גורם לקצת דיס-אוריינטציה. כמו כן יש לה תחביב לגרום לי לנסוע אחורה בפניות, זה קשור לטסט אבל אינני חושב שאי-פעם אעשה את זה בחיים האמיתיים. בגלל שהטסט הבריטי הקרוב ביותר הוא חודש אחרי שאני יורד לספרד לא אוכל לעשות טסט הסתיו, אז אצטרך להמשיך את התחביב הזה גם בספרד ולקוות שעד שאחזור לאנגליה אוכל לארגן משהו.

קו הילדות:

מסוף כיתה א' קו 31 בגילה מאשכול בתי הספר בגילה א' לגילה ב'. הקו היה מתחיל בצפיפות איומה ואני זוכר איך בגיל כזה הילדים של הכיתות הגבוהות (ובשלב מסויים - תלמידי החטיבה של מקיף גילה) היו גבוהים יותר מהתלמידים של הכיתה שלי כך שלעמוד בכניסה לאוטובוס היה כמו לעמוד מאחורי גדר של אנשים. מצד שני זה אומר משהו על רמת הביטחון האישי בשנות ה80 טיפ-טיפה לפני האינטיפדה הראשונה שהורים יכלו לסמוך על ילדים בגילאי 6-7 להתחיל להשתמש בתחבורה ציבורית לבדם.

הקו הצפוני, ענף היי-בארנט. דודה שלי (שדי מזכירה את דוריאן גרין ללא הסקסיות המוגזמת של הדמות) גרה שם עם בעלה השני ומשפחת הבריידי שלהם, אז תמיד היינו מקדישים חלק מהביקור באנגליה לביקור אצלה וחלק לסבתא וסבא. הענף הזה בקו הזה תמיד היה נקודת המוצא הלונדונית שלי, אם כי במקור הדודה רצתה שנרד בפינצ'לי סנטראל ומשם היא תקפיץ אותנו ברכב, או שניקח מונית לארנוס גרוב וניסע בפיקדילי. לטענתה האופציות האלו היו נוחות יותר כי הקו הצפוני היה די בעייתי (בשלב מסויים הוא זכה לכינוי The misery line) אבל בתור מבקרים ללא רכב היה הגיוני יותר שנלך ברגל 4-5 דקות לתחנה הקרובה אליה. לימים, כשחזרתי לאנגליה (למרות שהמשפחה במקור מלונדון לא נולדתי בעיר ולא גרתי בה עד אז) איכשהו יצא שגרתי על הענף הזה של הקו כי היו כמה מוקדים חברתיים שביקרתי בהם עליו כשהתגוררתי אצל קרובה אחרת על קו אחר והיה הגיוני שאם אשכור מקום בעיר זה יהיה שם.

לא קו הילדות:

הקו הישן לירושלים בתקופת החאן. סליחה אבל מעולם לא נסעתי עליו. בשלב מסויים כשכבר לא גרתי בגילה הייתי רואה אותו חולף מתחת לגשר דב יוסף בצהריים באוטובוס הביתה, ותמיד היו הורים שהיו ממליצים לכולם לקחת את הילדים בקו בתור חוויה חד-פעמית. לצערי הקו היה נפקד-נוכח שההיכרות שלי מסתכמת בחציית הפסים עם הכיתה בדרך לבריכת ירושלים, או איזה ארוע פורים בתחנה הישנה ב88 או 89 (אינני בטוח בדיוק איזו שנה). היתה לקו הזה נוכחות מוזרה בחיי - דבר שידעתי שהוא קיים, אך מעולם לא השתמשתי בו.

אמצעי תחבורה קווי מהילדות - Helter Skelter , סוג של מגלשה ענקית שעל מנת לנסוע בה צריך לשבת בתוך/מעל שק/מחצלת מיוטה או קש. מבחינת קנה המידה של הגירסה הישרה זה די מקביל למגלשת מים אבל אין צורך להרטב. די חבל שבעיר כמו ירושלים אין מספר מגלשות כאלו לצד גרמי מדרגות ציבוריים כי זה היה יוצר דרך מהירה ונוחה לרדת למשל מהפלמ"ח להרצוג. (עם גלי האטה כמובן...) בגירסה המסורתית הישנה יותר מדובר במגדל בן 4-5 קומות עם גרם מדרגות פנימי, כאשר גרם המדרגות האחרון ליציאה העליונה הוא בדרך כלל סולם בזווית חדה, והמגלשה היא בסליל סיבובי היורד מסביב למגדל בכמה סיבובים. http://en.wikipedia.org/wiki/Helter_skelter_(ride) לפני שעלינו היה אצלנו בעיר יריד אביב מסויים שתמיד היו בו מגלשות ענק כאלו. לעלות את גל ההאטה בקטע האחרון היתה חוויה די מעניינת, השק/מחצלת שירדה מהמפלס העליון במגלשה המשיכה בישורת קצרה לפני שעלתה את הגבעה הקטנה שהאטה אותה לקראת הסוף. בדרך כלל משטח המגלשה הוא מפלדה או פלסטיק, ומשטח ההאטה האחרון הוא מקש, בדומה למידרסה או מחצלת ששמים ליד הדלת.
קו 17? זה היה הקו הכי סיבובי ולא יעיל וגם בתד
וגם בתדירות נמוכה (יחסית לירושלים), מסכן מי שנסע מגבעת מרדכי לעין כרם כך.
טוב שביטלו אותו.
 

Ccyclist

Well-known member
הדגשתי שדיברתי על קטע מסויים בקו.

קו 17? זה היה הקו הכי סיבובי ולא יעיל וגם בתד
וגם בתדירות נמוכה (יחסית לירושלים), מסכן מי שנסע מגבעת מרדכי לעין כרם כך.
טוב שביטלו אותו.
הדגשתי שדיברתי על קטע מסויים בקו.
הקטע ההוא היה "בלב העיר" אך באזור ריק מתנועה על שדירות רחבות. יש משהו מאד יפה בלהיות באמצע ירושלים מחד, אך באמצע שום מקום מאידך.

אם היה אפשר למשל להמשיך את הקו על הזז ובצלאל היה אפשר ליצור ממנו קיצור דרך מעניין למרכז העיר ללא המלך ג'ורג', או יציאה מהמרכז שתעקוף את הפקקים ברחוב עזה.
 

asmopil

New member
תשובותיי

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
תשובותיי
קווים אהובים: 910 אחרון מת"א לחיפה (כי הוא ממשיך לקרית אליעזר), 940.
קו שנוא: 921.
קו שנוסע בו הרבה כרגע: מקומיים בחיפה: 37, 28.
קו ילדות: 42 (במסלולו הקודם) ו 41 שנסיעתו עדן...
 

connex

Active member
עונה

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
עונה
הקו האהוב-460 כי אין כמו לנסוע דרך הנתיב המהיר לתל אביב
וסוף סוף אחרי מליון שנה אין קו אוטובוס שמגיע רק פעמיים ביום לעזריאלי
הקו השנוא-461-במיוחד כשמופעל ע"י ואן הול עם שלל החריקות והריחות הלא נעימים גם אם יש רק 3 נוסעים
הקו בו אני נוסע הכי הרבה זה 460 לעבודה וחזרה ולעיתים בערב קו 1 בלוד
קו הילדות שלי זה שני קווי ילדות-461 בו נסעתי לראשונה עם אבא בגיל 4 באוטובוס לתל אביב
והשני זה קו שאני לא זוכר את מספרו שנסע מתל אביב לקיבוץ סופה
שם הייתה לי משפחה וכל קיץ הייתי נוסע עם סבתא ז"ל
זכורה לי בעיקר הגלידה בהפסקה שהייתה ביד מרדכי
 

mister K

New member
לקיבוץ סופה נסע קו 379

עונה
הקו האהוב-460 כי אין כמו לנסוע דרך הנתיב המהיר לתל אביב
וסוף סוף אחרי מליון שנה אין קו אוטובוס שמגיע רק פעמיים ביום לעזריאלי
הקו השנוא-461-במיוחד כשמופעל ע"י ואן הול עם שלל החריקות והריחות הלא נעימים גם אם יש רק 3 נוסעים
הקו בו אני נוסע הכי הרבה זה 460 לעבודה וחזרה ולעיתים בערב קו 1 בלוד
קו הילדות שלי זה שני קווי ילדות-461 בו נסעתי לראשונה עם אבא בגיל 4 באוטובוס לתל אביב
והשני זה קו שאני לא זוכר את מספרו שנסע מתל אביב לקיבוץ סופה
שם הייתה לי משפחה וכל קיץ הייתי נוסע עם סבתא ז"ל
זכורה לי בעיקר הגלידה בהפסקה שהייתה ביד מרדכי
לקיבוץ סופה נסע קו 379
שבמקרה הוא גם אחד הקווים שרשמתי בקטגוריית האהובים.
 

orchilit

New member
שיחקת עם השרשור הזה, מוריד את הכובע בענווה :)

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
שיחקת עם השרשור הזה, מוריד את הכובע בענווה :)
 

אורי404

New member
קווי אוטובוס וקווי רכבת

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
קווי אוטובוס וקווי רכבת
* קו האוטובוס האהוב:
הרבה קווים; אני נוסע כמעט כל יום בקו 564 "אגד" מכפר סבא לכיוון תל השומר וטוב בו. קו 640 ("אגד" כיום. בעוד כחודש "קווים") נתניה-תל השומר גם טוב ולעתים קרובות אני נוסע בו. ב-640 הייתה תקופה, שפעל אוטובוס מרצדס O405 עירוני מספר 85-237-01. היה (בדומה לעירוניים אחרים, שפועלים מדי פעם) מגיע בקצב מהיר. לפחות בקטע תל השומר-צומת רעננה.
קו 45 "דן" (תל השומר-רמת אביב) - הוא טוב מאוד עבורי בנסיעות מדי פעם מאזור התעשייה הדרומי בני ברק לרמת אביב. אתמול, למשל נסעתי בו והיה קו.
קו 49 (פתח תקווה-רמת אביב) הוא קו במסלול טוב.
קווים 149 "מטרופולין" ו-567 "אגד" הם קווים טובים בין כפר סבא לתל אביב.
קו 5 "דן" בתל אביב.

* קו הרכבת המשובח הוא קו חיפה/בנימינה-תל אביב. זמני הנסיעות (כאשר אין תקלות או עיצומים כאלה ואחרים) הם מעולים ומהווים תחרות לפרייבט. כך, לדעתי צריך להיות השירות ברכבות. בקווי רכבת אחרים למרבה הצער לא כך המצב.
יש קווים אחרים (כולל שלוחות), שאני אוהב את הנוף. למשל מסילת חלץ עוברת בנוף יפה. לפני שנים הייתי בסיור עם עוד שני חבר'ה נחמדים והיה יפה לראות את זה מקרוב. גם שלוחת נמל אשדוד ובמסוף המטענים אהבתי להיות.

* קווי אוטובוסים, המהווים סלידה:
קווים איטיים יתר על המידה במסלולים מסורבלים ובלתי הגיוניים. למשל קו 29 כפר סבא-הרצליה. בתוך הערים או ביניהן (למשל הרצליה-רעננה או כפר סבא-רעננה), אשתמש בו. אבל חס וחלילה בנסיעה מכפר סבא לכיוון אזור התעשייה בהרצליה או לכיוון חוף הים.
גם 247 נוסע במסלול מייגע ולא הגיוני. למרבה המזל נסיעות 149 מאוחרות יותר וכתוצאה מכך נחסכת נסיעה מייגעת.

* קווי רכבת המהווים סלידה: כנראה, שכל הקווים, מלבד חיפה/בנימינה-תל אביב. רב קווי הרכבת איטיים עם ריפודי זמנים לא הגיוניים.

* קווי אוטובוס, שיוצא לנסוע הרבה
564 כל בוקר. 640 לעתים קרובות אחרי צהרים. 45, 567, 149 לעתים קרובות.

* ברכבת הייתי שמח לנסוע לעתים קרובות יותר לכיוון בנימינה, חיפה או נהריה. יתר הקווים לא אטרקטיביים. אולי בהזדמנות אסע לאשקלון ברכבת.

* 'קווי ילדות'
יש כל מיני. אציין את קו 55 בסוף שנות השמונים-תחילת התשעים. הייתי נוסע בו מדי פעם מתל אביב לגבעתיים ובחזרה. "דן" הפעילו אותו במפרקיות שונות.
קו 5 בכרטיסניות היה נחמד לנסוע בו.
 

XrayCharlie

New member
תשובות...

סקר חדש,כי הרבה זמן לא עשו
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם?
מהו הקו השנוא עליכם?
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה?
מהו קו הילדות שלכם?

כמובן שאפשר לענות יותר מתשובה אחת וגם לפרט אם בא לכם
תשובות...
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם? 845
מהו הקו השנוא עליכם? 143, 370/380
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה? אין כזה
מהו קו הילדות שלכם? 94, 4
 

olli3

New member
מנהל
מעניין אותי, מה רע ב370/380?

תשובות...
מהו הקו אוטובוס האהוב עליכם? 845
מהו הקו השנוא עליכם? 143, 370/380
באיזה קו אתם נוסעים הרבה בימים אלה? אין כזה
מהו קו הילדות שלכם? 94, 4
מעניין אותי, מה רע ב370/380?
אם פעם, אפשר להבין, היום זה עולם אחר לגמרי.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה